פרק ה' - קצת על המצוות · חיים מוגבלים
אנשים נרתעים מללכת בדרך המצוות משום שהן מגבילות אותנו. נראה שצריך לוותר על הרבה דברים בחיים ולהתאמץ כל כך בשביל משהו לא מוחשי שאפילו לא ניתן לראות את השכר שאנו מקבלים עליו. לכאורה כך זה נראה ממבט ראשון, אבל יש לזכור שכל ההגבלות הללו הן הגבלות גשמיות בלבד. אם נבחן היטב מי מוגבל ומי לא, אנחנו נגלה מציאות שונה לגמרי. בואו ניקח למשל שני אנשים בעלי משקל עודף. האחד בטוח שהוא עושה מה שהוא רוצה ובכך הוא בלתי מוגבל, ואילו השני מחליט שמהיום הוא מתחיל דיאטה. להתחיל דיאטה, כמו שאתם בוודאי יודעים, זה לא דבר קל וזה כרוך בהרבה הגבלות. גם לא רואים את התוצאות מיד בצורה מוחשית, יתכן שהוא יעשה זאת במשך חודש ועדיין לא יראה שינוי משמעותי. אם שניהם עוברים ליד מגש עמוס בכל הדברים הטעימים שאנו רק חולמים עליהם, מי מביניהם הוא המוגבל? אמנם מהצד הגשמי אותו אחד שעושה את הדיאטה מוכרח להגביל את עצמו, אבל האמת היא שבפנים הוא יכול לחוש סיפוק אדיר ששווה יותר מכל מאכל שיכנס לפיו. אותו אדם בחר לא לאכול מהאוכל המוצע לו כי הוא יודע שזה לא טוב בשבילו ולכן הוא מגביל את עצמו. לעומתו, חברו ה"חופשי" לא יכול לבצע שום בחירה כזו, שהרי הוא כבול ומוגבל למה שהיצר מכתיב לו. אותו אדם לא "בוחר" לאכול בורקס, אלא הבטן שלו מכתיבה לו את זה מבלי שהוא יוכל להתנגד. בכל פעם שיציעו לו הוא ייקח, אין פה בכלל בחירה חופשית אלא השתעבדות מוחלטת ליצרים. היצר והתאווה שלו מכריחים אותו לאכול מאותם מטעמים, הבטן מכתיבה לו מה לעשות ללא כל קשר לשכל. יוצא שה"חופשי" הוא מוגבל מאוד בעוד שה"מוגבל" הוא אדם חופשי שדיכא את תאוות האכילה שלו והוא כבר לא עבד של האוכל.
נשאל מי מוגבל באמת? אחד שחייב לעזוב הכל ולהתעצבן על כל העולם ואיכשהו להשיג סיגריה כי הוא נתקע בלי, או אותו אחד שוויתר על התענוג הרגעי ובמשך חודשיים הגביל את עצמו מבחינה גשמית, נגמל מעישון וכעת אין לו צורך בסיגריות? אחד שללא שליטה כועס בכל פעם שלא הולך לו משהו לפי התכנית או כזה שמגביל את עצמו לא לכעוס ומסוגל לשלוט על עצמו? לפעמים אנו חושבים שישנו דבר שמגביל אותנו, אך בזכות הדבר אנו פורצים את הגבולות והופכים לחופשיים. יתכן ונראה לנו כי המצוות מגבילות אותנו מבחינה גשמית, אבל למצב הגשמי החדש נוכל להתרגל במהרה. אדם שרגיל בשמירת שבת לא רואה את עצמו כמוגבל, אלא הוא לא מבין איך אפשר לא לשמור שבת. לכל מצב גשמי ניתן להתרגל לאחר זמן מה, ואז אנו לא מחשיבים את המצב כ"קשה" אלא טבעי ורגיל. גם עכשיו אנו עושים הרבה דברים קשים מאוד, כמו ללכת למשל, שהרי כשתינוק לומד ללכת הוא צריך לחשוב על כל צעד ולהתרכז בצעד הבא. גם לדבר זה מאוד קשה, לצרף אותיות זו עם זו ולזכור בעל פה איך לבטא ומהי המשמעות של כל כך הרבה מלים. הדברים האלו לא מובנים מאליהם, אלא שבהתחלה היה קשה, עד שהתרגלנו ועכשיו אנו אפילו לא חושבים על זה. הסיפוק הרוחני שאנו מקבלים מאותה הגבלה שווה הרבה יותר. אנו משתחררים מעבדות ושיעבוד ליצר וזהו החופש האמתי.