מחצית השקל על אורח חיים· רבי שמואל הלוי קעלין
סימן תעב
סעיף א
(ס"ק א) עד כו' צ"ל בלילה. והטעם הובא בט"ז דמצה דומיא דפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו ובפסח כתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה:
סעיף ב
(ס"ק ב) בכלים כו' וי"ל כיון דאין משתמש כו'. וח"י כ' דאיתא במהרי"ל וז"ל אפי' כלים הממושכנים בידו מן הגוים מותר להשים על שלחן מיוחד לשמוח בראייתם עכ"ל הרי דגם בפסח לא השתמש בהן ועיין בט"ז בי"ד סי' ק"כ שכתב דאין בזה משום גניבה. דלא גרע מהפקעת הלואתו היכי דליכא חילול השם דשרי כיון דבהתירא אתי לידיה וגם גניבת דעת ליכא כה"ג ע"ש:
סעיף ג
(ס"ק ג) ישב כו' ובמרדכי משמע דגרסי' יסב בסמ"ך:
סעיף ד
(ס"ק ד) ולא כו' שמא יקדים כו' דלא כי"מ שכ' רשב"ם הואיל שצריך לשמש בימין דאם כן באיטר יד אדרבא ה"ל להטות על ימין. אלא הטעם שמא יקדים כו' ולכן קי"ל דאין חילוק בין איטר לאחר:
סעיף ה
(ס"ק ה) א"צ כו' אבל כו' וח"י כ' דחייב בהסיבה ועכ"פ ילבש הקיטל כשלא נהג ז' קודם הרגל. דאם נהג כבר הרגל מבטל גזרת שלשים ואינו אבל. אלא כשעדיין לא נשלם ז' ימי אבילות כשנכנסה רגל דאז הרגל מבטל גזרת שבעה וחל עליו גזרת שלשים:
סעיף ו
(ס"ק ו) אפי' כו' ובאמת כ' הב"ש וכ"כ לעיל סי' ל"ב ס"ק ח' ועמ"ש סי' ס"ג ס"ק ד':
סעיף ז
(ס"ק ז) שנראה כו' וצריך לברך כו' כיון דמנהגנו לברך על כ"א מד' כוסות אם כן הברכה שמברך על כוס הנוסף גורם שנראה כמוסיף על הכוסות משא"כ כשאין צריך לברך על כוס הנוסף אינו נראה כמוסיף דהא אינו דומה לד' כוסות שמברכין עליהם. וכ"ה בטור סי' תעג ול"ל דבתחלת כו' יחזור וישתה בלא ברכה אפי' לדידן ויצא בדין הסיבה לכ"ע:
סעיף ט
(ס"ק ט) שותין כו' עסט"ו דמ"ש שם שתינוקות שהגיעו לחינוך צ"ל לכ"א כוסו לפניו ע"כ הוא לאו דוקא דלא יהיו קטנים שהגיעו לחינוך עדיפי מגדולים:
סעיף י
(ס"ק י) וי"א כו' וישתה רובו. והב"ח וט"ז כתבו ומה"ט כ' הטור וש"ע כולו או רובו דלכתחלה בעי' כולו:
סעיף יא
(ס"ק יא) שלא כו' כמ"ש סי' תרי"ב דיש מחלוקת לענין צירוף השתיה די"א אם שהה יותר מכדי שתית רביעית אין מצטרף. וי"א דשיעורו כמו באכילה דהיינו כדי אכילת פרס לכן לכתחלה לא ישהה יותר מכדי שתיית רביעית לצאת לכ"ע אפי' בכוסות אחרונות דנראה כמוסיף על הכוסות דניהו דאם אכל בלי הסיבה כ' לעיל דבכוסות אחרונות לא יחזור וישתה משום דנראה כמוסיף היינו מטעם שכ' רמ"א שם דכה"ג סמכינן על ראבי"ה דס"ל בזה"ז א"צ הסיבה. אבל בשהה יותר מכדי א"פ דלכ"ע אינו מצטרף וליכא מאן דיש לסמוך עליו לכן לא חיישינן במה שנראה כמוסיף וע"פ מ"ש סעיף ז' בהגה. ולדידן בכוס ראשון דוקא שהיה דעתו תחלה לשתות בין הכוסות וכמ"ש מ"א ס"ק ז':
ישתה רוב רביעית ולהב"ח הנ"ל ישתה לכתחלה הרביעית בבת אחת:
סעיף יב
(ס"ק יב) מפני כו' דרשאי למזגו היטב כ"ז שראוי כו':
והנה מדברי רמ"א בסי' ר"ד סעיף ה' משמע קצת אם אין ששה חלקים מים מברכים עליו בפה"ג. אבל בספר א"ר הביא בשם ע"ת דביינות שלנו החלושים אם יש בו מים הרבה אפילו היין הוא הרוב מ"מ צ"ע אם יברך עליו בפה"ג:
סעיף יג
(ס"ק יג) אדום זכר כו' וכ' הט"ז דעתה דיש לחוש לעלילות שקר ח"ו יש למנוע ליקח אדום:
סעיף יד
(ס"ק יד) אפי' כו' ועוד כו' ר"ל דהא מה"ט יש סברא ליקח כל לילה שני כוסות כדי שיהיה לו גם בלילה עכ"פ כוס לקידוש וכוס לבהמ"ז:
של י"ט דרבנן כמ"ש לעיל סי' רע"א ס"ק א':
דא"צ כוס. כמ"ש סי' קפ"ב:
לכן פרסומי כו' אפשר בפת. דמשום הני תרי טעמי נר חנוכה קודם לקידוש כמ"ש סי' תרע"ח:
ונ"ל דנר ביתו עדיף כו' דהא מה"ט נר ביתו עדיף מנר חנוכה כדאיתא סי' רס"ג וסי' תרע"ח:
סעיף טו
(ס"ק טו) ימכור כו' אם לא כו' דלכתחלה הגבאים צריכים ליתן לו יין לארבע כוסות:
סעיף יז
(ס"ק יז) כוסו כו' עס"ט כו'. וכתב ח"י הגיע לחינוך היינו כבן ה' או ו':
ובספר א"ר כ' וז"ל וש"ל כתב שישתה רוב הכוס ובניו ובני ביתו הקטנים שותין ממנו מעט אבל א"צ כוס לכ"א וכ"כ הרד"א. ומשמע דקטנים אפילו רוב רביעית א"צ לשתות: