אור ברסלב
מחנה שכינה פתיחה › דברי התעוררות לחיזוק העבודה

מחנה שכינה

פתיחה · דברי התעוררות לחיזוק העבודה

אקדמות מילין

''העשרים ושבעה הוא להודיע שראוי לכל אדם שיחשד עצמו במנהגי הקדושה ויחשב כי אולי אין מנהגו ומחשבותיו באופן מהשלמות אשר יצטרך שיהיו למי שהוא במקום קדוש כי זה ממה שיישירהו לדקדק בפעולותיו ומחשבותיו שיהיו לפי הראוי לפי מה שאפשר ולזה ספר שירא דוד את ארון ה' להביאו אליו לחשדו עצמו שלא יוכל לנהוג בו בקדושה הראויה ויקרה לו מזה עונש נפלא עד שנתבארו לו שברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון ה' ולשערו שאין פעלות עובד אדום יותר שלמות ויותר נקיות מפעולותיו הסכים להביאו אליו ולזאת הסבה בעינה מצאנו ביעקב שאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים להורות על שבמקומות הקדושים ראוי שיתנהג האדם בקדושה יתירה'' (פירוש הרלב''ג לשמואל ב' פכ''א).

וז''ל רבינו יונה ז''ל בשערי תשובה (שער השלישי המדרגה הרביעית) ''מן האזהרות התלויות בלב, השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך...הזהרנו בזה לזכר את השם יתברך בכל עת וחייב האדם לקנות לנפשו תמיד הנהגות המחויבות מן הזכירה כמו היראה והצניעות וקישוט המחשבות...כי זרע הקדש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה בעליה מזכירת השם יתברך, כמו שנאמר בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל'' (וידוע מש''כ שם על אלו שאין עורכים מערכות תמיד ביראת אלקים, שעליהם נאמר ותהי יראתם אותי וכו').

נמצינו למידין כי זה עיקר העבודה המוטלת על העומד בחצרות משכן ה', לערוך תמיד מערכות ביראת אלקים חיים איך להתקרב לעבודתו, ולא לפטור עצמו מזה באמתלאות שונות לומר כי עיקר העבודה הוא בהתעורר החשק בחטפתו אש קודש להתפלל בהתלהבות גדולה שפתותיו נוטפות מור ואהלות, כי העובד לעת הזדמן החשק ירפה ממנו כאשר יעלה הטרדה במחשבה, ונמצא משליך קונו חלילה, האם יעזוב העבד עבודת קונו יום אחד לומר היום אני בגדר מוחין דקטנות, הלא אחת דתו, אלא עיקר העבודה היא בהכרה שכלית בלתי פוסקת מלחשוב מחשבות בעבודת ה' בכל מה שהוא עושה, ובפרט בלימוד התורה ותפילה .

ובשערי תשובה (שער ב' פכ''א) ''ומי שחננו השי''ת דעה ישיב אל לבו, כי השי''ת שלחו בעוה''ז לשמור משרתו ותורתו וחקותיו ומצוותיו, ולא יפקח עיניו זולתי לעשות שליחותו, ולקץ הימים אם עשה שליחותו באמונה ישוב ובא ברינה ושמחת עולם על ראשו, כעבד אשר שלחו המלך לעבר הים שאין עיניו ולבו זולתי על דבר שליחותו עד שובו אל אדוניו, וכן אמר שהע''ה (משלי כב' יט' כא') להיות בה' מבטחך וגו' להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך, עכ''ל.

וקרוב הדבר מאד, שמצינו גם בלי כונות עצומות נעלות עבדו רבותינו ז''ל את השם, ומסופר על רבינו המהרי''ל דיסקין ז''ל שהיה מאריך מאד בתפילות יום הכיפורים, עד שהיה שמונה עשרה של שחרית נגמרת כשהציבור מתחילים שמונה עשרה של מוסף, וכן הלאה כל היום היה עומד בתפילה, ושאלוהו על מה מאריך כל כך, ודאי הוא מכוין לפי כונות המקובלים וכדומה, וענה שאין זה נכון, הוא לא מכוין שום כונות גדולות, אלא רק מכוין פירוש המילים ותו לא [ובפירוש המילים יש שמצייר כל מילה לפני עיניו ובד בבד מתאר עצמו כמדבר אל הבורא פא''פ וכונת פשטות המילים יוצא מעומק טוהר הלב לחלות פני קל חי. וכן מסופר על החזו''א ז''ל נהר דמעות יורד מעיניו והוא לבדו עם קונו בתפילת יחיד, ואפילו אצל שאר גדולי ישראל היו מסתירים זה מן העין. הרי רואים שאפילו בפירוש המילים של תפילה כפשטן מונחת כבר עבודה גדולה מאד לכל אדם].

ואכן נכון שהדורות ירדו פלאים ונחלשו הגופים וכח סבל המחשבה כנודע ה''י, עם כל זה אפשר העבודה בתמידות כרצון הבורא במה שמשתדל לפי הבנתו ככל האפשר לראות תכלית מעשיו עשויים לתועלת הקדושה העליונה לנצל את זמנו כפי יכלתו, שכל רגע יהיו במדה ובמשקל, ואפילו הוא אנוס בטרדות עצומות, אשר לפי דקדוק ההלכה נפטר מזה לעת הצורך, גם זה מן המשקל ואין זה נחשב הפסק כלל, ובמילא נמצא מקדיש מזמנו כל יום יותר ויותר, כי לא חזרה תורה לשמים לאמר מי יעלה לנו השמימה כי עדיין מוטל הוא על כל אחד ואחד מישראל ומחוייב ועומד מהר סיני ככל הדורות הקודמים בלי שינוי כלל ועיקר [וגם חלילה לחשוב שההתדבק בת''ח פוטר עצמו מעבודתו הוא, לומר שחבירו יעלה השמימה והוא יושב על הארץ, אין זה כ''א פיתוי היצר לתלות עצלותו בסיבות קודש. ואף כי ישנם יחידי סגולה קדושי עליון, מ''מ כל אחד יכול להגיע למדרגת משרע''ה כעדות הרמב''ם, וכבר אמרו אחד המרבה כו' ובלבד שיכוין לבו].

ושמע נפלאות מתק לשון הרמב''ם ז''ל ''כדרך שמוזהר בעה''ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה''ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במארה אלא חייב לדקדק ע''ע בזמן, שהרי הקפידו חכמים על ברכה רביעית של בהמ''ז שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכם, לפיכך נטל שכר זאת אף בעה''ז שנ' ויפרץ האיש מאד מאד עכ''ל'' (רמב''ם הלכות שכירות פי''ג ה''ז).

ועתה נחשב חשבונו של עולם, שאם כך הוא העבודה אצל בשר ודם רשע כלבן, ק''ו בן בנו של ק''ו שישתדל האדם להשגיח על זמנו בעבודת קונו, להשתדל שהזמן יהיה עם חשבון בכל מה שהוא עושה. בין בשעת הלימוד, בין שעת האכילה והזמן עם המשפחה, שיהיה עכ''פ עם חשבון, לחשוב בדעתו תמיד ''איך יעזור לי פעולתי זאת להגיע לשלימות העבודה'', כי גם ההתדברות עם בניו ובנותיו, וגם ההשתתפות בשמחתם, ביכלתה לעזור בעבודה אם במדה ומשקל נכון.

ובכן לא ידון רוח האדם לומר הריני מטבעי פוסק תמיד בעבודה מה לי לדרך הזאת כלך אצל יפות, יופי חיי עוה''ז, חלילה לחשוב כן, כי אין אדם בעולם אשר לא יכול להשיגה לפי ערכו ומצבו, וכל שכן אם הוא מאלו שזכו להתקרב אל היכל ה' על כמה וכמה שמוטל עליו אחריות זה, אלא ידע ויתבונן כי הוא חלק אלוק ממעל, ומה שהוא יכול לתקן אין אחר יכול לתקן, שלמען שליחות זה נשלח לזה העולם.

תוכן העניינים

מחנה שכינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה