פרק ט' - הדברים שעלולים להפיל אותנו · מחכים למשיח
הרבה אנשים חושבים שצריך לעשות דברים לאט. הסיבה לכך שאנשים חושבים כך, כנראה טמונה בזה שכשעושים דברים לאט, אז יש יותר זמן לחשוב ולא להיחפז. זה דבר מצוין לעשות דברים מתוך שכל ומודעות, אבל האמת היא שאין לזה כל קשר למהירות בה נעשים הדברים. כשאנחנו צריכים לחשוב על עניין מסוים, אז כדאי לקחת זמן ולחשוב, במקום להחליט החלטה מהירה ופזיזה. אבל כשצריך לבצע דברים, אז צריך לבצע כמה שיותר מהר. אם נחשוב על עבודה במקום מסוים, נוכל לקחת את הזמן ולהחליט אם אנו מעוניינים בכך או לא. אבל לאחר שהחלטנו שאנו מעוניינים, זה יהיה טיפשי ביותר להגיד לבוס "אני לוקח את העבודה שלי לאט לאט"... הוא בוודאי יפטר אותנו במקום כשישמע את זה. כל המצוות הן ציווי הבורא. ברגע שמבינים שהוא ציווה אותנו, אין הרבה מה לחשוב כאן, נשאר רק לעשות. לא שייך להגיד שאנחנו מאמינים במצוות תפילין, אבל לא בטוחים בשבת ורוצים לברר אם גם את המצווה הזו כדאי לקיים. הכל בא מתוך חבילה אחת. אם אנחנו מבינים שאנחנו יהודים, ואנחנו מבינים את משמעות העניין, אז אנחנו צריכים לקחת את עצמנו בידיים ולהתחיל לקיים את כל המצוות הנדרשות כמה שיותר מהר. מובן שלא פשוט וקל לקיים את כל המצוות בבת אחת. אדם שחוזר בתשובה לא יכול לקיים בבת אחת את כל המצוות. רק ללמוד את ההלכות השונות הקשורות לכל מצווה ייקח לו זמן רב. אלא שאדם צריך לרצות לקיים את כל המצוות, ורק בגלל שזה עדיין קשה לו או שהוא לא יודע את פרטי המצוות לעומקן, הוא מקיים רק חלק ומתחזק וצומח עם הזמן. השאיפה שלו תמיד צריכה להיות שמחר או מחרתיים הוא כן יקיים את כולן. גם אם אדם מקיים את כל המצוות כמעט, ורק על אחת הוא מוותר מרצונו כי היא לא נראית לו, הוא למעשה כופר בתורה. שהרי התורה היא ציווי אלוקי, ואין כאן שום עניין להבין שמצווה אחת טובה יותר מאחרת. חשוב להבהיר את הדברים: אין שום בעיה בלעשות דברים לאט לאט, כל עוד באמת עושים אותם ונמצאים בהתקדמות לכיוון המטרה. במקרה שכזה אנחנו דבקים במטרה ואז לאחר תקופה ארוכה נגלה שדווקא התקדמנו מהר מאוד. אך כאשר אנו מחכים שנהיה "בשלים" לכך או שייפול עלינו הרצון להתחזק ולקיים מצווה כלשהי ללא שום התקדמות מצדנו, אנו חושבים שאנו לוקחים את הדברים לאט, אבל האמת היא שאנחנו כלל לא מתקדמים ואפילו הולכים לאחור.
אם מישהו ימצא מיליון דולר מפוזרים, הוא בוודאי לא ירצה לאסוף אותם לאט לאט. כאשר אנו עושים משהו חיובי, אין כל טעם לקחת את הזמן. הסיבה היחידה שנרצה לעשות דברים לאט היא אם אנחנו לא שלמים עם זה. גם במקרה כזה, נהיה מוכרחים לפעול. הדברים לא ינחתו עלינו, ומה שאנחנו לא יודעים עכשיו, לא נדע גם בעוד 50 שנה, אם לא נחקור ונתחיל לשאול שאלות. אצל רובנו, כאשר מתעורר ספק, ולו הקטן ביותר, נוכל לאחוז באותו ספק כתירוץ מושלם להתעלמות מוחלטת מכל היהדות. אבל במקום להתעלם מתכלית חיינו, נוכל לברר ולקבל תשובות, ולהסיר את כל הספקות מלבנו, אם נבחר להתאמץ לשם כך ולא לשבת בחיבוק ידיים. אחרת כל שאלת המהות והקיום שלנו נשארת בצד בזמן שאנחנו מתעסקים בדברים חסרי חשיבות.
פעמים רבות אנו אומרים לעצמנו שיבוא היום שנעשה כך וכך... כשנהיה גדולים, אחרי הצבא, אחרי שנתחתן, אחרי שהילדים יגדלו או בכל זמן אחר שקבענו לעצמנו. הבעיה היא שהזמן הזה לעולם לא מגיע אם לא מביאים אותו. אף אחד לא מרגיש שעד השנייה הזאת הוא היה קטן ומרגע זה הוא נהיה פתאום גדול. הדברים קורים בצורה אטית ומבלי שנרגיש. כך אף פעם לא מגיע הזמן שקבענו לעצמנו, כי תמיד נדחה את זה עוד קצת. אם אנחנו רוצים לעשות שינוי, אז חייבים לעשותו ברגע זה, אחרת מאוד יתכן שזה לא יבוא לעולם.
אנחנו מחכים לא פעם שהשינויים יבואו לבד. אנו אומרים לעצמנו שאנחנו עדיין לא מספיק בשלים, אבל בעוד זמן מה זה כבר יבוא. הבעיה היא שאם לא נביא את זה, אז זה לא יבוא. כשאנחנו אומרים דבר כזה, אז אנחנו בעצם הולכים לאן שהחיים לוקחים אותנו ללא שום שליטה. לא צריך לחשוב או להתאמץ, מה שיבוא יבוא. אם פתאום אנו חשים ברוחניות ורוצים לקיים מצוות, אז נקיים. אם לא נחוש את זה, אז לא נקיים. מה שיהיה, יהיה. אבל אם זה כך, בשביל מה בכלל נבראנו? אין פה בחירה ואין מחשבה ואין מודעות. אנחנו רק הולכים לאן שמוליכים אותנו. להבדיל, גם בעלי החיים זורמים עם החיים לאן שהם לוקחים אותם וגם הם מקשיבים לתאוות ולרצונות הגוף. אז כדי לשלוט יותר על החיים שלנו, אנו צריכים להביא את השינויים. אם אנו יודעים שצריך ונכון לעשות שינוי, אז ממש עכשיו זה הזמן לעשותו. אם אנחנו עדיין בספק, אז אסור לנו לחזור לשגרה ולעשות שום דבר עד שנברר את העניין לעומקו. אם אנחנו חיים את כל החיים שלנו בצורה לא נכונה, אז איך בכלל אפשר לישון טוב בלילה? איך אפשר להתעסק בדברים אחרים אם אנו לא יודעים מהי מטרת החיים? אם היינו מגלים דברים חשובים שיכולים לשנות את כל חיינו ואלו היו מוטלים בספק, האם היינו ממשיכים את דרכנו כרגיל? האם אפשר ללכת כרגיל לעבודה אם נשמע חס ושלום שהיה פיגוע בסביבה בה יתכן שהיו קרובינו? האם נמשיך את השגרה אם יתברר שיתכן שזכינו בסכום כסף נכבד שיכול לסדר לנו ולילדינו את כל החיים? האם נישן טוב אם נגלה חס ושלום שיתכן שאלו שגידלו אותנו הם לא הורינו האמתיים? דבר גדול וחשוב שישנה את כל חיינו בוודאי יעצור את כל שגרת החיים שלנו, גם אם הוא עדיין מוטל בספק. בוודאי שאם יש ספק בדבר נחקור ונברר את העניין עד שיוסר הספק, שהרי איך אפשר להמשיך כרגיל ולהתעלם מדבר כל כך מהותי? אם כן מספיק שיש לנו הרהורים שאולי כל התורה היא אמת ומחייבת אותנו, איך אפשר להניח את זה בצד לאיזה שיעור של פעם בחודש בזמן שאת כל חיינו אנחנו ממשיכים כרגיל? איך אפשר לחיות שגרה אם יש ספק שאולי אנו חיים את כל חיינו בטעות אחת גדולה וללא מטרה? אנו חייבים לבדוק את הדברים ולחשוב על זה ללא הפסקה עד שנקבל החלטה.