מוטיבציה · הדברים שאנו פשוט "יודעים"
כל אחד יודע שיש דברים שאנחנו פשוט יודעים. לא צריך להסביר לנו עליהם הרבה וניתן לתפוס אותם גם בלי ללמוד יותר מדי, זה פשוט טבוע בנו. אסור לרצוח למשל. אנשים לא שפויים בנפשם יכולים לרצוח, אבל כל עוד הבן אדם שפוי זה לא יקרה. זה משהו שכל אחד מאיתנו יודע בוודאות. אבל רגע... מי קובע מי שפוי ומי לא? הולכים לפי הרוב? לפי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים? לפי חוקי המדינה? אולי כולנו בעצם לא שפויים ואף אחד לא מבין את זה כי גם כל שאר העולם לא שפוי? פשוט לראות שישנם חילוקי דעות רבים בכל תחום שניקח. מה שאומר שגם הדברים שנראים לנו כפשוטים ומובנים מאליהם, עלולים להצטייר בצורה שונה אצל אחרים. (וגם הם יהיו בטוחים ב100% שהם צודקים בדיוק כמונו...)
אם נשפוט אדם כמו היטלר למשל, נגלה שהוא היה אדם משכיל מאוד, עלה לשלטון בגלל שבחרו בו בצורה דמוקרטית ועם שלם העריץ אותו מאוד. אם הייתם שואלים באותה תקופה, חצי עולם היה עונה לכם שצריך לרצוח את כל היהודים (וגם היום המצב לא רחוק מכך). אז מה נאמר עכשיו? שחצי עולם לא שפוי? שחצי עולם קיבל שכל מעוות ורק אנחנו קיבלנו אותו בצורה ישרה לגמרי? שחצי עולם טועה בתפיסה, אבל אנחנו בוודאות צודקים? לא ניתן לסמוך על עצמנו כאשר אנו מנסים למצוא את האמת. אנו מוכרחים לחקור כל דבר ודבר לעומק כדי להגיע לאיזושהי תפיסה שתתקרב לאותה האמת. גם הדברים שנראים לנו ברורים כשמש, עלולים להיות רחוקים מאוד מכך.
גם אם הצלחנו להגיע למסקנה שלרצוח זה באמת משהו שאסור לעשות, האם זה תמיד יהיה אסור? מה נאמר אם ייתנו לנו כאן ועכשיו את אותו היטלר לידיים שלנו בדיוק ברגע שהוא רוצה להתחיל בהשמדת העם היהודי, וייתנו לנו לבחור אם להרוג אותו או לתת לו לחיות, כאשר אנחנו יודעים בוודאות מה יקרה אם ניתן לו לחיות..? האם עדיין נסתכל על זה בתור רצח? או שכעת זה הפך להיות "להרוג" ולא "לרצוח"? ואם כאן זה בסדר, אז איפה בדיוק נמצא הגבול? לאדם שרצח מגיע עונש מוות? אם תשאלו את אשתו, הוריו וילדיו, קרוב לוודאי שהתשובה תהיה לא, אבל מה אם תשאלו את הוריו, אשתו וילדיו של האדם הנרצח? כאן כבר התשובה תהיה שונה. ואם כן מגיע לו עונש מוות, אז מה עם אדם שסייע לרצח? האם הגבול הוא כל כך פשוט שבעזרת הסתמכות על המוח אתו נולדנו ועל הסביבה שהעשירה אותו אנו יכולים להחליט בקלות אם לתת לאדם לחיות או למות?
כל מה שמתחולל בתוכנו הוא סובייקטיבי. אנחנו לא חושבים כמו אנשים אחרים. עם זאת, ניתן להבחין שאנו מחולקים לקבוצות רבות. אנחנו חושבים בצורה טיפה שונה מהחברים שלנו, אבל בצורה לגמרי שונה מאנשים שאנחנו לא מכירים בעיר אחרת, ובצורה הרבה הרבה יותר שונה מאיזה שבט אפריקאי שאף פעם לא שמענו עליו. ברגע שיש אינטראקציה בתוך קבוצת אנשים, הם משפיעים אחד על השני. ברגע שאנו שייכים לקבוצה מסוימת, אנחנו מאוד מושפעים ממנה. זאת משום שאנו מנסים להשתייך ככל שניתן לחברה ולא לחיות לבד. הדבר מצביע על כך שאפילו הדעות האישיות שלנו, הן רחוקות מלהיות שלנו.
כל הידע שלנו נובע מדברים בהם אנו מאמינים בצורה סובייקטיבית. ההורים שלנו לימדו אותנו דברים, הגננות בגן הוסיפו ידע, בתי ספר, סביבה, תקשורת ושאר גורמים הוסיפו עוד ועוד עד שהגענו למקום שלנו היום. אבל כל מה שאנו יודעים נובע מכך שאנו סומכים על הגורמים שהעבירו לנו את אותו הידע. סומכים עליהם שהם ידעו בעצמם את הדברים בצורה מדויקת לפני שהעבירו לנו. סומכים עליהם שהם לא שיקרו לנו. סומכים עליהם שהם לא היו קצת עייפים או מבולבלים והוסיפו מלה או שתיים לא במקום. כאשר רבים עושים דברים דומים, זה מחזק אצלנו את העובדה שכעת זה חייב להיות נכון, כי לא ייתכן שכולם טועים. אבל זה הכל שמועות. אז איך אנו יכולים לקרוא למשהו כל כך סובייקטיבי שאנו מקבלים מהסביבה בשם "ידע"? הרי אם נקרא בעיתון על איזשהו מחקר שגילה תוצאות מרעישות, מיד נדע שזוהי האמת מבלי לפקפק בכך. אבל המידע המועבר תלוי בכל כך הרבה גורמים, החל מהחוקרים עצמם שספק אם עשו מחקר מדויק ולקחו את כל הגורמים האפשריים בחשבון, דרך מי שרצה לפרסם זאת וספק אם לא שינה דברים כדי למכור לנו, ועד לאחראיים על ההדפסה שספק אם לא טעו במה שנכתב שם.