מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
חידושים על הרמב"ם ומפרשיו · הלכות עדות
פרק ג דין ד' מרן כ"מ אך ק"ל אלמא דמדאורייתא עדים החתומים נ"ב היינו בשלא קרא עליו ערער וכן כתב ר' בהלכות גרושין ולפ"ז מה שאמרו בגמרא כיון דקיום שטרות דרבנן ה"פ כיון דמאי דמהני הקיום הוי מדרבנן והשתא אתי שפיר ההיא דנאמנים העדי' לומר אנוסים היינו כל שאין כת"י יוצא ממקום אחר כיון דיש בו מערער ולפי פרש"י ה"ט כיון דחכמים הצריכו קיום. שם דין ה' ומ"ש וכן אינו יכול להוסיף וכו' וכיון שאין דברים אחרונים סותרים לראשונים נ"ב צ"ע ל"ל להאי דלו יהא סותר לגמרי מצי הדרי בהו כיון דעפ"י מתקיים ותוך כדי דיבור כדיבור דמי ואיברא דרש"י כ"כ אבל לדעת רש"י יש ליישב דאיצטריך לזה משום דאי לאו הכי לא אתי ע"פ ומרע ליה לשטרא אבל ר' דסבירא ליה דאפילו בע"פ לא מהימני
פ"ד דין ז' אבל אם העידה וכו' בצד ימין נ"ב ע' בהלכות אישות פ"ד מה שנסתפק הכ"מ אם צריכות שיהיו במקום אחד:
שם מרן כ"מ ודין זה דשתי שערות ולענין גטין נ"ב ע' בהלכות אישות דאפילו אחת נאמנת:
פ"י דין ו' וכיוצא בו ה"ה פסול מדבריהם נ"ב עיין הרב מהרי"ט בא"ה סימן מ"ג:
שם דק ו' מרן כ"מ ואפשר דה"ט שכל שלא וכו' מורה ואמר כיון שאנו וכו' נ"ב אינו נראה כן מדברי ר':
פי"א דין ז' אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו כו' נ"ב נ"ל מההיא דסנהדרין החשוד על העריות נאמן בעדות אשה לעיולה אבל לא לאפוקה וע' במ"ש ה"ה בהלכות גירושין פרק ו' דין ז':
פי"ב דין ד' מרן כ"מ כתב הטור וכו' ומשמע דכשהחזיר וכו' וצריכים תשובה נ"ב עיין בהלכות תשובה בדבריו:
פט"ו דין א' לפיכך בני העיר נ"ב אבל אחד מקרובי בעלי העיר יכול להעיד ול"ד לההיא דקרובי הערב דאינם יכולים להעיד ללוה דהתם על פי עדותם מתחייב הערב אבל הכא אינו מעיד לקרובו כלל אלא ממילא מטיא להו הנאה כך למדתי מפי' בפ' ז"ב גבי אשת חורגו יע"ש דף כ"ח: