פרק ח' - מוציאים את הבעיות מהחיים · הרחמים שבדין
כולנו מנסים להתרחק ככל שניתן ממידת הדין. כולנו רוצים שהבורא ירחם עלינו ויעשה איתנו חסד. עם זאת, כדאי לדעת לשם מה בכלל ברא הבורא את המידה הזו. הרי הבורא אוהב אותנו, אם המידה הזו הייתה אכן שלילית ללא כל תועלת, היא לא הייתה נבראת מלכתחילה. צריך להבין שהדין הוא צמצום והוא חשוב ונחוץ לנו. ברגע שיש שפע ללא כל מחסור, האינסוף ברוך הוא גלוי לכולם וכולנו נהנים מאורו העצום, לא קיים כלל דין. אלא שבמצב כזה אין לעצמיותנו כל קיום ואנו מתפקדים כמו רובוטים. אם ניתן לאדם מסוים לבחור אם לקבל במתנה שק מלא במטבעות זהב, או לקבל עינויים מייסרים, אז בעצם אין לו שום בחירה. אין אדם שפוי שיבחר מרצונו ודעתו בעינויים. ברגע שאנו חשים את אור הבורא, אין למעשה שום בחירה וכולם הולכים לפי רצונו. רק ברגע שקיימים צמצום והסתרה, אז אדם יכול לבצע חטאים כמו לנסוע ברכבו בשבת ולראות שהוא עדיין חי, והוא אפילו חושב שהוא נהנה. רק בזכות הצמצום, ישנה האפשרות לביטוי העצמי ולקיום שלנו.
האדם אינו מסוגל לקלוט אינסוף. אנו קולטים רק גבולות של דברים. הגבול יוצר לנו את הצורה שמגדירה את הדבר. ללא אותה הגדרה, לא ניתן להבין אותו. אנו לא יכולים להבין למשל כמה זה אינסוף מספרים. אך אנו יכולים להבין מה זה אחד, שניים, אלף או מליון. כי גם מספר גדול מאוד כמו טריליון מוגבל ומוגדר באופן מוחלט והוא לא יכול להפוך פתאום למספרים אחרים או להיות גדול או קטן יותר ממה שהיה. לכן קל לנו להגדיר מושגים שונים ועל ידי כך אנו יכולים לתפוס את הדברים בשכל. ללא גבול וצמצום, אנו לא יכולים לקלוט כלום. החושים שלנו בנויים כך שיקלטו דברים מוגבלים. אנו שומעים טווח תדרים מסוים, אנו רואים טווח צבעים מסוים וכו'. הכל חייב להיות בעל גבול והגדרה כדי שנוכל לקלוט ולהבין אותו. אדם לפעמים יכול להסתכל על אובייקט מסוים מקרוב בלי לראות את הגבולות שלו, והוא כלל לא יבין מה הוא רואה. כאשר הוא מרחיק אותו והוא מתחיל לראות קווי מתאר וגבולות, אז הוא מצליח לתפוס את האובייקט שעומד מולו.
מכאן נוכל לראות שאין לנו כל אפשרות לקליטת אור הבורא האינסופי או השפע שהוא רוצה להשפיע לנו. לכן הבורא ברא את מידת הדין, כך שהוא יצטמצם כביכול, וכך נוכל להרגיש אותו ולתקשר אתו. כאשר נשפוך מים מדלי לתוך בקבוק עם פיה קטנה, שום דבר לא יכנס, חוץ מכמה טיפות אולי. אם נצמצם את פתחו של אותו דלי לעומת זאת, כך שיתאים לפיה של הבקבוק, כל השפע יכנס פנימה. הצמצום והדין נחשבים אולי כלא טובים. כולנו רוצים את הרחמים של הבורא ולא את הדין. אך חשוב לדעת שהדין עצמו הוא גם רחמים גדולים. בזכות מידת הדין יש לנו איזשהו קשר עם הבורא. הבורא ברא את העולם במידת הדין ורק לאחר מכן שיתף את מידת הרחמים. אילו היו רק רחמים, לא היינו מצליחים לקבל אותם. כמו הורים שמרוב רחמים על ילדיהם לא מעירים להם אף פעם וכך לא מחנכים אותם. רחמים כאלו הם פסולים ונובעים מתוך אכזריות, מי שבאמת מרחם על ילדיו צריך לעשות צמצומים ולהגביל אותם. אף אחד לא שמח משלמות כלשהי שהוא כבר התרגל אליה. אנו שמחים ונהנים מהחוסרים שאנו משלימים לאחר שהשתוקקנו להשלים אותם. אדם חולה שמח ומודה לבורא כשהוא מבריא, לעומתו אדם בריא לא יודע בכלל שהוא בריא משום שזה מובן מאליו בשבילו. לאחר שקיימת מידת הדין וישנו הצמצום כך שנוכל לתקשר עם הבורא, ניתן לשתף את מידת הרחמים כך שנוכל לקבל אותה כראוי ותהיה לנו תפיסה באותם רחמים שאנו מקבלים.
הבעיה העיקרית שלנו, היא שישנם אנשים רבים שנתקעים על אותה מידה של דין. הבורא ברא את הגיהינום לטובתנו, כדי שנלמד להתרחק משם ככל שאפשר וכך נלמד להעריך וליהנות בגן עדן. אך אנו מצדנו, הרבה פעמים לא מבינים את השלטים שמרחיקים אותנו משם ומשאירים את עצמנו בתוך מידת הדין. עונש מגיע כאשר אדם מתנהג בצורה לא טובה ואותו עונש בא לתקן את מעשיו ולחנך אותו, אך אם אדם יתרגל לעונש ויחליט לבלות שם את כל חייו, הוא יסבול לחינם, שהרי זו כלל לא מטרת העונש. כאשר ישנו רע, אנו לומדים להעריך את הטוב, כי הכל יחסי בחיים. אם הכל היה טוב, לא היינו מבינים שזה טוב. רק כשאדם חולה הוא מבין שהמצב הטבעי והרגיל שלו הוא טוב. כשאנחנו בריאים אף אחד לא חושב על זה ואנו מוצאים דאגות אחרות להתעסק איתן מבלי לחשוב על כמה טוב לנו להיות בריאים. אמנם ללא רע, לא ניתן להבין את הטוב, אך עם זאת, אין שום סיבה להישאר באותו "רע". צריך להשתמש באותו רע כדי להגיע למצב של בחירה בטוב, להעריך אותו ולהישאר שם.
התורה והמצוות מדריכות אותנו אל הבחירות הטובות, מרחיקות אותנו מהרע ומלמדות אותנו להעריך את הדברים ולראות את מידת הרחמים על ידי תפילות וקשר יומיומי עם הבורא. אדם שאינו הולך בדרך הזו, מתרחק מהבורא, וכך גורם לאותו אור אינסוף להיות מצומצם יותר. כמו שככל שנתרחק מהשמש, היא תהיה קטנה יותר, ופחות נרגיש את החום והאור שלה, כך ככל שנתרחק מהבורא, יהיה קשה יותר להרגיש את אורו ויהיה צמצום רב יותר. לעומת זאת ככל שנתקרב לבורא, נוכל להסיר עוד ועוד מחיצות וצמצומים, ולחוש מקרוב יותר את השפע ואת מידת הרחמים.