פרק ח' - מוציאים את הבעיות מהחיים · מה בכלל גורם לבעיות שלנו?
לכל אדם יש תכלית, ויהיה לו הטוב המוחלט אם יצליח להגיע אליה. אדם עם כשרון מיוחד לציור למשל, שמאוד נמשך לתחום האמנות יהיה מאושר אם יעסוק בזה. אם הוא יעסוק במקצוע שונה לגמרי משורשו הרוחני והוא יחליט למשל להיות עורך דין, הוא יאמלל את עצמו. הוא אולי יצליח בתחום וירוויח המון, אבל כל זה לא יהיה שווה כלום משום שכל חייו יהיו נטולי משמעות. כמובן שלא רק בבחירת מקצוע זה כך, אלא שבאופן דומה בכל תחום שהוא כל אדם יהיה מאושר אם ילך לכיוון תכליתו הרוחנית. אם האדם ימצא את מקומו ויצליח להשתייך ולבצע את תפקידו במערכת הגדולה, הוא יזכה להיות מאושר. הבעיה היא שעם בלבולי העולם הזה, קשה לנו לזהות את הדרך הישרה והטובה אל התכלית, והתכלית של האחרים נראית לפעמים נוצצת יותר. לכן הבורא עוזר לנו במציאת הדרך האינדיבידואלית שלנו. אם אנחנו הולכים במסלול הנכון, אז הכל בסדר. אבל אם אנחנו סוטים מהמסלול, אז הבורא רוצה לעזור לנו להגיע אל האמת והתכלית, אז הוא מביא לנו קשיים בדרך שיחזירו אותנו למסלול הנכון. ברגע שאנחנו עוברים קשיים, אנחנו נזכרים שיש מישהו שאליו תמיד ניתן להתפלל לעזרה בכל צרה שתבוא, אנחנו מבינים שאולי אנחנו עושים משהו לא בסדר והכי חשוב, אנחנו מתחילים לחשוב מה אפשר לשנות כדי שיהיה טוב יותר. העניין דומה מאוד לאב שמחנך את בנו וכועס עליו ומעניש אותו לפעמים, אבל רק לטובתו, כדי שילך בדרך הנכונה. תארו לכם שאם לא היה כואב לנו כשאיבר בגוף לא מתפקד כשורה, לא היינו נזהרים לטפל באותו איבר והיינו עלולים להסתכן. כדי לעורר אותנו שנבין שמשהו לא כשורה אנו מקבלים כאבים באיבר ואז אנו דואגים לטפל בו. כך גם הבורא חקק חוקים בעולם שיגרמו לנו להרגיש כאב ככל שנתרחק מתכליתנו. כשאנו מרגישים שהכול טוב ויפה, אנו מסוגלים להישאר בשקר ובדמיונות כל חיינו. אך כאשר כואב לנו, לא נוח ולא טוב לנו בחיים, אנו מבינים שצריך לשנות את הדרך, וכך אנו מתעוררים לחקור ולגלות את תכלית החיים. החוקים הללו נועדו לעזור לנו, כי אחרת לא היינו יודעים למצוא את התכלית.
עם כל זה, לפעמים אדם יכול ללכת בכיוון התכלית ועדיין להרגיש קשיים וייסורים, ולעומת זאת אפשר ללכת בכיוון ההפוך ולהרגיש מצוין וטוב. ישנם ניסיונות וייסורים שעוזרים לנו לצמוח גבוה יותר. דווקא אם נלך בדרך הנכונה, אז נגיע להזדמנות הנפלאה של עליה למקום גבוה וטוב יותר. ההזדמנות הזו מגיעה דרך הניסיונות שאנו מקבלים. כאשר אדם הולך בדרך ההפוכה לעומת זאת, אז אין כל טעם לתת לו ניסיונות קשים שהוא לא יעמוד בהם. יוצא שאנחנו רואים אנשים שהולכים נגד תכליתם ועדיין נראים מאושרים ביותר. הם רק נראים מאושרים מבחוץ משום שללא ניסיונות, כיף וקל מאוד לחיות את החיים. אבל מבפנים תמיד תהיה ריקנות, הרגשה של פספוס. משהו תמיד חסר כשלא הולכים לכיוון התכלית. זה שהם לא מקבלים סיוע והכוונה בדרך זה דבר גרוע, כמו תלמיד מופרע שאין לו כל סיכוי להצליח, אז המורה כבר מתייאש ומפסיק להעניש אותו מתוך שהוא יודע שזה לא יעזור. אותם אנשים אמנם לא צריכים להתאמץ, אבל מצד שני הם גם לא יתקדמו לשום מקום בצורה כזו, הם פשוט יישארו תקועים במקום עד שיחליטו להתאמץ ולשנות את המצב. אם נראה מישהו ישן כל היום, נוכל להסתכל מהצד ולחשוב כמה כיף לו. הוא לא צריך לעבוד, לא מתאמץ לכלום, הכל קל, הוא פשוט נח לו כל היום. אבל אותו אדם יודע היטב שזה הסיוט הכי גדול. הוא מבזבז את חייו ולא מתקדם לשום מקום. גם אנחנו יכולים לישון כל היום, אלא שאנו מבינים שישנם דברים חשובים יותר ששווה לקום בשבילם, לכן אנו מכוונים מרצוננו שעון מעורר שייסר אותנו בבוקר כך שנקום למרות התאווה שיש לנו להמשיך לישון. אנחנו בעצמנו מביאים עלינו ייסורים מתוך בחירה כי אנחנו מבינים שזה מה שיביא אותנו למקום טוב יותר. כשאנחנו הולכים למבחן כלשהו, בין אם מבחן עיוני, מעשי או אפילו פגישה עם אדם כלשהו שיתרשם מאיתנו, אנו עושים זאת מרצוננו. גם אם זה לא כל כך קל, גם אם יש קצת פרפרים בבטן, וגם אם אפשר לוותר וללכת לישון בכיף, אנחנו בכל זאת נעדיף לבצע אותו. כי אנו יודעים שאם נעבור אותו, נגיע למשהו שלא נוכל להגיע אליו בלעדיו. רק כך נוכל להתקדם הלאה. אנו מבינים היטב ששווה להתאמץ ולסבול קצת כדי להגיע לרמה טובה יותר. לכן בוודאי שלא טוב להיות תקועים במקום, גם אם נראה שאותם אנשים עושים חיים נפלאים אין לזה שום משמעות אמתית.
אם יעבור לידנו אדם עם שק ענקי מלא באבנים וכבד מאוד, נאנח ומתייגע וכמעט שבוכה מרוב שכבד לו, אנחנו נחשוב שהוא מסכן ואומלל. אבל אם אותו אדם יודע שהאבנים שיש לו בשק הן אבנים טובות שאותן הוא ימכור ויהיה מסודר לכל החיים שלו, אז למרות שהוא מתאמץ, מתייגע ונראה סובל מבחוץ, הוא הבן אדם הכי מאושר מבפנים. אנחנו מרחמים עליו וחושבים שהוא מסכן, אבל הוא מצדו צוחק על כולנו. שווה לעבור קצת קשיים כדי להגיע למשהו הרבה יותר גדול וטוב.
מכאן נוכל להבין, שככל שנלמד ונבין יותר את המהות העמוקה, כך נסבול פחות מהייסורים הפוקדים אותנו. ממש כמו אותו אדם שסוחב את האבנים, והוא נהיה פחות מיוסר ויותר מאושר ככל שהוא מבין טוב יותר את התכלית שלשמה הוא סובל. אם הוא לא יודע למה הוא סוחב את האבנים, הוא הופך לאומלל. האבנים לא הפכו ליותר או פחות כבדות. הסבל הפיזי נשאר בדיוק כפי שהיה. הדבר היחיד שהשתנה הוא המודעות וההבנה שלו. ככל שנבין טוב יותר את התכלית שלשמה אנו נמצאים כאן, נשמח יותר להיות כאן. כאשר נלך לכיוון אותה התכלית, לא תהיה כל סיבה להמשיך את הייסורים שנועדו להחזיר אותנו אל הדרך הנכונה. וגם אם יהיו עוד ייסורים פה ושם, אנחנו נאהב אותם כמו אותו אדם שנהנה מהסבל של סחיבת האבנים הטובות וכולנו היינו בשמחה מתחלפים אתו, כי זו הדרך להגיע אל המטרה.