מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
עמוס
ב וחשקו את הנזירים יין ואת הנביאים צוויתם לאמר לא תנבאו הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר:
י"ל שזה נמשך מזה כי העובד מאהבה הוא עושה לעצמו גדרים וסייגים רבים כדי שלא יבוא לגוף איסור בק"ו משמירת בצע בחומה נשגבה וכל מיני שמירות כמ"ש במק"א משא"כ מי שעובד רק מצד יראת העונש שכל מה שיהיה לו שום צד התנצלות שיאמר שוגג ה'יתי או אונס אירע וכדומה מה שהוא סובר שע"י זה יהיה לו הצלה מעונש די בעיניו ואיננו מטריח א"ע עוד בזה כיון שכל מגמתו רק כדי שלא יענש וכיון שיש לו תקוה להשמט מעונש די לו בזה משא"כ מי שעובד מאהבה נכונה ויראה עלאה מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה שלו ומשתוקק תמיד להרבות נ"ר הש"י במעש"ט שהם עפ"י השתדלות עצום ומוסיף תמיד גדרים וסייגים ע"ע בשמירה מעולה ממכשולות כיון שמגמתו בשמירתו המצוות הק' שלא מצד שינצל מעונש רק כבן חכם אהוב שמשתוקק בכל יכולתו שלא יבא שום התנגדות מכפי הצווי של אביו ומספי רצונו והעובד מצד שהש"י הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין וכו' שומר מצוות הש"י יותר מכל שמירות שבעולם כנ"ל כיון שרק רצון הש"י הוא הי והכל כאין נגד זה הרי יוקר מצוה מכל היוקר השופשרי שבעולם ומצד זה הוא שיש מדת חסידות במס"נ על מצוות שמשוה"ד אין צריך מסירת נפש מצד שכוונתם לפרסם כנ"ל:
ובדרך זה שייך בחי' ההשמטה מלשמוע פרטי ההלכות התוה"ק ע"י מה שהוא עובד רק מיראת העונש ומה דכ' ומדוע באת אלי להזכיר עווני אולי היה זה ג"כ רק מצד זה שהיה כוונתה מצד יראת העונש ובפרט אז בדבר נחוץ שהיה ח"ו חשש סכנה ע"י הזכרת עוון ואלו היה אריכות אפיים היה יותר טוב גם שם לא שייך כלל ללמוד ולהוודע מפרטי הלכות התוה"ק כי כבר ידעה מקודם מה שירעה אח"כ בהיותו אצלה רק שחששה להזכרת עוון במשפט נחוץ ח"ו על פגמיה אז או על שפגמה בגלגולים הקודמים ועכ"פ גם בלא דעת נפש לא טוב כי בחי' טוב היינו הדביקות בתוה"ק אין טוב אלא תוה"ק אור כי טוב טוב תוה"ק הרי שיגיעת המצוות הוא בחי' הטוב ועכ"פ אור כי טוב הוא רק ע"י מעשה המצוות הק' וכמ"ש במק"א בבחי' כר מצוה ותורה אור שע"י נר מצוה אז התורה אור והיינו בבחי' יראתו קודמת לחכמתו אך העובד רק מיראה הוא מקווה רק שיהיה לו איזה התנצלות לומר לפני המלאך כי שגגה הוא ואומר בנפשו שיוסיף דעת מה דרמיא חובת גברא לצאת ידי שמים בימי חייו יוסיף לו מכאוב וכשלא ידע יהיה שוגג וזש"א שהמשקים הנזירים יין שאין זאת "כי אם מצד היותם עובדים רק מיראת עונש ודרך נשים להם שאוהבים קב תפלות מתשעה קצין ופרישות וכן נדרים שהם סייג לפרישות ונזירות אינם אוהבים ומכשילים אותם בהושטת כוס יין להם כי אלו היו אוהבים מצוות הש"י היו' שומרים הנזירים לפי דרכם מצד שידוע שטובים דודיך מיין חביבים ד"ס סייגים ופרישות שמוסיפין תמיד לש"ש לצורך שמירה מעולה יותר מהון רב כנ"ל וכיון שרק לעשות מה שהוא אהוב להש"י הוא הכוונה הרי שמירת הנזירים הוא חביבה משמירת גוף המצות וע"י מה שאין בהם צד האהב' הנכונה להש"י לזה הם מתנגדים לפרישות וע"י זה צוו להנביאים לא תנבאו באמרם שמוטב להם להיות שוגגים וכנ"ל כיון שכל מעשים טובים שלהם הם רק מצד יראת העונש ותבא גברא כנ"ל:
גם י"ל ששייך זה לזה פשוט כי המושיט כוס יין לנזיר עובר על לפני עור וכו' כידוע שלא יבוא מכשול וכן הוא במה שמיעטו כח הנבואה וע"י זה נשארו בכח העוורון בבחי' דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו נמצא ששני בחי' אלו הם להשאר בבחי' העוורון והחושך ושלא יהיה להם אחיזה באור התוה"ק משא"כ ע"י כר מצוה הרי כר לרגלי דבריך וכו' להאיר את הדרך ילכו בו להנצל מכל עוורון רק על דרכיהם נגה אור טוב וזש"א הנני מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר מי לא נחשדו עב"י להכשיל הנזירים ביין וכן לכל מי שהוא לעצמו במדת חסירות באיזה פרט בגדר וסייג טוב ואין נעשה כזאת בעב"י כי אם מצד סוברם מצוה קא עבדי וכעין מה שאמרו חז"ל והרי קיי"ל גבי נזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות כידוע ולזה אין מצוי השקאת הנזירים יין כי אם ביין דמצוה שסוברים מצוה קא עבדי ואין זה נכון כלל כי סור מרע הוא קודם לעשה טוב והם סוברים דמצוה קא עבדי בבחי' עשה דוחה לא תעשה ועשה דמצוות יין לקידושא ואבדלתא ידחה וכו' ואמר משל על זה כאשר תעיק העגלה להעמיר שאלו היה מניח עליה בהדרגה כפי המשקל היה מקרב א"ע לטוב בדרך החיים ואח"כ היה יכול לחזור ולהביא מעט מעט משא"כ כשמניח עמרים רבים עד שהעגלה תעיק ואי אפשר לזוז ממקומה ונכב"ת כתית שע"י זה אין לו לא טוב מעט ולא במה להביא הטוב לביתו עוד וכן הוא המרבים במצוות יותר מהגבול שהוא עפ"י משקל ע"י השמירה בסור מרע יש מע"ט נכונים על צד היותר טוב:
אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה:
הכוונה שמי שאיננו מעורר את עצמו בתקיעת שופר שמורה הכרזה דכנופיא עלאה שיסד כן הש"י להזמנת הקהלה וקיבוץ עליון הרי מוכרע שמסיר את עצמו מהנהגה עליונה שעפ"י ההשגחה וע"י צה אם תהיה רעה בעיר ה' לא עשה רק הוא גרם לעצמו שהכריע את עצמו לדרך עזיבה מהש"י אשר כשנוטה ידו וכפל עוזר ח"ו משא"כ העם יודעי תרועה באור פני הש"י יהלכון ואינם נעזבים למקרים ח"ו רק ישא ה' פניו אליך והוא שומר עב"י ומשים עליהם עין השגחתו לטובה בעינא פקיחא וזהו מש"ה נריעה לצור ישעינו שע"י התרועה ממשיכים על עצמם ישועה מהש"י כיון שמתעוררים שלא להעזב א"ע מהש"י אם תדרשנו ימצא לך וקרוב ליראיו ישעו דהיינו יראים מהשגחתו דלית אתר פנוי מיניה ומלא כל הארץ כבודו להיטב בחסדו להחוסים בו היטב:
ד הכון לקראת אלהיך ישראל:
י"ל דהיינו מצד בחי' נראות נושאות והם נשואות שהכנתינו הם עפ"י סייעתא דלעילא וזהו הכון לשון נפעל גם מצד שהכנה החיצוניות מביאה לזריזות הפנימי כמ"ש בספה"ק מס"י שזריזות החיצוני מביא לזריזות הפנימי וכן הוא בכל המדות לזה אמרו חז"ל לגבי לבישת איזור לתפלה שהוא משום הכון דהיינו שנמשך הכנה הפנימית מההכנה דמלבושים חיצונים שהם רק מצד בחי' התעוררות שלנו וכבחי', עורי צפון בחי' חיצוניות מצפון זהב יאתה ואח"כ ובואי תימן בחי' תוה"ק הרוצה להחכים ידרים ובגדר שפל מצבינו הרי זה בכלל הכנה ומזה נמשך ההכנה פנימיות בכוונות הרציות שהם לקראת אלקינו ונחת רוח שלו היטב: