מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
חידושים על הרמב"ם ומפרשיו · הלכות נזקי ממון
חי' על הרמב"ם ומפרשיו ח"ד
פרק ב דין ב' כתב הבל"מ וז"ל משלם מן היפה שבנכסיו כ' ה"ה דפסק כרב פפא וכו' ותימא ע"ז דסוגיא בגמרא וכו' עד סוף לשונו נ"ב עיין בחי' הרשב"א בסוגיין ותמצא נחת
שם דין ה' כתב הרב בל"מ וז"ל היתה מהלכת להבין מה שהשיג הראב"ד על רבינו ז"ל כו' עד והשיג דאי לא הוי שינוי איך היה משלם רביע ע"כ נ"ב דברים אלו אינם מובנים דהכי איבעיא ליה יש שנוי ואינו חייב אלא רביע ומשלם אפי' בר"ה והא בהא תליא או דילמא אין שנוי ומשלם ח"נ ובר"ה פטור:
שם דין י"ז כתב הבכ"מ ז"ל כלב שנטל את החררה וכו' נראה מדברי ה"ה שהוא מפרש שמה שכתב ואם היה מגרר וכו' אחרי כשהניחה החררה תחלה ואח"כ גירר ע"כ נ"ב קשה דא"כ היאך כתב דעל מקום הגחלת חצי נזק וצ"ל שתכף ומיד אחר שהניחה גירר עד שכל מה שנשרף היה כשגירר וע' בשה"ג דף י"ג ע"א:
שם דין ב' הפורץ כה"ה ז"ל וכן דעת הראב"ד בהשגות וכו' נ"ב ע' בהראביר ז"ל פ"ז מה' חובל דין ז':
שם דין ז' מסר מקחו לה' ה"ה כן פירשו כל המפרשים ז"ל נ"ב כ"כ התוס' שם וע' בהרמב"ם פ"ו מה' חובל דין ט"ו וע' בים של שלמה כאן:
דין י' עושין דין עם המזיק א"א זה אינו מחוור דמתחזי מגמ' דמסתמ' לא וכו' נ"ב זה אינו דגבי כנוס שורך ואני אלמדנו ה"ז חייב בשמירת נזקיו:
שם דין י"א כתב הראב"ד ו"ל ז"ל א"א כל זה אינו מחוור אלא הניזק גובה משני או מאיזה שירצה ועד שאומר לשומר יאמר לבעלים למה לא שמרת אתה את ע"כ נ"ב נראה דאין זו טענה וכי אין רשות לבעלים לתת חפצם לאחרים לשמור מה שאין כן בשומר דאין השומר יכול למסור לשומר אחר ומ"ש הראב"ד ז"ל דליכא למימר הכא אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ס"ל כפרש"י ודו"ק וכתב ה"ה וז"ל ומ"ש נכנסו תחת השומר פירושו שאפילו אין להם לשלם לאלו הוא פטור ע"כ ודבר זה במחלוקת שנוי עיין בטח"מ סי' רצ"א:
שם דין י"ד הרי שאכלה פירות דקל ל"מ מ"מ נראה לכאורה דלא הוי הך שקלא וטריא אלא בשקץ והוא כו' נ"ב מלישנא בתרא דקאמר הלכתא כרב פפא בס' משמע שאין לחלק בין גופו לנזקי ממונו והכי כתב הנ"י:
פ"ז דין ה' נפל לבור כתב ה"ה ז"ל ברם נראין דברי התוס' והם כדברי רבינו וכו' נ"ב טעמו של ר' מפני שסובר דשניהם ברשות אפי' הזיקו זה את זה פטורים כמ"ש בה' חובל:
שם כתב הרב בל"מ ז"ל נפל לבור והבאיש מימיו וכו' עד מ"ש ותימה הוא זה דבגמרא משמע בהדיא כדברי הראב"ד ז"ל גבי ברייתא דכנוס שורך וכו' שהקשו לסיפא וכו' ע"כ נ"ב כבר כתבו התוס' שם דכולה הך סוגיא כרבה דלעיל דלר' זירא ל"ק כלל רישא לסיפא דסתמא שניהם פטורים ורבינו תפס תרוציה דר' זירא עיקר:
פ"ט דין י' כתב הרב בל"מ ז"ל ואם טען שאתה יודע הרי המזיק וכו' עד ואיכא לאתמוהי כיון דחשוב ממין הטענה מה שמודה בתם א"כ מה הקשו בגמרא הניזק אומר מועד הזיק את הגדול כו' הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק הא חטים ושעורים נינהו ע"כ נ"ב ולק"מ דכי פריך בגמרא היינו ממועד הזיק את הקטן דכי לא מייתי ראיה שקיל כ"ש בשביל נזקו של קטן והוא לא טענו אלא חצי נזק ודו"ק:
פי"ב דין ו' כתב הראב"ד ז"ל המוצא בור כו' א"א בכדי שידע עכ"ל נ"ב קצת ראיה יש לדברי הראב"ד מההיא דאמרינן בפ' המניח דף ל' זאת אומרת המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל דלי ונטל דליו חייב בעל הבור ופריך וכו' ומשני מהו דתימא ניבעי לי' לאודועי קמ"ל ע"כ ומשמע דמשום דשלא ברשות הוה הא היכא דברשות הוה נתון שהוא בעצמו כסהו איבעי ליה לאודועי:
פי"ב דין ט"ו כתב הר"מ ז"ל יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לר"ה בשעת הוצאת זבלים וכו' עד וחייבי' ע"ז הגלל משום גזל כיון שאין בו שבח לא קנסו בו ע"כ נ"ב קשה דכיון שהוציא ברשות לא שייך למקנסי' ושמא משום לאחר שהזיק איצטריך אבל מדברי הטור לא משמע הכי ובגמרא גם כן קשה מאי פריך מגלל דלא תני כל הקודם בהם זכה מכיון שהוציא ברשות וי"ל: