אור ברסלב
מחפשים את האמת פרק ט' - הדברים שעלולים להפיל אותנו › לברוח מהפתרונות הקלים

מחפשים את האמת

פרק ט' - הדברים שעלולים להפיל אותנו · לברוח מהפתרונות הקלים

להתמקד בעיקר

היצר הרע יודע שאנו עצלנים ומעדיפים לעשות את הדברים הקלים יותר כדי להתמודד עם דברים. לכן הוא מראה לנו פתרונות נוצצים ונוחים רבים, שרק יכניסו אותנו לצרות רבות יותר. הדרך האמתית והיחידה היא ההתקרבות לבורא וההליכה בדרכיו. כדי לדעת איך לעשות זאת, ניתנה לנו התורה שמדריכה אותנו. כל דרך אחרת היא המצאה, שהרי הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה כדי שנלך בדרכה, והוא יודע טוב יותר מכולם את כל סודות העולם שברא כך שיהיה לנו הכי טוב שאפשר. לפעמים אנשים מנסים ללכת בדרך היהדות בצורה חלקית. לקבל ברכה מרב, לקרוא פרקי תהלים, לקיים סגולות שונות או דברים נוספים בסגנון. הדברים הללו הם סגולות נפלאות (כל עוד אינם מתרחקים מרוח היהדות ואותם רבנים שמורים אותם הם בעצמם כשרים. לא מעט "רבנים" הם רודפי כבוד שמוכרים אשליות לאנשים ולא מעט סגולות לקוחות מהגויים ומכוחות הטומאה, לכן יש להיזהר מאוד בנושא), אך הן עדיין לא התשובה האמתית לבעיות. הבורא רוצה שנלך בדרך התורה, ישנן תרי"ג מצוות שאנו צריכים לקיים. כמובן שזה שווה הרבה אם קיבלנו ברכה מרב, אבל זה לא יעזור לנו הרבה אם כשנצא מחדרו נשכח שאנו יהודים ונעבור עבירות בצורה חופשית. הרי אם עד עכשיו הבורא רצה לעכב לנו משהו בחיים כדי שנתקרב אליו, אז למה שעכשיו זה ישתנה לאחר הברכה של הרב? עצם ההליכה לרב מקרבת אותנו ונותנת לנו זכויות, היא נותנת לנו יראת שמיים ומעוררת בנו הרהורי תשובה, אך אם נחזור מיד לאותן עבירות שעשינו מקודם מה יועילו לנו אותן זכויות? הדבר דומה לאדם שמצטער על חטא שעשה ומבקש סליחה מחברו על שהעליב אותו, לאחר שחברו החליט לסלוח, הוא חוזר להעליב אותו שוב מחדש. אז אם כן לאן התקדמנו בזה? אם הרב נתן לנו מצווה לקיים ואנחנו מקבלים על עצמנו לקיים אותה, אז כמובן שהתקרבנו לבורא, וממילא הוא ירצה לתת לנו את מבוקשנו. אך אם אנחנו ממשיכים בדרכנו בדיוק כמו לפני הכניסה לאותו רב, אז מה זה שווה?

נניח שאדם לווה 100,000 שקלים מחברו לתקופה של חודש. לאחר שמגיע זמן הפירעון, החברים נפגשים. הלווה נותן במתנה פרח יפהפה למלווה לאות תודה על ההלוואה. המלווה נדהם ממה שקורה ומנסה לרמוז בחוסר נוחות "איפה הכסף?" בזמן שהלווה כלל לא מגיב. הלווה מצדו שמח ובטוח שהמלווה מרוצה ממנו כי נתן לו את הפרח ולא חושב כלל שהכסף משנה. לאחר כמה חודשים הם שוב נפגשים והלווה נותן למלווה שוקולד איכותי שהוא אוהב במיוחד, ללא כל זכר לכסף. המלווה מאבד את סבלנותו וכועס עליו מאוד. הלווה מצדו לא מצליח להבין איך זה שהמלווה כועס ורוטן כל הזמן. לדעתו, הוא הרי צריך להיות אסיר תודה על המתנות שהוא נותן לו, הוא הרי קנה לו את השוקולד הכי יקר ומשובח. זה נשמע מצחיק ולא מציאותי, אבל זה בדיוק אנחנו. הבורא נתן לנו בהלוואה את כל חיינו, והוא רוצה שנחזיר לו את המצוות שנקיים. אנחנו יכולים לקרוא פרקי שירה, להדליק נרות לזכות צדיקים, ללכת לרבנים ולקיים עוד המון סגולות נהדרות, טובות וחשובות. אך כל אלו הן מחוות נוספות לאחר שאנו כבר מקיימים את המצוות. כל עוד לא קיימנו את המצוות, אז יש לנו חוב של תרי"ג מצוות שאנו מנסים לכסות על ידי מתנות קטנות. זה לא אומר שאין לכך חשיבות. להפך, הסגולות יכולות להועיל ולעשות פלאים. אבל את החוב אנחנו חייבים להחזיר בכל מקרה וזה בוודאי לא בא כתחליף. אין כל טעם לנסות להתחסד עוד לפני שאנו מבצעים את הבסיס. לפני שנחסוך בזכויות, נצטרך קודם כל לכסות את החובות. מי שייקח הלוואה מהבנק ויכניס במקביל סכום קטן לתכנית חיסכון יגלה שהוא רק מפסיד. אנו מוכרחים לסגור את חוב המצוות והעבירות שצברנו לפני שנשקיע את כוחנו בתכניות חיסכון שונות.

תוכן העניינים

מחפשים את האמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה