פרק ז' - הדרך אל האמונה · אין לנו מים לבזבז
משנה לשנה הארץ מתייבשת, אבל רוב האנשים בכלל לא מבינים למה זה קורה. אנחנו יכולים לחסוך במים, לייבא אותם מארצות זרות ולמצוא פתרונות חלופיים נוספים, אבל אנחנו לא פותרים את הבעיה עצמה מהשורש. אנחנו מסתכלים על הגשמים המועטים שיורדים כאילו במקרה מוחלט, ולא מבינים שזה בידיים שלנו להוריד אותם. אז איך לעשות את זה? זה כתוב בתורה כמה פעמים במפורש לגמרי בצורה ברורה: אם נלך בדרך התורה והמצוות: "ונתתי מטר ארצכם בעתו..." ואם לא: "ולא יהיה מטר...", אנחנו קוראים את זה כמה פעמים בכל יום כחלק מקריאת שמע, אבל האם אנחנו באמת מאמינים בזה? כי אם הגורם לגשם הוא ההליכה בדרך התורה והמצוות וההפך הוא הגורם לחוסר, אז מה יעזור לנו החינוך לחסוך במים? אמנם החיסכון הוא דבר חינוכי חשוב וטוב, אבל אם אנחנו באמת רוצים לפתור את בעיית החיסרון במים (או כל בעיה אחרת), צריך לעשות זאת בהליכה בדרך הבורא. הניסיון מוכיח שכולם יודעים היטב לומר "הכל מלמעלה" ו"רק השם קובע", אבל לאחר מכן הם פוטרים את עצמם בתפילה של חמש דקות והשתדלות גשמית של יום שלם. על פי המעשים בשטח נראה שאנו סותרים את עצמנו, כי אנו אומרים מצד אחד שהשם הוא זה שמחליט, אבל ביחד עם זאת אנו מנסים בכוחות גשמיים לשנות את הדברים בעצמנו ללא עזרתו. ההשתדלות הגשמית אמנם נחוצה, אך ההשתדלות הרוחנית שווה הרבה יותר.