מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי
הלכות שחרית
סימן א
עמ"י עש"ו.
א.
תניא היה ר' מאיר אומ' חייב אדם מישר' לברך מאה ברכות בכל יום ובגמרא דארץ ישר' גרסי הכי (אני) [תני] אין לך אדם מישראל שאינו עושה [מאה] מצות בכל יום שנ' ועתה ישר' מה י'י אלהיך שואל מעמך אל תיקרי מה אלא מאה, ויש או' מה בגימטרי' מאה בא"ת ב"ש ה"ץ י"ם שים צ' במקום ה' וי' במקום מ' הרי י"ץ ונמצא מה בגימטריא מאה (ללת"ם) [ור"ת] פי' דבאותו פסוק כתיב [מאה] אותיות וכנגדן חייב אדם לברך ק' ברכות בכל יום ושואל כת' מלא, ודוד מלך ישר' תיקן שהודיעוה[ו] יושבי ירושלים שמתים מישראל מאה בכל יום עמד ותיקן מאה ברכות דכתי' (שמואל ב כג) נאום דוד בן ישי הוקם על על בגימטריא מאה הוו בכל יום ויום היו מתים מישר' ק' איש ולא היו יודעים מפני מה עד שבא דור וחקר הדבר והבין ברוח הקודש ותקן מאה ברכות בכל יום ונראה הדבר שנשתכחו ובאו תנאים ואמוראים ויסדום לברך על כל אחת ואחת בשעת' אי אפשר מפני מה שהידים עשויות למשמש אלא כשניעור אדם משנתו ירחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן לקיים מה שנ' (עמוס ד׳:י״ב) הכון לקראת אלהיך ישר'. ומתחיל ומסדרן וכל יחיד ויחיד חייב בהן ומנהג כל ישראל שבספרד היא אספמיא כך הוא להוציא מי שאינו בקי מתחיל החזן ומברך על נטילת ידים וסדר הברכות והכי סליק חושבן מאה ברכות הני הכתובין לעיל תמני סרי ודברוך שאמר ודישתבח הרי עשרין קודם קריית שמע ותלת דקריית שמע שתים לפניה. יוצר והבוחר בעמו ישר' ואחת לאחריה גאל ישראל כדתנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה הרי תלת תלת זימנין דתשסרי דצלותא דצפרא דמנחתא ודערבא דאינון עם ברכת המינים מן (תשר) [תשסר] תשסר והני תלת עשרים קדמתין הרי תמנן ודסעודת' [דימ]מא תמני הא כיצד דנטילת ידים והמוציא לחם מן הארץ וארבע דברכת המזון הזן על הארץ ובונה ירושלים והטוב ומטיב ותרתי דמשתיא אדחמרא בורא פרי הגפן ועל הגפן ועל פרי הגפן ואי דמיא שהכל ובורא (פרי הגפן) [נפשות] אתרא דנהיגי מ[י]כל והדר (משתילו) [מישתי] (הכי) [הרי] תרתי וארבע דקרית שמע דרמשא תרתי לקמן ותרתי לבתרא כדתנן בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה המעריב ערבים ואוהב עמו ישראל לפניה. (גדול) [גאל ישראל ושומר עמו ישראל לעד] לאחריה ותמני דסעודתא דרמשא הרי עשרים. תמנין ועשרים הרי מאה. בר מהמלך בכבודו דאוסיפו רבנן בתראי בתר עסיקי (דשבחא) [בשבחא] דקודשא בריך הוא [ו]מרחמי. ובר מהפיל חבלי שינה דקריית שמע דעל מטתו ובר מכמה זימנין דמצריך למברך לגדולים וקטנים ובר [ממיכל פירות ואכילת ירקות] (אצמי ירקא) ובר [ממירח כמה] זימני [וכי תימא] בשלמא בימי חול [דאיכא תלתא] זימני תשסרי תשסרי... אלא בשבתא דליכא צלותא היכי מתמליין אי איפשר לאשלומינהו אשלים להו כדקאמרינן ר' חייא בריה דרב [אויה] ביומיא דשבתא וביומיא טבי טרח וממלי להו באיספמרקי ומגדי מיני בשמים ומיני פירות כגון עצי בשמים ובורא עישבי בשמים ובורא מיני בשמים וכל פירא ופירא כדחזי ליה. ולכך תקנו לומר (ו)אין כאלהינו בשבת לפי שאין מתפללין בשבת משמנה עשרה כי אם שב וד' פעמים אין מי נודה ברוך אתה ד' פעמים. אי[ן] מי נודה הרי י"ב פעמים אמן. ולבסוף ברוך אתה. ונראה עתה כאומר י"ב פעמים ברוך אתה אמן והן שתים עשרה ברכות והשבע של חובת היום הרי ט"י ומאן דמברך שלא עשאני בור לא עביד כהילכתא דאע"ג דגרסינן בפירקין דהתכלת היה ר' יהודה אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום ברוך שלא עשאני גוי שאין הגוים כלום. שנ' (ישעיהו מ׳:י״ז) כל הגוים כאין נגדו. ברוך שלא עשאני בור. שאין בור ירא חטא. ברוך שלא עשאני אשה. שאינה מצווה על המצוות. ואפילו הכי לא הואי לברכה חדא דשאילו מן קדם נטרונאי גאון זצ"ל ולא שדרה ותו מגמרא הא איסתלקא לה דרב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דקמברך ברוך שלא עשאני בור א"ל כולי האי נמי אלא מאי (כואיברך) [אברך]. שלא עשאני עבד היינו אשה. זיל טפי. וכיון דמנח תפילי נמי מברך על תפילי ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה אקב"ו להניח תפילין. ועל תפילין של ראש על מצות תפילין. וכי מכסי בטלית להתעטף בציצית. ואו' כל הברכות כולן כתקון חכמים עד ותלמוד תורה כנגד כולם. וקורא בסדר קרבנות. וידבר שחרית קורין פרשת צו את בני ישר' וגו' כנגד תמיד של שחר על שם ונשלמה פרים שפתינו. ולערב אומר פיטום הקטרת (שחרית) וסייג לדבריו מצאתי בסדר רב עמרם המדקד(י)ק לומר אין כאלהינו בכל יום וכן כתב בשם. וכן בערב לאחר שיגמרו תפילת ערבית נוהגין לומר פיטום הקטרת בבוקר ל) ובערב [אבל לא השיר מאי טעמא שזכר למקדש אומר אלו. ולמה אומר פיטום הקטרת בבוקר ובערב והשיר בבוקר בלבד לפי שזה היתה מצותו נעשית בבקר ובערב וזה לא היתה מצותו נעשית אלא בבקר] (מה לא היתה (מצאתי) [מצותו] נעשית אלא בבוקר) בלבד וידבר וגו' ושונה באיזהו מקומן. ודורש בר' ישמעאל דא' רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניה מאי דכתיב ושננתם אל תקרי (ושננם) [ושננתם] אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. ומקשינן שניה מי ידע כמה הוו (ומשנען) [ומשנינן] לא צריכא ליומי ודקא (תני) תקינו מדרש חלופי תלמוד דקא גרס בפרקי' מאימתי קורין את שמע בערבין. אמ' רב יהודה אמ' שמואל (אל) השכים לשנות קודם שקרא קריית שמע (אינו) צריך לברך [לאחר שקרא ק"ש אינו צריך לברך) שכבר נפטר באהבה רבה. שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד ותלמדם חוקי חיים אמ' רב הונא למקרא צריך לברך למשנה אין צריך לברך. ר' אל(י)עזר אומר אף למשנה צריך לברך. ולתלמוד אין צריך לברך. וקמסהיד רב חייא בר' אשי זימנין סגיאין הוה (קאימנו) [קאימנא] קמיה דרב לתנויי בסיפרא דבי רב דהוא תורת כהנים ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני (לך) [לן]. ואו' רבון העולמים כו'. עד ברוך שיאמר וחותם מלך מהולל בתושבחות. ומאן דקחתים מהולל ברוב התושבחות. שבשתא בידיה דקא אמרין בפרק מאימתי מברכין על הגשמים משיצא החתן לקראת כלה. ומאי מברך אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו ור' יוחנן מסיים בה הכי ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו כו'. עד הן הם יודו ויברכו וישבחו לשמך מלכינו ברוך אתה י"י אלהי' רוב ההודאות ומקשינן רוב ההודאות וקמתריץ רבא אימא אל ההודאות היכי דקמשמע רוב ההודאות הכי נמי משמע רוב התושבחות ולא כל התושבחות הילכך מאן דמסיים ברוב התושבחות שפיר דמי לשתוקי. ואומ' פסוקי דזימרא הודו לי"י קראו בשמו. דרש רב שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל לפיכך תקנו חכמים פסוקי דזימרא הודו לי"י וכל המזמורים שלפניו ושלאחריו לפי שהן שבחו של הקב"ה ואח"כ עומדים להתפלל ומיבעי לאינש לכווני דעתיה בתהילה לדויד דא"ר אל(י)עזר בר אבינא כל האומר תהילה לדוד שלשה פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא ואמרי' מאי טעמא משום דאתיא באל"ף בי"ת ונימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמני אפי אלא משום דכת' ביה פותח [את] ידיך ואמרינן (ביממא) [נימא] הלל הגדול דכתיב ביה נותן לחם לכל בשר ומסקינן אלא משום דאית ביה תרתי דאתיא באלף בית וכתי' ביה נמי פותח את ידיך. וכולהו פרש' עד כל הנשמה תהלל יה הכי איתנהי סוף פירקא הללו יה והללו יה (בכתר) [דבתר] (תהילה) [תחלת] י"י ידבר פי ריש פירקא אמטי להכי מוספינן ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללו יה. ולכך אומרין שני פעמים כל הנשמה תהלל יה הללו יה. דאמרינן במסכת שבת יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. כלומ' שמסיימין ספר תילים שנא' בו הללו יה ואם אינו כופלו שני פעמים אינו נראה כמסיים ונראה כאילו יש אחריו פסוקים הרבה אבל עתה כשמחזר לאומרו פעם אחרת בידוע שהוא אחרון ונראה כמסיים. ומטעם זה אינו או' בשבת שני פעמים פסוק אחרון שבפרשה. ולכך נהנו לכפול י"י ימלוך לעולם ועד בפסוקי דזמרה לפי שבפרשת הנס ויהי באשמורת הבוקר עד ימלוך י"י לעולם ועד וגו' יש שמנה עשר אזכרות. ובכל שם ושם יש ארבעה אותיות שהם שבעים ושתים אותיות כנגד שם בן שבעים ושתים אותיות ובפסוקי דזמרה (אני) [אנו] מתחילין ויושע ונחסרו ארבע שמות שהם בפסוקים שלמעלה מן ויהי באשמורת הבוקר וגו'. ולפיכך כופלים פעם אחרת י"י ימלוך ואומרין לאחריו פסוקים אחרים שבהם ג' שמות כדי להשלים ד' שמות כדי להשלים החסירים וכשאומרים שני פעמים י"י ימלוך הרי כאן חמש וניח' ולא תקשי שכן הוא או' לעתיד לבוא כל השמו' יהו אחד (ב)דאמרי' במסכת ברכות. ולפיכך אומרים הד' כדי להשלים וחמישי לא לשום חשבון הוא בא אלא לומר לך ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד. ועומד שליח צבור לפני התיבה וחותם בשירי זמרה. ואותה ברכה של אחר ישתבח לא קבעוה אלא לאחר פסוקי זמרה שצריך ברכה לפניהן ולאחריהן. לפניהן ברוך שאמר לאחריהן ישתבח. וקדיש מפסיק בין ישתבח ליוצר להודיע שעל פסוקי זמרה קבעוה כמו ברכת הלל שלאחריו: ולאלתר מיבעי ליה לאינש לאתחולי בפריסת שמע ביוצר אור. ואסיר לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע: ומחייב לפריסת שמע בעונתה. דתנן שאימתי קורין את שמע בשחרי' משיכיר בין תכלת ללבן. ותנא בין תכלת שבה ללבן שבה: פירו' גיזת צמר שצבעה תכלת יש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה: תניא ר' מאיר או' משיכיר בין זאב לכלב. ר' עקיב' או' משיכיר בין חמור לערוד. אחרים אומרים כדי שיעמוד אדם ברחוק ארבע אמות מחבירו ויכירהו. אמ' רב הונא הלכה כאחרים. ואביי הפסיק בתפילין כאחרים בקרית שמע כוותיקין. דאמ' ר' יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. ותניא נמי הכי ר' יהודה בן תימ' או' מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. לכך מצותה מן המובחר: ומאן דקרי קרית שמע בעונתה שקיל אגריה יותר ממאן דעסיק בתורה: דתניא נמי הכי מצות ק"ש עד חצות ר' אליעזר אומ' עד הנץ החמה. ר' יהושע אומ' עד ג' שעות מדקתני הקורא מיכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה. מכלל דבעונתה שפיר עדיף מכי עסיק באוריית'. ופסיק הלכה כר' יהושע ולא הפסיד דקת' מאי פירושיה לא הפסיד בברכות אלא מברך לפניה ולאחריה. ואע"ג דסוף שתי שעות קרי לא מיבעי ליה לשנויי ביה בקרית שמע ממאי דתקינו רבנן. והא דאמרי דבעי [צ"ל דמצי] אינש למיקרי קרית שמע בתר שתי שעות היו לכתחלה לא שרי למיעבד הכי ומאן דעבד הכי בכוונה ולא מחמת אונסא ולא מחמת איעכובי במידי דמצוה מיקרי פושע. ובמאי שרי איעכובי כגון שבתות וימים טובים ותענית ציבור דמשתהא [עד] דמיכנפא ציבורא. אינמי בני (בר) [בי רב] דמיכנפי ויתבי וגרסי וממשיך להו גרסייהו כגון הני מילי דשכיחי אינון [ד]אי לא דמיעכבי עד דמיכנפי ממנעי רבים מקרית שמע ומן התפילה. (ותו מידי) [ותלמידי] דיתבי וגרסי דאיכא בעלי בתים למשמע ולמילף מפילפוליהון [ו]דוותיקין מילתא דלא שכיחא היא. ולא כולי עלמא מצי מיכווני כוותיקין. ואע"ג דאמ' ר' יוחנן לא שנו אלא בדורות הראשוני' כגון ר' שמעון בן יוחי וחביריו שתורתן זו היא אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין בין לקרוא קריית שמע בין לתפלה הני מילי לתפילת המנחה דליכא למיקם אשיעורא. אי נמי לקרות שמע דליכא תקנת חכמים אבל היכא דאיכא מידי תיקון כיון דהאי שכיח [ו]דוותיקין לא שכיח שפיר לאיעכובי. אבל שאר יומי אסיר למיפק לאורחא מקמי קרית שמע ותפילה דאמ' רב אמי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לאדם לצאת לדרך קודם שיתפלל שנ' (תהילים פ״ה:י״ד) צדק לפניו יהלך והדר וישם לדרך פעמיו וקרית שמע ותפילה (בהדדי) [כהדדי] נינהו. [ו]דקאמרינ' אסור לאישתעויי בין ישתבח לפריסת שמע הני מילי דלאו צורכי ציבור נינהו אבל לצורכי ציבור (נינהו) או לצורך מי שבא להתפרנס מן הציבור ובעי למיפסק ליה צדקה איסורא ליכא. אבל בתר דמשתעו בצורכייהו קאים חזנא ומקמי (דילמא) [דלימא] ברכו פותח בקדיש ועונין הציבור (במדבר י״ד:י״ז) יגדל נא כח י"י כאשר דברת לאמר: (תהילים כ״ה:ו׳) זכור רחמיך י"י וחסדיך כי מעולם המה:
סימן ט
ט.
יתגדל לשון הפסוק הוא. (יחזקאל ל״ח:כ״ג) והתגדלתי והתקדשתי (ונועדתי) [ונודעתי] לעיני (עמים) [גוים] רבים וידעו כי (שמי) [אני] י"י. למלחמת נדב ומגוג. לכך הוא מתחיל בלשון עברי ולא בלשון ארמי וכן משמעו יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה לעתיד לבא שיהא שמו הגדול מגודל ומקודש דכת' וידעו כי (שמי) [אני] י"י שמעכשיו לא כשהוא נכתב הוא נקרא כי הוא נכתב ביו"ד ה"י. ונקרא באל"ף דל"ת. ולשון ארמי הוא וקמוץ הוא שאין כינויין אלא באלף דלת לפי שהשם המיוחד בלשון ארמי הוא ואין אנו רשאין להזכירו בכתבו. לכך אנו אומ' שמיה רבה בארמית כי לעולם הבא יקרא ככתיבתו דכת' (זכריה י״ד:ט׳) ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד. והואיל ומתחיל בלשון עברי [אומר] הכל בלשון עברי עד שמגיע לשם הנכתב בארמי חוזר לומר בעברי ויתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתה' ויתע' ז' כנגד ז' רקיעים ומאן דאמ' ויתקלס שהוא שמיני אומרו כנגד רקיע שעל ראשי החיות ואחר כך כשבא במעשה השם או' בלשון ארמי ולכך אומ' תושבחתא ונחמתא שכן מצינו באגדה כל הודיות שאמ' דוד בספר תילים לא אמ' אלא לשש נחמתא, שנ' (שמואל ב כ״ג:א׳) ואלה דברי האחרונים האמורים ליום אחרון. וכך אנו אומרים בשבת על כל דברי שירות ותושבחות דוד בן ישי עבדך משיחך. ישתבח שמך. וכמו כן לעילא מן כל ברכתא שירתא תושבחתא ונחמ' כלומ' כל תושבחות שאמ' דוד ליום נחמתא. כדאמרינן בברכות שמעתי בת קול שמנהמת ואומרת אוי לי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם. אמרו לו לא אותה שעה בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום ג' פעמים אומרת כן ולא עוד אלא כשישר' נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה רבא הק' מנענע את ראשו ואומ' אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך אוי לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהן וזה שאנו אומרי' בקדיש תושבחתא ונחמת' שצריך הוא תנחומין על הצער הזה שהוא מצטער לאחר ענייתן:
סימן י
י.
מפי רבינו ר' שלמה זצ"ל מראה שעל שם כך עונין הציבור זכור רחמיך וגו' כשמתחיל החזן ביתגדל על שם מידת (רחמיך) [רחמים] זו שהוא זוכר באותה שעה. והכי אמ' ר' נחשון רב מתיבתא כריעה שכורע בקדיש כיון שאמ' יתגדל ויתקדש שמיה רבא כורע בעגלה כורע ויתברך כורע שמיה רבא כורע ויתעלה ויתברך שמיה. כורע עושה שלום במרומיו. ושל רשות היא זו. והללו ד' כריעות כנגד ד' שמות שיש בפסוק אחד (מלאכי א׳:י״א) כי ממזרח שמש ועד מבואו (מהולל) גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי [ו]מנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר י"י צבאות. ואמן שעונין יהא שמיה רבא מברך שעונין ביחד כנגד [גדלו] לי"י אתי ונרוממה שמו יחדיו. אין אומרין ויתקלס לא מפני שהוא גנאי אלא כן שמענו מרבותינו חייב אדם להזכיר כאן [שבעה] דברים בשבחו של הקב"ה כנגד ז' רקיעים ומי שאינו אומר ויתקלס כיון שאמ' ויתברך ואילו ו' הרי כאן ז' והאומ' ויתקלס אין טעות בידו כיון דמפסיקין באמן דיתברך צריך שיהו ז' אחריו ואין טעות לא ביד זה ולא ביד זה ואו' ברכו ובעוד שהוא מאריך בקולו הציבור אומרי' בלחש יתברך וישתבח כו'. עד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואו' בלחש שהוא משובח ומרומם על כל ברכה ותהילה. וחוזר ופותח שליח ציבור ביוצר אור וחותם ביוצר המאורות. ואומר אהבה רבה וחותם בהבוחר בעמו ישר' באהבה. הרי שתים לפניה. וקורא קרית שמע בכוונה והשמעת אזנים ובדיקדוק אותיות וקרותה כל אדם (כרבנן) [כדרכן]:
סימן יא
יא.
דתנן בית שמאי או' בערב כל אדם יטו ויקרו. ובבוקר יעמדו שנ' בשכבך ובקומך. ובית הלל או' כל אדם קורין כדרכן. ומאי כדרכו כי האי דתנו רבנן בית הלל או' עומדין וקורין מטין וקורין יושבין וקורין ועוסקין במלאכתן וקורין בוהיה אם שמוע אבל בפרק ראשון מבטלין ממלאכתן וקורין. מדקתני במתניתין בית הילל אומרי' קורין כדרכן ולא יושבין דווקא ולא עוסקין דווקא אלא כי היכי דמיתרמי ליה לאיניש או אזיל באורחא אורחיה למיקם ולמיקרי אבל כי מסגי לא. דקיימא לן [עד] על לבבך בעמידה. [ו]איגני [א]מידי כגון אינש דאניס [ו]לא מיגני אפרקיה אלא כגון דמיסתמיך על סטר (ימצא) [ימנא] או סטר סמאלא שרי ליה למיקרי קרית שמע. אבל מיפרקא אע"ג דמצלי אסור. ודאי כי אורחיה דכולי עלמא [דעיילי] לבי כנישתא דמיכנפין ויתבין וקאמרין פסוקי זימרה כי יתבי ופתחי ביוצר וחתמי ביוצר המאורות ובהבוחר בעמו ישר' באהבה כי יתבי הם. הכי נמי מבעי ליה לקרוא קרית שמע כי יתבי. דהני דקא מוקמי מיחמרין אנפשייהו. למימרא דמקבלין עול שמים בעמידה טעות הוא והדיוטות וברות למה להו לאישתבושי כולי האי כבר קיימא לן הלכה כבית הלל בכל התורה כולה. ובכמה דוכתי גרסינן [ב]גמר' בית שמאי במקום בית הילל אינה משנה וכל פלוגתא דפליגי בית שמאי ובית הילל בכולי תנויי לא (איתו) [מתו]קמא הילכתי אלא בשית כדאמרינן התם. ותו ארבע דתנן בבחירתא כוותיה חזרו בית הילל להורות כבית שמאי אבל בכולי תנויי הילכתא כבית הילל. ולא סגי להן (דעבדי) [דעברי] אדבית הילל אלא אפילו כבית שמאי נמי לא עבדי דאי כבית שמאי בצפרא מעומד ברמשא מוטה ואינון לא שנא צפרא ולא שנא רמשא עומד. יש לך כסילות גדול מזה. מכדי מאן תקין לקרות שמע ערבית ושחרית רבנן ניזיל בתריהו כי היכי דעבדי בתרתי מתיבתא ובכל אספמיא ובכל קהילות שבארץ אשכנז כולם זכורים לאלף דור טובות ובזכות שמחמירין בבדיקות טריפות ובטבילת נדה ובכל מה שראוי להחמיר עליו אבל קרית שמע מיושב. אותם אנשים שאומרים במנהג בני [ארץ] ישראל אנו עושים הלא כך גורסינן [בתלמוד] (ב)ארץ ישר' תאנא יצתה בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלקים חיים הם אבל הלכה כבית הילל לעולם ועוד באותו עניין כת' בתלמוד ארץ ישראל [עד] שלא יצתה בת קול ה[מ]חמיר על עצמו כחומרי אילו וכחומרי אילו. עליו הכת' אומ' [ו]הכסיל בחשך הולך (קהלת ב׳:י״ד). כקולי אילו וכקולי אילו רשע אלא או כדברי בית שמאי כקוליהון וכחומריהון או כדברי בית הילל כקוליהון וכחומרי' אלא משיצתה בת קול הלכה כבית הילל לעולם וכל העובר על דברי בית הילל חייב מיתה. ובתלמוד כעין אותה הלכה עשה כדברי כבית שמאי חייב מיתה. דתנן אמ' ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והיטיתי לקרות כבית שמאי וסיכנתי בעצמי מפני הליסטין אמרו לו כדיי הייתה לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הילל. והנך אינשי (דיקתני) [דקיתבין] וכי מטי זמן קרית שמע קיימי (לא) עבדי כבית שמאי (ועבדי) [ועברי] אבית הילל (ואי קמי) [ואיכא] בידייהו תרוויהו דרב נחמן בר יצחק ודבתר בת קול (וכשרו) [וכי לימרו] בית הילל [הא קא שרו] בעומדין. ממרייהו כחסף תביר דלית ביה ממשא (מדקתני) [מי קתני] בית הילל אומ' קורין בין עומדין בין יושבין בין מטים. עומדין וקורין יושבין וקורין קתני והכי קאמ' עומדין לא צריך למיתב יושבין לא צריך למיקם אלא כי אורחייהו. וכיון דאמ' כל העובר [וכו'] (ו)מאן דמשני מתקרי עבריינא. ותו גרסינן בגמרא דארץ ישר' רב הונא בשם רב אידי רב יהודה בשם שמואל צריך לקבל עליו עול מלכות שמים מעומד. מה אם היה יושב עומד. אלא אם היה מהלך עומד:
סימן יב
יב.
מאן דמסגי באורחא והגיע זמן קרית שמע יעמוד ויקרא עד על לבבך [ו]ילך. שעד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה. וכד קרי אינש קרית שמע מיבעי ליה לאיכווני בין תיבה לתיבה. ובין אחד לברוך. וצריך להאריך באחד. דתניא סיפקס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. ואמ' ר' אחא בר יעקב ובדל"ת ולא בחי"ת דכל (כמא) [כמה] (לילא) [ד]אמ' אח' בלא דל"ת לא מישתמע מידי ומה בצע בהארכתו אבל בדל"ת יאריך עד שיעור שימליכנו יחידי בשמים ובארץ ובארבע רוחותיה. ולא יאריך באל"ף דמשמיע אי חד. אין חד. אמ' רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת בשביל אריכות הדל"ת. לא ימהר בקרית חי"ת פן יחטפינה ויקראנה בחטף ולא פתח ואין כלום. ולא יאריך יותר מדאי אלא עד דמחשיב בארבע רוחות העולם להאמינו בכל הילודים על שם ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים (מלאכי א). ובארבע רוחות התהום לייחדו בכולן על שם ומתחת זרועות עולם (דברים לג). ובארבע רוחות הרקיעים לידע ולהודיע שאין בכולם אלא רשות אחד. כי היכי דדרשינן התם י"י [אלהי] צבאות (תהלים פט) אות הוא בצבא (שלא) [שלו]. לומר שהוא מלך בכולן: דר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' חזייה דהוה קמאריך טובא אמ' (כאן) [כיון] דאמליכתיה שיעור שתחשוב בלבבך י"י אחד בשמים ובארץ ובארבע רוחותיה תו לא צריך. ארבע רוחות קיימי אל מעלה ואל מטה ואמטה דמטה. ולא מיבעי ליה לגמגומי מילי. דתני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שיהא לימודך תם. ליתן ריוח בין הדבקים. עני רבא בתריה כגון על | לבבך. על | לבבכם. בכל | לבבכם. עשב | בשדך. ואבדתם | מהרה. הכנף | פתיל. אתכם | מארץ. אמ' ר' מני לא תהיה קרית שמע קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות למניין איברים שבאדם. ומהן ברוך שש כבוד מלכותו לעולם ועד. אמ' הקב"ה אם תשמר את שלי לקרותה כתיקונה. אני אשמור את שלך: א"ר שמעון בן חלפתא לאדם שבגליל ויש לו כרם ביהודה ואחד ביהודה ויש לו כרם בגליל. אותו שביהודה הולך בגליל לעדר כרמו. ואותו שבגליל הולך ביהודה לעדר כרמו. אמרו זה לזה עד שאתה במקומי שמור את שלי בתחומך. ואני אשמור את שלך בתחומי. כך אמ' דוד שומריני כאישון בת עין. השיבו הקב"ה שמור מצותי וחיה כך אמ' הקב"ה לישר' שמרו מצות קרית שמע ערבית ושחרית ואני אשמר אתכם: י"י ישמרך מכל רע ישמר את נפשך: א"ר יהושע בן קרחה למה קרמה שמע לוהיה אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואחר כך עול מצות. והיה אם שמע משתעי בתלמוד תורה ולמדתם אותם את בניכם. ויאמר מישתעי במצות ציצית שאינה נוהגת אלא ביום. דכת' וראיתם אותו פרט לכסות לילה. והיה אם שמוע לויאמר שזה נוהג בין ביום ובין בלילה. וזה אינו נוהג אלא ביום. ומיבעי ליה לאינש לאפסוקי בין היום לעל לבבך דאמרי' בגמר' הבא גבי כורכין את שמע היכי עבדי. אמ' ר' יהודה אומרי' שמע ישר' י"י אלקינו י"י אחד ולא היו מפסיקין. אמ' רבה מפסיקין היו אלא שהיו אומ' היום על לבבך בבת אחת דמשמע היום על לבבך ולא למחר על לבבך. הילכך נימ' היום וליפסוק והדר על לבבך. ודכוות' אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה: אמ' ר' חמא בר חנינא כל הקורא קרית שמע [ומדקדק] באותיותיה מצנ[נ]ין לו גהינם שנ' (תהלים סה) בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון. אל תקרי בפרשׂ אלא בפרשׁ ואל תקרי בצלמון אלא בצלמות: וכשהוא קורא קרית שמע אסור ברמיזה ובקריצה ובהוריית אצבע. דאמ' רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הקורא את שמע ומרמז בעיניו וקורץ בשפתותיו ומורה באצבעותיו עליו הכתוב אומ' (ישעיה מג) לא אותי קראת יעקב משום דקא (משום דקא) משוי ליה ארעי. ותניא (דברים ו) ודברת בם עשה אותם קבע ולא ארעי. וצריך לשוויה אינש לק"ש כל אימת דקרי ליה כפרוזדוגמא חדתא דהיא פרוזדוגמא דקודשא בריך הוא דלא מטרח לן דכת' (מיכה ו) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך: א"ר ברכיה מלך משגר פרוזדוגמא למדינה מה הן עושין בל בני מדינה עומדין על רגליהן ופורעין את ראשיהן וקורין אותה באימה וביראה וברתת ובזיע. אבל הקב"ה יתברך שמו ויתעלה זכרו אמ' להן לישראל הדא קרית שמע פרוזדוגמא דידי היא ולא הטרחתי עליכם לקרותה עומדין על רגליכם ולא פורעין ראשיכם אלא בשבתך בביתך ובלכתך וגו'. ולמה שהקב"ה אינו בא בטרחות. ומאן דעביד איפכא לא יאות קעביד. ותניא הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. הילכך מצותה של קרית שמע בישיבה:
סימן יג
יג.
תני תנא קמיה דר' יוחנן טעה בין פרק לפרק ואינו יודע באיזה פרק טעה חוזר לראשון. באמצע הפרק חוזר לתהילת הפרק. בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה. אמ' ר' יוחנן לא שנו אלא שלא אמ' למען ירבו אבל אמר למען ירבו סירכיה נקט:
סימן יד
יד.
וצריך להתיז זיין של תזכרו שלא יהא נשמע תשכרו. דמשמע על מנת לקבל פרס. תלמוד ירושלמי:
סימן טו
טו.
ואסור להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב אלא כשאומר אני י"י אלקיכם חייב לומר אמת ויציב (מה כת') [דכתיב] (ירמיה י) וי"י אלקים אמת:
סימן טז
טז.
בקשו לקבוע עשרת הדברות בקרית שמע אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינים שלא יאמרו תלמידי... אין שאר התורה אמת ותדעו שאין קורא אלא מה שאמ' הקב"ה ושמעו מפיו בסיני:
סימן יז
יז.
ופרשת ציצית מאי טעמ' קבעוה אמ' רב יהודה מפני שיש בה ה' דברים אילו הן יציאת מצרים וציצית ועול מצות והירהור עבירה והירהור ע"ז: דתניא לא תתורו אחרי לבבכם זו (מצות) [מינות] וכן הוא אומ' (תהלים יד) אמר נבל בלבו אין אלהים. פי' (מצות) [מינות זו] תלמידי... ההופכים דברי תורה וכן הוא אומ' (שם שם) אמר נבל בלבו ואין לך נבל יותר מן ההופך דברי אלהים חיים. אחרי עיניכם זו הירהור עבירה. וכן הוא אומ' (שופטים יד) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני: ואין להוסיף דבר על י"י ימלוך מפני שיש מי שטועה ואו' מה שלא תקנו חכמים בגלל אבות בנים תושיע. ותביא גאולה לבני בניהם ברוך אתה י"י גאל ישראל: ואין אומרים דברים אחר אמת ויציב כדי שיסמוך גאולה לתפילה אם בא לומר אחר תפילתו כסדר וידוי של יום הכיפורים או': ואסור לספר עד שיגמור ויאמר יהיו לרצון אמרי פי כולו: ומיד צריך לעמוד בתפילה. כדי שיהא עומד מתוך דברי תורה. דתנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. ותני עלה בברכו' ירושלמי ר' יוסי בר אבין ור' יוסי משום ר' יהושע בן לוי שבע ברכות הללו על [שם] (תהלים קיט) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך: ומיבעי ליה למיסמך גאולה לתפילה. דאמ' ר' זירא בשם ר' אבא בר ירמיה ג' תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה תכף לנטילת ידים ברכה. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה. וסמך ושחט. תכף לנטילת ידים ברכה. (תהלים קלד) שאו ידיכם קודש וברכו את י"י תכף לגאולה תפילה (שם יט) יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך י"י צורי וגואלי. וכת' בתריה (שם כ) יענך י"י ביום צרה: א"ר יוסי בר אבין כל מי שסומך לסמיכה שחיט' אין פסול נוגע באותו קרבן. לנטילת ידים ברכה. אין שטן מקטרג באותה סעודה. גאולה לתפילה אין שטן מקטרג כל אותו היום: א"ר חמי כל מי שאינו סומך גאולה לתפילה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך ויצא המלך לידע מה הוא מבקש מצאו שהפליג אף הוא הפליג. ואף חזקיה מלך יהודה הזכירה דכת' זכור אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי. ואמרי' מאי והטוב בעיניך עשי' אמ' רב יהודה אמ' רב שסמך גאולה לתפילה: העיד ר' יוסי משום קהלא קדישא שבירושלם כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום כולו. ועומדין בתפילה: והמתפלל צריך שיכוין את לבו. אבא שאול או' סימן לדבר (תהלים י) תכין לבם תקשיב אזניך: אמ' רב יהודה מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל עם הציבור היה מקצר והולך עד ועולה מפני כולן: וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת מפני הכרעות והשתחויות: יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש על ידי דניאל (דניאל ו) זימנין תלתא הוה בריך על בירכוהי ומצלי ומורי קדם אלקיה. יכול משבא דניאל לגולה התחיל ת"ל (שם) כל קביל דהוה עביד מן קדמת דנא. יכול מתפלל לכל רוח שירצה כבר מפורש על ידי דניאל (שם) וכוי־ן פתיחין ליה בעילתיה כנגד ירושלם. יכול יהי' כוללן בבת אחת כבר מפורש על ידי דוד (תהלים נה) ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי: יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל כבר מפורש על ידי שלמה (מלכים א' ח) לשמוע אל הרינה ואל התפלה. רינה זו תפלה. תפלה זו בקשה. אמי רב המנונא הני הילכתא גיברתא איכא למשמע מהני קראי דחנה:
סימן יט
יט.
והיא מדברת על לבה רק שפתיה נעות (שמואל א א׳:י״ג). מיכאן לה[מ]תפלל שתהא תפלתו בלחש. וממי למדה לעשות כן מן הקב"ה (ויקרא ו׳:י״ח) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. מפני כבוד הבריות. שהעולה באה בנדבה. והחטאת באה על חטא. ואם היה מקום מיוחד לשחוט את החטאת ידעו הכל שבחטאת היא זו וילבינו פניו שלזה. אבל כשנשחט החטאת במקום העולה. כסבורין שהיא עולה. ולא ידעי בחטאו של זה. אמרה חנה כיון שהקב"ה הם על כבוד הבריות אף אני צריכה לחוש ולהתפלל. שמונה עשרה בלחש שבהן אדם מתודה על חטאיו ולא ישמע חבירו. אבל שאר תפילות שאינן של ווידוי כגון ברכות שלפני קרית שמע ושל אחריה אין צריך לומר בלחש:
סימן כ
כ.
ויחשביה עלי לשיכורה. א"ר אלעזר מיכאן לשיכור שאסור להתפלל. והמתפלל צריך שיכנס שיעור שני פתחים בבית הכנסת ואחר יתפלל שנ' (משלי ה) לשמור מזוזות פתחיי. ומי שעומד חוץ לבית הכנסת כמי שאינו בבית הכנסת ואפילו פניו כלפי בית הכנסת. ואם יש תשעה בבית הכנסת אינו נמנה עמהן. דתנן גבי עירובין בזמן שתשעה במקום אחד ואחד במקום אחר אינו מצטרף עמהן. ומאן דקאים לצלוי מיבעי למיקם באימתא דאמ' רב חמא בר (כאנא) [ביזנא] א"ר שמעון חסידא המתפלל צריך שיראה כאילו שכינה כנגדו שנ' (תהלים יז) שויתי י"י לנגדי תמיד. ותנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ומתנינן מנא הני מילי א"ר אלעזר דאמ' קרא (שמואל א א׳:י׳) והיא מרת נפש ותתפלל (אל) [על] י"י ובכה תבכה:
סימן כא
כא.
