פרק ה' - קצת על המצוות · כשרות
המזון שלנו מורכב משני חלקים. החלק החומרי שמהווה את אבני הבניין של הגוף החומרי והחלק הרוחני שמהווה את אבני הבניין של הנשמה. כשם שישנם מאכלים מזינים שמועילים לגוף, ומאכלים לא טובים שמזיקים לו, כך ישנם מאכלים כשרים שיכולים להועיל לנשמה ולהפוך לחלק ממנה ומאכלים לא כשרים שמטמאים אותה. אם אבני הבניין של הנשמה שלנו הם בעצמם טמאים ומזיקים, אז כמעט שאין לנשמה שלנו סיכוי להצליח לעשות את התיקון שלה כראוי.
מזון לא כשר מטמטם את לבו של האדם. הוא הופך את הלב להיות אטום כך שיהיה לו קשה מאוד להתחבר לבורא. טמטום הלב זוהי אחת התופעות ההרסניות שמביאות את האדם להחלטות לא טובות מבלי שהוא יבחין בכך שזה בכלל לא הוא בעצמו שהגיע להחלטה. הדבר דומה לאדם שעישן סמים או שתה אלכוהול וכעת לא מצליח לחשוב בפיקחות ומחליט החלטות לא טובות שמזיקות לו. אדם עם לב אטום יכול לרצות מצד אחד להתקרב לבורא, אך הוא לא יראה בזה שום עניין. המצוות ייראו לו כקשות מדי לביצוע, העבירות ייראו לו מפתות מאוד, לימוד התורה ייראה כמשעמם ושיעורי מוסר אולי יכנסו לשכלו אך לא יצליחו לחדור אל הלב. כאשר הלב אטום בצורה חזקה, אדם יכול לראות נסים מול עיניו, ובכל זאת להישאר בשלו. קשה מאוד יהיה לאדם להתחזק ולהגיע לאמת בצורה כזו.
אחד הדברים הראשונים שכדאי לכל אדם הרוצה להגיע לאמת לעשות הוא לשמור על כשרות. זהו אחד הדברים הבסיסיים ביותר שבהם ראוי אף להחמיר היכן שאפשר ולשמור היטב שלא יכנס לפה שלנו דבר לא טוב. צריך לזכור שמה שאנו מכניסים לפה הופך להיות חלק מאיתנו. העניין נוגע לא רק לכשרות בלבד, גם דברים הנחשבים ל"כשרים" יכולים לעתים לגרום לנזקים בנשמה. בין היתר, חלב נכרי, חלקי בהמות טמאות שבטלו ב60, עופות ובהמות שעלה ספק בכשרותן, כל אלו יכולים להיות כשרים ועם זאת עדיין לטמטם את הלב (במידה מועטת יותר ממאכלים שכלל לא כשרים כמובן). לכן, במידה והדבר מתאפשר ואם אנו מחפשים קבלה טובה לקחת על עצמנו לשינוי, כדאי להשתדל ככל שניתן לאכול בכשרות מהודרת. אם אדם יקפיד לשמור על פיו ולא להכניס אליו שום דבר איסור, הוא יזכה שלבו יפתח ותהיה לו האפשרות להתחבר ולהידבק בקדוש ברוך הוא.
מלבד כשרות המזון, גם לדרך האכילה ישנה השפעה רבה על נשמתנו. האכילה היא אחת התאוות הקשות שמצויה אצלנו. כאשר אנו אוכלים אכילה גסה, בצורה מהירה, מתוך תאווה או שלא לצורך, הדבר מזיק מאוד. כאשר אנו עושים זאת אנו הופכים דומים לבהמות שגם הן אוכלות מהסיבות הללו. האדם היהודי מובדל מהבהמה בכך שהוא יכול לשלוט בעצמו ולהחליט מה לאכול, מתי לאכול ואיך לאכול. האכילה צריכה להיות לצורך, כדי להחיות את נפשנו. כאשר אדם סבלני עם האכילה, מברך לפני שהוא אוכל, קובע לעצמו מה טוב לאכול ועל מה עדיף לוותר, אותו אדם מעלה את ניצוצות הקדושה שנמצאים באותו מאכל וכך יוצא שהוא אוכל מאכל רוחני וקדוש. חשוב לאכול רק כאשר אנו רעבים והגוף זקוק לאותו מאכל, לא בגלל שהיצר מתגבר עלינו ודורש מאיתנו לאכול, אלא בגלל שאנחנו החלטנו שזה מה שטוב בשבילנו. בצורה שכזו אנו נמצאים בשליטה עצמית.