פרק ז' - הדרך אל האמונה · צבא
אם אנחנו מבינים את משמעות האמונה, ניתן להבין שזה לא ממש משנה כמה הצבא יהיה חזק או חלש. אם הקדוש ברוך הוא מחליט שנפסיד, לא יעזרו לנו כל הצבאות שבעולם וסיוע של כל המדינות האפשריות. לעומת זאת אם הוא יחליט שננצח, נוכל לעשות זאת גם עם חייל אחד שלא החזיק נשק מימיו. בזמנים ביטחוניים קשים, כל שצריך הוא להתחזק בלימוד התורה, בתפילה לבורא, בקיום המצוות ובאמונה. זה מה שילמד עלינו זכות בשמיים להיות ראויים לניצחון ולביטול הגזרות הקשות מעלינו. כל המלחמות, המגפות, הייסורים וכלל הדברים הלא נעימים לנו, הם תוצר ישיר של התנהגותנו. לא בגלל שהצבא שלנו חלש או חזק, ולא בגלל ראש הממשלה, ולא בגלל הרפואה שלא הצליחה למצוא תרופה... רק בגלל מעשינו. הבורא רוצה לקרב אותנו לתכלית והוא עושה את מה שדרוש לכך.
עם זאת, חשוב לציין שמוטלת עלינו חובת ההשתדלות הגשמית בנוסף לחיזוק האמונה והרוחניות. לא בגלל שאנו מאמינים בכוחות גשמיים, אלא משום שהבורא רוצה שנבטא את הרוחניות והאמונה שלנו דרך הגשמיות. לכן בעצם קיבלנו לקיים מצוות גשמיות, כדי להשתמש בחומר ולהתעלות ביחד אתו. לכן חשוב שכן יהיה לנו צבא חזק ומאומן היטב, שנדע שעשינו את ההשתדלות הגשמית שלנו, אך צריך לזכור שהשם יתברך הוא זה שנלחם בשבילנו.
פעם הדברים באמת היו נראים כך, מי שהיה יוצא להילחם היה צדיק גמור ללא עבירות , היו יוצאים למלחמה עם תפילין ועושים קידוש השם גדול. היו מרחיקים את בעלי העבירות כדי שלא ישפיעו על שאר הצבא ובכך ירחיקו את הסיוע מהשמיים. היו עושים מלחמות בקדושה ובטהרה והקדוש ברוך הוא היה נלחם במקומם. אלא שהיום לצערנו הדברים השתנו. הצבא היום אינו הולך לרוב בדרכי התורה הקדושה ומונהג פעמים רבות נגד ההלכה. ברוך השם, ישנם גם יחידות שמיועדות לחרדים, ישיבות הסדר וכו'. אלו משלבים את הצבא עם ההלכה וכך גם יהודים יראי שמיים יכולים לתרום להשתדלות הגשמית הנחוצה. אבל רובו הגדול של הצבא בכלל לא מתנהל כמו שהצבא של עם השם צריך להתנהל. בין היתר, נשים רבות נמצאות בצבא בתפקידי גברים, מעבר לבעיה ההלכתית הפרטית שלהן, זה יוצר בעיה נוספת של ערבוב בין נשים וגברים שאסור על פי התורה. במוצבים רבים ניתן למצוא טבחים שאינם יראי שמיים ואין עליהם כמעט הקפדה מבחינת כשרות. מפקדים רבים אינם יודעים כלל מה מותר ומה אסור לעשות בשבת, מתי זה נחשב לפיקוח נפש (שאז כמובן צריך ואפילו מצווה לחלל שבת) ומתי זהו דבר שאסור לעשות. צריך להבין שכל אלו גורמים למכשולים גדולים לחיילים שרוצים לשמור על המסורת, אך נקלעים למצבים לא נעימים בתוך חברה שאינה שומרת תורה ומצוות. מעבר לכך, זה מביא להרחקת השמירה וההשגחה, שהרי כאשר הצבא הולך בדרך השם, אז הקדוש ברוך הוא מסייע ונלחם במקומו , אבל ברגע שלא, אז ההשגחה מוסרת מאיתנו חס ושלום.