אור ברסלב
מחזור ויטרי הלכות טריפות

מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי

הלכות טריפות

הלכות כיסוי הדם

סימן תקלז

תקלז.
תני דבי ר' ישמעאל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. אילו שמונה עשרה טריפות שנאמרו למשה בסיני. ועלינו אין לבדוק כי אם טריפות הריאה לפי שהיא שואבת כל מיני משקין. ולפיכך היא עלולה ליטרף. ושאר י"ח טריפות ובסג"ר. ושב שמועתא. וכמה טריפות אשר במסכת חולין אין צריכין לבדוק. דסמכי' אדרב הונא דאמ' נשחטה הרי היא בחזקת היתר. עד שיוודע לך במה נטרפה. אמנם הבא לידו שאר טריפות יזהר שלא יאכל אם אינו בקי בכולן. ואם לאו ישאל לחכם. וטריפות הריאה הנהיגו חכמי הדורות לבדוק היטב לפי שהיא עלולה ליטרף. ולפיכך צריך דור עני להיות כל אחד ואחד בקי בטריפות הריאה. ושאר טריפות הזכרתי כאן פן יאמרו אין טריפות כי אם בריאה. לפיכך אזכור שמם בקוצר בלא פי'. כדי שיהא נזכר הבא מעשה לידו ואז ישאל לחכם: ואלה שמותם: נקובת הוושט. במשהו. ופסוקת הגרגרת. ברובה. ניקב קרום של מוח. ניקב הלב לבית חללו. נשברה השדרה. נפסק החוט שלה. נטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כלום. הריאה שניקבה. או שחסרה. ניקבה הקיבה. ניקבה המרה. ניקכו הדקין. ניקבה הכרס הפנימית. או שנקרע רוב החיצונה. המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ. נפלה מן הגג. נשתברו רוב צלעותיה: ת'. זה הכלל כל נקובי במשהו. וכל פסוקי ברובה: ת'. דרוסת זאב בדקה. דרוסת ארי בגסה. דרוסת הנץ בעוף הדק. דרוסת הגס בעוף הגס. דרוסת חתול ונמייה. דרוסת חולדה. נחתכו רגלי הבהמה מן הארכובה ולמעלה. חסרון בשדרה. והגלורה. בוקא דאטמא דשף מדוכתיה. לקתה בכוליא חד. ניקב הטחול. סימנין שנידלדלו (בחופן) [ברובן], נעקרה צלע מעיקרא. גולגלת שנתכסה ברובה. בשר החופה את הכרס ברובו: ועוד כמה טרפיות וטרפות העוף יתר על הבהמה. והבא מעשה לידו יפרוש לחכם מה יהיה. ואם לא יבא מעשה לידו הרי היא בחזקת היתר. ובריאה יבדוק כמנהג חכמי הדורות ואם אינו בודק צריך לבדוק אחריו וחיישינן שמא מין הוא: הריאה שניקבה טריפה. אעפ"י שלא חסרה. והוא דאינקיב קרמא עילאה ולא תתאה: ואפי' ניטל כל קרמא עילאה כשירה. דתתאה מנין. והיינו דאמר רבא האי ריאה דאגליד כאהינא סימקא כשירה אם עולה בנפיחה. ואי אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה כשירה דעילאה מגין. כדרב יוסף. דאמ' רב יוסף האי ריאה דאוושא אי ידעינן היכא דאוושא מותבינן עלה גדפא או גילא או רוקא אי מבצבצא טריפה. מפני שני הקרמים. ובדוכתא דליכא למיתלא בידא דטבחא. כדלקמן. ואי לא מבצבצא כשירה. דאמרי' התחתון ניקב ולא העליון. ואי אוושא ביני ביני. ולא ידעינן היכי אוושא בדקינן ליה בפשורי. בחמימי לא. דכווצא. בקרירי(לה) [לא]. דמטרשי. אלא בפשורי אי מבצבצא טריפה: שהמים מעלין אבעבועות מפני קר היוצא דרך הנקב טריפה. ואי לא כשירה. דתתאה אינקיב. עילאה לא אינקיב דאוושא ביני וביני. אי ניקבה ריאה דממשמשא ידא דטבחא. שברור לו שנגע כשמשמש תלינן בידא דטבחא וכשירה ואין צריך להקיף. אבל אי ניקבה היכא דלא משמשא ידא דטבחא דליכא למיתלי בידא דטבחא. ואין ידוע אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה מקיפין. פי' נוקבין אותה במקום אחר ומקריבין הנקבים זה לזה. אי דמי להדדי ודאי אחר שחיטה ניקב וכשירה. ואי לא דמי להדדי האי קודם שחיטה וטריפה. ומקיפין אפי' מערוגה לערוגה ובלבד שיקיף מאונא לאונא ומאומא לאומא מדקה לדקה ומגסה לגסה. אבל לא מאומא לאונא ומדקה לגסה. ריאה שהאדימה מקצתה כשירה. וסוגיית הלכה מוכח. שאפילו כולה האדימה הדרא ברייא וכשירה. דלשאר שרצים מדמינן לה שעורן רך. האדימה שנטרואה ב'. קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום וטריפה. ואפי' עולה בנפיחה. דקים להו לרבנן דאותו קרום אינו של קיימא וסופו ליפול ויפתח הנקב. דגבי כרות שפכה נמי אמרי' כן: הבקי בהילכות טריפות פותח הטרפשא בסכין ומכניס ידו ובודק בין ריאה ולדופן וסביבות הריאה שלא יהא שם סירכא. ובודק בסדר חסרוניה ויתרוניה ואל יפתח הגוי את הטרפשין שלא בפני ישראל דיש לחוש שמא יכניס ידו תוך הטרפשין וינתק הסירכא: חמש אונות יש לריאה. הבודק אותה ואפה כלפי גברא מוצא שלש אונות בימין ושנים בשמאל. ובערוגת ימין אונא קטנה עומדת לבדה שלא בשורת אונות ונקראת עינוניתא דוורדא. מפני שדומה לעלה של וורד. ולבד כל אלה יש למעלה מהן שתי אונות גדולות הנקראות אומות שדומות אימות לכולן. חסירה אחת מן השתים של שמאל טריפה. אבל אם חסירה אחת מן השלש של ימין עינוניתא דוורדא מצטרפת עם השנים וכשירה. ורבינו ש'"יי אומ' דכיון דלא קיימ' בדרא דאוני לא מצטרפא. יתירה אונא בשורת האונות כשירה. שלא בשורת האונות מגבה טריפה. אבל מגוה כשירה. לדברי ר' שמואל אשר העיד על אביו הגאון ר' יצחק הלוי שהיה אוכלה. והרב ר' שלמה אוסר. אין בריאה שום עינוניתא דוורדא טריפה. ורבינו ש"יי מתירה. דמדסכר רב אשי למיטרפה ש"מ לאו אורחא בהכי. ובהני דידן דאיתא ברובא דידהו. אי משכחינן ריאה דלית בה עינוניתא כשירה: פירשתי סדר בדיקות הריאה:

סימן תקלח

תקלח.
ועתה אפרש סדר סירכות:

כל מקום שנסרכה הריאה אומות ואונות ועינוניתא בין לדופן בין לשמנונית בין לטרפשין בין זו לזו טריפה לבד האונות אם נסרכו כסדרן ואפי' אונא לאומא אשר בצידה כשירה. ת'. וכן לשון רבינו שלמה. ואונא באומא פי' רב' שלמה כי מעשה בא לידו והתירה לו רבינו יעקב בר' יקר. ת': ורבינו תם אומ' דכל המתיר אונא באומא אינו אלא טועה ומאכיל טריפות לישראל. ת'. וכן לשון רבינו יעקב. מטעם שהאומה היא ברוחב החזה ומתנענעת לכאן ולכאן ומתפרק הקרום. אבל בתרתי אוני דוקא שרי רבא כי סריכי בכסדרן לפי שעומדת במיצר החזה ואין הסירכא מתרפקת: ומדאמ' רבא חמשא אוני יש לריאה הרי אומות אינן בכלל. דא"כ שבע הווין. וכי אמר תרי אוני דסריכן אהדדי כשירה אין אומא בכלל. דהא לא מקרייא אוני. ונקט דווקא אוני שעומדת במיצר החזה אבל אומא לא. וכן פי' הרב ר' משה מפויאה: ת' ע"כ: אבל אם נסרכו שלא כסידרן כגון זו על גב זו אונא לאומא או אונא לאונא אחרת שלא בצדה טריפה. ועינוניתא דוורדא כל מקום שסרוכה טריפה. דכולהו לגבי דידה שלא כסידרן נינהו. אבל אם נסרכו האונות בקרום שעל הצלעות כנגדן או בבשר שבין הצלעות כשירה. אבל אם נסרכו האומות לדופן ממקום שאונות חתוכות ומפורשות מן האומות ולמטה כלפי זנב. אם יש סירכא מחיתוך אונות ולמעלה כנגד השדרה וזה גב הריאה שכנגד האונות טריפה. יש שמכשירין אותה סירכא שבגב הריאה כנגד אונות. ואין נראין. אומא שהיא דבוקה אל הצלעות בלא סירכא מביאין סכין חדור ומפרקין אותה מן הדופן ורואין אם יש ריעותא בדופן תלינן בדופן. ובודקין את הריאה בפושרין ונופהין אותה. ואם אין מוציאה רוח כשירה. אעפ"י שהעלתה צמחים במקום דבק והן נקראין מלנץ. ואם אין ריעותא בדופן אעפ"י שלא העלתה צמחין ואין מוציאה רוח טריפה. ומי שבדק בידו ומצא ריאה כהילכתה ולא מצא שום סירכא צריך לו להוציאה לחוץ ולראותה אם יש בה מראית דיו או מראית בשר. או מראית כתושא. הומלון. או במוריקא. קרוא ב'. או יבשה מקצתה. או שנפרכה בציפורן. או שדומה לאופתא. לבקעה. שקשה בבקעת. או שחלקה כבקעת שאין לה חיתוכא דאוני כלל טריפה. אבל ניכר בה סדק כמין היתוך והפרש שאינה חלקה לגמרי כשירה: שתי בועות הסמוכות זו לזו שיש מעט בינתים טריפה. ואם אינם סמוכות בשירה. חדא ומתחזי כתרתי. פי' בועה אחת שדומה לשתים ורחבה משני צדדין ובאמצעיתה קצרה הרבה ונראית כאילו היא מתחלקת. ואין כלום מבשר הריאה בינתים. נוקבין אחת מהן אם שופכות זו לזו אחת היא וכשירה. ואי לא שופכות להדדי טריפה. אימר ניקבה מעילוי סירכי ועבד תרתי בועי וחדא מינייהו ניקבה ומכה היא ודחה לחבירתה וסתמה. להכי טריפה. בועא שבשיפולי ריאה או באונות או באומות ואין חוט בשר מקיף לה מפני שהיא למטה בשפת הריאה שאין כלום בשר בשפתה טריפה ויש שמכשירין. ואעפ"י שבדק הריאה ולא מצא בה אחד מכל אילו הטריפות צריך לעשות נפיחה. וכל זמן שלא נפחה אסורה. משום אטום בריאה. ומשום נקב משהו. שאין ניכרין אלא בנפיחה. אטוס בריאה מקום קשה הוא בריאה. מקום שאינו עולה בנפיחה ואינו בולט בריאה בשעת נפיחה ובגופה של ריאה הוא. אבל אם בולט על גב הריאה אפילו כמה בועות גדולות וקשות כסלע כשירה. יש אומ' אטום בריאה אינו קשה ומראהו כמראה ריאה אך אינו עולה בנפיחה וקורעין אותו מקום בסכין ואם יש בו מונלא. גליירא ב'. או מים זכים כשירה. אך אם יש בו מים סרוחים טריפה. ואם אין מים מניחין על גבי קרקע רוק או נוצה או קש. ואם מנענע מחמת הרוח כשירה: אמר רבא כשהטבח בודק את הבהמה מוציא הריאה לנופחה אפה כלפי גברא כשהיא תלוייה ברגליה ונפח לה דהוו ג' מימינא וב' משמאלא. אם חסרן או יתירן. חזינן אם ההיא יתירא קיימא בדרא דאוני כשירה. ואי אישתכח על גבן בין מהאי גיסא בין מהאי גיסא ואפי' כטרפא דאסא טריפה. ואי משתכח מאפה ביני היא וכשירה: ת'.

סימן תקלט

תקלט.
וזה לשון ספר התרומה:

והא דאמר רבא חמשה אוני אית לריאה תלתא מימינא ותרתי משמאלא אי חסיר או חליף או יתיר טריפה. הלכה כמותו. אבל ביתיר לא. דההיא יתירת דאתי לקמיה דאמימר ואכשרה. ואמ' לית הילכת' כוותיה דרבא ביתירת. וכן פי' רבינו שלמה שראה שהכשירה רבו. והני מילי דקיימ' בדרא דאוני אז כשירה. וההיא יתירת דהוה ביני וביני סבר רב אשי למיטרפה. כיון דלא קיימ' בדרא דאחריני. אמר ליה [מר] בריה דרב אויא כל חיוי ברייתא הכי אית להו. וקרי ליה עינוניתא דוורדא. והיכי דחסר אחת מן האונות פירש"י יש אומ' דמצרפין להך עינוניתא תחת החסירה. וגר' לי דלא מצרפינן לה כיון דאונא בדרא דאחריני. והיכא דאין לה כל עינוניתא פי' דכשירה. דהא לא היה רגילות להיותה אלא בחיוי ברייתא. א"כ אין דינה להיות. והיכא דאית לה תרי עינוניתא. פירש"י שנחלקו בה גדולי הדור. ונראה לו דטריפה. ויש מכשירין מטעם כל יתר כנטול דמי וליכא השתא אלא חדא. וליתה. דאי כנטול דמי היינו כנטול מחיים. והוה ליה ניקבה הריאה. כדאמרי' נבי בהמה בעלת חמש היינו טרפה מן הבטן מטעם כל יתר כנטול דמי. (פי') [פרק] בהמה המקשה. ועוד יש מתירין מטעם אחר כי יש לה תרי עינוניתא שהרי בחדא עינוניתא לא הוה א' חיוי ברייתא הכי אית להו. דהא חזינן דכולהן דידין הכי אית להו. וגם רב אשי היכי סבר למיטרפה. א"כ לא משכח בהמה כשירה אלא על כורחיך מתרי עינוניתא הוה א' דעיזי ברייתא הכי אית להו וכשירה: ומורי רבינו אומר דאין זה ראייה. דבימיהם היו בהמות שלהן משונות ולא הוה להו אפי' חדא. דהא אשכחן דמשונות היו משלנו מדבר אחר. דאמרי' בפ' הלוקח בהמה. {פרות) [פרה] בת שלש ודאי לכהן. ושלנו יולדת קודם לכן: ת'. ע"כ: ריאה דסריכה בחזה או בשמנונית דגרגרת אין לה בדיקה וטריפה. ולא משתכחא אלא בימין של בהמה. ושתי ערוגות של ריאה הם האומות אחת מיכן ואחת מיכן וביניהן סימפון ושמנונית שהוא דבוק בשורה ונמצא דריאה באותו סמפון אם דבוק מעיקר הלב ובא לו עד למטה כשירה. מפוצלות מזו לזו אפילו מעט סירכא הוא ואין לה בדיקה. וטריפה. ואונין הסמוכין לדופן לאותם צלעות קטנות אע"ג דסריכן מביא סכין חדוד ומפריש אותה סירכא מאותן צלעות ונופח את הריאה אם יצא ממנה הרוח טריפה. ואם לא יצא ממנה הרוח כשירה מה שאין כן בסירכא באומא. שאעפ"י שלא יצא הרוח ממנה טריפה. מאחר שיש סירכא בינה ולדופן. אך אם דבוקה בדופן בצלעות כבר פירשתי וחילקתי בין נמצא בדופן ריעותא ללא נמצא. ואם אינה נבדקת בדופן ואין בה שום סירכא ואין בדופן שום ריעותא ניכר ועלו צמחין עליה אין חוששין עליה וכשירה. וריאה דסריכא בקנה הלב אין לה בדיקה וטריפה. שאינה סותם בריאה אלא דופן לאוני דאוני מן חבירתה. ועסק סירכא שקורין פולמוניאה קיבלנו עלינו שלא להכשירה: אמר רבא ריאה דדמיא למוריקא לקשותא למוריקא דביעתא טריפה. אמר רבא ריאה דדמיא לגוונא דכבדא כשירה לגוונא דבישרא טריפה. וסימניך ובשר בשדה טריפה לא תאכלו. ריאה ירוקה כשירה. אדומה כשירה. כר' נתן. אמר רב אחא דדמיא לכוחלא כשירה. לריותא טריפה. דאמר רבא שחור אדום הוא אלא שלקה. ואמר רבא ריאה דאסמיך גילדי גילדי אוכמי אוכמי טינרי טינרי. כנדי כנדי. חזותא חזותא. כשירה. פי' גילדי דמי למצורע. טינרי. בועות יבישות וקשות כסלע. דמתרגם טינרי. כנדי. בועות לחות. חזותא. גוונין. בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשירה. מן הארכובה ולמעלה טריפה. וכן אם ניטל צומת הגידין. אמר רב וכן בעוף. אמר רב יהודה אמר רב שמוטת ירך בבהמה טריפה. שמוטת גף בעוף. טריפה. חיישינן שמא (סמוך לריאה) [ניקבה הריאה], אבל אם נשמט פרק שני כשר. וכן שלישי מבחוץ. והא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה. בין סביך בין סריך. בין לא סביך בין לא סריך כיון דסתמתה דופן כל שהו כשירה. קרום שעלה מחמת מכה בריאה ולמחר נעשה ניקב טריפה. דאינו קרום. ואם תאמר חלב של לב סותמו שהרי הוא דבוק מעיקר הלב ומקומו הוא ונידון כאונא דריאה דאמרינן מקום רביתא הוא. הבא לא אמרי' הכי. דקיימא לן (הלב) [חלב] העשוי ככובע אינו סותם. וזהו טרפשא. הילכך טריפה. רבינא עני אדרב יוסף והוא דסכיך אבישרא. אבל אם נסרכה בה טרפשא דליבא אפילו כחוט השיעור אין לה בדיקה. דהלכה רווחת היא (דהלב) [דחלב] העשוי ככובע אינו סותם. וזהו טרפשא דליבא שאם נסרך כחוט אחד ופירקן ולא בוצבין אע"פ כן טריפה דלא נסרך אלא אם כן ניקבה. וקורא אני בה הריאה שניקבה. במקום אחר אמרו חכמים מה שנסרכה ניקבה ואין חוזרת עוד לכשרות. לבר סירכא דבית רביתא שאם נסרכא בחיתוכא דאוני כבשר שבין הצלעות ומסובך מנין: ת':

מהלכות רב אלפסי:

אמר רבא שתי עורות יש לו לוושט. חיצון אדום ופנימי לבן. דאי חליף טריפה. ואם (ניקבן) [ניקבו] שניהן זה שלא כנגד זה טריפה. דזימנין דמתחא ליה ומיתרמו ליה אהדדי. והוה ליה כנקב הושט ואסור. ואמר רבא קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום. ואמר רבא ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים. למאי נפקא מינה. לספק דרוסה. דכיון דדם אדום וושט מבחוץ אדום לא מינכר. הילכך בעי בדיקה מבפנים שהוא לבן. ואם יש לו קוץ בוושט. חוששין שמא הבראה. פי' דילמא נפק לברא. אכל אם נמצא בוושט קוץ אין חוששין. מאי טעמא דכל הני עיזי ברייאתא קוצי אכלן: סליק: ת':

סימן תקמ

תקמ.
מספר האשכול

באנו לפרש דרך קצרה עיניין בדיקת הריאה. הריאה יש בה שתי אומות גדולות וחמש אונין. ועינוניתא דוורדא שביניהן. וזו הריאה בזמן דנפח לה ואפה כלפי גברא הן שלש אונין מימין ושתים משמאל. ועינוניתא דוורדא מן הימין עם השלש. ואם חסרו מן השלש של ימין אחת אין הבהמה טריפה. שעינוניתא דוורדא משלמת השלש במקום החסירה וכשירה משום דבצד ימין. אבל אם חסרו השתים של שמאל אחת אין העינוניתא דוורדא עולה במקום החסירה וטריפה שאין מצטרפין מצד ימין לצד שמאל: הרי בריאה שתי אומות וחמש אונין ועינוניתא שמינית: והטבח צריך לבדוק בהן אם (אם) דבוקות בחזה ובדפנות. וזו לזו. וגם יש במעי הבהמה תשעה מקומות אחרים שהבודק בהן אם עולה להם סירכא מן הריאה. והן שמנונית החזה. ושמנונית הלב. וטרפשא דכבדא. וגרגרת. ושמנוניתא. דגרגרת. וקנה הלב. ושמנונית שבסימפון שבין שתי אומות שקורין הקצבים קורטווינא. (והכת) [והרת]. שקורין ארמילש. בל'. וגם מתחלק מקום עשירי שבא מטרפש דליבא. הרי אילו עשרה מקומות שבודק בהן הטבח. שאם עולה להן סירכא מן הריאה טריפה. אע"פ שעולה בנפיחה. ואע"פ שלא נמצא שום סירכא בריאה צריך הטבח להוציאה ולעשות לה נפיחה משום יבשה או מראות הפוסלות בה שעל ידי נפיחה מתברר כל היבשות והמראות. ותרי בועי דסריכי להדדי והרבה ספיקות. ושמנונית החזה נידון כחזה. אבל שמנונית דחזה התולה על הצלעות נידון בצלעות וכשירה: ונשאל רב היי גאון ז"ל. (וראי בעיא) [ודאיבעיא] לכון יתירת דמשתכחא בריאה מגבה לא מיבעיא כדאמרי', והני מילי מקמי אבל מאחורה טריפה. כי קא מבעיא לן מקמאה ולתרתי ותלת יתירות דמשתכחן בריאה בין מימינא בין משמאלא מאי. מי אמרי' הני טילי מקמאה. לכל מה דמשתכח מקמה בין חדא בין תרתי או תלת. או דילמא כי אמרי' הני מילי מקמאה לעינוניתא דוורדא בלחוד הוא דקא'. ואי משתכחא יתירא אחריתי בין בימינה בין בשמאלא טריפה. לפי שיש אצלינו בפירושים ראשונים דלא קים לן במילתא שפיר. ותו עינוניתא דוורדא היכי חשובה כשאר אוני. ומאי דיינינן בה. בהא קים לן דכי חסרן אוני חשבינן להו במקום חד מינייהו. או דילמא דכיון דשלא כסדרן הוא לכל מאי דסריכן טריפה. דכן מצינו בהלכות מר רב יהודה גאון. ובעינן למיקם על בירורא דמילתא מקמי מרנא: והשיב: הכי נקטינן נמי דכל יתירת דקיימא מגואי כשירה דהא אמרינן חמשא אונא אית לריאה. ואי יתיר טריפה. הא אמרי' לית הילכתא כוותיה ביתירת. ואפילו לא קיימא בדרא דאוני אלא ביני ביני הא אמרי' ההוא ביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי סבר למיטרפיה. א"ל הונא בר מר לרב אשי הני עיזי ברייאתא אית להן כהדה וקרו ליה טבחי עינוניתא דוורדא. והני דקיימא מגואי. אבל מגבה אפי' כטיפה דאסא טריפה. וכיון דקיימא לן דיתירת כשירה לית לן למימר הני מילי חדא לחוד משום דכל יתר בחזקת היתר ולא אסרינן מידעם אלא בריאה. ויתרת דקיימא ביני ביני כל חדא מתקרייא עינוניתא דוורדא. והני עינוניתא דוורדא לכל מאי דסריכן טריפה כדכתב מר רב יהודאי גאון: סימן בדיקת הריאה שנעשה בבית המדרש של הרב הגדול ר' ישראל מלונייל: כל דסריך נשחת. ואדם אין. ואחת אל אחת: פי' אדם, אונא אדופן כשירה ומחמת מכה אפי' אומא לדופן בשירה. ואחת אל אחת. ואונא לחבירתה כשירה: והרב ר' לוי בר יהודה ז"ל שם סימן אחר: וילמד לטרוף טרף אדם אכל: ת': ע"כ:

תוכן העניינים

מחזור ויטרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה