מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי
סדר סעודה
סימן פ
פ.
שנים שאכלו על שלחן אחד המברך על הלחם צריך ליטול מהן רשות על כל הסעודה. ואף על היין הוא או' ברשות רבותיי. והן עונין ברשות שמים. בא להן יין בתוך המזון אינו צריך ליטול רשות מאחר שבירך על הלחם. אבל צריך לומר סברי מרנן ומברך על היין. כדאמרי' התם. בא להם יין בתוך הסעודה כל אחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי. ואינן ראויין כלום לשתות. וגם אין מכוונין דעתם לכך. לפיכך אין נפטרים בברכה אחת אלא א"כ הניחו אכילתם בשעה שהאחד מברך כדי שיהא בית הבליעה פנוי. ולכן אומ' סברי מרבנן כלומר כולכם אתם מסכימין להיות בית הבליעה פנוי ולשמוע הברכה. והן עונין לחיים. אמנם מסכימין אנחנו: וכן השיב ר' יוסף טוב עלם: ואם תאמר קידוש והבדלה וברכת המזון למה אומ' סברי רבותיי הרי בית הבליעה פנוי. שלא לחלק בברכת היין. זה הכלל אין מרשין על היין ואין מסבירין על הפת. ומה טעם לחם שהוא רשות שאם ירצה שלא לאכול לחם אפילו בשבת הרשות בידו לפיכך נוטל רשות כדי שיסכימו כולן. אבל קידוש והבדלה וברכת המזון שהיא חובה אין צריך ליטול רשות. אלא אומ' סברי מרנן. כלומר תנו דעתכם על הברכה לצאת ידי חובתה. והן עונין לחיים. וכן יין שבתוך הסעודה כמו כן אינו צריך ליטול רשות. שהרי מכיון שישבו לאכול ודאי אי אפשר בלא שתייה לפיכך יש לומר סברי מרניי או סברי מרנן. וי"א אל יאמר סברי מרניי. דאין זו תיבה: ולאחר גמר סעודה נוטל ידיו משום מלח סדומית (ש"מ) שמטמאה את העינים. או משום דמים אחרונים הרגו את הנפש. ואינו מברך אנטילת ידים דמים אחרונים חובה ואינן טעונין ברכה: ומוזג כוס יפה. הוא כוס של ברכת המזון. כדא' בשבת פ' המוציא שהצריכו חכמי' לייפותו בעיטור ועיטוף והדחה ושטיפה. חי ומלא. ואמר ר' נחמן כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית הלוג כדי שימזגנו ג' חלקי מים ואחד יין ויעמוד על רביעית הלוג שהיא ביצה ומחצה. ואם הן ג' שאכלו כאחת חייבין לזמן. בשלשה אומ' נברך שאכלנו משלו. בעשרה אומר נברך אלקינו:
סימן פא
פא.
אמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. וכן הילכת'. והוא שנכנס בשנת י"ג אבל לא הגיע לשנת י"ג אין מזמנין עליו. ואנו לא סבירא לן הכי דכיון דקרי ליה קטן אפילו בן עשר ובן תשע מזמנין עליו. והכי חזינן לגאון. ואפילו ז' שאכלו דגן וג' שאכלו ירק מצטרף לברך אלקינו אבל ששה לא. דבענן רובא דמינכר. ואמרי רבנן דדווקא לאצטרופי (עשרה לבי') [לבי עשרה] אבל לבי תלתא אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן: כך מצאתי בהלכות רב אלפס. וי"ת אפילו זימון לתלתא: וכן כת' בברכות פ' ג' שאכלו. ולית הילכת' ככל הני שמעתת'. אלא כיהא דאמר ר' נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. פי' זימון לעשרה קא'. ואין לפרש זימון לשלשה קא'. דא"כ קשיא ליה מתני'. דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזומני' עליהם. ומשמ' אפילו קטן היודע למי מברכין. אלא ודאי זימון לי' קאמ'. והכי נמי מוקמי' לעיל מילתיה דר' יוסי דאמר קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו. זימון לעשרה. כדי לשנויי אליביה. וכדר' יהושע בן לוי דא' אע"פ שאמרו קטן אין מזמנין עליו. אבל עושין אותו צניף לעשרה. פי' חיבור לזימון י'. כן פסק רש"י בברכות. וזה לשונו: ובתשובות שהשיב רב נטרונאי גאון כתב. ועוד שמענו בפירוש מרבותי' שאילו שמועות של ג' שאכלו כאחת. כגון תשעה ועבד. תשעה וארון. שנים ושבת. וקטן פרח. וקטן היודע למי מברכין. אין הלכה. ואין עושין מעשה כמותם. ויש לומר כי מה שפסק רב אלפס מזמנין עליו. זימון לעשרה קאי. וכן ההיא דאביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה כו'. וכן מצאתי בתשובות הגאוני'. האנשים הרגילים משלימין קטן לעשרה ונותני' בידו ספר. אין נר' למורי. ויש להחמיר ולא להקל פן יצא ממנו קדושת השם לבטלה. בלא עשרה בני מצוה. דהיינו עדה. כדא' עד מתי לעדה וגו'. יצאו יהושע וכלב. אך יש לומ' שסמכו רבותי' הגאוני' שמתפללי' בתשעה וקטן וספר חומש בידו על מה שנמצא כתוב בפרקי דר' אליעזר. והכי איתה התם. (שמות י״ב:א׳) ויאמר י"י אל משה ואל אהרן לאמר. מהו לאמר. כך א' הק' למשה לך אמור להם לישר' עד עכשיו היה אצלי סוד העיבור מכאן ואלך של ישר' הוא לעבר השנה. ותניא סוד העיבור בכמה. ר' יוסי אומר בשלשה. ר' אליעזר אומר בעשרה. ואם נתמעטו מעשרה. מביאין ספר [תורה] לפניהן ועושין גורן עגולה לפניהן ופורשין לפניהן ולפני אביהן שבשמים וראש הישיבה מזכיר השם ושומעין את הקול כלשון זה. (וידבר) [ויאמר] י"י אל משה לאמר ומעון הדור אינם נשמעין מאומה אלא כביכול אינו יכול שלא ישכון כבודו עליהן. והחבר ר' יצחק בר יחיאל הראה דבר זה לחבר ר' מאיר בר יוסף. וא' לו שיש לסמוך מיכן שיהיה קטן וחומש (כידו') [בידו] נמנה לתשלום מניין עשרה להתפלל בבית. ונתיישר הדבר מאד בעיניו. וכן השיב לו. מעידני שמעתי מפי ר' יוסף בר' יהוד' שהיה מעיד שראה במלכות (לוהיד) [לותיר] את רבינו הרב הגדול ר' יצחק בר יהוד' בעת דליקה אחת שהיתה בעירו. שהיכין לעצמו מניין להתפלל ולא מצא זולתי ט' אנשים בני מצוה והביא נער קטן וחומש בידו להתפלל עשרה. והתפללו תפילת יוצר. ואומ' יש לומ' שעל זה סמך הרב ועשה זה שעשה. ומכאן ראייה לדבר:
סימן פב
פב.
וזו היא תשובת רבינו יצחק בר' שמואל זלה"ה: על אשר שאלת אם קטן וחומש בידו מצטרף לעשרה. אמנם ראיתי שלא רצה רבינו יעקב לעשותו צניף לעשרה. וא' כי אע"פ שבתשובתו לנדיב ר' שמואל מבר התיר בו גם בלא חומש בידו הוא עצמו לא היה רוצה לעשות מעשה אפילו חומש בידו. כי אע"פ שבמקום הרב ר' שמשון היו נוהגין כן במקומו. לא היה רוצה לעשות מעשה אפי' חומש בידו. והיה אומר שאינו בשום מקום שיעשה צניף על ידי חומש שבידו רק לעניין עיבור שנה מזכיר ספר להשלמת עשרה. בפרקי דר' אליעזר (פ"י) [פ"ח]. דקא' התם ר' יוסי אומ' בשלשה מעברין השנה. ר' אליעזר אומ' בעשרה. ואם נתמעטו מעשרה מביאי' ספר תורה לפניהן ופושטין גורן עגולה כו'. ואין מזכיר שם כלל שיהא הקטן אוחז בידו הספר להצטרף בין שניהן לי' אלא משמע דלעניין מילתא דהתם מועיל הספר תורה וקטן. ולעניין אשכחן דמסיק בברכות דתשעה וארון אין מצטרפין דארון לאו גברא הוא. ואפילו היה בשום מקום לעניין תפילה אומ' אני החתום דדווק' (דספר) [בספר] תורה העשוי בגיליון. או חומש אחד מחמשה חומשים העשוי בגליון (אם) [אז] כתוב על זה לשון חומש ולא לשון ספר. אבל חומשי' כעין שלנו לא היה כלל בימי חכמי'. ועל תשובת רבינו יעקב שהתירם לתפילה כמו לברכת המזון קשה מבראשית. ולאחר זמן שנתקשה בה הגיה בתשובתו. ודחה מה שדחה. ומה שאומ' בירושלמי ובבר"ר קטן וספר עושין אותו צניפין. לא מייר' מידי בקטן שספר בידו. אבל בקטן בפני עצמו. ואיפשר דלעניין ברכת מזון דווקא ולא לתפילה כמו שאמרו בבר"ר. וספר תורה בפני עצמו דומיא דתשעה וארון דתלמוד דידן ואיפשר ראוי לתפילה. והא כדאית'. ולית הילכת' הכי. שיצטרף ספר. כדמוכח בתלמוד דידן בארון. וגם בירושלמי או' אחר כך. א"ר אסי כמה זימנין אכלית עם תחליפא אבא ועם חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. ובספר שבו סדר זרעים ומועד ירושלמי שהיה של רבינו יעקב כתוב בתחילתו. א"ר אסי כו' כמו שכתבתיו. ובדומה שהוא כתב יד החבר ר' שלמה בן רבינו יעקב. ואחר סיום הדבר כתב רבינו בכתב ידו הניכר לי. וכן מנהג העולם. ולא כמעשה דרבה ותלמידיו בברכות. ושלום. יצחק בר שמואל זלה"ה:
סימן פג
פג.
נברך שאכלנו משלו. ועונין ברוך הוא שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ברוך משביע רעיבים ברוך משקה צמיאים. ברוך הוא ברוך שמו. ברוך אתה י"י אלקינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו עמנו. ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו לעולם ועד בעבור שמו הגדול כי הוא זן ומפרנס לכל כאמור פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא ברוך אתה י"י הזן את הכל: נודך י"י אלהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורת חיים ומזון על שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו על חוקי רצונך שהודעתנו ועל חיים חן וחסד שחוננתנו ועל אכילת מזון שאתה זן ומפרנס אותנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה. (כאן או' על הניסים בפורים ובחנוכה). על כולם י"י אלקינו אנו מודים לך ומברכין אותך ויתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד. ככת' ואכלת ושבעת וברכת את י"י אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך ברוך אתה י"י על הארץ ועל המזון: רחם י"י אלקינו עלינו ועל כל ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו ועלינו. אלקינו אבינו רועינו רעינו זנינו פרנסינו וכלכלינו. והרויחינו והרווח לנו י"י אלקינו מהרה מכל צרותינו ואל נא תצריכנו י"י אלקינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואותם ולא נבוש לעולם ועד: (כאן אומ' בשבת רצה והחליצנו ובראש חדש יעלה ויבא): ותבנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו. ב"א בונה ירושלם. אמן: בא"י אמ"ה האל אבינו מלכינו אדירנו גואלינו קדושינו קדוש יעקב רועינו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו הוא גמלנו הוא גומלינו הוא יגמול בעדינו לעד לחן לחסד וריוח והצלה והצלחה וברכה וחיים ושלום וכל טוב: הרחמן הוא ימלוך עלינו לעולם ועד: הרחמן הוא ישתבח לדור דורים ויתפאר בנו לנצח נצחים ויתהדר לעלם ולעלמי עולמים: הרחמן הוא יתברך בשמים ובארץ: הרחמן הוא יברכנו ממעון קדשו: הרחמן הוא ישלח ברכה במעשה ידינו: הרחמן הוא ישלח ברכה בבית זה ועל שלחן זה שאכלנו עליו: הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד ולא בביזוי בנחת ולא במנוד בהיתר ולא באיסור: הרחמן הוא ידרשנו לטוב וילמדנו לקח טוב וישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשרינו בשורות טובות ויצליחנו בכל דרכינו לטובה: הרחמן הוא יוליכנו קוממיו' לארצינו: הרח' הו' ירבה גבולינו בתלמידי': הרח' הו' ירים קרנינו למעלה למעלה וישפיל כל שנאינו למטה למטה: הר' הו' ירפיאנו ויעזרינו (וסומכינו) [ויסמכינו] כרוב רחמיו וחסדיו הרבים: הר' הוא יברך בעל הבית הזה אותו ואת ביתו ואת בניו ואת כל אשר לו ואת עמדיו ואת סומכיו ואת דורשיו ואת דורשי שלומו וטובתו בבנים ובבנות בעושר ובנכסים כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן יתברכו יחד בברכה שלימה ונאמר אמן: יהי רצון מלפני אלקי השמים שלא יבוש בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא. ויצליח מאד בכל נכסיו ויהיו נכסיו ונכסינו מצליחין וקרובין לעיר ואל ישלוט שטן במעשה ידיו ולא במעשה ידינו ואל יזדקק לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור הט ועבירה ועון מעתה ועד עולם: ממרום ילמדו עליו ועלינו זכות שתהא למשמרת שלום ישא ברכה מאת י"י וצדקה מאלהי ישענו ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם: הרחמן הוא יחיש לנו גואל. ויבנה חומות אריאל. ויקבץ נפוצות יהודה וישראל. ויזכינו לשני ימות המשיח ולחיי עולם הבא: מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלוש עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן: ואו' בלחש. יראו את י"י קדושיו כי אין מחסור ליריאיו. כפירים רשו ורעבו ודורשי י"י לא יחסרו כל טוב. כוס ישועות אשא ובשם י"י אקרא: ומברך בורא פרי הגפן. ולאחר ששתה או' ברכה מעין ג': ברוך אתה י"י אמ"ה על הגפן ועל פרי הגפן ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת את אבותינו לאכול מפרייה ולשבוע מטובה ולהודות לך עליה: רחם י"י אלקינו עלינו ועל כל ישראל עמך ועל ארצך ועל נחלתך ובנה ירושלם עירך במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה. בא"י על הארץ ועל פרי הגפן. ובסעודת החתן יאמר: הרחמן הוא יבנה ויסעוד ויכלכל בתי כנסיות ובתי מדרשות. ויברך את החתן ואת הכלה ואת השושבינים ואת השושבינות. ואת אחינו רבותינו היושבים כאן והמסובין כאן והמשמשין כאן בבני ברית. כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן יתברכו הן ונתברך יחד בברכה שלימה ונאמר אמן: יהי רצון מלפניך י"י אלקי' ואלקי אבותינו שלא יבוש החתן ולא תכלם הכלה לא יבושו בבנים ולא יכלמו בבני בנים. ויצליחו מאד בכל נכסיהם ויהיו נכסיהם ונכסינו מצליחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן לא במעשה ידיהם ולא במעשה ידינו ואל יזדקק לא לפניהם ולא לפנינו שום דבר הרהור חט ועבירה ועון מעתה ועד עולם. ממרום ילמדו עליהם ועלינו זכות שתהא למשמרת שלום ונשאו ברכה מאת י"י וצדקה מאלדד ישענו וימצאו חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם: הרחמן הוא יחיש לנו כו': יראו את י"י כו': מוניח הכוס לפניו ונוטל כוסו של חתן בידו ומברך עליו ששה ברכות: ברוך אתה י"י אלקינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו. ברוך אתה י"י אמ"ה יוצר האדם: ברוך אתה י"י אלקינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בניין עדי עד בא"י יוצר האדם: שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה בא"י משמח ציון בבניה. שמח תשמח ריעים האהובים. כשמחך יצירך בגן עדן מקדם בא"י משמח חתן וכלה: ברוך אתה י"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה ריצה חדווה אהבה ואחווה שלום וריעות. מהרה י"י אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופותם ונערים ממשתה נגינתם בא"י משמח חתן עם הכלה: ומניח כוס של חתן ונוטל כוס של ברכת המזון ומברך בורא פרי הגפן ומערה ממנו אל כוס החתן ושותה החתן. ואחר כך תשתה הכלה באותו כוס. ועונין אחריו: ישמח חתן בכלה כלה תשמח בחתן בבנים ובני בנים בעושר ובנכסים בבנים עוסקי תורה ומקיימי מצות ישראל. חז"ק: מצאתי כת'. ת': בשבת פותח כמו בחול. רחם י"י. ומוסיף רצה והחליצנו באמצע. וכן נוהג ר': וכן מפורש בביאורי ברכות דרבינו יצחק בר' יהודה: והא דגרסי' ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה. ואו' קדושת היום באמצע. לא שיתחיל בלשון נחמה ויסיים. כי מה יתרון לשנותה בתחילת' ובסופה. וכנגד מה. אלא הברכה דבונה ירושלם נקראת נחמה. והכי קא מתחיל בברכה בנחמה כמו שהיא ומסיים בה כמות שהיא. ובלבד שיזכיר מעין היום באמצעיתה. והכי נמי אמרי' גבי ראש חדש מתחיל בעבודה ומסיים בעבודה. ואו' מעין המאורע באמצע. וכי תעלה על דעתך. שישנה ברכת רצה מכמות שהיא. אלא כהוייתה יאמרנה כדרכו בחול והיום מעין ודומה לו. כ"מ. ת': ומשום הכי תיקנו רצה והחליצנו בשבת ולא בימי' טובים. כי הוא יום מנוחה ושמחה וחייב להזכיר חורבן ירושלים ונחמתו בשמחתו. דכ' (תהילים קל״ז:ו׳) תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. וכן מצינו ששבת נקרא יום שמחה. דאמרי' בספרי. וביום שמחתכם. זה השבת. ובמועדים כמשמעם: ומשום הכי חותמי' בשבת וישמחו בך כל ישראל כו'. שנקרא השבת יום שמחה. ת': עוד מצאתי לכך או' בשבת רצה והחליצנו לפני שהוא לשון מנוחה. א"ר אלעזר בן יעקב הלשון הזה משמש שלש לשונות. ישזיב. יזיין. ינוח. ישזיב כמא דאתמר חלצה נפשי. יזיין. כמא דאתמר ועבר לכם כל חלוץ. כל דמזיין. ינוח. כסא דאתמר ועצמותיך יחליץ. יחליץ. עטיפה זיין. כלומר התורה שירדה מן השמים עטופה כזיין. א"ר אלעזר תורה וחרב ירדו כרוכין מן השמים. זכו טוב הארץ תאכלו. לא זכו חרב תאכלו. ת': רצה והחליצנו י"י אלהינו במצותיך ובמצות יום השביעי השבת הגדול והקדוש הזה כי יום זה גדול וקדוש הוא לפניך לשבות בו ולנוח בו באהבה כמצות רצונך. וברצונך הניח לנו י"י אלקינו שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו והראינו בנחמות ציון ובבניין ירושלם עירך כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם. ובירושלם תנחמו. ותבנה ירושלם עיר הקודש במהרה בימינו ברוך א"י בונה ירושלם. אמן:
סימן פד
פה.
ואפילו יחיד עונה אמן בבונה ירושלם דברכת המזון. משום דלידעו פועלים ולוקמו לעיבדתייהן. דהטוב והמטיב לאו דאורייתא. ורבנן תיקנוה על הרוגי ביתר. הטוב שלא הסריחו. והמטיב שניתנו לקבורה: ובטוב ומטיב תיקנו ג' פעמים מלכות חד לגופיה. וחד לברכת הארץ וחד לבונה ירושלם. אבל ברכת הזן אית בה מלכות מתחילה. ת': (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. אבוא בגמטריא עשרה. מיכן זימון לעשרה שאו' נברך אלקינו. כשמזמנין. דהיינו אזכיר את שמי. ת':
סימן פה
פו.
בן מברך לאביו: כו'. אבל אמרו חכמי' תבא מאיר' לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. ואי יהיב איניש רשותיה לבריה או לאחד לברוכי למה תבא לו מאירה כשאמרו חכמי' תבא מאירה לאדם. כשפשע ולא למד. שפעמי' הוא אוכל ואין שם בנו ואין מי שיברך לו. ונמצא בטל מן הברכה. אבל מי שהוא למד ופעמי' שהוא חולה או זקן נותן רשות לבנו או אל אחד מבני ביתו לברך ששלוחו של אדם כמותו ואין לו מאירה. ת':