מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
חידושים על הרמב"ם ומפרשיו · הלכות טוען ונטען
פרק א דין ז' כ' ה"ה ז"ל דודאי כל זמן שהוא עצמו אינו טוען יודע אני אינה טענת ברי ע"פ אחר נ"ב עיין בפ"ב מה' נערה דין י"ג ומ"ש הבכ"מ שם:
פ"ד דין א' ק' דינרין מסרתי לך לא מסרת לי אלא צרור של דינרין נ"ב נראה דהתובע טוען ק' דינרין מסרתי לך בחשבון וזה משיב לא מסרת לי אלא צרור ולא מנית אותן בפני אבל אם טוען כיס מסרתי לך והיה בו ק' דינרים וזה משיב איני יודע כמה היה בו אם ק' אם חמשים הרי זה טען דבר שבמנין שכך אמר והיה בו מאה דינרים וזה שהשיב איני יודע כמה דינרים היו הרי מודה בדבר שבמנין לפחות בב' דינרים והרי הודה לו מקצת ממה שטען מה שאין כן באומר לא מסרת לי אלא צרור שלא הודה לו כלל במה שטען שזה טוען מאה זהובים וזה אומר לא מסרת לי זהו' אלא צרור וכ"נ מדבריו בה' שאלה:
פ"ה דין ב' כתב ה"ה וכן החופר בשדה חבירו ומפרש ר' וכו' ואע"פ שתביעתו היא דמים כיון שהיא מחמת קרקע נ"ב ואף על פי שתביעתו דמים מיהו כיון דאין זה חייב לשלם לו דמים אלא לבנות מה שסתר למלאת החפירה חשיב תביעת קרקע ועיין בפרק ט' מהלכות גזילה ע"כ:
שם דין ו' כתב ה"ה ג"כ ישבע שאינה ברשותו מדין גלגול נ"ב שם נראה דעיקר השבועה היא שאינה ברשותו:
שם פרק י"ד דין י"ד כתב ל"מ עוד כתב ה"ה וי"מ צריך הוא שני חזקה כו' אך ק' מגו דאי בעי אמר לא היה שלי נ"ב לא מהני האי מגו דלא היתה שלך כמו שכתב הרא"ש וכ"כ מהרש"א דף ק"י ע"ג:
שם פט"ו דין ב' העיד הא' כתב הל"מ וכו' ועד אחד בהכחשה וכו' וכיון דאין כאן עדות וכו' נ"ב ול"נ דאף אם נאמין העדים אינו יכול להוציא הפירות מכח העדים שמעידים דאכלה ג' שנים דאם כן הרי יש לו שני חזקה: