פרק ו' - דע את עצמך · אז מה תפקידנו?
על פי היהדות, הבורא ברא אותנו כדי להתענג וליהנות מזיו שכינתו . העונג הזה הוא לא ההנאות הפשוטות שיש לנו בחיים פה ושם, אלא עונג אמתי ואינסופי. כדי להגיע לעונג הזה, אנו צריכים ללכת על פי המפה, כי ללא מדריך לא נוכל להגיע אל המקום הזה. לפעמים צריך ללכת נגד האינסטינקטים שלנו, לשבר את מידותינו ולשלוט היטב בעצמנו. אדם יכול לחשוב שהוא נהנה, אבל למעשה הוא לא יודע מה זו הנאה. מקור כל ההנאות, החיים, השמחה, הרגש, האהבה והטוב הוא הבורא. החיות שלנו מגיעה ממנו והאושר מגיע ממנו. כל הרגשה טובה ומספקת שהרגשנו אי פעם, הגיעה ממנו. כאשר נתרחק ממנו, נתרחק גם מכל הדברים הטובים, וכאשר נתקרב אליו, נוכל לזכות ליהנות מזיו שכינתו.
העולם מלא בשקרים רבים, זהו עולם השקר והדמיון. כדי להגיע לאמת ולהתקרב לבורא, נהיה חייבים ללכת בדרך שהוא הכתיב לנו, בקוד שהוא נתן לנו ובמפה שהוא שרטט לנו. אם ננסה למצוא את הדרך בעצמנו, קרוב לוודאי שלא נוכל להגיע לעולם. הדבר דומה לילד קטן שלא ירצה לקבל הדרכה וינסה להגיע לפתרון משוואה מתמטית מסובכת מבלי ללמוד את זה כלל. אם יהיה לו ניחוש ממש ממש טוב אז יתכן שהוא יצליח לפתור אותה, אבל הסיכויים שואפים לאפס וגם במקרה שהוא אכן ניחש את התשובה הנכונה, מה הסיכוי שהוא ינחש גם את הפתרון של תרגיל נוסף? במקום לסמוך על ניחושים שיביאו אותנו אל המטרה, ניתן פשוט ללמוד ולהבין מהי הדרך שתוביל אותנו לשם. הדרך שהבורא נתן לנו היא התורה והמצוות. יש במצוות הללו את הקודים המיוחדים שיכולים להביא אותנו אל המטרה והתכלית. זהו המסלול הבטוח לעבר הבורא ולעבר האמת.
אדם יכול לחשוב שנסיעה בשבת היא בשבילו עונג שבת. אבל הבורא שקבע את המנגנונים של אותו האדם ושל כל העולם יודע שהוא תכנת אותם בצורה אחרת, אז אם הוא אומר לנו בתורה שזה לא טוב, בוודאי שזה כך. אם נטעה ונחשוב שזה טוב ונבחר לא לקיים את ציוויו, נוכל לחיות בדמיון שטוב לנו, בעוד שעשינו לעצמנו נזק עצום מבלי להרגיש. תארו לכם שהרופא יאמר לאדם מסוים לא לאכול איזשהו סוג של אוכל בגלל אלרגיה מסוכנת שיש לו. אותו אדם יכול לחשוב שהוא יודע לבד מה טוב בשבילו ולאכול את המאכל המסוכן כי הוא טעים לו מאוד. אבל בסופו של דבר הוא ישלם על כך ויצטער על כל ביס שנתן. הדבר יהיה אפילו גרוע יותר אם הוא לא יצליח להבין את הקשר בין אכילת המאכל הלא טוב לבין החולי שקיבל. במקרה כזה הוא עלול לחזור על הטעות שוב ושוב ולסבול מייסורים קשים בזמן שהוא בטוח שהאכילה עצמה היא דבר טוב. אילו אותו אדם היה חכם, הוא היה מקשיב לרופא מתוך הבנה שהוא מבין בזה יותר ממנו. כל שכן שכולנו צריכים להקשיב לבורא שמבין את כל סודות היקום ומשחק אתם כרצונו שנתן לנו כללים ברורים שאסור לסטות מהם. לפעמים נראה לנו שזה נוח וכיף לעבור על איסורים שונים, וכאילו שאנו מרוויחים מזה, אך האמת היא שאנו כלל לא מצליחים לקשר בין הייסורים, הריקנות, הריקבון והחוסר העצום שיש לנו לבין החטאים והעוונות שנראים לנו נחמדים ולא מזיקים. אנחנו לא שונים מאותו חולה שמתעלם מהמציאות וחושב שהרופא לא מבין כלום.
כל מצווה מורידה שפע מסוים, פותחת שערים מסוימים או עושה דברים אחרים שעוזרים לנו להתקרב לתכלית. לחשוב שיש איזושהי מצווה שניתן לוותר עליה או שלא כל כך נראית לנו, זה בדיוק כמו להגיד שלא נראה לנו כל הקטע הזה של כוח המשיכה ואז לקפוץ מהחלון באמונה מוחלטת שהכוח הזה לא ישפיע עלינו. זה לא חשוב מה חשבנו לעצמנו, לא משנה אם זה היה במזיד, באונס או בשוגג. זה גם לא משנה אם לא ידענו בכלל על קיום כוח המשיכה. ברגע שקפצנו מהחלון הזקנו לעצמנו, וכך אנחנו מזיקים לעצמנו ברגע שאנו מוותרים על קיום מצוות או עוברים על איסורים. כשם שנהיה קריר ככל שמתרחקים מהשמש משום שאנו מתרחקים ממקור החום, כך נהיה פחות עונג אמתי ככל שמתרחקים מהבורא משום שהוא מקור העונג, וכך אנו מתרחקים מכל הטוב שלו.