מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי
הלכות חליצה
סימן תקמג
תקמג.
כמו שפירש ר' ברוך בספר התרומה:
יבררו שלשה דיינין ויוסיפיו עוד שנים להשלים לחמשה לפרסומי מילתא. ויזהרו שלא יהיו קרובים לא ליבם ולא ליבמה. ויאמרו נלכה למקום פלוני לחלוץ. שצריך לברר המקום תחילה. כדאמר רבא צריכי דייני למיקבע דוכתא. דכתיב השערה. וילכו שם וישבו. והאיש והאשה יעמדו. הכל כעין דין. בשעת חליצה. וישאלו ב"ד אם יש שלשה חדשים ממיתת הבעל. ואחר כך יעידו לפניהם שזה היבם הוא אחיו של מת. ושהיה אותו המת בעל של אשה זאת. ובעדות אפי' על פי קרוב או על פי אשה סגי. כדאיתא פ' החולץ. ואחר כך ישאלו אם יש לאיש י"ג שנה ויום אחד ולאשה י"ב שנים ויום אחד. ואעפ"י שאין האב נאמן על השנים כדתניא פ' האומר בקידושין. מ"מ אין צריך להביא עדים על השנים אלא אם הוחזקה גדולה בשנים על פי הגבירות והשכינים שלא על פי האב סגי בכך. ואחר כך יבדקו אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה. או בזקן באיש. או בבית הערוה. ואין לחוש שמא מקודם הזמן באו. ושומא הוו. ובדיקה של יבמה יכולה להיות על פי שנים דכיון שהניעה לכלל שנותיה סמכינן על פי שנים משום חזקה דרבא. דאחזקה הביאה סימנין דריש פ' (נ"א) [בא] סימן דהלכה כמותו לגבי ר' שמעון. וברייתא דאין אשה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ מיירא בתוך הפרק דליכא חזקה דרבא לר' יהודה דהלכה כמותו. ואע"ג דאמר רב הונא שערות שאמרו צריך שיהא בהן גומות ואין בקיאין בגומות. לכך אם יש ריבוי שערות או שערות ארוכות הרבה אין צריכין לבדוק יותר. וגם על שנותיהן נמי יש לסמוך שהגיעו. אם יש ריבוי שערות בלא הוחזקה על פי שכינות ובלא עדות. ואם בודקים שהדדים שוכבים ומוטים או היא גדולה בודאי. שזהו סימן העליון. ותנן אי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון: ואחר שנתברר הדבר שהם גדולים בשנים ובשערות יזהרו ב"ד שלא אכלה האשה עדיין באותו יום דשמא אכלה דברים המביאין וגורמים רוק לבא ואמר רבא אכלה תומא או גרגישתא לא חלצה. דכתיב וירקה. מעצמה. וה"ה רימנים. כדאיתא פ' אע"פ. ושאר דברים שאינם עולין על לב אדם. ואחרי כן יאמרו ב"ד ליבם הגדול אי ניחא לך יבם. אי ניחא לך חלוץ. ואי חפץ לחלוץ יקחו מנעל שכולו עור וגם תפור מעור ורצועות תלויות בו. וראשיהן תפור. וגם קרסים בלולאות, כדאמרינן אע"ג דאית ביה חומרתא (חטרינן) [קטרינן] ביה מיתנא. והמנעל לכתחילה יהיה שלו. וגם מנעל ימין. אבל אפילו בדיעבד צריך ליתנו ברגל ימין. דילפינן רגל רגל ממצורע. וברגלו יחף שלא יהא מעל דמעל. ולא יהא המנעול ארוך עד למעלה מן הארכובה. דלא ליהוי מעל דמעל. ואחר כך יכרוך הרצועות סביב רגלו על (אוני) [אזני] המנעול וישים הקרסים בלולאות למיהוי חליצה אלימתא. ותאמר האשה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. ואחר כך יעמוד האיש מעל הכותל או אצל העמוד וידחוק רגלו בארץ, כדאמר אמימר, האי מאן דחליץ צריך למידחסיה לכרעיה. וצריך שתאמר בלשון קודש, כדתנן בפ' מצות חליצה ופ' אלו נאמרין. וצריך שתאמר האשה יחד שתי תיבות אלו בלא הספקה, לא אבה, כדאמר רב כהנא מודה רבא בלא אבה דאין להפסיק. ואין בו וי"ו. כי אם לא אבה. כדאיתא במסורת ג' חסירים וי"ו. לא אבה יבמי לא אבה, (לא יא יאבה) ה' השחיתך, [וישראל] לא אבה לי בתילים. ואחר כך יאמר האיש לא חפצתי לקחתה. ואחר כך תתיר האשה קשר הרצועות והקרסים מן הלולאות, הכל בידה הימנית ולא שמאל מסייעתה, כדאיתא בירושלמי, אע"ג דמן התורה אין צריך ימין. בגידמת בשיניה מועיל, כדאמרן ללוי מי כת' וחלצה ביד. ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל, והכל מעומד. או מוטה, ולא יושב כדפי' לעיל. ואחר כך וירקה, וצריכי דייני דליחזי רוקא דנפיק מפומה דיבמה עד כנגד היבם. ואינו צריך עד ארעא, אלא אם הוא ארוך והיא גוצא, וקלטתו הרוח קרינא ביה בפניו. ואם היא ארוכה והוא גוץ וקלטתו הרוח לא מהני מידי דבעינן דמטי עד להדי אפיה: ואחרי כן קוראה בלשון הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. והעומדים שם יאמרו ג' פעמים חלוץ, הנעל, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל: אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא, חולצת ורוקקת וקוראה:
שכחתי לעיל אחר הילכות הגט:
פסק. כללו של דבר נערה שיש לה אב וקידשה אביה לאדם אחד ועדיין לא נשאה אם בעלה מגרשה יכולה לקבל גיטה לרבנן בלא רשות אביה אבל [אם] היא קטנה, לפי' ראשון של רבי' שלמה אביה דווקא ולא היא, ולפי' אחרון אפי' קטנה מקבלת גיטה בלא רשות אביה אם הגיעה לפעוטות. ואם מת אביה לאחר שנתארסה או (או) שנישאת דהשתא יצתה מרשות האב. אז לכל הפירושים מקבלת גיטה בידה שפיר, ואפי' היא קטנה, וכדתנן פ' התקבל, קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה, ודייק הא כי הגיע גט לידה מגורשת, ולכל הפחות מיירא באין לה אב. אבל שליח לקבלה אינה יכולה לעשות, ואפילו היא נערה. כדאמר רב נחמן פ' האיש מקדש אין נערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה. וביש לה אב, דאם אין לה אב או יש לה אב. אבל נשואה היא. דהשתא יצת מרשות אב נערה עושה שליח ולא קטנה כדאיתא התם, קטנה שאמרה התקבלי גיטי אינו גט עד שיגיע. הא נערה הוי גט ומוקי לה באין לה אב: וכל דינין אילו מיירי דווקא בהגיעה לפעוטות, שיש לה שבע שנים. וכדאמר רבא פ' התקבל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר. וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה. אבל קודם שהגיעה לפעוטות אם אין לה אב שמת לאחר שנתקדשה אינה יכולה להתגרש בשום עניין. אבל אם יש לה אב ועדיין היא ארוסה אפי' היא קטנה יותר יכולה להתגרש על ידי אביה לפי' ר"ת כדמשמע פ' חרש ובירושלמי: עד כאן:
סימן תקמד
תקמד.
וזהו סדר חליצה כמו שסידר רבינו יעקב ב"ר מאיר:
היבמה לא תחלוץ עד שיהו ג' חדשים ממיתת הבעל אחת ארוסה ואחת נשואה אחת קטנה ואחת גדולה, כי מתנית' בהחולץ. ואע"ג דרב יוסף אהדר ביה. מכל מקום דסמכא היא. וכל אשה שהוחזקה שבאתה לכלל שנותיה בשכינותיה והוחזקה לסימנין בשכינותיה אינה צריכה בדיקה. כדאמ' בקידושין, מלקין וסוקלין על החזקות ואע"פ שאין שורפין תרומה. התם חומרא בעלמא היא, והוחזקה, היינו שיצא קול שעברו עליה י"ב שנה. וגם יצא קול שראו סימנין. אבל על ידי חזקה שהגיעה לכלל שנותיה. לא אמרינן חזקה הביאה סימנין. ואע"ג דאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין למיאון ולא לחליצה, דההיא חזקה אין נראית לעינים, ואין בו יציאת קול, והיכא דהגיעה לכלל שנותיה ולא הוחזקה לסימנין לא סמכינן אחזקה דרבא: ונבדקת על פי שנים, ואפי' על פי חמש (שנים) [נשים], דאין לה כתב מוכיח גדול מזה, דסימנין מוכיחין, ועביד לגלויי. כדתנן אף הנשים שאין נאמנות כו'. והילכתא אין האשה חולצת עד שתביא שתי שערות. דלית הילכתא כההיא דרבא, דשלש מדות (בניטין) [בקטן]. (אל כדפסקי) [אלא כדפסקינן] עד שתביא שתי שערות. דההיא דג' מדות אליבא דבריבי אמרה. כדמוכח במצות חליצה: וצריך להכיר אפילו על פי קרובים, או נשים. שהחולץ אחי בעלה מן האב, על ידי שהוחזק. כדפרי' לעיל ואין צריך ראיית הלידה. וצריך הב"ד של שלשה לקבוע מקום ולהוסיף שם שנים לאצטרופי בי חמשא. ולא יהו גרים אלא ישר': ואע"ג דאמרינן בפרקי' דרבי אליעזר עדות חליצה בעשרה לא סמכינן עליה: וצריך הסנדל או המנעל שיהא כולו תפור בעור. ואע"ג דסנדל לכתחילה בעינן. הני מילי ודכא דשכיחי. אבל השתא דלא שכיחי נהגו העם במנעל. וצריך להקנותו לחולץ שיהא שלו, ושל ימין. ומיבעי למינעליה ומקטריה ברצועה על אזני המנעל. ומהדקיה ואם הרצועות לבנות והמנעל שחור שפיר דמי. דא' בביצה, מסני שצריך ביצת (הגיד) [הגיר] להשחירו. והא דא' ברצועות ומנעל קאמר. כלומר מנעל ורצועות כולן שחורות. והיינו דאמרי' בפרק בן סורר, אפי' לשנויי ערקתא דמסאנא. והרצועות לקשרם במנעל, והיבם צריך שיהא בן י"ג שנה ויום אחד. ובודקין אותו אפי' על ידי קרובים: קצרו של דבר: קובעים מקום והולכים שם חמשה, היבם, ויבמה, והחמשה, שלשה מהן שאינן קרובים, והיבם שהוא בן י"ג שנה ויום אחד והביא שתי שערות. והיבמה קוראת בלשון הקודש מאן יבמי להקים לאחיו שם כישראל לא אבה יבמי. ולא תפסיק בין לא לאבה. דמודה רבא בלא אבה. והיבם קורא בלשון הקודש לא חפצתי לקחתה. ודוחק היבם את רגלו בארץ יפה. והיבמה מתרת המנעל, וחולצת המנעל, ושולפתו מרגלו ביד ימין, ושמאל לא תהא מסייעתו. ורוקקת רוק הנראה (רוק) לדיינין כצאתו מפיה, עד נופלו בארץ. וקוראה בלשון הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. והעומדים שם אומרים חלוץ הנעל ג' פעמים. כדאמרינן במנחות גבי עומר. קופה זו, קופה זו, קופה זו; יעקב בר' מאיר: ורב יהודאי כתב שהיבמה אומרת חלוץ הנעל ג' פעמים: והחולץ בב"ד הדיוטות דלא הוו [ידעי] כל סדר חליצה. כיון שעברה וחלצה חליצתה כשירה. ותנן מצות חליצה בשלשה דיינין ואסילו שלשתן הדיוטות. מאי טעמא דכת' בישראל, בישראל כל דהו: ורבינו יצחק הלוי מפרש שאין צריך לתפור המנעל בעור. ואע"פ שהוא תפור בפשתן מותר לחלוץ כיון שאנו רגילין לקרות לאילו מנעלים ואין אומן עושה אחרים מותר לחלוץ בו. והא דאמרינן מנעל התפור בפשתן אין חולצין בו. היינו מנעל פורי, כעין בוטש שלנו:
כך נזרקה מפי רבינו יצחק הלוי:
סימן תקמה
תקמה.
וזהו סדר גט חליצה:
נראה שאין צריך גט חליצה אלא לעדות, מדתקינו בגיטא דחליצתא ובעת מיננא גיטא דחליצתא למהוי בידה לזכות, ש"מ להכי הוא. ויש מחמירין להזקיקו בכל מקום, מדנאסרת בקרוביו: וכי כתבי גט חליצה ליכתוב במותב תלתא הוינא. ואית דמפרשינן דצריך למיכתב במותב תלתא הוינא ואיצטריפנא לבי חמשא: ורב יהודאי כתב לא ליכתוב אלא במותב תלתא, וחתמי תלתא. וצריך לסרגולי מגילתא. ואם משרטט ליה בדיותא לאו כלום היא. דצריך לסרגל סרגולי כהילכתא דר' יצחק דאמר שתים כותבין בלא שירטוט. שלש אין כותבין. והכי אמר ליה מר רב יהודאי לספריה לא ליכתוב אלא במותב תלתא וחתמי תלתא:
סימן תקמו
תקמו.
וגט חליצה כתבין ליה הכין:
(מת) [מה] דהות קדמנא ביום פלגי בשבת דהוא כך וכך בירח פלוני דהוא בשבת פלוני למניינא דרגילין ביה במתא פלנית במותב תלתא כחדא הוינא. אנחנא דייני דחתימין לתתא איך סליקא איתתא חדא דשמה פלוניתא בת פלני דמן מתא פלנית וכען איקלעת למתא פלנית וסליקת קדמנא לבי דינא והקרבת קדמנא גברא חד דשמיה פלוני בר פלוני דמן מתא פלנית. והכי אמרת פלניתא דא אנא הוינא נסיבתא לאינתו לפלני בר פלני דמן מתא פלנית אחוהי דהדין פלני. וההוא פלני בעלי שכיב וחיי לכל ישראל שבק ובר וברתא ומוקים שמיה בישראל לא שבק. והדין פלני אחוהי דמן אבוהי דההוא פלני בעלי הוא ועלי אמיר מן אורייתא לייבומי יתי. ובכן אתון דייניי אמרו ליה (איצבי) [אי צבי] לייבם יבם ואי לא ליטלע (ליה) [לי] ריגליה דימינא ואישתמודעינהו דהדין פלני אחוהי דמן אבוהי דההוא פלני מיתנא הוא ואמרנא ליה אי צבית לייבומי יתה יבם ואי לא אטלע (ליה) [לה] ריגלך דימינא ותשרי סינך מעל ריגלך ואמר לית אנא צבית ליבומי יתה. וכיון דאמר קדמנא כן אקרינינוהא לפלניתא דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואקרינא יתיה לא חפצתי לקחתה (ואטלה) [ואטלע] לה קדמנא ריגליה דימינא ושרת סיניה מעל ריגליה (מעל ריגליה) ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומה על ארעא ואקרינא יתה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל בכן אנחנא דייני וכל דהוו יתבי עימנא ענינא ואמרנא בתרא חלוץ הנעל תלתא זימני ומדאיתעביד עובדא קדמנא אשרינוהא לפלניתא דא (לחתך) [למהך להתנסבה] לכל גבר דתיציבי ואינש לא ימחה מן יומא דנן ולעלם. ובעת מיננא פלניתא גיטא דחליצתא דנן וכתבנא וחתמנא ויהיבנא לה דלהוי בידה לזכו כדת משה וישראל: וחותמין תלתא: ונותנין לה ומשתריא לאלתר:
סימן תקמז
תקמז.
שטר הרשאה למי שרוצה לשגר שליח לקדש לו אישה במקום אחר:
זכרון עדות שהייתה בפנינו בכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלני שנת כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן במקום פלוני איך פלני בר פלני אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ותנו לפלוני בר פלוני מחמת שרציתי ברצון נפשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש חפיצה ומניתי אותו שליח כדי שילך למקום פלני ויקדש לי אשה פלנית בת פלני כדת משה וישראל ותהא ידו כידי ופיו כפי ודיבורו כדיבורי. וכל תנאי שיעשה יהא עשוי וקנינא מן פלני בר פלני לפלני בר פלני ככל מה דכתיב ומפורש לעיל במנא דכשר למיקנייא ביה שריר וקיים: וחותמין שנים:
סימן תקמח
תקמח.
דין נערה שמקדשין אותה אמה ואחיה וכשמגעת בבגרות אומרת אי איפשר בפלני בעלי:
קטנה יתומה שאין לה אב. דמשיאין אותה אמה אחיה. אם קטנה היא לגמרי כגון בת חמש שנים אפי' מיאון אינה צריכה ומתקדשת לכל מי שירצה. ואם הגיעה לעונות פעוטות כבת שש שנים או שבע או יותר מיכן עד י"א וקידשה אמה או אחיה לדעתה צריכה למאן. וממאנת בין בב"ד. בין שלא בב"ד. ואינה צריכה ג' אלא בפני ב"ד ומיאונה מיאון. ולא שנתקדשה בלבד. אלא אפילו נישאת תוך הזמן עד י"א ממאנת והולכת לה. ואינה צריכה גט. ואפי' הביאה שתי שערות. כל שנת אחת עשרה שומא הם. ואין חוששין להם. וכל שנת י"ב עדיין היא קטנה אבל צריכה בדיקה אם הביאה שתי שערות. ואינה יוצאה במיאון אלא בגט. ואם לא הביאה שתי שערות כל שנת י"ב כלפני הזמן הזה. וקטנה היא ויוצאה במיאון. ואם השלימה י"ב שנה ויום אחד יוצאה מקטנות ונכנסת לנערות בין הביאה שתי שערות בין לא הביאה נערה היא ואין מועיל בה מיאון ואינה יוצאה אלא בגט. והיא נערה כל ששה חדשים ודאי. השלימה י"ב שנה ויום אחד וששה חדשים יוצאה מנערות ונכנסת לבגרות. ונעשית אשה גמורה לכל דבר. אבל למיאון אינה ממאנת משנכנסת לנערות וכ"ש לבגרות. ואף כשהיא קטנה כמו שכתבנו שיכולה לצאת במיאון הוא שלא היה לה אב. אבל אם אביה קיבל קידושיה אפי' בת יום אחד אינה יוצאה אלא בגט. שאין תורת מיאון נוהגת אלא ביתומה בלבד. ובממאנת אם היתה ממאנת בתוך זמן הכת' למעלה. מותרת לינשא לכהן. שאין מיאון פוסל בכהן. והגט אינו אלא לראייה בעלמא. ואין שם כריתות עליו. ואפי' אין בידה גט מיאון כיון שמיאנה בפני שנים ואמרה אי איפשי בקידושין שקידשוני אמי ואחי מותרת לינשא לכל אדם ואין חוששין לגט מיאון אלא כדי שלא ישתכח הדבר. הילכך אינו פוסל לכלל כהונה. ומשנה שלימה. ואין בה חילוק: הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. ולא פסלה מן הכהונה. וכן הילכתא:
סימן תקמט
תקמט.
וזה גט מיאון:
זכרון שהיתה בפנינו כו'. איך פלנית בת פלני אתת לקדמנא לבי דינא וכן אמרה פלונית אמי ופלני אחי אטעויתי ואקדישו יתי לפלני בר פלני ואנא ינוקתא הויתי ולא הוינא ידענא ליה כען לא ניחא לי למיהוי להדין נברא ולא רעינא ליה ולא צבינא ליה ולא לבי צבי להתנסבא ליה ובדיקנא בתר פלניתא דא ועדיין היא קטנה וכד (הוינא) [חזינא] דאמרה פלניתא דא כהדין עיניינא כתבנא גט מיאון דין ויהיבנא לה למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין כדת משה וישראל: וחותמין שנים:
סימן תקנ
תקן.
שטר הרשאה לשולח גט לאשתו ממקום אחר:
זכרון עדות: כו'. איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות מחמת שרציתי ברצון נפשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש חפיצה ומניתי שליח פלני בר פלני להוליך זה הגט לפלנית בת פלני ממקום פלני וליתנו בידה ויהא ידו כידי ופיו וכוחו ככוחי ודיבורו בדיבורי ושליח שלוחי ושליח שלוחו שלוחי עד מאה שלוחים עד דמטי גט זה ביד פלנית בת פלני שתהא מותרת לכל אדם שתחפוץ לינשא וקנינא מן פלני בר פלני לפלונית בת פלני ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקנייא ביה שריר וקיים: ויחתמו שנים:
סימן תקנא
תקנא.
שטר אפוטרופא שמשגרת אשה על בעלה לקבל גיטה ולגבות כתובתה מבעלה:
זכרון עדות וכו'. איך פלנית בת פלני אמרה לנו היו עלי עדים וקנו ממני וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ותנו לי לפלנית בת פלני להיות (ביד) [בידי] לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש חפיצה ונתתי לו ארבע אמות קרקע בחצירי במתנה מתנת בריא ולא מתנת שכיב מרע ואגבן הרשיתא (והשלטתין) [והשלטתיו] ומיניתיו אפוטרופא על פלני בעלי מחמת שברח ממני והניחני כרי לתופשו לדין ולגבות כתובתי. ויטול אותה לעצמו ויהא רשאי לקבל מחאה ולאחוואה אחוותא לקיומי ולבטולי חיובא וזכותא ולקבוע זמן ולבטל זמן להחרים ולגזור ולהשביעו בכל בית דין שירצה בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם. וכל מה שיעשה יהא עשוי ויהיה פיו כפי וידו כידי וכוחו ככוחי וכל מה שמתענה לו מן הדין קיבלתי עלי בין לזכות בין לחובה וקנינא מן פלנית בת פלני לפלני בר פלני ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה שריר וקיים: וחותמין שנים:
סימן תקנב
תקנב.
שטר אירוסין:
זכרון עדות כו': איך פלוני בר פלני אמר לה לפלנית בת פלני הוי לי לאנתו כדת משה וישראל דהיבנא ליכי מוהר בתולייכו כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא שריר וקיים עלי וצביאת פלניתא דא והות לאנתו לפלני דנן. וכך התנה לה פלני דנן לכתוב לפלנית ארוסתה בכתובתה ליום נישואין כך וכך דינרים כך וכך בגדים. וכך אמר פלני דנן אחריות כתובתא דא קבילית עלי ועל ירתיי בתריי להפרע מכל שפר ארג ניכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודאקני ניכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות יהון אחראין וערבאין למפרע שטר כתובתא דא ואפי' מגלימא דעל כתפאי בחיי ובמותא מן יומא דנן ולעלם וקיבל עליו פלגי דנן לפלניתא דא ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקנייא ביה שריר וקיים: וחותמין שנים:
סימן תקנג
תקנג.
שטר כתובה:
בכך בשבת בכך וכך לירח שנת חמשת אלפים וכך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלנית. איך ר' פלוני בר' פלוני אמר לה למרת פלוניתא בתולתא דא הוי לי לאינתו כדת משה וישר' ואנא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס יתייכי כהילכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכי כסף זוזי מאתן דחזו (ליה) [ליכי] מדאורייתא ומזונייכי וכסותייכי וסיפוקייכי. ומיעל לוותייכו כאורח כל ארעא וצביאת מרת פלניתא בתולתא דא בת ר' פלני והות ליה לאנתו ודא נדונייא דהנעלת ליה מבית אבוהא בין בכסף בין בדהב בין בתכשיטין בין בשימושי (דידה) [דירה] בין בשימושי ערסא סך הכל קיבל עליו ר' פלני החתן בר' פלני בחמשים ליטרין ממטבע אטוונין מפשיטין טובים היוצאים בהוצאה שיש בכל דינר ודינר ארבעה פשיטים מכסף צרוף למשקלם וצבי ר' פלני חתן דנן בר' פלני והוסיף לה מדיליה חמשים ליטרין אחרות כנגדן כיוצא בהן במתנה דליהווי לה מאה ליטרין בכתובתה. וכן אמר ר' פלני חתן דנן בר' פלני אחריות שטר כתובתא דא קביליתו עלי ועל ירתי בתראי להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי (ודעתיך) [ודעתיד] אני למיקני נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות [כולהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון] שטר כתובתא דא בחיי ובמותא ואפי' מגלימא דעל כתפאי ואחריות וחומר שטר כתובתא דא קבילית עלי ועל ירתיי בתריי כאחריות וכחומר כל שטרי כתובות דנהיגין בבנת ישראל העשויים כתיקון חכמים מן יומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מן ר' פלני חתן דנן בר' פלני למרת פלוניתא בתולתא דא בת ר' פלוני ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקנייא ביה שריר וקיים: פלני החתן בר' פלוני: ויחתמו שנים: זו לבתולה:
סימן תקנד
תקנד.
ולאלמנה כותב:
ויהיבנא ליכי מוהרא כסף זוזי מאה דחזו ליכי מדרבנן: ובמקום בתולתא כותב ארמלתא:
סימן תקנה
תקנה.
כתובת יבמים:
בכך בשבת כו'. איך פלני בר פלני צבי ברעות נפשיה ואמר קדמנא פלני בר פלני אחי דמן אבא שכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וברא וברתא ומוקים שמא בישר' לא שבק ושבק אנתתא חדא דשמה פלנית בת פלני. דמן מתא פלנית. ואנא פלני בר פלני חזינא לייבומי יתה ולמיזן יתה ולפרנס יתה כמה דכתב בספר אורייתא דמשה יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה. ושמעת פלניתא דא ואתייבמת לה לפלני בר פלני בעלה כמא דבעי אתה בדיל לאקמא לאחוהי מיתנא שמה בישראל כמה דכת' והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל. וצביתי אנא פלני בר פלני וכתבית לה לפלניתא דא יבמתי בכתובתה מאתן זוזי מוהרא דחזו לה מדאורייתא דהוה כתיב לה בכתובתא דכתב לה אחי בעלה. וצביתי (ואנסיפת) [ואוסיפת] לה מדילי כך וכך ואנא פלני בר פלני אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס יתייכי כהילכת גוברין יהודאין וכך אמר פלני החתן בר פלני אחריות שטר כתובתא דא קבילית עלי וכו': וקניניא מן פלני החתן בר פלני לפלנית יבמתו בת פלוני ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקנייא ביה שריר וקיים: ויחתמו שנים: והחתן קודם:
סימן תקנו
תקנו.
כתובה דאירכסא:
בכך בשבת כו'. איך פלני בר פלני אתא לקדמנא ואמר לנא הא כמא שני מקדמת דנא אינסיבת ליה ברת פלניתא בת ר' פלני וכתיבנא לה כתובה משעה נישואיה כדת משה וישראל וכתיקון חכמים והשתא אירכס ההיא כתובה וזמנה לא ידיע ובעינא למיכתב לה כתובתא אחריתי ומורא ונדונייתא ותוספת דילה ולשעבד נכסיי ככל מה דהוה כתיב בכתובתה קמייתא וכך אמר לנא ר' פלני בר' פלני הוו סהדי וקנו ממני וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות והבו ליה למרת פלניתיא בת ר' פלני דאנא קבילית עלי דאוקיר ואזון ואפרנס יתייכי כו'. ודא נדונייא דהנעלת ליה מבי נשא בין בכסף בין ברהב. כו': וקנינא מן ר' פלני כו':
סימן תקנז
תקנז.
שטר מחילת כתובתה:
זכרון עדות. כו': איך באו לפנינו פלניתא ופלני ופלוני בני פלוני בעלה וזו פלוניתא אמרה לנו הוו עלי [עדים] וקנו ממני וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות ותנו לפלני ופלני בניי להיות בידם לזכות מחמת שרציתי ברצון נפשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש חפיצה ומחלתי להם שטר כתובתי שהיה לי מן פלוני אביהם. ואין רשות מיום זה ומעלה לטעון ולערער על פלני ופלני בניי בשביל כתובתי שמחלתי להם ברצון נפשי וכל זמן שאני מחצפת פניי או הבא מכוחי לטעון ולערער על פלני ופלני בשביל כתובתי שמחלתי להם יהיו דבריו בטילים. ושביקין ושביתין וחשובין כחרס הנשבר בין בדיני ישר' בין בדיני אומות העולם וכל מודעי ומודעי דמודעי דנפקי מנו מודעי עד סוף כל מודעי כחספא תבירא דלית בה מששא. ואחריות שטר מחילה זו קיבלתי עלי וקנינא מן פלניתא דא לפלני ופלוני ככל מה דכתב ומפרש לעיל במנא דכשר למקנייא ביה שריר וקיים: וחותמין שנים:
סימן תקנח
תקנח.
גט שפחה:
בכך בשבת כו'. איך אנא פלני בר פלני ממדינת פלני דיתבא על נהר פלני ועומד היום כאן במתא פלנית וכל שום וחניכה דאית לי ולאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושחררית וחרירית יתייכי ליכי אנתי לנפשייכי אנתי לעצמייכי לגרמייכי ואנת בת חורין ואינש לא ימחה בידייכי מן יומא דנן ולעלם ודין דיהוי ליכי מינאי ספר חרורין ואגרת חפושין וגט שחרורים כדת משה וישר': ויחתום: ויחתמו שנים:
סימן תקנט
תקנט.
מכירת העבד:
בכך בשבת כו': מחמת שנטלתי וקיימתי ממנו כך וכך ברצון נפשי ומכרתי לו בהם עבד שלי ששמו פלני מכירת עלמין מכירת פרהסיא מכירה גמורה שרירא וקיימא ויהיבנא ומשלמנא לו ליורשיו אחריו ורשאי ושליט יהיה פלני זה בעבד זה שמכרתי לו לירש ולהוריש למכור ולמשכן ולעשות כל מה שירצה ושום אדם לא ימחה בידו ועבד זה מוצדק לעבדות ופטיר ועטיר מערורי ועלולי (מלכו) [מלכא] ומלכתא ורשום לא אית עלוהי וככר סילקתי את ידי מעבד שמכרתי לו ומכירה זו גמורה וחלוטה וחתוכה דלא להשנאה בה. ואחריות שטרי עבד זה קיבלתי עלי ועל יורשיי אחרי ועל כל נכסיי ועל כל שפר ארג נכסין שיש להן אחריות ושאין להם אחריות יהו אחראין וערבאין להציל עבד זה מכל דין ועירעור מיד כל אדם ולהעמידו ביד פלני. וקיבל עליו פלוני זה אחריות שטר מכירה זו כחומר כל שטרי מכירות כמו שתיקנו חכמים וכהלכה מן יומא דנן ולעלם וקנינא כו':
סימן תקס
תקס.
שטר מחילה לכל מה שירצה:
זכרון עדות. כו'. מחמת שרציתי ברצון נפשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש חפיצה ומחלתי לו עסק כך וכך שהיה לי עמו בזוז אחד והזוז קיבלתי ממנו ואין לי רשות ולא לכל הבא מכחי ולא מכח כל אדם בין קרוב בין רחוק מיום זה והלאה לטעון ולערער על פלני בר פלני מחמת עסק כך וכך שמחלתי לו וכל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מנו [מודעי] עד סוף כל מודעי שמסרתי ושעתיד אני למסור הכל מחלתי לפלני בר פלני בזוז אחד והזוז קיבלתי ממנו. וכך אמר פלני בר פלני מחילה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא דלא תהוי כמחילה טמירתא ואחריות שטר מחילה זו קיבלתי עלי ועל יורשי אחרי כחומר כל שטרי מחילות ושטרי פסיקות ופשרות העשויות כתיקון חכמים מן [יומא] דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא כו':
סימן תקסא
תקסא.
שטר מתנה:
זכרון עדות. כו': מחמת שרציתי ברצון נפשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש חפיצה ונתתי לו ארבע אמות קרקע בחצירי במתנה ואגבם נתתי לו במתנה כך וכך תכשיטין או כך וכך בית במקום פלני במצרנא כך וכך מתנת בריא ולא כמתנת שכיב מרע מתנת עולמית. מתנה גמורה וחלוטה שרירא וקיימא דלא למיהדר בה לעלם ולא נשתייר לי וליורשיי במתנה זו כלום וכל מי שיבא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות קרוב ורחוק יורש ונוחל יהודי או גוי אוכל נכסיי ופורע חובותיי ויקום ויהגה ויערער וישתעי דין ודברים עם פלני זה מחמת מתנה זו שנתתי לו יהיו דבריו בטילים ושביתין וחשובין כחרס הנשבר דלית ביה מששא ועלי לפצות ולהדיח אותו לפי שברצון נפשי נתתי לו מתנה זו ויהא לו רשות למשכן להחליף ולמכור ולהוריש וליתן במתנה לכל מי שהוא רוצה ואינש לא ימחה בידיה וכל כתב שיצא מתחת ידי או מתחת ידי הבאים מכחי כתב עברי רומי יווני ישמעאלי פרסי יהא בטל ומבוטל דלא למיעבד ביה דינא לא בדיני ישר' ולא בדיני אומות העולם וכל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מנו מודעי עד סוף כל מודעי שמסרתי ושעתיד אני למסור כולם מכרתים לפלני זה בזוז אחד והזוז קיבלתי ממנו וכך אמר פלני זה מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא דלא תהוי כמתנה טמירתא ולא שיירתי לעצמי ולא ליורשיי אחרי לא דין ולא עירעור ולא טענה במתנה זו כלום מן יומא דנן ולעלם ואחריות מתנה זו קיבלתי עלי ועל יורשייי אחרי כחומר כל שטרי הודאות והלוואות העשויין כתיקון חכמים דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מן ר' פלוני בר' פלוני לפלני בר פלני ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה שריר וקיים: וחותמין שנים:
סימן תקסב
תקסב.
שטר מכירה:
זכרון עדות. וכו'. וכתבו וחתמו ותנו לפלוני בר פלני להיות בידו לזכות מחמת שנטלתי ממנו כך וכך זהובים טובים ושקולים הולכין בכל משא ומתן מן מדינה פלנית ומכרתי לו בהם כך וכך בית שלי או ספריי או דבר אחר ומקום פלוני מכירת עולמים מכירה גמורה וחלוטה שרירא וקיימא דלא למיהדר בה לעלם ולא נשתייר לי וליורשיי אחרי במכירה זו כלום ומכירה זו שמכרתי לו דרך ביאתה ויציאתה תקרה ומעזיבה שבהן בית משפך מימיהם בור ודות ומחילות שבתוכם מתהום ארעא עד רום רקיעא עם מוצא ומבוא שלו ויש לו רשות על כך וכך שמכרתי לו לירש ולהוריש למשכן ולהחליף להשכיר ולהשאיל וליתן במתנה ולעשות כל מה שירצה ואילו מצרני החצר ובית זה מצד מזרח בתים שלום ומצד צפון דרך רשות הרבים וכן מצד מערב ומצד דרום. ובתוך תחומין הללו מכרתי חצר זו והבית שבה וכל מי שיבא ויערער מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות קרוב ורחוק יורש ונוחל יהודי וארמאי ויקום ויהגה ויטעון יהיו דבריו בטילין ומבוטלים וחשובין כחרס הנשבר שאין בו ממש ועלי ועל יורשי אחרי לפצות ולהדיח אותו מכל דין ועירעור בין בדיני ישראל בין בדיני האומות ולהעמידה בידו וביד יורשי אחרי ואחריות שטר מכירה זו קיבלתי עלי כחומר ובאחריות כל שטרי מכירות העשויות כתיקון חכמים מן יומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא. וכו':
סימן תקסג
תקסג.
מסירת מודעא:
זכרון עדות. כו': איך פלני בר פלני מסר מודעא לפנינו ואמר שפלוני בר פלני יש לו עליו כך ממון ועושק אותי ואומר אם אתה עושה לי כך וכך אני אתן לך את ממונך ואם לא אעשה כך.... (ואנאסני) [ואנסני] ועכשיו אני אמסור מודעא לפניכם וכל מה שיבקש ממני אני אעשה היום ומחר אבטליה ואתבעיה בדינא מפני שבאונס אני עושה ושאלנו וראינו שאונסיה אונסא הוא בכן כתבנו שטר מודעא זה וחתמנו ונתננו לו לפלני בר פלני דליהוי בידיה לזכו: וחותמין תרי סהדי:
סימן תקסד
תקסד.
צוואת שכיב מרע:
זכרון עדות כו': איך פלני בר פלני אמר לנו הזדקקו לי להכנס אצל איש אחד ושמו פלני בר פלני שהוא חולה וביקש לצוות את ביתו מחמת מיתה ונזדקקנו לו ונכנסנו אצל פלני בר פלני ומצאנוהו חולה ומוטל ולשונו ומילולו מוכנין בפיו יודע לאמר ולשמע ולישא וליתן כשאר בני אדם שמהלכין על רגליהם בשוק וצוה בפנינו מחמת מיתה וכך אמר אותו האיש חולה הוא ונוטה למות ואין מי שיעשה רצוני ומשמש לפני עד שאני בחיים ויעשה לי כל צרכי אלא פלני בר פלני ולאחר מיתתי יטול כל מה שיש לי בשכר ששימש לפני ובאותה שעה מסר לו כל מה שהיה לו ושימש לפניו פלוני בר פלוני זה עד שעת פטירתו ומתוך אותו חולי נפטר לבית עולמו אותו פלני בר פלני וביקש ממני זה שטר צוואה זו בכן כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלני זה להיות בידו לזכות וקנינא כו': קיום השטר:
סימן תקסה
תקסה.
הנפק הוא הנקרא מעשה ב"ד:
אתקיים שטרא דנן לקדמנא במותב תלתא כחדא הוינא בי דינא דמתא פלנית וסהדוהי כתיבי לעילא וקיימוהי מלתחת בחתמות ידי סהדי אילין דחתימין עלוהי פלני בר פלני דחתים בכתב ידיה ופלני בר פלני דחתים בכתב ידיה ומדאתו פלני ופלני והעידו בפנינו שהוא כתב ידם אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי: וחותמין שנים:
סימן תקסו
תקסו.
מתנת שכיב מרע:
זכרון עדות כו': איך אנו החתומים למטה נכנסנו אצל פלני בר פלני וראינו שהיה חולה ומוטל במיטה ודעתו מיושבת עליו ולשונו ומילולו מוכנין בפיו יודע לאמר ולשמוע ולישא וליתן על מיטתו כשאר אדם שמהלכין על רגליהם בשוק ופתח לפנינו פלני דנן וכך אמ' לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בכל לשון של זכות מחמת שרציתי ברצון נפשי ונתתי לפלני זה כל נכסי שיש לי בבית ובחוץ הכל נתתי לו במתנה מעכשיו ושיירתי לעצמי כך וכך לשעת פטירתי ולאחר פטירתי וכל יורש שלי שיבא לירש כך וכך תנו לו דינר אחד מכך וכך ופטור הוא מכל נכסיי אין להם רשות לא ליורשים ולא לקרובים ולא לרחוקים על פלני זה ולא על מתנתו כלום מחמת שברצון נפשי נתתי לו כך וכך מעתה ועד עולם. וקנינא כו':
סימן תקסז
תקסז.
שטר חוב:
זכרון עדות. כו': מחמת שרציתי ברצון ונפשי בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש חפצה מחמת שיש לי עלי כך וכך זהובים טובים ושקולים ממטבע פלונית והם עלי בהלואה וברשו וקיבלתי עלי לפורעם לו ואיני פושעו ואיני משרפו ואיני שואל ממנו זמן אחר ומעכשיו נתתי לו ארבע אמות בחצירי במתנה מתנת בריא ולא כמתנת שכיב מרע ואגבם הרשיתיו והשלטתיו ומניתיו אפוטרופא על כל בעל חובות שלי ועל כל נכסי דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למיקני נכסין דאית להון אחריות כולהון יהון אחראין וערבאין לתופשם לגבות מהן שטר זה עד גמירא בחיי ובמותא ואפילו מגלימא דעל כתפאי ואם אסרב מלפרוע לו חוב זה בזמנו לאלתר יהא רשאי לכופני ולנוגשי בכל ב"ד שירצה בין בדיני ישר' בין בדיני האומות ולהשימני בערכאות של גוים ולהחרימני בשמי בין בפני בין שלא בפני בלא רשות ב"ד ואדם בעולם וכל מה שישים על סרבנותי הכל יגבה ממני וכל זמן ששטר חוב זה יוצא מתחת ידו או מתחת ידי הבא מכחו בדלא קרוע או דלא כתוב על גבו שפרוע הוא או שאין לי עדים נאמנים יהא נאמן עלי פלני זה ועל יורשיי אחרי הוא וכל הבא מכוחו כשני עדים ברורים בין בכולו בין במקצתו בלא דין ובלא שבועה, ואני פורע חוב זה עד גמירא בלא שום טענה בעולם ואחריות וחומר שטר חוב זה קיבלתי עלי ועל יורשי כחומר כל שטרי הודאה והלואה העשויין כתיקון חכמים מן יומא דנן ולעלם דלא באסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא כו':
סימן תקסח
תקסח.
שטר הרשאה:
זכרון עדות כו': בלא אונס אלא בלב שלם ובנפש חפיצה ונתתי לו ארבע אמות קרקע בחצירי במתנה מתנת בריא ולא כמתנת שכיב מרע ואגבן הרשיתיו והשלטתיו ומניתיו אפוטרופא על פלני בר פלני כדי לתופשו לדין וידון ויזכה ויערער ויוציא מידו כך וכך שיש לי עליו ויטול אותם לעצמו ומעכשיו יהא לו רשות לקבוע זמן ולבטל ומן ולמחאה מחאתה ולאחוואה אחוותא ולקיומי חיובתא וזכוותא ולהחרים ולגזור ולהשמיטו בכל ב"ד שירצה בין בדיני ישר' בין בדיני האומות ויהא פיו כפי וידו כידי וכוחו ככוחי ועשייתו כעשייתי וכל מה שמתענה לו מן זה הדין קיבלתי עלי בין לזכות בין לחובה וקנינא כו':
סימן תקסט
תקסט.
שטר הלואה למחצית שכר:
זכרון עדות כו': וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות כך קיבלתי מפלני בר פלני כך וכך זוזי בעיסקא דעמילנא וטריחנא וגריסנא בהון במזבן ובזבוניה במישקל ומיטרא וכל רווחים דמסייעין מן שמיא שקל פלני דין פלגא במאי דחזי ליה ממוניה ואנא במיעל וליאות ידי פלגא וכל דיאנא וחסרנא דהוי דרינן ליה תרטינן פלגא עליה ופלגא עלי וכבר קיבלתי שכר טורחי ועמלי ומעכשיו נתתי לו ארבע אמות בחצירי מתנת בריא ולא כמתנת שכיב מרע ואגבם הרשיתיו והשלטתיו ומניתיו אפוטרופא בין במטלטלי להיות אחראין וערבאין לפלני בר פלני עד שיגבה כל חובו ואחריות וחומר שטר זה קבילית עלי ועל ירתי בתרי להתפרעא מכל שפר ארג נכסין כולו ואפילו מגלימא דעל כתפאי וקנינא כו': ואם הוא בערבות. גם ר' פלני אמר לנא בו ביום הוו עלי עדים וקנו ממני וחתמו בכל לשון של זכות כי שעבדתי עצמי ונכנסתי בערבות בשביל פלני ואני אומר לפלני תן לו ואני קבלן וכל חומר דין קבלנות קבילית עלי ועל ירתיי ופלני בר פלני יהיה נאמן כשני עדים ברורים ולא אוכל לטעון לא מזוייף ולא פרוע ואחריות וחומר שטר כיס זה אני פלני הנפקד ואני פלני הערב קבלנו עלינו ועל יורשינו כאחריות וכחומר כל שטרי כיסים העשויין כתיקון חכמים דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא כו':
סימן תקעא
תקעא.
פריעת שטר חוב הוא שובר:
זכרון עדות כו'. מחמת שרציתי ברצון נפשי שקיבלתי ממנו כך וכך ממה שהיה בינינו ועכשיו אין לי עליו לא דין ולא מאמר ולא חרם ולא שבועה ולא גזירה לא לי ולא ליורשיי אחרי מחמת כך וכל מי שיבא מארבע רוחות העולם בן ובת אח ואחות רחוק וקרוב יורש ונוחל יהודי וארמאי שיערער ויטעון ויספר דין עם פלני מחמת ממון שקיבלתי ממנו עלי אני פלני לשנאה לדכאה למרקא ולשיזבא מכל דין ועירעור ובעמידו בחזקתו וכל כתב שיצא מתחת ידי יורשי אחרי על פלני זה מחמת ממון זה שקיבלתי ממנו כלום בטילין ומבוטלין לא שרירין ולא קיימין אינון ודיבוריהן חשובים כחספא דלא למיעבד דינא בהון לא בדינא ישר' ולא בדיני האומות. וכל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקו מנו מודעי עד סוף כל מודעי שמסרתי (ושעתיד אני) ושעתיד אני למסור וקיבלתי עלי אחריות שובר זה כחומר כל שטרי שובר דלא כאסמכת' ודלא כטופסי דשטרי וקנינא כו':
סימן תקעב
תקעב.
שטר שותפות:
זכרון עדות כו': ברצון נפשינו עשינו שותפות זה עם זה ושמתי אני פלני כך וכך ממון ואני פלני כך וכך ממון וקיבלנו עלינו לסחור מהן באמונה ולא בגזילה ובהכחשה ואין אנו מכסים זה מזה שום דבר בעולם וכל מה שירחם הק' לנו בשותפות נהיה שוין לחלוק בו בשוה הריוח וכל אחד יטול מקרן שלו וכל ריוח שיבא לנו מכל עשק ומכל סחורה ומשא ומתן הלואה או פקדון מכל דבר ומכל מציאה נהיה שוים לחלוק הריוח והקרן בשוה ויטול כל אחד ואחד את שלו ואחריות שטר שותפות זה קיבלנו עלינו ועל יורשינ ו ועל נכסינו מקרקעי ומטלטלי בחיים ובמות כחומר כל שטרי שותפות העשויין כתיקון דלא כאסמכתא ודלא כתופסי דשטרי. וקניניא כו':
סימן תקעג
תקעג.
שטר פשרה:
זכרון עדות. מחמת שרציתי ברצון נפשי ונטלתי וקבלתי ממנו ונתפייסתי עם פלני ממה שהיה לו ממני ולא נשתייר לי אצלו שום דבר שבעולם לא מן שווה זוז ולמעלה ולא מן שווה זוז ולמטה ושום טענה אין לי מחמת כך וכך שהיה לי עם פלני זה לא קול ולא טענה ולא שבועה ולא חרם ולא גזירה מן היום ועד עולם וכל מי שיבא ויערער על פלני זה מחמת דבר יהיו דבריו בטילין ומבוטלין ואין בהם ממש שלא לעשות דין עם שום אדם בעולם וכל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי מה שמסרתי ומה שעתיד אני לעולם נתפשרתי לפלני זה ואחריות שטר זה קיבלתי עלי ועל יורשי אחרי וקנינא כו': וחתמי תרי סהדי:
סימן תקעד
תקעד.
שטר משכנתא:
זכרון עדות. מחמת שרציתי ברצון נפשי ונטלתי וקיבלתי ממנו כך וכך דינרין והשכנתי בהם כך וכך ואין לי רשות על זה כך וכך שמשכנתי לו להשכיר ולהחליף ולמכור וליתן במתנה לשום אדם בעולם עד שאפרע לו ממונו כך וכך ואין אני פושעו ואין אני שואל ממנו זמן אחר עליהם וקיבלתי אחריות ממון זה עלי ועל ירתי בתריי כחומר כל שטרי משכונות והלוואות דלא כאסמכת' ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא כו': שריר וקיים. וחותמין שנים: חז"ק:
סימן תקעה
תקעה.
תקנות הקהל:
מצאתי כתוב. מקום שיש בו חרם של ביד אם יעבר איש דרך לשם ובא אחר והזמינו לדין על פי חרם בפני עדים אפי' בשוק חלה עליו החרם עד שיבא לטעון בב"ד ואפילו בלא עדים דלא איברו סהרי אלא לשקרי. אלא שאין כותבין סרבנות אלא בעדים. ואחרי טענותם אם רצה הנתבע ילך לדרכו ועל תובע לחור אחריו לשלוח לו פסק דין:
סימן תקעו
תקעו.
והחרם. ששם רבינו שלא לישא שתי נשים אין להתירה רק במאה אנשים משלש קהילות משלש ארצות כגון אניוב נורמדיאה צרפת. גם אותם לא יסכימו עד אשר יראו טעם מבורר להתיר. ושתהא כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או במשכנות: והחרם שמקבלים איש ואשה צריך כמו כן מאה להתיר. אבל אין [צריך] משלש ארצות: ותשומת יד בלא קבלת חרם יש חרם קדמוניות לקיים התשומת יד. אך יש להתירה בשלשים (ובטלן) [ובכולן אין רשאין להתיר] עד שיראו טעם מבורר להתיר: וכשאדם מזמין את חבירו לדין וחבירו מסרב אין יכול לבטל לא תפילת יוצר ולא תפילת מנחה עד שיבטל ג' פעמים תפילה: וכשיש שתי בתי כנסיות בעיר או יותר אין יכול לבטל כי אם בבית הכנסת שהנתבע מתפלל אך כשביטל שלש תפילות יכול לבטל כולן: ואם אדם משאיל בית הכנסת לרבים ויש לו ריב ומצה לאחד מהן אינו רשאי לאוסרה לאותו אדם אם לא יאסור לכולן: ומי שאבדה לו אבידה יש כח בידו להכריח הקהל להושיב שליח ציבור עד שיכנסו כולן בחרם שכל מי שיודע ממנה שום דבר שיאמר לו ואין אדם יכול לדחות התובע לומר לא אכנס בחרם אך אבא (לך) [עמך] לדין. וכן נמצא בספר ברזילי כי תקנות גאונים היא: ואם עושין בני העיר תקנת עניים או תקנות אחרות והרוב מתרצין בדבר מן המהוגנים אין האחרים רשאים לבטל התקנה ולומר אבא לב"ד כי אין ב"ד לישב בדבר כי הכל לפי ראות טובים העיר כמנהג קדמונים. או כפי צורך שעה: וגם אין לנפקד לעכב ספרים הנפקדים אצלו בשביל שום תביעה שיש לו על המפקיד. מכל זה יש חרם של קדמונים. הוסיף כל פקדונות שלא לעכב רק מלמד תינוקות יכול לעכב ספר שלומר בו ולא דבר אחר: ואיש שהטילו עליו מתנה ובאו לגבותה על יד הפקיד או השר אין לו להזמין המטיל לב"ד או המגבה עד שיפרע מעות או משכונות ואז יוכל להזמין לב"ד מי שעשה לו שלא כדין: ואפי' קודם שיפרע אם רואה שעושה לו שלא כדין וכשורה יש לו כח להיות קובל עליו בלא ביד עד שיעשה לו לפי ראות עיני הקהל. שאם לא כן יקח כל אשר לו על ידי גוים ויאמר כי בעבור המתנה הוא לוקח: ואם אנשי כפרים שאין להם בעירם מניין באים במקום קהילה ביום כיפור ומביאין נירותם שקורין צירייש. יניחנו לבית הכנסת. כי חרם יש בדבר. ואם עשה שנים האחד יניח. והאחר ידליק במקום שמתפלל ביחיד: וכל הנדרים שאדם נודר בבית הכנסת. ישלם באותה העיר כמנהג אנשי העיר ותקנתם אם יש שם מניין קבוע: ומשנכנס אדר עד הפורים. כל העובר דרך עירות וכפרים אם יש מניין קבוע יש חרם קדמונים לפרוע מעות לחלק לעניי אותה העיר. אם יתבעם לו אחר מאנשי העיר. ואם הוא תובעם פטור מחרם: ואם יש בבית הכנסת מניין מצומצם והתחיל החזן להתפלל אין אחר מהן רשאי לצאת עד שיגמור החזן תפילתו. ואם עבר ויצא והתחיל קדיש או קדושה מאחר שהתחיל יגמור בלא מניין:
עד כאן העתקתי מכתיבת יד החבר ר' משה מברינא:
ועוד אמרי' כי יש חרם שלא לבטל תפילה בשבת ויום טוב בשום דבר אם לא ביטל כבר ג' תפילות. ואם בשביל תקנת הקהל אף לכתחילה מותר:
סליק.
הפקדונות וכו' ע"ש. ועוד אמרינן כי יש חרם שלא לבטל תפלה בשבת ויו"ט וכו' ואם בשביל תקנת הקהל וכו' כן היא ג"כ בתשובה הנ"ל. סליק.
סוף הספר