פרק ב' - בחיפוש אחר האמת
האמת שלי?
כולנו מחפשים את האמת. לצערנו, לא מעט אנשים מחפשים את האמת הפרטית שלהם, ובטוחים שהיא שונה לגמרי מהאמת של שאר האנשים. אם נתבונן על הדברים, נבין שלמשפט הנפוץ "לכל אחד יש את האמת שלו" אין הרבה משמעות הגיונית. הוא אמנם בהחלט מהווה את הפתרון הקל להיפטר מאנשים עם כיפה ששואלים שאלות מטרידות עליהן אין לנו תשובה אמתית, אבל מעבר לזה אין בו שום היגיון. אם אדם רוצה לחיות בצורה שהוא רוצה, זו בחירה שלו. אבל מדוע לומר שזאת האמת? הרי זה בדיוק ההפך ממשמעות המלה "אמת". אם האמת שלי והאמת שלך היא לא אותה אחת, אז היא הופכת להיות דעה סובייקטיבית. אמת היא משהו מוחלט, שאין לערער עליו. נכון שיכול להיווצר מצב שכל אחד רואה צדדים שונים של אותה אמת, אבל בסופו של דבר אם נחבר את הכל ביחד, נגיע למשהו אחד ומוחלט. אדם לא יכול לבוא לבית המשפט ולהגיד לשופט "תשמע, לרצוח זה חלק מהאמת שלי..." ולצפות שהוא באמת יסכים עם זה. אמת היא מוחלטת ויחידה. אנשים יכולים לצפצף על כוח המשיכה ולומר שהאמת שלהם היא שהם יכולים לרחף, אבל זה לא ישנה את האמת אפילו טיפה, ואותו אדם יצנח אל הקרקע בהזדמנות הראשונה. אדם צריך לדעת שאם הוא סובר שהאמת שלו היא שונה משל אחרים, אז אותה אמת היא בעצם שקר. האמת היא אחת ויחידה, והיא אחידה לכולם.
קיצורים
באופן טבעי אנו נוטים לבחור בדרך הקלה יותר, זאת שנראית טוב יותר, שלא מצריכה מאיתנו מאמץ רב במיוחד. אז כשאנחנו שומעים על איזה גורו שיסדר לנו את החיים, זה קורץ לנו וכולנו רוצים ללכת אליו. כשחברים מציעים לטוס למזרח, אנחנו לא חושבים פעמיים. כשיש אופציה לברוח לאלכוהול, סמים או לכל מקום אחר שנראה לנו נחמד וקל להשגה, לא פעם נקפוץ על המציאה. אבל אפילו לעצמנו אנחנו לא יכולים לשקר כשאנחנו עושים את זה, כולנו יודעים בפנים היטב שזו לא האמת. כדי למצוא את האמת לא צריך לנסוע לשום מקום, לא צריך שום כלי, לא צריך שום כישרונות מיוחדים, למעשה אנחנו לא צריכים בשביל זה שום יכולת גשמית. הדבר היחידי שאנו צריכים הוא הרצון למצוא אותה. אם הרצון הזה קיים, כל מה שצריך זה להתבונן ולשמור על הרצון. האמת כבר תגיע לבד. כמובן שנזדקק גם לסבלנות, משום שלא כדאי לסמוך על קיצורי דרך, ולא לחינם נתנו לנו חיים שלמים בעולם. ברור לכולנו שהרבה יותר מפתה ללכת לאיזשהו מטפל רוחני שיעשה בשבילנו את העבודה מבלי מאמץ מצדנו, מאשר להתחיל תהליך ארוך של צמיחה רוחנית. אך אם הפתרון הוא קל, הוא כנראה רחוק מהאמת. כדי למצוא את האמת צריך לעשות עבודה פנימית מקיפה, דרכה נוכל לצמוח.
הכוונה בדרך
כדי למצוא את האמת אנו צריכים הכוונה. ללא כל עזרה האמת קשה מאוד למציאה. הרי על כל פיסת אמת קטנה אחת, ישנם אינסוף שקרים המנסים להסוות אותה. האמת של השולחן למשל היא אחת בלבד - הוא שולחן. אך שקרים ניתן למצוא בלי סוף: נוכל לומר שהוא כיסא, ארון, חול, שטיח ועוד אינסוף דברים שונים. ישנם הרבה דברים שבקלות ניתן לטעות בהם ללא הכוונה נכונה. ככל שהדברים הופכים למורכבים, שורשיים ורוחניים יותר, כך הם הופכים למוסתרים יותר. בכל זאת אנשים רבים סבורים שהם מסוגלים לדעת את האמת מעצמם גם ללא עזרה. אך ניתן בקלות להבין שכל אדם חושב ומרגיש בצורה שונה, כך שאם מליארדי אנשים בעולם בטוחים שהם יודעים את האמת ושכל השאר טועים, זה רק מראה לנו כמה אנו רחוקים מלדעת אותה. הסיכוי למצוא את אותה אמת יחידה לבדנו הוא הרבה יותר קטן מהסיכוי לזכות בלוטו חמישים פעם ברציפות. כדי להגיע לאמת אנו מוכרחים לקבל הכוונה ממישהו שכבר מצא אותה ורוצה לעזור לנו.
למה בכלל לחפש את האמת?
לפעמים נראה שאולי עדיף לנו דווקא לחיות בשקר במקום להתאמץ למצוא את האמת. הרי מי בכלל מבטיח לנו שהאמת טובה לנו? אולי טוב יותר להמשיך את החיים מבלי להבין אותם, וכך נוכל להמשיך לחיות בהצגה שלנו בצורה נוחה מבלי להתאמץ ומבלי לשנות דבר... אבל האמת היא שאף אחד מאיתנו לא מעוניין לחיות בשקר, וזה לא משנה כמה טוב הוא יהיה. כולנו מעדיפים לחיות את החיים מאשר לשבת בצד ולחלום על כל מיני דמיונות במשך כל היום.
אף אחד לא היה רוצה להירדם ולהתעורר בעוד עשרות שנים ליום האחרון של חייו ולהבין שבזבז את כל ימיו בשינה, וזה לא משנה כמה החלומות שחלם במשך התקופה הזו היו טובים. בכל בוקר כשאנחנו מתעוררים, אנו מבינים שכל מה שחלמנו הוא רק חלום ודמיון. אנחנו מבינים שאין טעם עכשיו להתאמץ כדי להפוך את החלום לטוב יותר או שמח יותר. אף אחד לא ישקיע את כספו וזמנו כדי להפוך את החלום של מחר לטוב יותר. חלום הוא בסך הכל חלום, הוא לא המציאות בה אנו רוצים להשקיע. אנו רוצים להשיג השגות במציאות, בחיים האמתיים.
אדם יכול לחיות 20 שנה באושר מוחלט ולגלות ביום אחד שכל 20 השנה האלו היו שקר, וברגע שזה קורה 20 שנות האושר לא שוות כלום, אלא נותר רק כאב. ממש כמו אדם שלא עלינו, מגלה לאחר 20 שנות נישואים נהדרות שמהרגע הראשון אשתו לא הייתה נאמנת לו. מאותו רגע, 20 השנים היפות שלו הפכו להיות סיוט אחד גדול שהוא יעשה הכל כדי לצאת ממנו. הוא חשב שטוב לו, אבל מסתבר שכבר באותו זמן היה לו רע, רק שהוא עדין לא ידע את זה. חשוב יותר לחיות את החיים בצורה אמתית, גם אם זה קשה וכואב לפעמים. עדיף שיהיו מעט קשיים אתם נוכל להתמודד ודרכם נוכל להתעלות ולשפר את חיינו, מאשר לחיות בשקר מתמשך מבלי שום ידיעה מה קורה איתנו.
כשמספרים לאדם שיש לו מחלה כלשהי, הוא בוודאי ירצה לטפל בה. הדבר האחרון שיעלה על דעתו הוא לקחת איזשהו שיקוי פלא שיגרום לו לשכוח שהמחלה קיימת, כך שהוא יוכל להמשיך לחיות רגיל מבלי לדעת שמצבו מחריף מיום ליום.
האינסטינקט של רדיפת האמת טבוע בנו אמנם, אבל לא פעם יש לנו בחירה בין מה שנכון לעשות ובין מה שקל ונוח יותר לעשות, ואנו בוחרים בדרך הקלה. כדאי לזכור את הרצון העז והיתרונות הרבים שיש לאמת להציע לנו, כדי שנהיה מספיק חזקים לבחור בדרך הנכונה והטובה, ולאו דווקא הקלה או המושכת יותר.
מתחילים במקורות
כדי להתחיל בחקירה, אנחנו צריכים ללכת אחורה לנקודת ההתחלה. הרי אנחנו לא היינו פה תמיד. הופענו בנקודת זמן מסוימת, ולכן ניתן לדעת שמישהו הביא אותנו לעולם. ניתן לטעות ולחשוב שהורינו הם אלו שבראו אותנו, אך אם באמת נחשוב על זה, נוכל להבין שזה לא ייתכן. איש ואישה אינם יכולים ליצור ישות חדשה בכוחות עצמם. כשאנחנו רוצים ליצור משהו, אנחנו מתכננים כל כך הרבה זמן, עושים את כל החישובים האפשריים, בונים את הבסיס לאט לאט ולאחר תהליך ארוך ומייגע של יצירה אנחנו מגיעים לשלבי הסיום. אז איך זה שאת היצירה הכי מורכבת בעולם - את ילדינו, אנחנו עושים בצורה כל כך מושלמת, בלי להתאמץ בכלל? כל טיפש יכול להביא ילדים בקלות מבלי לדעת שום דבר לפני כן, מבלי לרכוש חומרים יקרים ומבלי לעמול קשה על היצירה. העולם מראה לנו שיש לנו עזרה רבה מהטבע, כי לבד זה בלתי אפשרי. אבל מה זה בעצם "טבע" בכלל? הרי זה רק שם שנתנו לכל הדברים שקורים בעולם ללא ההתערבות שלנו. התהליכים שמתנהלים להם ללא עזרתנו הם טבע, השאלה מי כן מנהל אותם? מה המהות של אותו טבע? מי עומד מאחוריו? האם הרוח, הגשם, כוחות פיזיקליים או שאר כוחות טבע הם אלו שבראו את הילדים שלנו?
לטבע אין שכל משלו. אם הטבע פועל, זה אומר שמישהו מפעיל אותו. האנושות החליטה שלכוח מסוים שגילו יקראו בשם גרביטציה. אבל מה זה בעצם? מי מפעיל את הכוח הזה? מי החליט שהאופי שלו יהיה דווקא כזה? מי נותן לחומר דליק את הכוח להיות כזה? מי נתן למים את התכונות שלהם? מי מחליט לאיזה כיוון תנשב הרוח בכל רגע נתון? מי קבע שכדור הארץ יסתובב סביב השמש או סביב עצמו? במלים אחרות, מי בכלל יצר את כל אותו טבע? מאיפה האנרגיה העצומה שיש בעולם כולו? איך זה שאנחנו לא יכולים לבנות צעצוע פשוט שיסתובב מבלי מקור אנרגיה כלשהו, ואנחנו מקבלים את כל תנועת הגלקסיות כמשהו טבעי ומובן שנוצר סתם כך מעצמו?
בכל הדברים המוכרים לנו מהעולם ניתן להבחין שיש מוגבלות מסוימת. הכל מתפקד בהתאם לכללים מסוימים הקרויים בשם "טבע". אבל לא השמש היא זו שיצרה אותנו ולא הגשם או הכוכבים. הם בסך הכל עוד דברים מוגבלים הקיימים בעולם שנוצרו בשלב כלשהו של הזמן. גם אם נניח שהורינו הם אלו שטרחו ויצרו אותנו בעצמם, נשאלת השאלה מי יצר את זוג ההורים הראשון שהיה בעולם? ישנם הרבה תאוריות על היווצרות והתפתחות העולם, אבל כולן מתחילות בזמן מסוים. תמיד ניתקע עם השאלה מה היה לפני כן. גם אם היה מפץ גדול, אנו ניתקע כשנצטרך להשיב מאיפה הגיעו שני גופים ומי נתן להם אנרגיה להתנגש זה בזה. גם אם הייתה אבולוציה, נצטרך להסביר מאיפה הגיע החלקיק הראשון, ומי נתן לו כוח ואנרגיה להתפתח, לגדול ולמלא עולם שלם. ומה עם כל הגלקסיות? גם הם מוטציות של אותו חלקיק שהתפתח במשך מיליארדי שנים? מאיפה הגיע כל הטבע הזה שאנו חוקרים?
מי ברא את הכל?
גם אם נמשיך להמציא תאוריות רבות נוספות, עדיין יהיה חסר לנו החלק הראשון בפזל העצום. אנו יכולים להמציא למשל תאוריה חדשה שאומרת שחתול ענקי ברא את העולם, ומדי פעם באמת צצות להן תאוריות כאלו. אבל בסופו של דבר זוהי התחמקות, הרי אנו יודעים מה זה חתול, יודעים שהוא לא יכול ליצור עולם שלם ויודעים שהוא מוגבל. אז גם אם נניח בצורה טיפשית שהוא אכן יצר את העולם, נצטרך לשאול שוב את אותה שאלה שחוזרת על עצמה בכל תאוריה חדשה שימציאו: אז מי ברא אותו?
כשאנחנו מדברים על הגורם הראשוני שהתחיל את הכל, לא ייתכן שנדבר במושגים שאנו מכירים. הרי אם אנו מכירים את המושגים, אז הם מתוך העולם שלנו, נבראו בזמן מסוים ומוגבלים בדיוק כמונו. הגורם הראשוני חייב להיות מחוץ לתפיסה שלנו ומחוץ לעולם שלנו. כל מה שנמצא בעולם שלנו, נברא עם העולם. הגורם הראשוני לא נברא ביחד עם העולם, כי הוא זה שברא אותו. אם היינו מסוגלים לתפוס את אותו גורם ראשוני ולהגדיר אותו, אז היינו מבינים אותו ואז זה היה טיפשי כמו להגיד שהחתול או השמש בראו את העולם. אנחנו יודעים בוודאות ששום דבר בתפיסה שלנו ושום דבר שאנו יכולים להבין לא יכול לברוא את העולם. מכאן ניתן להבין שמי שכן ברא את העולם הוא מחוץ לתפיסה ולהבנה שלנו והוא בלתי מוגבל.
אנחנו מסוגלים לתפוס ולהבין רק את הדברים שאנו מכירים מהעולם. אך לא ייתכן שהגורם הראשוני שברא את העולם הוא משהו שאנו מכירים מכאן, משום שאם זה היה כך, זה היה אומר שהוא נברא ביחד עם העולם ואז ניתן להבין שזה לא הגורם הראשוני האמתי. אותו גורם ראשוני חייב להיות מחוץ לעולם, מחוץ לכל מה שאנו מכירים ובכלל לא נתפס במושגים שלנו.