פרק ח' - מוציאים את הבעיות מהחיים · איתותים
כאשר אנחנו חולים, או מקבלים ייסורים שונים, זהו איתות שאנו מקבלים מהבורא. אם ישנה איזושהי בעיה רוחנית אצלנו, הייסורים יכולים לעזור לנו לתקן את הבעיה. הרעיון הוא שנתייסר ואז נבין שאם לא טוב לנו, אז כנראה שאנחנו לא הולכים בדרך הנכונה, ולאחר שנפשפש במעשינו נוכל למצוא את הבעיה ולעקור אותה מהשורש. ממש כמו בעיות רפואיות, בהן אנו מרגישים כאב שמועיל לטובתנו, כדי שנדע ללכת לרופא לטפל בשורש אותן הבעיות. כך גם בבעיות הרוחניות שיש לנו. אנו צריכים איזושהי התראה כדי להבין שמשהו לא בסדר, כך שנוכל לטפל בבעיה. הרי אם יהיה לנו את כל מה שאנו רוצים בחיים, אז לא יהיה לאן לשאוף ולא יהיה טעם להתקדם. נאבד את המניע שלנו שנותן לנו כוח לרצות לנסות ולהתקדם הלאה. נחשוב שהגענו אל המנוחה והנחלה וכך נישאר תקועים מבלי לנצל את החיים. לכן הבורא ברוב חסדיו נותן לנו איתותים.
הבעיה היא שבהרבה מקרים אנחנו לא טורחים לברר מה הבורא מנסה להגיד לנו, אלא רוצים להפסיק את האיתותים וזהו. אז כשמישהו חולה, הוא פשוט הולך לרופא. כשמישהו בדיכאון, הוא לוקח כדורים. כשמישהו מרגיש בדידות, הוא מתהולל ועושה כמה שיותר עבירות. וכך אנחנו מנסים לטפל בסימפטומים ובאיתותים המציקים במקום לטפל בבעיה עצמה. אנחנו צריכים להבין שהייסורים הללו הם מתנה מהבורא. כמו שיש לנו עצבים בגוף, ולילד קטן זה נראה ממש אכזריות שכואבת לו מכה שהוא קיבל, אך כשגדלים אנחנו מבינים שזו מתנה משמיים, משום שאם לא הייתה לנו תחושת כאב, לא היינו יודעים שצריך לטפל במכה, ואז היא הייתה יכולה להזדהם ולהביא אותנו למצב הרבה יותר גרוע. הפתרון הוא לא לעשות טיפול להסרת העצבים בגוף כדי שלא נרגיש כלום. אנחנו צריכים לטפל בשורש הבעיה - לבדוק מה גרם לאותה מכה (אולי חוסר זהירות, אולי היינו בכעס ויצאנו משליטה וכו') ולטפל באותה בעיה. זה אמנם תהליך אטי יותר, אבל אם נטפל בשורש שלה אנחנו נדע שלהבא זה כנראה כבר לא יקרה שוב. כך גם בצורה דומה אנו צריכים לטפל בשורש הבעיות הרוחניות שלנו שמביאות אותנו אל החוסרים שיש לנו בעולם.
חז"ל לימדו אותנו לפשפש במעשים כאשר באים ייסורים על האדם. לכאורה זה נראה מובן מאליו שכל אדם יתחיל לחשוב למה ומהיכן הוא קיבל את הייסורים. נראה מוזר שחז"ל ילמדו אותנו משהו כל כך ברור מאליו. אלא שלאחר שבאים עלינו ייסורים, אמנם כולנו ננסה לחשוב מאיפה ולמה הם הגיעו, אך הבעיה היא שההסתכלות שלנו תהיה צרה מדי. אם למשל נגמר הכסף בבנק, אז רוב האנשים יחשבו על זה ויגיעו למשהו בסגנון "אנחנו מבזבזים יותר מדי". אולי בנוסף יאשימו את בני המשפחה, יזרקו כמה קללות מאחורי הגב על הבוס הקמצן, יחליטו לגור אצל ההורים כדי לא לבזבז סתם כסף ויגיעו לשלל תובנות מוטעות נוספות בסגנון הזה. אבל חז"ל לא סתם אמרו לנו לפשפש במעשים. צריך לחשוב חזק יותר, רחוק יותר. לא צריך לחשוב על הדרכים הטבעיות שנראות לנו, אלו רק ההתגשמות של הדברים בחומר. אנחנו צריכים לחשוב על המעשים שלנו שלא היו בסדר. אולי אנחנו לא נותנים מעשרות ולכן הבורא לא נותן לנו? אולי אנחנו נכשלים בגזל, אז הבורא נותן לנו להרגיש גזולים בעצמנו? אם נגמר הכסף בבנק, אז יש לנו כנראה איזושהי בעיה רוחניות שקשורה לעניין הממון ואותה אנחנו צריכים לתקן. הגשמיות שלנו בסדר גמור, הבעיה היא רוחנית, משהו במעשים שלנו לא בסדר ואותו צריך לתקן.