ומיבעי ליה לאיניש למיקבע דוכתא לצלותיה דא"ר חלבו אמ' רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו. וכשמת או' לו אי חסיד אי עניו תלמידו של אברהם אבינו. ואברהם גופיה מנלן דקבע לו מקום דכת' (בראשית י״ט:כ״ז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אל[א] תפלה שנ' (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמד פנחס ויפלל: אמ' ר' חלבו אמ' רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת (נקרע) [נקרא] רשע. שנ' (שם יב) סביב רשעים יתהלכון (ו)א"ר אבא לא אמרן אלא דלא מהדר אפי לבי כנישתא אבל מהדר אפי לבי כנישתא לית לן בה. א"ר אבא בריה דר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן צריך אדם שיתפלל במקום המיוחד לתפלה מאי טעמ' אמ' קרא (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' אמ' ר' חייא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל מנא הני מילי דכת' (שמואל ב ט״ו:ל״ב) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם אשר השתחוה שם לא נאמר אלא אשר ישתחוה ר' יוסי ור' חלבו בשם ר' ברכיה מטו בה משום ר' אבודימי דמן חיפה צריך אדם להסב פניו אל הכותל ולהתפלל. מאי טעמ' דכת' (ישעיהו ל״ח:ב׳) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל (דאמ') [ואמר] רב יהודה אמ' [רב] ואיתימ' ר' יהושע בן לוי מניין לה[מ]תפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנ' ויסב חזקיהו פניו אל הקיר: אמ' ר' יצחק הרוצה שיתחכם ידרים ויתעשר יצפין. וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום. א"ר יהושע בן לוי לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר. שנ' (משלי ג׳:ט״ז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. ומיבעי ליה לכווני (ד"א) [כרעיה] ושוינון כחדא כרעא לצלויי. דאמ' ר' יוסי בר חנינ' משום ר' אלעזר בן יעקב המתפלל צריך שיכוין רגליו זו אצל זו שנ' (יחזקאל א׳:ז׳) ורגליהם רגל ישרה. וכי מצלי אנפיה לארעא וליביה לרקיעא דא' ר' ישמעאל ב"ר יוסי [כך] אמ' אבא המתפלל צריך שיתן פניו למטה ועיניו למעלה כדי לקיים שני מקראות הללו (איכה ג׳:מ״א) נשא לבבינו אל כפים אל א' בשמים. ואו' (הושע ה׳:ט״ו) (את) [עד] אשר יאשמו ובקשו פני לכך מפסיע לפניו שלש פסיעות [ו]לאחריו דכת' ורגליהם רגל ישרה הרי שלש רגלים ושלש פסיעות קודם תפלה ואחר כך ישרה. מיישרין תפלתן וכן הוא אומר שאו מנחה ובואו לפניו. כלומר כשתתפללו לפניו עשו עצמכם כאדם המביא דורון למלך וכשהוא מגיע לפניו ממהר ומפסיע שלש פסיעות ואחר כך השתחוו לו במגן אברהם וכף רגליה[ם] ככף רגל עגל הרי שלש פסיעות לאחר תפלה מל(א)כי צבאות ידודון ידודון בהליכה ידודון בחזרה וכמה ג' פרסאות בהליכה כנגד מחנה ישראל וכנגדן אנו עושין ג' פסיעות בהליכה ובחזרה. ופותח בתפלה כדא' ר' יוחנן בתהיל' הוא או' (תהלים כא) י"י שפתי תפתח ולבסוף (שם יט) יהיו לרצון אמרי פי: תניא המתפלל צריך שיכוין לבו בכולן. [ואם אינו] יכול יכוון באחת מהן. ובעי בגמרא אהייא. אמ' רב ספרא משום חד דבי ר' באבות. והבא להרגיל עצמו תמיד שלא ישנה בכוונתה יסביר את לבו בכינוי תיבותיה ובפירוש מטבע שלה. כל שעה שאומ' בתפלה אז יצא ידי כולה מעין פתחה נוסדה אע"פ שהתיבות נראים של פרקים. (ועניין כולן) [ועניינין הרבה] על יסוד אחד הוקבעו ועניין אחד לכולנה. אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. כדי להזכיר שמותן של אבות. דאמר מר מניין שאומרין אבות שנ' (תהלים נט) הבו לי"י בני אלים:
סימן כב
כב.
הגדול על שם אברהם דכת' לגוי גדול גוי של אל הגדול וכאן שאמרו האל הגדול סיימו מטבעו של הקב"ה. משה אמ' האל הגדול הגיבור והנורא והרי גדולתו ונוראותיו לאבות נודעו תחילה (ד"ה טז) ויתהלכו מגוי אל גוי (ו)לא הניח לאיש [ל]עשקם. ועוד עד היום הזה הניח לבניהם שה פזורה בין אריות אומה יחידה בין שבעים אומות ובגבורתו גדולתו ונוראותיו מגן באמיתו צנה וסוחרה ובכן הזרה עטרה לקדמתה וקבעו בה אל עליון לפי שנתברך אל עליון על ידו שנ' (בראשית י״ד:י״ט) ברוך אברם לאל עליון. וברוך אל עליון קונה שמים וארץ. לכך קבעו בה קונה הכל גומל חסדים טובים דדרשינן כל א(ו)רחות י"י חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו (תהילים כ״ה:י׳) מי נוצר בריתו אברהם על המילה. וראשית תורה ואמצעיתה וסופה חסד. חסד וירא אליו י"י שביקר חולים ועמד עליו ובקש אברהם לעמוד עד שאמ' לו הקב"ה שב ואל תצטער. אמ' לפניו וכן בדין שאהיה יושב ואתה עומד אמ' לו אל תתמה שהרי בניך בני עתידין לישב בבית הספר ארבע וחמש שנין ואני עומד עליהם שנ' (תהלים פב) אלקים נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוט. מיד עמד וקלסו לה"ק (שם יח) ותתן לי מגן ישעך שעזרתני נגד המלכים (וימינו) [וימינך] תסעדני. שאחזתה במילה ואני קוצץ שנ' (נחמיה ט׳:ח׳) וכרות עמו הברית. וענוותך תרבני שאני יושב ואתה עומד הרי שגמל הקב"ה חסדים טובים ועוד אברהם לכשמדתו של הקב"ה ועיטרו בעטרתו ואיזו זו זקנה שנ' (משלי ט״ז:ל״א) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. וכת' (דניאל ז׳:ט׳) ושער רישיה כעמר נקי ואברהם זקן וזוכר חסדי אבות לדורותם אחריהם. כדאמרינן י"י יראה יהי רצון בשעה שיהו באין בניו של יצחק לידי עבירות נזכר להם אותה עקידה ותמלא עליהם רחמים. ואו' (חבקוק ג׳:ב׳) ברוגז רחם תזכור. רחם בגימטריא אברהם. וקבעו בה ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. לפי שאבות העולם מתפללים על הגאולה כי הא דאליהו במתיבתא [דרבי] (ואוקמנהו) [ולוקמינהו] לכולהו בהדי הדדי (ודחקי שינתיו) [דלא לידחקו שעתא] ואתי משיחא בלא זמניה ולפי שמעשים הללו על ידי אברהם נעשו קבעו וסדרו כאן שבחיו וחשוב כמו שמזכיר אברהם דגמרינן (דניאל ט׳:י״ז) שמע אל תפלת עבדך ואל תחנוניו למען (י"י) [אדני]. למענך (י"י) מביעי ליה. אלא למען אברהם שקראך אדון. הרי כאן שרצה להזכיר אברהם ולא הזכיר שמו אלא שבחו דלכך סידרו כל זה שבחו של אברהם הוא מונה והכל מעין מגן כדאמרינן סדר הבדלות הוא מונה. דיוקין הללו וכיוצא בהן שים על לבבך ונמצאת שלם בכוונה תמיד:
סימן כג
כג.
וכורע תחלה וסוף דא"ר חנינא סבא משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך. וכשהוא זוקף זוקף בשם דכת' (תהלים קמו) י"י זוקף כפופים: רב ששת כי הוה כרע כרע כחיזרא. וכי הוה זקיף זקיף כחיויא. פי' כחיזרא כשבט שביד וחובטן כלפי מטה בבת אחת. כך היה כופף ראשו תחילה דכת' (ישעיה נח) הלכוף כאגמון ראשו. כחיויא הנחש הזה כשהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחילה וזוקף מעט מעט כן היה זוקף בנחת ראשו ואחר כך גופו:
סימן כד
כד.
מתפילת מוסף של יום אחרון של סוכות עד יום ראשון של פסח מזכיר בגבורות משיב הרוח ומוריד הגשם. יום ראשון של פסח הראשון [מזכיר] האחרון אינו מזכיר ומיום ס' לתקופת תשרי עד יום ראשון של פסח או' שאלה בברכת השנים. ואם לא עבר רובו של יום כשנפלה תקופת תשרי (או) [אז] יום תקופה מתחיל. ואיבעיא להו יום ששים כלפני שישים או כלאחר ששים. ואתא רב פפא ופסקה יום ס' כלאחר ס':
סימן כה
כה.
אמר. רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו. בברכת המינין מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא. ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימ' ר' יהוש' לא אמרן אלא כשלא התחיל אבל התחיל גומריה.
סימן כו
כו.
הגיע להודאה כורע תחילה וסוף וכשמגיע שליח ציבור למודים צריכין כל הציבור לשהות עמו. דתני ר' חלפת' בן שאול הכל שוחחין עם שליח ציבור בהודאה ר' זעירי אמ' במודים בלבד. בזמן ששליח ציבור או' מודים או' הן מודים אנחנו לך י"י אלהינו ואלהי אבותינו אלקי כל בשר יוצרינו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול על פי שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותקיימנו ותקבצינו מארבע גליות להודות לך בחצרות קדשך לשמור ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך:
סימן כז
כז.
