פרק ה' - קצת על המצוות · הפה שאסר הוא הפה שהתיר
כשאנו מנסים להבין את טעמה של מצווה מסוימת ואנו סבורים שהגענו לידיעה ברורה מדוע השם ציווה אותה, אנו עלולים ליפול חס ושלום ולהיתפס לגאווה במחשבה בדויה שאנחנו כבר חכמים כמו הבורא בעצמו. כל הכתות שאנו מכירים היום (וגם אלו שלא...) מתבססות על השערות של אנשים שסברו שהם חכמים כל כך עד שהרשו לעצמם ליצור תורה חדשה משלהם. נביאי שקר שונים מרשים לעצמם לבטל את המצוות שלא נראות להם, להחליף דברים בתורה ולעשות ככל העולה על רוחם כאשר הם חושבים שהם מבינים ומשיגים את התורה. הדתות הגדולות התחילו בצורה כזו ועד היום מבוססות על דעותיהם של נביאי השקר, כך גם כתות שונות הנמצאות פה בינינו שמבוססות על שקרים של נביאי שקר שסוחפים את העם ומלמדים אותו "קבלה" או "רוחניות" בדויים מלבם. הכל כתוצאה מהתנפחות הגאווה במחשבה טיפשית שאנחנו באמת מצליחים לתפוס ולהבין משהו.
ישנו כלל שאומר שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. כלומר, אם למשל אבא שלך יאמר לך לעשות משהו, אבל אח"כ הוא יאמר לך לא לעשות אותו במצב מסוים, אתה יכול לצאת מבולבל מכל העניין ולחשוב שאולי בכל זאת כן צריך לעשות שהרי הוא ציווה אותך על כך בהתחלה. הכלל אומר שאותו אחד שאמר לך לעשות את הפעולה, אומר לך עכשיו לא לעשות אותה, אז יש לו כוח להתיר. אם מישהו מהרחוב יאמר לך, אז לא יהיה כדאי להקשיב לו, כי אולי הרצון שלו מתנגש עם הרצון של אביך. אבל כשזה אותו אחד שציווה אותך על כך, אז בוודאי שכדאי להקשיב לו, כי כמו שהיה לו כוח לצוות אותך, כך היה לו כוח להתיר לך.
אנשים רבים נופלים בעניין הזה ותופסים גאווה מתוך מחשבה שזהו באמת רצון הבורא. כאשר ישנו פיקוח נפש למשל, הוא דוחה את כל התורה כולה מלבד שלוש העבירות של ייהרג ואל יעבור. בכל זאת ניתן לראות אנשים רבים מהססים לנסוע בשבת לצורך הצלת חיי אדם, אנשים לא מוכנים לאכול בכיפור אפילו שהם חולים מסוכנים, ועוד סכנות רבות שאנשים מכניסים את עצמם אליהן מתוך מחשבה שהם עושים את רצון הבורא. אלא שהכלל הוא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, ולכן אותו בורא שציווה אותנו לצום בכיפור, הוא ציווה אותנו לאכול אם המצב שלנו דורש זאת. אותו בורא שציווה אותנו להיזהר מצער בעלי חיים, הוא זה שהתיר לנו לשחוט וציווה אותנו על הקרבנות בבית המקדש. אותו בורא שאסר עלינו להבעיר אש ביום טוב, הוא זה שהתיר לנו להעביר מאש לאש לצורך אוכל נפש. אותו בורא שאסר עלינו להדליק אור בשבת, הוא זה שהתיר לנו לכוון שעון שבת שיעשה זאת בשבילנו. כמעט לכל מצווה נוכל למצוא איזשהו היתר במצב מסוים. כמובן שצריך לדעת את הכללים, מי בדיוק פטור מהצום, היכן הגבול של צער בעלי חיים, איך מעבירים מאש לאש, מה נחשב לאוכל נפש וכו'. לא כדאי לחשוב שאנו מבינים את התורה, אלא צריך תמיד ללמוד, להתקדם ולשמוע למה שהיא אומרת ללא התחכמויות מיותרות.
כל העם שלנו בנוי בזכות שלושת האבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב. אם נתבונן בניסיונות שהיו להם ואיך הם עמדו בהם, נוכל להבין שהבורא רוצה שנשמע בקולו, ולא נעשה דברים שנראים לנו נכונים על פי עצמנו. אברהם היה איש החסד, לימד את כולם את האמונה בבורא ועזר לכל אדם. כשאנשים היו מקריבים את בניהם לאלילים הוא היה מוכיח אותם. הניסיון הגדול שלו היה העקדה, בו היה צריך להקריב את בנו על המזבח. כל אחד מאיתנו היה משכנע את עצמו שהבורא לא התכוון וכנראה חלה טעות. הרי הבורא הרחמן לא היה מצווה עלינו דבר כזה. זה נוגד את כל התורה ואפילו את החוקים הלא כתובים שכל בן אנוש עם טיפת מצפון מכיר. אלא שאברהם אבינו לא שאל שאלות ועשה מה שצריך, כי כך הבורא ציווה אותו. באמת הדבר היה לטובתו שכן העקדה הכניסה בו את מידת הגבורה שתאזן את החסד שבו וכך הגיע לשלמות. ליצחק דווקא הייתה מידת הגבורה, תפקידו בעקדה היה הפוך משל אברהם, הוא הקריב את עצמו למען אביו ובכך הכניס לעצמו את מידת החסד. יוצא שגם הוא הלך נגד ההיגיון והשכל שלו כדי לעשות את רצון הבורא. יעקב היה השילוב המושלם שלהם ולכן ממנו יצא עם ישראל. הייתה לו מידת האמת, אך אם נתבונן נגלה שכל חייו היו רדופי שקרים. הוא גדל עם עשיו ששיקר ורימה, היה צריך לקחת ממנו את הבכורה במרמה, רימה את אביו לקבלת הברכות, חי עם לבן שרימה אותו עשרות פעמים והיה צריך לרמות ולעשות תחבולות כדי לצאת משם בשלום עם משפחתו. אותו בורא שרוצה שננהג על פי האמת, רצה שיעקב אבינו יתנסה בשקרים שונים. אם היינו מנסים להבין את הדברים מעצמנו, היינו ממציאים דברים שהבורא בכלל לא רוצה. אילו היינו במקומו של יעקב אבינו, היינו בורחים מכל השקרים הללו ומשכנעים את עצמנו שאנו צדיקים גדולים שעושים את רצון השם. אלא שעל פי האמת היינו רחוקים מאוד מכך, שכן הבורא רצה שזה מה שיקרה כי זה מה שטוב לתיקון העולם וזה מה שקירב את יעקב אבינו לתכליתו. הבורא מצווה אותנו על דברים שונים במצבים שונים. כל עניין לגופו ואי אפשר להשוות בין דבר לדבר. הוא החליט למשל שעוף צריך שחיטה ודג לא. אם נשאל מדוע זה כך, אז אפשר לתרץ את זה בהרבה דרכים על פי דברי חז"ל. אך מה שלא יהיה, אנו לא נבין את המשמעות הפנימית ביותר של הדבר כך שנוכל להמציא מתוך זה כללים חדשים משלנו. בשורה התחתונה, הבורא החליט שזה צריך שחיטה, אז זה מה שצריך. ההוא לא צריך שחיטה, אז לא עושים. בלי התחכמויות ואפליות מתקנות כך שלכולם יהיה דין שווה, אלא כל אחד והמצב שלו וההלכות שמתאימות לאותו המצב. רק כך ניתן להתקרב לבורא ולקיים את המצוות בשלמותן.