פרק ד' - מגלים את התורה · חכמת המזרח
ישנם דברים רבים במזרח הנראים דומים באופיים ליהדות, אך בכל זאת הכל שונה במהות הפנימית. לאדם יש נטייה לראות למרחק ולא להסתכל על מה שנמצא ממש ממולו, לכן הצעירים המחפשים משמעות ינסו לחפש אותה דווקא במקומות מרוחקים ושונים ממה שהם מכירים ולכן צעירים רבים נמשכים אחר המיסטיקה במזרח. כדאי לשים לב היטב למדריך עליו אנו סומכים שילמד אותנו חכמה כלשהי. כאשר אנו לומדים דבר מה ממישהו, אנו מתבטלים לפניו באותו עניין וסומכים על הידע שלו בנושא. בקלות ניתן לטעות ולקבל ידע שגוי מאדם שאינו הגון. אם הוא ילמד אותנו דברים לא נכונים, אנו נלך בדרך ההפוכה ונתרחק מהתכלית במקום להתקרב אליה. כאשר מדובר על שגיאות במתמטיקה או היסטוריה, אנו לומדים מחדש את הצורה הנכונה וכך ממשיכים. המקסימום שיכול לקרות הוא שבזבזנו מעט זמן מחיינו. אך כאשר מדובר על דברים מהותיים יותר, העוסקים ברוחניות ובשורש נשמתנו, הדבר מסוכן הרבה יותר. אם ניתן לחולה מסוים תרופה לא נכונה משום שהרופא שהדריך אותנו אמנם למד רפואה, אבל ללא בסיס מוצק אצל איזשהו מישהו שחושב שהוא רופא, אנו עלולים לגרום למותו של החולה. לפני שאנו מנסים לתקן את נשמתנו (וכל שכן נשמות של אחרים), כדאי לבדוק את התעודות של אלו שמלמדים אותנו איך לתקן אותה. האם לדברים שהם למדו יש מקורות ובסיס מוצק? או שהכול מסתמך על קבלה מ"בודהה" והכל בדוי מהלב?
אם נתבונן בהנחות היסוד עליהן מתבססת חכמת המזרח, נגלה שהכול מסתמך על עבודת אלילים, אמונה בפסלים וחוסר מידע בקשר למקור לכל החכמה. כל עוד איננו יודעים מהיכן הגיעה החכמה, זה מסוכן להסתמך עליה, שהרי כאשר אין בסיס מוצק בכל רגע כל מה שעבדנו עליו כל חיינו עלול ליפול ואנו עלולים אף להזיק לעצמנו ולאחרים עם השימוש בכוחות שאינם טובים או אינם מתאימים לשורשינו. ביהדות לעומת זאת, המקורות שלנו מסבירים שהחכמה הטמונה שם הגיעה ישירות מהבורא בעצמו שיודע את כל סודות העולם, משום שהוא זה שברא אותם. אם הכל הגיע מאמונה בפסלים ואלילים, או מאתאיסטיות, אז אין לזה כל בסיס. הרי אמונה בפסלים ואלילים היא טיפשית לגמרי, הרי כולנו יודעים שפסל לא יכול לברוא אותנו או לעשות כל דבר אחר, ואתאיזם זו רק התחמקות ממחשבה על איך הגענו לעולם, הרי הכי קל להגיד "אני לא יודע איך נבראתי, אבל מה אכפת לי...?". כאשר לאמונה אין בסיס מוצק, זה הופך להיות דעות אישיות של אנשים שיכולות ליפול ברגע. אם הם לא היו מספיק חכמים כדי להבין שיש בורא לעולם, אז מדוע שנאמין שהם מספיק חכמים כדי לתקן את נשמותינו?
דמיינו לכם שאתם נמצאים אצל רופא ענק בתחומו, כולם מספרים עליו שבחים רבים, הגעתם אליו בשביל ניתוח חשוב ומסוכן, ועל פי השמועות, הרופא הזה כל כך טוב שהוא יכול להוציא אתכם בשלום מהעניין. ואז כשאתם פוגשים את הרופא, הוא מגיע כשהוא מחופש לצפרדע, קופץ ממקום למקום ואומר לכם "שלום, אני צפרדע". אתם כל כך נדהמים ובטוחים שהוא סתם משחק אתכם, אבל אז פתאום בלי שום סיבה נראית לעין הוא מתחיל לרוץ בכל בית החולים תוך כדי שהוא צורח לשמיים. מה הייתם עושים במצב כזה? האם עדיין הייתם נותנים לו לעשות את הניתוח? או שאולי הייתם מחפשים רופא שקצת יותר נראה לכם? בוודאי שלא הייתם עוברים אצלו את הניתוח למרות כל מה שמספרים עליו. הסיבה לכך היא שלמרות כל השבחים והסיפורים של כולם, כאשר אנו רואים בבירור שהסיפורים לא מסתדרים עם המציאות מול עינינו, אנו בוודאי לא נאמין לסיפורים. כמו על אותו רופא, גם על המזרח יש שמועות רבות, שיטות ריפוי ומדיטציות שנשמעות מפתות ועוד המון. הכל נשמע נהדר, אבל ברגע שאנו מבינים שאין לזה כל בסיס ואנו רואים בעינינו אנשים ששואבים את אמונתם מפסלים, בוודאי שלא נרצה לקחת חלק בזה. כדאי לכולנו לחקור עוד טיפה וללכת על משהו שהוא הבסיס היציב לכל זה.
כל מה שנאמר כאן לא מתייחס רק לגבי המזרח. לצערנו גם כאן אצלנו ישנם "רבנים", שהם מתחזים הלוקחים את היהדות והופכים אותה למשהו אחר לגמרי. אנחנו מוכרחים לבדוק ולחקור כל דבר שאנו לומדים, ואם אנו נתקלים באלמנטים של עבודה זרה, מזלות, גילוי העתיד, תשלום רב תמורת ברכה (שצריכה להינתן בחינם), לימוד קבלה על ידי מישהו שאינו ירא שמיים או אינו שומר מצוות (מישהו אמר ערוץ קבלה לעם? המכון לחקר הקבלה?), כל מיני סגולות למיניהן שלא באמת קשורות ליהדות וכו'... לא לתת לזה יד, משום שהנזק יהיה גדול הרבה יותר מהתועלת. ברגע שאנחנו מקבלים הדרכה ממישהו, אנו למעשה סומכים על הידע שהוא נותן לנו. אז אם אנו סומכים על מישהו בנושאים רגישים וחשובים כאלו, שהם הבסיס לכל החיים שלנו, כל טעות קטנה יכולה לגרום נזק בלתי ניתן לשיעור. אנו יכולים לגרום לנזקים כבדים לחיינו ולהיות בטוחים שאנו בכיוון הנכון.
תמיד צריך לזכור שעדיף שיהיה לנו אויב, מאשר שיהיה לנו חבר טוב שרוצה ברעתנו. את האויב כולם מזהים כבר מרחוק ומתכוננים לקראתו. עם החבר אף פעם לא נדע איפה מסתיים החבר ואיפה מתחילה השנאה, וכך יוצא שתמיד ניפגע מבלי לדעת בכלל. אם מישהו יגיד לנו להתנצר או להתאסלם, אנו נזהה את האויב ומיד נסרב לכך. אבל מה יקרה אם מישהו יגיד לנו כמה שהוא אוהב אותנו, ועל הדרך ילמד אותנו מנהג נוצרי קטן, יכניס לנו טלוויזיה שמראה לנו את הכנסייה מקרוב, לאחר תקופה אולי עוד איזשהו מנהג, וכך זה ימשיך מבלי שנדע בכלל שאלו מנהגים נוצריים, עד שיום אחד אנו נגלה שאנו מתלבשים כמוהם, מדברים כמוהם, מתנהגים כמוהם... הרי כולנו בני אדם ונראה שאין הבדל בינינו לכאורה. כך יוצא שהתנצרנו מבלי להרגיש את זה בכלל.
על אותו עניין, ישנן סדרות, סרטים, פורומים, אתרי אינטרנט ושלל כלי תקשורת שונים המתיימרים לגשר בין המגזרים השונים ולהציג בפני הציבור שאינו שומר מצוות את היהדות ואת המגזרים הדתיים והחרדיים. הבעיה עם זה שחלק גדול מההסברים הללו נעשה על ידי אנשים שלא באמת חיים את היהדות אלא מתבוננים מהצד. במקרים הללו, לצפות בזה זה מסוכן יותר מלצפות בקללות ושנאה כלפי המגזרים הדתיים. אילו נצפה בקללות ושנאה, מיד נבחין בכך ואז באופן אוטומטי יופעלו ההגנות שלנו ונבין שזה לא אמתי ולא צריך להכניס את זה למודעות שלנו. לעומת זאת אם נצפה בסדרות הללו, נתבלבל ונחשוב שאנחנו צופים במשהו יפהפה המציג את ערכי היהדות, ועל הדרך יכנסו למודעות שלנו מחשבות כפירה וכל היהדות תשב לנו בראש בצורה עקומה לגמרי. אנשים רבים צופים בסיקורי חדשות על רבנים גדולים, סרטים על חרדים, ערוץ קבלה לעם, שידורי קבלה ברדיו ושאר דברים שכביכול מייצגים את היהדות. הדברים האלו הם בוודאי לא יהדות ולא קבלה. כל אלו מביאים אותנו לחשיבה עקומה ומקולקלת. האדם הרחוק מתורה ומצוות חושב שהוא צופה בחומר יהודי טהור, אך הוא מקבל ללא ידיעתו את הדת בצורה מעוותת וטמאה. גם הדת הנוצרית יצאה מתוך היהדות שלנו, אך באותו רגע שהיא שינתה משהו ולו הקטן ביותר, היא כבר נחשבת לכפירה מוחלטת. ראוי לכולנו להיזהר ולהישמר מכל אלו ולדבוק אך ורק ברבנים בעלי הסכמות שהולכים בדרך האמת אותה קיבלנו מאבות אבותינו.