א"ר יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקחו כל חליות שבשדרה. עולא אמ' עד שיראה איסר כנגד לבו. ר' חנינא אמ' כיון שניענע ראשו שוב אינו צריך. רבא אמר והוא דמצער נפשיה וכייף רישיה ומתחזי כמאן דכרע ולא ליעביד כזרנוקין: תניא צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה נקיבה. שדרו לאחר שבע שנים נעשה נחש. והני מילי דלא כרע במודים. ולא מיבעי ליה לאיניש לאוספי סדר צלותא. דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות על הסדר ביבנה: וא"ר ירמיה ואיתימ' ר' חייא בר אבא ואמרי ליה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ומהן כמה נביאים תקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר ותנן במתניתי' רבן גמליאל או' בכל יום ויום מתפלל אדם שמונה עשרה ברכות: הני תשע עשרה הויין. ברכת המינין ביבנה תיקנוה, בתר בן פנדירא. משום מינין: ומתני בגמרא הני תמני סרי כנגד מי אמ' הילל בריה דר' שמואל בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמ' דוד בהבו לי"י בני אלים: רב יוסף אמ' כנגד י"ח אזכרות שבקרית שמע ור' תנחום א"ר יהושע בן לוי כנגד י"ח חליות שבשדרה: ובתר דמסיים צלותיה איבעי ליה למימר ווידוי אינמי מידי דבעי רשותא בידיה. והכי תקנו למימר בתר צלותיה אבינו מלכינו אלקינו יחיד שמך בעולמיך. אלקי נצור לשוני. אלקי עד שלא נוצרתי עד יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך י"י צורי וגואלי. כר' יוחנן ואף דוד אמרן אלא לאחר י"ח מזמורים כדאמרינן בברכות:
סימן כח
כח.
וצריך לפסוע ג' פסיעות לאחריו ואחר כך יתן שלום. ואם לא עשה כן כאילו לא נתפלל. ונותן שלום בתחילה לשמאלו שהוא ימינו של הק' שנ' (דברים לג) מימינו אש דת למו: ואמרי' משמיה דרב מרדכי מקום שכלו ג' פסיעות שם צריך ליתן שלום. ואינו צריך לחזור למקום שהתפלל וליתן שלום ואם חזר למה הוא דומה לתלמיד הנפטר מרבו והולך לו. ולא הלך אלא עמד בקרוב הימנו. ודומה לכלב ששב אל קיאו:
סימן כט
כט.
וכי פסע שלש פסיעות נפיל על אפוה ומצלו אצלויי. תנו רבנן מניין שאומרי' אבות. שנ' (תהילים כ״ט:א׳) הבו לי"י בני אלים. ומניין שאומרי' גבורות שנ' (שם) הבו לי"י כבוד ועוז. ומניין שאומרי' קדושת השם שנ' (ישעיהו כ״ט:כ״ד) והקדישו את קדוש יעקב. וכת' וידעו תועי רוח בינה ורוגנים ילמדו לקח. ומה ראו לומר תשובה אחר בינה דכת' (ישעיה י) השמן לב העם הזה וגו'. ולבבו יבין [ו]שב ורפא לו. אי הכי לימ' רפואה אחר תשובה. לא סלקא דעתך. דכת' (שם כה) וישוב אל י"י וירחמהו וגו' אלמא בתר תשובה (רפואה) סליחה. ומאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי. כת' קרא אחרינ' (תהלים קב) הסולח לכל עונייכי הרופא תחלואיכי הגואל משחת חייכי. למימר[א] דגאולה ורפואה בתר סליחה. אלא הא כת' ושב ורפא לו. ההיא רפואה לא' דתחלואים היא אלא דסליחה היא. ומה ראו לומר גאולה בשביעית א"ר חייא בר אבא מתוך שישר' עתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית והאמ' מר בשישי קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא. מלחמה נמי מתחלתא דגאולה בשביעית מיהא הויא. ומה ראו לומ' רפואה בשמינית א"ר אחא ואיתימ' ר' לוי מתוך שניתנה מילה בשמיני שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית. ומה ראו לומ' ברכת השנים בתשיעית. א"ר אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים. דכת' (שם) שבור זרוע רשע וגו'. ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה ומה ראו לומר קיבוץ גליות אחר ברכת השנים שנ' (יחזקאל ל״ו:ח׳) ואתם הרי ישר' ענפיכם תתנו (ופרי) [ופריכם] תשאו לעמי ישר' כי קרבו לבא וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים דכת' (ישעיהו א׳:כ״ה-כ״ו) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגייך ואסירה כל בדילייך וכת' (שם) ואשיבה שופטיך כבראשונה וכיון שנעשה דין ברשעים כלו המינים וכולל זידים עם המינים שנ' (שם) ושבר פושעים וחטאים יחדיו. וכיון שכלו המינין (מתרומות) [מתרוממות] קרנות צדיקים שנ' (תהילים ע״ה:י״א) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכולל גרים עם הצדיקים שנ' (ויקרא י״ט:ל״ג) מפני שיבה תקום וסמיך ליה וכי יגור אתך גר והיכן מתרוממות קרנות צדיקים בירושלים שנ' (מפני שיבה תקום) (תהלים קכ ב) שאלו (את) שלום ירושלים ישליו (אוהבייך) [אהביך]. וכיון שבאו לירושלים בא דוד. שנ' אחר ישובו בני ישר' ובקשו את י"י (אלקיכם) [אלהיהם] ואת דוד מלכם (ונהרו) [ופחדו] אל י"י ואל טובו באחרית הימים. וכיון שבא דוד באתה תפלה. שנ' (ישעיהו נ״ו:ז׳) והבאתי[ם] אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי. וכיון שבאת תפלה באת עבודה. שנ' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי וכיון שבאת עבודה באת הודאה. שנ' (תהילים נ׳:כ״ג) זובח תודה יכבדנני. ומה ראו לומ' ברכת כהנים אחר הודאה. שנ' (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת ולומרה מקמי עבודה מי כת' לעשות מעשות כת' ולומרה בתר עבודה הכת' זובח תורה יכבדנני [ומאי חזית] דסמכת (מהאי) [אהאי] סמוך אהאי מסתברא עבודה והודא' חדא מילתא. ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים שנ' (במדבר ו׳:כ״ז) ושמו את שמי על בני ישר' ואני אברכם וברכה דהק' שלום היא שנ' (תהילים כ״ט:י׳-י״א) י"י עוז לעמו יתן י"י יברך את עמו בשלום. ומיכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא. דא"ר אלעזר מאי דכת' (שם קו) מי ימלל גבורות י"י וגו' למי נאה למלל גבורות י"י למי שיכול להשמיע כל תהילתו אבל לאחר סיום י"ח ברכות אם בא להרבות בתפלה קודם שיאמר יהיו לרצון אמרי פי הרשות בידו ובלבד שלא יקבע ברכה לעצמו. ושנו רבותינו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. וכן בסוף כל הברכות כולן שואל מעין כל ברכה וברכה:
סימן ל
ל.
תנו רבנן המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר. המגהק (והכיפהק) [והמפהק] בתפלתו הרי זה מגסי הרוח. והמתעטש בתפלתו סימן רע הוא לו ויש אומ' הרי זה מכוער. והרק בתפלתו כאילו רק לפני המלך: המשמיע קולו. לא שנו אלא יכול לכוין לבו בלחש. אבל אם אינו יכול לכוין לבו בלחש לית לן בה. והני מילי ביחיד אבל בציבור לית אורח ארעא. המגהק והמפהק. הני מילי לרצונו. והמתעטש לא שנו אלא מלמטה אבל מלמעלה סימן יפה לו. דא"ר זירא הא מילתא איבעיא לי בי רב המנונא ותקולא לי מכולי תלמידאי. מתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעושין לו נחת רוח למטה כך עושין לו נחת רוח למעלה: ר' זירא הוה משתמיט מיניה דרב יהודה דבעי למיסק לארעא לישר'. דא' רב יהודה כל (העובר) [העולה] מבבל לארץ ישר' עובר בעשה. שנ' (ירמיה כג) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם. א' איזיל ואשמע מילתא מיניה והדר איפוק. אזל ואשכח תנא דקת' קמיה דרב יהודה היה עומד בתפלה ונתעטש פוסק עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל:
סימן לא
לא.
איכא דאמרי תנא קמיה היה עומד בתפילה ובקש להתעטש מרחיק ארבע אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הרוח ואומר רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלימתנו בחיינו ואחריתנו רימה ותולעה. ומתחיל ממקום שפסק. א' אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי: הרק בתפילתו. הני מילי דשדי לקמיה. אבל אי מיבלע (לקמיה) [במניה] לית לן בה. דא' רב יהודה היה עומד בתפילה ונזדמן (לררוק) [לו רוק] מבליעו בטליתו ואם היה טליתו נאה מבליעו באפריקסתו. ואם איניש דאנינא דעתיה שדי ליה לאחוריה ומסתייה. דא' רבינא הוה קאימנא קמיה דרב אשי ואזדמו ליה רוקא ופתקיה לאחוריה. א"ל לא סבר לה מר מבליעו באפקריסותו. א' לדידי אנינא דעתיה:
סימן לב
לב.
ואסיר ליה לאיניש לצלויי לחודיה מקמי ציבורא. ואסיר למיתב בארבע אמות של תפילה. דכת' (שמואל א) אני האשה הנצבת (עמך) [עמכה] בזה. וא"ר יהושע בן לוי מיכן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה. ואסיר ליה לאיניש למיחלף קמי מאן דקאי בצלותא. דא"ר יהושע בן לוי אסור לחלוף כנגד המתפללין. מאי טעמי דמיפסקא לצלותייהו: ואסיר ליה למיקם בתיבותא ומידליא דא"ר יוסי משום ר' אלעזר לעולם אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל. כגון על גבי מיטה וספסל וכסא. אלא במקום נמוך. שנ' (תהילים ק״ל:א׳) ממעמקים קראתיך י"י:
סימן לג
לג.
וכי קאי ומצלי מיבעי ליה לכווני כרעיה. דאמר רב יוסי משום ר' אליעזר המתפלל צריך שיכוין רגליו שנ' (יחזקאל א) ורגליהם רגל ישרה. ואסיר למיטעם מידי מקמי צלותא. דא"ר יוסי משום [ר'] אליעזר מאי דכת' (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם קודם (שיתפללו) [שתתפללו] על דמכם. וא"ר יצחק א"ר יוח' משום ר' אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל וקורא ק"ש עליו הכת' אומ' (מלכים א יד) ואותי השלכת אחרי גוך. אל תקרי גוך אלא גיאיך. אמ' הק' אחר שנתגאה זה קיבל עליו עול מלכות שמים: א' רב יהודה לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא כנגד חבירו ולא אחורי רבו. ותניא ר' אלעזר בן חסמא אומ' המתפלל אחורי רבו או כנגד רבו והנותן שלום לרבו והחולק על ישיבתו גורם שתסתלק שכינה מישר':
סימן לד
לד.
ומאן דמספקא ליה מילתא ולא ידע אי צלי אי לא צלי. אי קרא ק"ש אי לא. אי א' אמת ויציב אי לא. אי נמי אי בריך בשעת מזונא אי לא. וגבי ברכת ז' המינין נמי אי בריך אי לא בריך. הכי גרסי' בגמרא א' רב יהודה אמ' שמואל ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא. אמת ויציב חוזר ואומר. ור' אליעזר אומ' אפילו ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא אותה משום כבוד מלכות שמים. אבל ספק התפלל אינו חוזר ומתפלל ור' יוחנן אומ' חוזר ומתפלל. ר' יוח' לטעמיה דא' ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. והילכת' בכולהו כר' יוחנן. אבל ודאי קרא ק"ש. ובא ומצא ציבור שקורין ק"ש אומ' פסוק ראשון עמהם ותו לא. אי נמי ודאי התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין הכי א' רב יהודה א' שמואל אם יכול לחדש דבר בתפילתו יתפלל ואם לא אל יתפלל. אי נמי לא צלי בבי כנישת' ואשכח ציבורא דקא מצלו. פליגי בה רב הונא ור' יהושע בן לוי. והכי אמרי בגמ' א' רב הונא נכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד (ער) לשלא יגיע שליח ציבור לקדוש יתפלל ואם לאו לא יתפלל. ואמרי' במאי קמפלגי רב הונא סבר אין היחיד או' קדוש. ומסקי' כר' יהושע. ותו אמרי' דכולי עלמ' מיהת מיפסק לא פסיק עד דעני קדיש. ואמרי' איבעיא להו מהו שיפסוק אדאמן יהא שמיה וכו'. ופשטי דלא מפסיק אלא שתיק ולא עני בהדייהו. דא' מר שמע ולא ענה יצא. שומע כעונה. וכד מתחיל וא' ויתברך. הדר לצלותיה. וכן נהיגין רבנן דכי עסקי בשמונה עשרה ושמעו קדוש או אמן יהא שמיה רבה שתיק ולא עני. וכן אמרין חכימייא וספרייא ודרשייא ורישיה עמה שמע ולא ענה יצא. שמע כעונה:
סימן לה
לה.
ומאן דעייל לבי כנישתא ואשכח ציבורא דקיימין (איתו) [איהו] נמי ליקום. ואי יתבן איהו נמי ליתיב דלא לתיחזי כפורש מן הציבור:
סימן לו
לו.
והיכא דמצלי ואשכח צואה היכא דצלי צלותיה לא צלותא. והדר מצלי. דתנו רבנן המתפלל וראה צואה במקומו אע"פ שחטא תפילתו תפילה. מתקיף לה. [רבא] האי זבח רשעים תועבה. אלא א' רבא כיון שחטא תפילתו אינה תפילה:
סימן לז
לז.
תנו רבנן הצריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה. א' רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאינו יכול לעמוד על רגליו אבל יכול לעמוד על רגליו תפילתו תפילה. ועד כמה עד פרסה הילכך צריך לאפנויי אסיר לצלויי עד דמפני. ואי מצלי לא מיקבלא עלותיה. ותניא אידך הצריך לנקביו אל יתפלל משום שנ' (עמוס ד׳:י״ב) (הטו) [הכון] לקראת אלקיך ישר'. (קהלת ד׳:י״ז) שמור רגלך באשר תלך אל בית האלהי'. א"ר יוסי ואיתימ' ר' חננא בר פפא שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפילה לפניו. ומיבעי ליה (לרבויי) [לדכויי] ולנקויי נפשיה והדר (מעלי) [מצלי] שנ' (תהילים כ״ו:ו׳) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה וגו' ומאן דקאי בי כנישת' אחורי שליחא דציבורא מחייב לכווני דעתיה. ובתר דקא חתים שליח' דציבור' על כל חותם ברכה וברכה ליהוי עונה אמן. דהכי אמור רבנן מאי דכת' (תהילים ל״א:כ״ד) (פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים) [אמונים נוצר ה']. אילו שעונין אמן באמונה: אומ' השליח ציבור ברוך מחייה המתים. והן עונין אמן. ועדיין לא ראו תחיית המתים ומאמינין שהק' מחיה המתים. וכן גואל ישראל. והם מאמינין בהק' שעתיד לגאלם וכן בונה ירושלם: הוי נוצר אמונים:
סימן לח
לח.
ותניא אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא קצרה ולא יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו. בן עזאי אומר העונה אמן חטופה יתחטפו ימיו. קטופה יתקטפו ימיו. קצרה יתקצרו ימיו. יתומה יהיו בניו יתומים. ארוכה מאריכין לו ימיו ושנותיו: ואמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן. שנ' (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. שאומ' אמן: א"ר יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו. שנאמר (שופטים ה׳:ב׳) בפרוע פרעות בישראל. מה טעם בפרוע פרעות משום דברכו את י"י: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אפילו יש בלבו שמץ של ע"ז מוחלין לו. כת' הכא בפרוע פרעות. וכת' התם (שמות ל״ב:כ״ה) כי פרעה אהרן. הילכך צריך לענות אמן. ויהא שמיה רבא בכל כוחו מאי אמן אל מלך נאמן:
סימן לט
לט.
שאילו מקמי רב נטרונאי גאון מקום שאין רגיל לירד לפני התיבה אלא אחד ופעמים שטרוד במלאכתו. נערים שהגיעו לי"ח ולי"ז ולא נתמלא זקנם מהו שיעשו ממנו שליח ציבור ויוציא רבים ידי חובתם ואל יבטלו מן התפילה. והשיב כך (דאינו) [ראינו] שזה [ש]אמרו חכמי' אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שתתמלא זקנו. כך מצוה מן המובחר וכמה דאיפשר למיהוי גברא מליא טפי עדיף מינוקא אכל ודאי במקום מיבטיל קדושה וברוך וימלוך לא מיבעיא בין י"ח וי"ז אלא אפילו בן י"ג שנה ויום אחד כי לא איפשר נעשה. דקאמרי' זה כלל גדול כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. טע' דלא הניע לכלל מצות שאינו מוציא אחרים. אבל בן י"ג שנה ויום אחד כי לא איפשר שפיר דמי: ותו ששאלתם מהו לסמוך על דברי (תורה) ר' יהושע בן לוי בשעת הדחק ויצטרפו תשעה ועבד. אין הלכה כר' יהושע ואין אנו עושין כמותו ועור השתא עבד משוחרר שמל ולא טבל אין אנו מזמנין עליו בזימון דרבנן. דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמני' עליהן. ואמרי' פשיט' ומשנינן איצטריך מתני' לעבד שמל ולא טבל. וקמ"ל כי הא דר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול לצרפו עם תשעה בתפילה. דגמרי' מתוך תוך. דכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מי'. עבד מיבעיא. ועוד שמענו בפירוש מרבותי' שאילו שמועות של שלשה שאכלו כאחת. כגון ט' ועבד. וארון שנים ושבת. וקטן פותח. וקטן היודע למי מברכין אין הלכה ואין עושין מעשה כמותו:
סימן מ
מ.
ותו שאילו מקמי רב נטרונאי גאון הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין ועדיין לא קרא פסוקי דזמרה מהו שיתפלל עם הציבור ואחר כך יאמר פסוקי זמרה. והשיב כשתקנו חכמים תקנו לומ' פסוקי דזמרה ואחר כך יתפלל כדרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הק' ואחר כך יתפלל. ואם ראה שמתפללי' ואין מעכבין. כך שמענו מרב משה גאון ששמע מרבותיו שמברך מלך מהולל בתושבחות. ואו' פרשה ראשונה של תילים. כלומ' פרשה שנאמרה ראשונה לפרשיות שנאמרות מתילים שהיא תהילה לדוד. ומדלג ואומ' הללויה הללו אל בקדשו. עד לשם תפארתך. וחותם בישתבח וממהר ומתפלל עם הציבור שאין תפילתו של אדם נשמעת כמו עם הציבור אבל פסוקי דזמרה בתר צלותא לא לימדינהו [לימרינהו], שכשתקנום לא תקנום אלא קודם תפילה. אבל לאחר תפלה לא:
סימן מא
מא.
א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא לא תרתח דלא תיחטי. לא תרוי דלא תיחטי. וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא. מאי המלך בקונך. א"ר יעקב א' רב חסדא יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכני לשלום ותסמכיני ותסעדיני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותניני היום ובכל יום לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ותחזירני לביתי לשלום ב"א י"י שומע תפלה. ואפי' לסגויי חד פרסה צריך להתפלל תפילת הדרך. אימת מצלי לה. א"ר יעקב א' רב חסדא משהחזיק בדרך. ועד כמה עד פרסה. ת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה אם יש לו מי שיאחוז בחמורו ירד למטה ויתפלל. ואם לאו אל ירד. ר' אומ' בין כך ובין בך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו א' רבא ואיתימ' ר' יהושע בן לוי הלכה כר':
סימן מב
מב.
ת"ר המהלך במקום גדודי חיה וליסטין ואינו יכול להתפלל י"ח והביננו. מתפלל תפילת קצרה מאי היא אומר צרכי עמך ישראל מרובי' ודעתם קצרה. יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גוייה וגוייה די מחסורה והטוב בעיניך עשה. בא"י שומע תפלה. א' רב הונא הלכה כאחרים. ולא בעי לצלויי ג' ראשונות וג' אחרונות ומצלי לה מעומד ואפילו מהלך. מאי איכא בין הבינינו לתפילת קצרה. הבינינו צריך לצלויי ג' לפניה וג' לאחריה. וכי מטי לביתיה לא בעי לצלויי. ותפילת קצרה לא בעי לצלויי ג' לפניה וג' לאחריה וכי מטי לביתיה צריך לצלויי: והילכתא הביננו מעומד מצלי לה. תפילה קצרה אפילו מהלך: ואילו הן שבע מעין י"ח. או' ג' ראשונות. ואחר כך אומר הביננו י"י אלהינו. רצה תשובתינו. סלח לנו. גואלינו ותרפא חליינו וברך שנתינו. א"ר חגי אם היו גשמים מרובי' או' וברך שנתינו בגשמי ברכה. ואם עת טל או' וברך שנתינו בטללי ברכה. כי מפוזרים אתה תקבץ והתועים בדעתך ישפוטו ועל הרשעה תניף ידך וישמחו כל חוסי בך בבינייך עירך וכסא דוד מהרה יכון כי טרם נקרא ואתה תענה. כאמור והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע ברוך אתה י"י שומע תפילה: ובהלכות רב אלפסי מצאתי כך: ר' יהושע או' מעין י"ח. מאי מעין י"ח. א' רב מעין כל ברכה וברכה. ושמואל א' הביננו י"י אלקינו לדעת את דרכיך. ומול את לבינו ליראתך. מרבה לסלוח היה לנו. להיות גאולים רחקינו ממכאוב. ודשנינו בנאות ארצך. והנפוצים מארבע תקבץ. והתועים בדתך ישפוטו. ועל הרשעים תניף ידך. וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך. ובהצמחת קרן לדוד. ועריכת נר לבן ישי משיחך. בטרם נקרא ואתה תענה טרם נדבר ואתה תשמע. כי הוא עונה בכל צרה ופודה ומציל. בא"י שומע תפילה: א' רב נחמן א' שמואל כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבתות וממוצאי ימים טובים. מפני שצריך לומ' הבדלה בחונן הדעת. א' רב ביבי בר אביי כל השנה כולה מתפלל אדם הבינינו חוץ מימת גשמי' מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים: וקאמרי רבנן הני מילי בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק אין מתפלל הבינינו:
סימן מג
מג.
א"ר תנחום א"ר יוסי טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו ושאלה בברכת השנים אין מחזירין' מפני שאומרה בשומע תפילה והני מילי דאידכר קודם שומע תפילה. אבל אי לא מידכר מיקמי שומע תפילה מחזירין אותו. ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שצריך לאומרה על הכוס:
סימן מד
מד.
ועל עשרה שהתפללו כולו ושמעו קדוש' וברכו וסדר תפילה. שיכולין להימנות להמניין אחר בשביל אחד שלא התפלל. כמו שעושין לחתן. או למי שלא השכים לבית הכנסת ואפילו אחד מאותן שהתפללו כבר יחול לחזור ולהתפלל להוציא את החייב. וסומך ר' ומראה פנים. מן הציבור שמתפללין י"ח כל אחד לעצמו. וחוזר וכופלו השליח ציבור בשביל קדושה. נמצא שהמתפללין נימנין לסדר המניין על הקדושה לבדה. נענה מאן דהו וא'. שמא בשביל הקדושה שלא אמרו כל אחד לעצמו הן נימנין. נמצאו עדיין מחוייבין בדבר. והשיב ר'. לא מצינו בכל התלמוד חיוב קדושה אלא חביבה היא לנו ואינה בפחות מעשרה:
סימן מה
מה.
ועבריין שעבר על גזירת ציבור אם לא נידוהו הציבור נמנה הוא למניין עשרה וחייב בכל המצות. שכן נאמ' בעכן. (יהושע ז) חטא ישר' אעפ"י שחטא ישר' הוא. בקדושתיה הוי ולא יצא מכלל ישר'. אלא כי נחשד על השבועה. אבל אם נידוהו מאחר שיבדל מן הקהל. אם יצרפוהו עמהם היכן היא קללתן. ומה הועילו בתקנתן. ולכך אינו ראוי לצירוף כלל שכבר הבדילוהו מאגודתן:
סימן מו
מו.
חצות לילה כשישר' עומד לעסוק בתורה נוטל את ידיו ומברך על נטילת ידים ואשר יצר כו' אם נפנה. וכל הברכות שלאחריו ומברך על התורה. ואיזהו מקומן. ור' ישמעאל. וכשהולך לבית הכנסת להתפלל תפילת יוצר מתחיל בריבון העולמים ולא בעי לאיניש למיבטל ולאשתמוטי מקידושא ומיהא שמיה רב'. דמילת' רבתי היא קדם הק'. ומאי רבותה. דתנן רשב"ג אומר מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה. ולא ירד טל לברכה וא' רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו. דכת' (דברים כה) בבקר תאמר מי יתן ערב (מערב) [ובערב] תאמר מי יתן בקר. הי בקר אילימ' דלמחר. מנא ידע מאי הוי אלא דחליף. ועלמ' אמאי מקיים אקידושא דסידרא. ואיהא שמיה רבה דאגדתא. שנ' (איוב י׳:כ״ב) ארץ עיפתה כאן כמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אופל. טע' דאין סדרי' ובשביל כך ותופע כמו אופל. ומאי סדרי' קדושה דסידר': ושאילו מקמי רב צמח ראש ישיבת גאון יעקב בישיבה. הוא פומבדיתא: מהו שיאמר קידושא דסידרא אם קורא. והשיב כן אם תלמיד חכם הוא יעסק בשמעת' דגיד הנשה. כגון שלש כיתות של מלאכי השרת אומרי' (שירת) [שירה] בכל יום. שיש בה דברי קדושת הק'. ואם אינו תלמיד חכם יעסוק במקרא. פסוק שיש בה קדושה. כמו (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומרים ממעל לו. ומאי טע' של חכמים שאו' ומודה כך. כלומר תפילה זו וסדר זה נביאים הראשונים תיקנוה. וזקנים הקודמונים תקנו לומרה בקהל. ויחיד לא (תשיג) [ישיג] גבול (כקהל) [הקהל]. לפי שכל דבר שבקדושה אינה פחות מעשרה. הילכך יאמר מקרא או תלמוד שפירשנו ונמצאת אתה אומר (מלא) [ממילא]. ויש חכמים שאומרים כיון שהן מקראות אומ' ומה בכך. הילכך נהגו יחיד האומר קידושא דסידרא שיהא קורא הפסוקים כדרך שהתינוקות קורין לפני רבן:
סימן מז
מז.
וששאלתם וקרא זה אל זה ואמר. ותשאני רוח. מה יש לנו לתרגם. ומה טעם קבעום חכמים בסדר קדושה. דבר זה כן היה ומנהג הראשונים. מקום שיש תלמידי חכמים כשהיו מתפללין והיו נופלים על פניהם. ומקדשין. לאחר שעונין יהא שמיה רבא מברך. היו מביאין נביא וקורא בו כמה פסוקים הן חסר. הן יתר ומתרגמי' ואחריהן קורין הקדושה. ואומרים ותשאני רוח. ומתרגמי' כדי לסיים בשבחו של הק' ואחר כך מקדשין ועוסקין בתורה. ואם רצה במשנה עוסק. בתלמוד עוסק. וכל כך (לומר) [למה]. כדי לקיים מה שאמרו חכמים לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. כיון שרבתה עניות ודלות. והיו צריכין למעשה ידיהם לא היו יכולין לעסוק בתורה תמיד ולשלש בכל יום. וסמכו על התלמוד לבדו כמו שאמרו חכמים כל הנחלים הולכים אל הים והים אינינו מלא. (קהלת א׳:ז׳) זה תלמוד שמקרא ומשנה ומדרש בו. ועקרו לקרות בנביא. בכל יום אחר תפילה, ואעפ"י שעקרו לקרות בנביא. שנים פסוקים האילו לא עקרו. ועדיין הן קבועים ועומדין. ומפני מה לא עקרום לאילו. שקדושה משולשת היא ושלשוה ג' פעמים בתפילה: