פרק ד' - מגלים את התורה · ובכל זאת למה שלא נסמוך על עצמנו?
טייסים יודעים היטב שאסור להם לסמוך על החושים שלהם בזמן הטיסה. לאחר שמטוס עושה סיבובים באוויר, הוא יכול להגיע למצב שהוא מהופך לגמרי, בעוד שהטייס עצמו יכול להיות בטוח שהוא נמצא בצורה ישרה מעל הקרקע. רק ברגע שהטייס מבין שהוא צריך לבטל את עצמו וללכת על פי שעוני החיווי, המייצגים את האמת האובייקטיבית ללא הפרעות, הוא יצליח לצאת מהמצב בשלום. נניח שטייס מסוים שנמצא במצב הזה חושב ששעוני החיווי לא מבינים עניין והוא חכם יותר מהם והוא בטוח שהוא נמצא בשליטה מוחלטת, באותו הרגע אותו הטייס חרץ את גורלו. ברגע שהוא יחליט לנסוק אל על הוא פשוט יתרסק בקרקע. כך בדיוק גם אצלנו, אין שום מקום לדעה סובייקטיבית בדרך לאמת. או שנבטל את עצמנו ונלך על פי שעוני החיווי האובייקטיביים שהבורא נתן לנו, שזוהי דרך התורה, או שנהנה מהשקר ונחשוב שאנו נוסקים, נהיה בטוחים שאנחנו בדיוק בדרך הנכונה, אך לבסוף כנראה שנתרסק.
אילו נצליח להבין את העניין הזה לעומק, נוכל לחסוך לעצמנו כל כך הרבה כאבי ראש ובלבולים. כולנו עושים מדי פעם דברים שאנו יודעים בוודאות שנוגדים את רוח ההלכה, אלא שאנו בטוחים שזה לא נורא, שאנו יודעים מה אנחנו עושים, שאנו חכמים יותר מגזירות חז"ל ושאנו יכולים לסמוך על חוש השיפוט שלנו שיביא את האמת. מיותר לציין שהאמת לא מגיעה במצב שכזה וגם אם נראה לנו שאנו נוסקים, כדאי להיזהר מאוד כי כנראה שאנו הפוכים ובזמן שאנו בטוחים שאנו ממריאים לשמיים, אנו צוללים למטה עד שחס ושלום נתנגש בקרקע.
מי שיחשוב על הדברים יבין שזה מובן מאליו שזה כך. האמת היא אחת ויחידה ובלתי משתנה, אם היא לא הייתה כזו, היא כבר לא הייתה האמת. מהתבוננות קלה בעולם אנו רואים שכל אחד חושב בצורה אחרת ופועל בצורה אחרת, לכל אחד דעות משלו. זה מובן וברור שלא יתכן שכולם צודקים. כשתובע ונתבע הולכים לבית משפט, שניהם רוצים שיכריעו את הדין, משום שכל אחד בטוח שהוא צודק והשני טועה. מובן לכולם שבמקרה הטוב רק אחד מהם צודק, במקרה הפחות טוב, שניהם טועים. אם זה כך, אז ניתן להבין בקלות שללא הכוונה ממישהו שמתמצא בתחום ושברשותו כלים מתאימים, מפה של הדרך והבנה של המצבים השונים, אין סיכוי להגיע לאמת. ממש כמו שאין סיכוי שמישהו שלא למד כלום מעולם בחייו, אפילו לא קרוא וכתוב, יהפוך להיות פרופסור מעצמו מבלי ללמוד דבר מאחרים.
תארו לכם מישהו שמתגייס לצה"ל, אבל הוא חושב שהמפקד שלו טועה, אז הוא לא שומע בקולו. אולי המפקד של החבר יותר נחמד, אז הוא שומע למה שהוא אומר בחלק מהמקרים, ואולי הוא לוקח קצת מהידע שלו בעצמו. "בשביל מה אימונים? לרוץ..? עכשיו??! ועוד כל כך הרבה? לא צריך המפקד, כשתהיה מלחמה תקרא לנו, כשבאמת נסכים עם מה שאתה אומר, לא עכשיו שיש לנו דברים אחרים על הראש". נשמע מצחיק? נכון, אבל תחשבו על זה לרגע ותראו שבדיוק כך אנחנו מתנהגים. אנחנו לא יכולים להחליט מה שבא לנו, אם אנחנו רוצים להתקדם לכיוון הנכון אנו חייבים מדריך. אותו מדריך הוא הרב שלנו שמלמד אותנו את התורה ואנו חייבים ללכת בדרכו כמו שאנו חייבים ללכת בדרכו של המפקד כדי לנצח בשדה הקרב. אם כל אחד יחליט לעשות מה שבא לו, לא נוכל להגיע לאמת.