פרק ט' - הדברים שעלולים להפיל אותנו · העיקר הכוונה
מה שקובע זה מה שבפנים והעיקר זה הלב, אז נשאלת השאלה בשביל מה אנחנו צריכים את כל המצוות? לכאורה הרי נראה שאנחנו יכולים להיות המאמינים הכי גדולים ולקיים את התכלית גם בלי כל זה. אבל האמת היא רחוקה מכך. אמנם באמת צריך להגיע לאמונה, ועיקר האמונה היא בלב. אבל כל אלו שחושבים שמספיק להאמין בלב טועים בגדול. כדי להוציא את הכוונה והאמונה אל הפועל, חייבים לבטא אותן בצורה גשמית. בצורה כזו גם ניתן לפתח אותן שתהיינה חזקות עוד יותר. אם בן אדם יעזוב את אשתו ויטוס לטיולים מסביב לעולם למשך כמה שנים, יכיר אנשים, יצא למועדונים, ופעם בחודש יתקשר לאשתו הרחוקה לומר לה שהעיקר זה שהוא אוהב אותה בלב, קרוב לוודאי שהיא לא תאמין לשום מילה שהוא מוציא מפיו. אם הוא אוהב אותה, אז הוא צריך לבטא את זה על ידי הקדשת זמן בשבילה, השקעה ביחסים ושאר פעולות המביעות את אהבתו. כמובן שהוא גם יצטרך להתרחק מפעולות העושות לה נזק ורע. הפעולות האלו יעידו שהוא אכן אוהב אותה באמת ומעבר לכך עצם הפעולות יחזקו את האהבה שלו אליה עוד יותר. לא צריך להתאמץ הרבה לשם כך, הרי הפעולות שלנו מעידות על עצמנו. אנחנו עושים את הדברים שאנחנו רוצים לעשות, ולא את הדברים שהם נגד הרצון. מי שאוהב, יהיה לו קל לבטא את האהבה במעשיו, משום שהוא יימשך לזה ממילא. למשל אדם שאוהב את הרכב שלו, ייהנה לבלות את זמנו עם הרכב ולהשקיע בו. הוא לא מתאמץ לשם כך, אלא זה בא לו בטבעיות, משום שזה מה שהוא אוהב. לא יתכן מצב בו אדם מאמין ואוהב את הבורא, אך עם זאת הוא חי את חיי היום יום שלו נגד כל התורה של אותו בורא שהוא אוהב. מכאן שאם אנו חיים את חיינו שלא בדרך התורה והמצוות, זה מצביע על הכוונה הפחות אמתית וחזקה שנמצאת בלב שלנו. אדם שבאמת מאמין בלב, פועל באופן רצוני על פי האמונה, ומשתדל ללכת ככל שניתן בדרכי הבורא. הוא לא סובל מכך, אלא להפך, המצוות נראות לו כדבר קל ופשוט והוא רק מחפש דרכים נוספות לבטא את אהבתו לבורא.
קיום המצוות לא רק שיעיד עלינו שאנו אוהבים את הבורא, אלא גם יחזק את האהבה. כמו זוג שמשקיע בנישואיו כדי לחזק את האהבה, כך אנחנו משקיעים בבורא כדי לחזק את אהבתנו אליו. אדם שחושב שהוא מאמין בלב בזמן שהוא עושה דברים נגד רצון הבורא, יגלה שהוא מאמין הרבה יותר בטלוויזיה או מועדונים מאשר בתורה הקדושה. זה לא חכמה לומר שאנו מאמינים בלב ולשכוח לגמרי מהבורא במשך כל היום. החכמה היא לחשוב בכל רגע על הבורא בעזרת המצוות שניתנו לנו: האם המאכל הזה כשר? הוא בשרי או חלבי? מה צריך לברך עליו? איך ראוי לאכול אותו? וכו'. ההלכה מלווה אותנו לכל מקום ובכל זמן במשך היום. חוץ מכבודכם, אפילו לחדר השירותים יש הלכות מיוחדות שצריך לדעת. מי שחי את ההלכות האלו חושב בכל שנייה מחייו על הבורא ועל התורה שנתן לנו. אדם כזה באמת ראוי להוות דוגמה למשמעות האמתית של הביטוי "העיקר הכוונה".
אדם שמאמין רק בלב, ללא מעשים, לא מטפח את האמונה הזו. במשך היום אנשים עובדים, לומדים, אוכלים, ישנים, מדברים ופועלים שלל פעולות שאין שום קשר ביניהן לבין חיזוק האמונה. האמונה כלל אינה באה לידי ביטוי במשך כל הזמן הזה. אבל לא אצל כולם זה כך. ישנם אנשים שחושבים על הבורא בכל פעולה קטנה שהם עושים. אם על ידי תפילות להצלחה בפעולות הפשוטות, או אם על ידי קיום ההלכות הקשורות. אצל האנשים האלו האמונה היא לא רק בלב, אלא היא באה לידי ביטוי בחיי היום יום. הם הופכים שמחים במה שיש להם, כי הם מתרגלים להגיד תודה לבורא ורואים את הדברים שהוא העניק להם. הם מתגברים על היצר והתאווה הבהמיים כדי לחכות ולברך. הם שמים את הבורא אתם תמיד, וחשוב מכל, הם מחזקים את אמונתם עוד ועוד. המצוות סובבות אותנו ונמצאות איתנו בכל מקום. אנחנו יכולים לבחור לחזק את האמונה יותר ויותר, כאשר הבורא יישאר כל היום במחשבתנו, או שאנחנו יכולים לבחור לחיות בשקר, ולחשוב שטיפ טיפונת ההבנה שהגענו אליה, שקיים בורא לעולם, זו עיקר האמונה ולא צריך יותר מכך. כדי לגלות את עולם האמונה, צריך להשקיע בו, ממש כמו שאנו חייבים להשקיע בכל דבר שחשוב לנו ואנו אוהבים. אין טעם לומר שהעיקר הכוונה, אבל לשכוח מהבורא למשך רוב היום. כמו בכל דבר בחיים, צריך ללמוד את התאוריה, אבל הלימוד הגדול ביותר הוא דווקא מהפרקטיקה והניסיון שהם המצוות.