אור ברסלב

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

ישעיה

דברי הימים

א לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם וכו' י"ל שכל הפסוק הוא ויכוח שלא יאמר החוטא בלבו שכבר הוא מחללי יאוש מצד שעבירה גוררת עבירה ואם קודם חטא נטה לחטא כ"ש בהיותו כבר מלוכלך ואיככה ישוב הבשר החי (שהבשר יתהפך לגדר חי כמ"ש במקום אחר להדיא) ואין בו תועלת עוד אך זה מבואר הטעות שהרי הבא לטהר מסייעין איתו משא"כ לחטא אין סיוע רק פותחין לו כידוע גם הוא ע"י תשובה מאהבה העבירה נעשה זכות והרי אדרבה יהיה לו מצוה גוררת מצוה וידוע שאמירה היינו אהבה והויכוח הוא יאמר ה' היינו החוטא יאהב נא להש"י וע"י שאהבה גימט' אחד כתיב לשון יחיד גם ע"י שהכריע לזכות בהתעוררות אהבה יוכרעו כולם אחריו לזנות כל השייכים לשרשו ואם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו להתהפך לזכות ולגרור עוד זכיות רבות כי ילבינו הוא פועל יוצא לשני כידוע ואם יאדימו כתולע כצמר כבעל חי מתנועע בפגמו בלי נייחא ויאדימו הוא ג"כ פועל יוצא שזה מורה שהאדים גם אחרים עמו ח"ו וגם אם ישוב הוא מאהבה עדיין לבו דואג בקרבו מצד שהנגררים אחריו הלוואי שישיבו סתם אך להשיבם מאהבה אינו מצוי כ"כ בנקל שהרי כתיב אם תעוררו את האהבה ותיבת אם הוא לכאן ולכאן פעמים מוטל דווקא לעורר האהבה עד שתהיה בגדר חפיצה מדריגה עליונה כמ"ש במקו"ר ופעמים מוטל שלא לעורר האהבה גבי מי שאינו ראוי לכך בבחי' מש"ה מה תטבי דרכך לבקש אהבה לכן גם וכו' שח"ו נופל לסיגי האהבה מעין גע"ר רח"ל אך עכ"ז חרי ודאי שיעזור הש"י שישובו הנגררים אחריו עכ"פ מיראה וכצמר יהיה גם שאין פועל יוצא לשני בזה בשלימות עכ"פ בהנוגע לגבי תשובתך לא יעוכב מה שתשוב אהבה המלבנת וגם אם אין הליבון מבהיק כ"כ כעין הליבון של מי שלא נגררו אחרים אחריו לחטוא מ"מ יש היפוך לזכות ויהיה מצוה גוררת מצוה:

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה י"ל עפ"י מ"ש במקום אחר שבחינת צדקה הוא בחינת כתר החיים ובחי' משפט הוא בחי' כתר החירות שהם שני הכתרים שהכתרנו במתן תורה הקדושה וזש"א ציון במשפט תפדה כי הגלות מיעט גלוי החירות דעב"י כמש"ה איכה ישבה בדד העיר וכו' הייתה למס שהמס נמשך ע"י הגלות לחוץ מציון וכשיגיע זמן גלוי החירות דעם בני ישראל תופדה ציון ע"י כח המשפט ושביה יזכו לכתר החיים הנצחיים ע"י כח הצדקה כי בחינת הגלות והשבי נמשך רק ע"י חסרון גלוי כתר החיים כי שבי כולהו איתנייהו ביה וגלות מכפרת מיתה וכשיהיה זמן גלוי כתר החיים מופסק מאז בחי' הגלות ותחלה צריך להיות בחינת מש"ה ויחלו ממשא וכו' דהיינו שיגולה חירות ואח"כ בחי' חיים:

גם י"ל ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה:

בבחי' מ"ש לעיל מלאתי משפט צדק ילין בה ופגמו עב"י בשני הבחי' האלו וע"י זה יהיה התקון הגמור באותו דבר שחטאו בו יתקנו תיקון גמור לנכון היטב:

שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וכו' כי משפט מכוון נגד כתר החירות שהוא ע"י פצות לא תעשה שהוא בשב ואל תעשה בחי' שמרו השמר פן ואל אינו אלא ל"ת ובתי' צדקה מכוון נגד כתר החיים שהוא ע"י רמ"ח מ"מ והיינו בחי' ועשו צדקה בחי' מ"ע כי קרובה ישועתי לבוא ע"י כח המשפט גם אם אין ח"ו עשיית משפט בפועל שאין כח לכוף כאגמון ראש המסרבים כמו שהוא בכמה זמנים בזה הגלות עכ"ז כיון שיהיה רק בחינת שמירת המשפט שלא יהיה עכ"פ יוצא משפט מעוות ע"י עב"י ע"י כח השב ואל תעשה קרוב לבוא הישועה בפועל שיתקון גם משפט צדקה בפועל וזהו בחי' ישועתי כי המשפט לאלקים הוא ועמכם בדבר המשפט שלולא סייעתא דשמיא אי אפשר לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לנכון בדיני ממונות שהם כמים שאין להם סוף והש"י מושיע חוסים ומתקוממים ועוז לעמו יתן שיהיה בהם כח לכוף זרוע רשע כדי שיהיה נכון בפועל מצידינו וע"י משפט יש שלום בבחי' משפט שלום שפטו בשעריכם הרי שע"י עוז יש ברכת השלום אך מעוז ישועות עב"י בזה קרוב לבוא ע"י מה שיש שב ואל תעשה משפט מעוות וע"י התעוררות כח הצדקה מצידינו יתגלה הצדקה האמתיות מהש"י שיחמול על עם בני ישראל ברחמיו המרובים לרב טוב נצח:

ה מצדיקי רשע עקב שוחד וצדקת צדיקים יסורו ממנו:

לכאורה לשון ממנו אינו מדויק והלי"ל מהם כי נקיט מצדיקים רבים ודיינים רבים וי"ל שהכוונה שלולא שהדיינים מצדיקים הרשע היה הרשע שב בתשובה עכ"פ ע"י צדיקים שהיה רואה לפניו היה מתעורר לתשובה אך אחר שנעשה צדיק בעיניו עפ"י דיינים שהצדיקוהו במנהגו עי"ז אין מועלת לו תוכחה מצדיקים רבים שעושים עמו צדקה הגדולה לזכאה חייבא שזהו חסד של אמת כמ"ש במקו"ר בזה שגחי' קושטא קאי שייך בחסד וצדקה זו שעושים להחזיר בתשובה לזכותו לעולם הנצחי הטוב:

גם י"ל שהכוונה שע"י שוחד שקיבלו מהרשע גם כשבא אח"כ לפניהם משפט כזה ממש בין שני צדיקים שאין שום אחד מהם כנותן שוחד מוכרחים הם להטות אח"כ המשפט והרי תיבת ממנו לשון על ידו וכמ"ש לעיל במק"א שכן הוא פירוש של ממנו:

גם י"ל שמצד אלמותו של הרשע שלזה נקיט ברשע אחד נגד צדיקים רבים שכן הוא סגנון האלמות בעלי זרוע הגוזלים לרבים (גם אם אינו מקבל עליו המשפט הוא סרבן מצדיקים ע"י שוחד בצירוף מה שלאלמותו השוחד כמתנת חכם בעיניהם ובבחי' שאמרו חז"ל כשעומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים. שק בלו עליהם המשפט ואין בהם סרבנות כשירגישים שהצדיקו הרשע ע"י שוחד לומדים הם דרך הרשע ח"ו לסרב:

גם י"ל מצד שהש"י קבע שיתפרנסו עמילי תוה"ק מנדבת עב"י ולזה לא היה לשבט לוי שהם תופשי התוה"ק חלק ונחלה בא"י הק' ונתפרנסו מתרו"מ והוא בבחי' עולם חסד יבנה לזכאה חכימא עם טופשא וכו' ולזכאה עתירא עם מסכנא אך אשר בחזקת ידם עושים להם קרנים בסגנון האסור עפ"י תוה"ק וממציאים להם להתפרנס ע"י שוחד בבחי' חוטא אחד יאבד טובה הרבה הם מקלקלים עמוד הצדקה היקרה מכל הצדקות דהיינו לפרנס עמילי תוה"ק והיינו צדקת צדיקים צדקה של צדיקים ודרכי עב"י יסורו ממנו רבים מדברים בעדם בחי' כלל צדיקים רבים והטוב הוא שיהיה הפרנסה ע"י מצוה מהנותן והמקבל הכל לש"ש:

ז אם לא תאמינו כי לא תאמנו:

י"ל שהכוונה שגם שהעובר על דברי נביא שהוחזק לנביא אמת בטב"י חייב מיתה מ"מ לפעמים חסרון הנבואה ונביא אומות אינו מעיד חסרון באמונה הנכונה הכלליית הנוגעת לשרש דת תוה"ק שהיא פלא עצות מרחוק אמונת אומן אומן פדגוג שמעשים טובים שעפ"י התוה"ק הם הקובעים בלב האמונה הנכונה כמש"ה לשמרך מאשה זרה שהיא מינות המתנגדת האמונה הנכונה ובחי' החינוך טוב גורם כי תבא חכמה בלבך לשין חכים ליה לשון הכרה שמכיר אח"כ האמונה הנכונה בבחי' ניכרים דברי אמת והתוה"ק היא אמון פדגוג לעב"י ושייך בזה לשון תאמינו שעב"י מתחנכים עפ"י התוה"ק על ידי שמירתם אותה כהוגן וישעיה הנביא ע"ה ידע שמי שלא יאמין לנבואתו אז אינו מחונך בתוה"ק וי"ל שע"י זה הכיר שאמונה פרטית נגעה לאמונה הכללות מצד מש"ה אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאוה שע"י גיאות שאינו בדרך אמונה הנכונה שבתוה"ק מושלים עליו בכח הרוחניות שלו ולא שייך בו מש"ה מוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ:

ולזה כתיב וינע לבבו כנוע עצי יער:

שהוא משל מתנועה גופניות של עצי יער אל תנועה נפשיית שע"י מורך לב כי הדבק באמונה הנכונה מבחי' הודאי שמו לבו בטוח בהש"י משא"כ מי שגמגומים בלבו ופקפוקים בהנוגע לבטחון בהש"י כפי התוה"ק שיש בלבבו ספיקות בזה הרי זה תנועה שכליית שלבו פוסח. על שני סעיפי הספק נגד מש"ה והארץ לעולם עומדת דקאי על כח לב הקבוע היטב כמ"ש במק"א משא"כ אמונים נוצר ה' והמאמין לא יחוש בספיקות וחששות ומשמועה רעה לא ירא וכו' סמוך לבו ע"י שנתגדל ביראה עפ"י תוה"ק ירא ה' במצותיו חפץ זרח בחושך אור לישרים ע"י כי תבוא חכמה בלבך שיתרון חכמה כיתרון אור ומעט מהאמת דוחה הרבה מהשקר כמו מעט מהאור שדוחה הרבה מהחושך ומצד שהש"י נוצר אמונים מוראם על הרוחנים כמו עמודא תקיף בכולא בבטחון בהש"י וזש"א אם לא תאמינו לנבואתו שלא יפחדו משונאי ה' רק יפחדו משונאי ה' רק יפחדו ע"י זה ניכר שלא נתחככו במעש"ט בגדר חפץ מאוד שזה קובע האמונה שהיא משמרתו שאין מפחד וגוי צדיק שומר אמונים וצדיקים ככפיר יבטח:

ח ויאמר ה' אלי קרא שמו מהר שלל חש בז ישעיה הנביא ע"ה קרא שמו מהר שלל חש בז ואשתו הנביאה קראה שמו עמנואל מצד ישועת מלך יהודא ז"ל ודעמיה אולי הרי זה מצד מה שאמרו חז"ל אין פקידה שאין בה מאונקיא של עוון העגל ולזה נשים שלא פרקו אז נזמיהן מצידם נתעורר ישועת מלך יהודא ודעמיה אז ועונש שהיה אז על עשרת השבטים נתנבא על זה ישעיה הנביא ע"ה ועוון העגל היה ע"י מהירות שלא המתינו על משה רבינו ע"ה ולזה היה מדה במדה אז בחי' מהר חש וישועה שאצל ירושלים תובב"א הייתה בבחינת קדמה פניו הכריעהו כידוע ממה שחשב להלחם על ירושלים ביום א' דפסח ובלילה שלפני זה היה בו משפט כתוב ובחינת עמנו אל מורה על בחינת חסד אל כל היום שכן הוא בחינת חג הפסח שגרם הישועה הוא בחינת אהבת חסד תשובה מאהבה שיש בה כח להפך לזכות את העוון גופיה וע"י נתהפך לזכות המהירות גופיה ואז היה הישועה בבחינת מהר יקרמונו רחמיך:

יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט י"ל גם כן שהכוונה כנ"ל שע"י תשובה מאהבה נתהפך העוון לזכות וכן י"ל כאן כמ"ש רש"י ז"ל שחזקיה המלך ע"ה היה ממעט בכבוד עצמו בסעודת מלכים ומרבה בכבוד שמים להרבות תורה הק' בעולם בעם בני ישראל והיה אז מי שבחר בסעודת מלכים והשילוח נקרא ג"כ גיחון ומורה על בחינת גיחון שמהד' נהרות היוצאים מגן עדן שמורה תיקון בחי' הולך על גחון כה"ק חטא עה"ד באכילה שתיקונו ע"י אכילה לשם שמים להפך מעון לזכות ע"י חסד אל בתשובה מאהבת חסד ולזה כתיב שם עמנו אל כנ"ל וזהו סעודתו של חזקיה המלך ע"ה לש"ש והיינו בחינת ההולכים לאט לתקן בחי' בהחפזי כל האדם ולזה אמר הכתוב מהר שלל חש בז בזוזי דבזוזי לקוטי בתר לקוטי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי בלי בחינת הדעת שזהו בחי' חטא עה"ד שלא להמתין על שבת קודש שאז היה רק טוב בבחי' שיר של שבת קודש טוב להודות ובחי' רצין שהזכיר שם הוא בחינת ר' מלחמה צ' לעיטה י' עשייה ן' נפילה" לעצמו וחזקיה המלך ע"ה תיקן זה היטב

ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו. י"ל בבחי' יפקוד ה' על צבא מרום והדר מלכי אדמה שענין עלייה של השר היינו על כל אפיקיו כמשל נהר העולה למעלה ממקום כל מעיינות שמהם נתקבצו כל מימי הנהר וע"י גשמים עולה למעלה על עשר מוצאיו ואפיקיו מימי עצמותו וכן הוא עליות שרים של מעלה בבחי' עליית החווקין של סולם שהוראה ליעקב אבינו ע"ה כמו שאמרו חז"ל שם בעליית השרים והוא בחי' עלייה למעלה מעיקרי שרשו התחלת מציאותן ע"י שעב"י גורמים כן לפעמים וכמשל שרים הרחוקים מבית המלך שאין להם כניסה ועלייה לבית המלך רק בזמן שמביאים איזה ידיעה מבן המלך וע"י זה נתפשט סגנון האומה בעולם הזה על כל גדותיו מה שיש גבול להילוך הנהר בבחי' האומר לים עד פה תבוא וכו' כהמון ים חול גבול לים וע"י עליית השר מתפשט יותר מגבול הקבוע לו לפעמים ואז בסנחרב הרשע ושר שלו היה עלייה לצורך ירידה שנענשו כולם אצל ירושלים תובב"א:

ט "העם "ההולכים "בחושך "ראו "אור "גדול. ר"ת גימט' רי"ו גימט' יראה והיינו בבחי' שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אין העם אלא רשעים ובבחי' ויהי העם כמתאוננים וכן הוא הכוונה כאן כי בחי' חושך הוא מעשה הרשעים כבחי' והיה במחשך מעשיהם ובבחי' שאמרו חז"ל במדרש רבה הק' ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים כי חושך היא בחי' הסרה מרדכי תורה הקי שנקראת אור בבחי' כר מצוה ותורה אור משא"כ הסרים מדרכי התורה הם הולכים בדרך חושך ועקלקלות כמ"ש במקום אחר בבחינת ורשעים בחושך ידמו ולא נגה עליהם אור התורה והמצוה והיינו רמז ר"ת גימט' יראה זו הבושה לבלתי תחטאו כמו שאמרו חז"ל ובושת פנים לג"ע וע"י יראה זו הנכונה יראה עילאה מצד שהכל כלא וכאין קמי הש"י וכו' זוכים ש תהפכו העונות לגדר הזכיות וע"י זה יזכו לאור גדול בבחי' אור זרוע לצדיק:

גם בחי' אור גדול בבחי' שאחז"ל ויהי אור אלו מעשיהם של צדיקים מעשים טובים שלהם וכתבתי במק"א בחי' מעשיהם של צדיקים היינו שכרן של צדיקים לעתיד לבוא בבחי' שאמרו חז"ל אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית גנזו לצדיקים לעתיד לבוא ומתן שכר נקרא מעשה בחי' מלאכה כמ"ש שום בשם המד"ר הק' ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה ובכן הוא בבחי' והיה מעשה הצדקה שלום דהיינו שכר דהצדקה וכן הוא בבחי' פעולת צדיק לחיים בחי' שכר בבחי' פעלת לחוסים בך והיינו בחי' אור גדול שזכו למדריגת הצדיקים שמעשיהם אור כי טוב ומתן שכרן אור כנ"ל:

גם הוא בבחי' הבא לטהר מסייעין אותו ואין לך דבר שעומד בפני התשובה גם שהיה בבחי' מעיקרא חשוכא עכ"ז ע"י כח התשובה והדר נהורא אור כי טוב כברייתו של עולם בחי' בני אתה היום ילדתיך ולא תזכרנה הראשונות וכקטן שנולד דמי:

י ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם. מה שבמחנה סנחרב הרשע לא נשאר בהפלגת רבויים הידוע כי אם מעט מזעיר מה שנער יכתבם כמו שאמרו חז"ל והיה זה ע"י גבריאל כידוע ומ"מ לא היה רושם במקומם וגם לא בגופם ובסדום היה ג"כ ע"י גבריאל הפיכת החלמיש והשחתת מקומם יש לומר שהיה זה מצד שגם ביניהם עצמם לא היה אהבה וקשר כלל והיו בגדר דור המבול שג' טפחים דארץ נתקלקלו על ידם וכן היה בזה וצריך לעיין עוד בזה:

כא אם תבעיון בעו שובו אתיו:

י"ל שהוא מלשון רצון ע"ד ששמעתי מהרב הגאון החסיד המפורסים בש"ט מוה' שמואל שמעלקי סג"ל ז"ל אבד"ק כ"ש והגליל יצ"ו שאמר מש"ה אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' וכו' שהכוונה בבחי' רצון לרצון נשמה לנשמה ששאל מן הש"י שיבקש וירצה לשבת בבית ה' כל ימי חייו שלגבי זה יהיה הרצון שלו תחלה רצה שיוקבע בו הרצון לזה ואז ממילא רצון יראיו יעשה מעין זה שמעתי ובזה י"ל ג"כ כאן אם תבעיון בעו דהיינו אם תרצו לרצות אזי שובו אתיו וכן משמע קצת בריש מס' ב"ק שפירשו פסוק זה אאדם בבחי' רצון ע"ש:

כו ה' תשפות שלום לנו כי כל מעשינו פעלת לנו:

שמעתי מהרב הג' החסיד המפורסים בש"ו מ"מ מוה' צ"ה ע"ק מ"כ בק"ק נדבורנא יצ"ו שהכוונה עפ"י מ"ש בחוה"ל הק' כשם שאי אפשר לאש ומים להתחבר יחד כן אי אפשר לאהבת עוה"ז להתחבר עם אהבת עוה"ב שהיא התוה"ק והממוצע בין אש ומיה הוא הקדירה וזהו בחי' תשפות לנו מלשון שפיתת קדירה שבלשון חז"ל כידוע וזש"א ה' תשפות שלום לנו היינו שיש ממוצע בין שני האהבות הנ"ל הגם שנמשלים לאש ומים והממוצין הוא מה שגם כל מעשינו דהיינו כל עניני עוה"ז בכל הצטרכיותיו פעלת לנו שזהו הוא ג"כ מאתך וא"כ הרי שלום בין האהבות כדרך הקדירה שתעשה השלום וזהו תשפות שלום לנו היטב:

ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתיך לבד בך נזכיר שמיך:

הכוונה שכדי שנזכיר שייך ולהכיר יתרון אור דעבודת הש"י מתוך חושך דעבדות לזולתו ח"ו נמצא שלכך בעלונו אדונים זולתיך כדי שלב בך נזכיר שמיך והרי זה בבחי' ופרעה הקריב. הקריב לבם של ישראל לאביהם שבשמים וכמ"ש במק"א אשר מצרים מעבידים אותם ע"ש אך היה בנו דעת טוב שאשור מטה הוא ובידם זמם שע"י עונות ואשור שבט אפי ובבחי' לא שב אל המטה רק אל המכהו ושבים עב"י עד המכה איתם ולבד בך נזכיר בבחי' מש"ה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם וע"י הבנה טובה זו נמשך ישועה לעב"י בבחי' מש"ה כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנהו עושהו וכו' משא"כ ע"י הבנה טובה בדעת טוב יש רחמים רבים לעב"י תמיד:

גם ד"ל בבחי' שאמרו חז"ל הפורק מעליו עול תוה"ק נותנין עליו עול מלכות ואנו אין כוחינו רק בפה ממלל בתורת ובתפלה ובזמן שאין הקול יעקב מצוי בבתי כנסיות ובתי מדרשות הק' אזי הידים ידי עשו שולטות ח"ו וכמשל שאמרו חז"ל בהדג שאמר לשועל ומה במקום חיותינו אנו מתייראים וכו' והתוה"ק עץ חיים למחזיקים בה בין בעידנא דעסיק וכו' אגונא אגני ואצולי מצלי וזש"א ה' אלקינו מה שבעלונו אדונים הוא מצד שתעינו מדרכיך דרך החיים והיינו בחי' זולתיך כנ"ל:

כז או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי:

י"ל שהכוונה פשוטה שיחזיק במעוז התוה"ק בבחי' עוז לעמו יתן ולא יהיה בגדר שנה ופירש ח"ו שהוא קשה מע"ה גמור ושונא ח"ו להת"ח וע"י זה אין שלום וע"י מה' שיחזיק במעוז התוה"ק ולא יפרוש ממנה יהיה שלום כי אין התוה"ק מתבזית כי אם כשלומדיה מבזין אותה ח"ו וכמו שאמרו חז"ל כידוע:

גם י"ל ע"ד מש"ה בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון שהכוונה שע"י מה שהחזיר עב"י בתשובה ומעשים טובים ע"י זה היה בגדר שלום עם הש"י וזהו יחזיק במעוזי במעוז התשובה ע"י זה יעשה שלום לי בבחי' שלום במרומיו בחי' המלאכים שקטרגו על בריאת אדם ואמרו מה אנוש משא"כ ע"י שאב"י מחזיקים בתורה ובמעשים טובים יש בחי' שלום למעלה כנ"ל היטב.

שם הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל:

שמעתי בשם הרב מ"א המפורסים מוה' זאב ז"ל מק"ק דובנא יצ"ו שאמר במשל שהכו כה בזה שבבוא עב"י למצרים היו קטנים הבאים ישיש יעקב בחי' קט ות כידוע מבחי' יעקב ישראל ואח"כ יציץ ופרח ישראל בחי' גדלות הכמכת מכהו הכהו שלא נדונו המצרים כפי זמן שהיה עב"י בקטנותן רק נדונו כפי העת שיצאו ממצרים בבחי' גדלות כידוע מעין זה שמעתי ואולי לא שייך כן כי מיעוט המספר אינו מכריע ובא לשם בגבוד וגדלות ובימי יעקב אע"ה נעשו ששים רבוא ומצד הכבדת הלב כנ"ל שייך כן ביותר:

בסאסאה בשלחה תריבנה:

הכוונה שקאי על פרעה הרשע כי אחר שראה גדולת ה' ונפלאותיו ומ"מ הכביד את לבו ושלח אותם שלא ברצונו לזה כשהיה ריב הדין עליו שילם לו הש"י כפי מלוי סאתו אז בעת ששלח אותם כי אם היה שולח אותם קודם שנתוודע לו גדלות הבורא כמו שאמר ה' הצדיק וכו' לא היה עליו חטא גדול כ"כ משא"כ אחר שהכיר מעשי ה' ברוב פלאות ועכ"ז לא רצה לשלחם הרי זה בחי' יודע את רבונו ומכוון למרוד בו ולזה שילם לו הש"י כפי מלוי סאתו אז בעת השילוחין שלא ברצונו שהיה עון גדול עליו אז בזה כנ"ל:

כט כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם:

י"ל עפ"י מ"ש בזוה"ק שבחי' יעקב מצד כח יצחק אע"ה ובחי' ישראל מצד כח אברהם אע"ה והיינו יעקב אשר פדה את אברהם מצד שלפי מדתו מדת החסד להיטיב לזולתו בלי גבול ושיעור היה מקום לטוען שיטעון שילמד דעת טוב בהסתלקותו בין הרוחניים ובבחי' שאמרו חז"ל אראלים ומצוקים תפסו בארון הק' וע"י מדתו של יעקב אע"ה שהוא רחמים ומ"מ הוא רק עפ"י משפט מדת יצחק אע"ה נסתלקה טענה זו והרי אין ללמוד רק לראוים ויש על זה ג"כ משפט למי ראוי ללמד ולמי אין ראוי ללמד והמצוה ללמד הוא רק בעוה"ז ורק לראוים היטב:

ל והיה עינך רואות את מוריך שמעתי בשם הרב החסיד מוהר"ר פייביש ז"ל מק' זברישא יצ"ו שהכונה שתכיר מורה הטוב והנכון ולא תשמע למורה לא טוב שהוא עושה צביעות כאלו מלמד טוב והוא בחינת ילפין ממקלקלתא מעין זה שמעתי וי"ל עוד בבחי' שאחז"ל האי דעדיפנא מחבראי דחזיתא לר"מ מאחוריו ואלו חזיתיה מפניו וכו' ובחינת רואות היינו פנים אל פנים ולא יכנף היינו עכ"פ בבחי' מאחוריו גם י"ל בבחי' שאמרו חז"ל שאחר חטא העגל גם פני משה רבינו ע"ה לא יכלו לראות והיה מסוה ומקודם ראו ואמרו זה אלי ולעתיד בהדרגה הגונים רואים כקודם החטא ובינונים רואים למשה רבינו ע"ה בלא מסוה:

לב והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח הכוונה כי בחינת הצדקה הוא שיתן כפי שוה"ד שזהו בחי' מעשה הצדקה שנותן כפי שוה"ד לבד בלא מדת חסידות להוסיף על מעשר עד החומש וכדומה ובחי' עבודת הצדקה הוא מדת חסידות שמבזבז יותר ממעשר עד החומש וזהו בחד עבודה בבחינת שאמרו חז"ל עובד אלהים השונה פרק ק"א פעמים ובחינת העבודה שע"י רגע אחד במעשים טובים היא בחי' מעשה העבודה וכמשל לשוק של גדיים ומתהפך לאהבה שנייה לה ובבח' זו יובן שגמול מעשה הצדקה שכפי שוה"ד לבד הוא בחינת שלום משא"כ גמול עבודה דצדקה במדחס"י עד חומש שזה מורה שעושה מאהבה והוא עדות על הכל שהוא מאהבה גמורה וכבחי' שונה פרקו ק"א פעמים אשר בכל פעם. ששנה יותר מכפי מה שהיה רגיל שלא לפחות הוא מכריע כל הק"א פעמים שהם מאהב' ולעושים מאהבה יש שמירה מעולה יותר שלא יחול עליהם שום פחד כל דהו כלל בבחי' שומר ה' את כל אוהביו ורגלי חסידיו ישמור כמ"ש במקום אחר וע"י זה יש השקט ובטחה בשלימות הנכון לגמרי:

גם י"ל והיה מעשה הצדקה שלום. בבחי' מרבה צדקה מרבה שלום שכתבתי במקום אחר שהיינו מצד שהנותן צדקה לעני מרבה שלום להסיר תרעומות של העניים שלא להרהר אחר הש"י וכידוע מהזוהר הק' ומהמעשה המובא מימי האר"י ז"ל בעני אחד בצפת תובב"א שבא ארבה בשביל תרעומת שלו וצוה האר"י ז"ל לילך לפייסו במעות צדקה ומצד שאין אדם נתפס על צערו יש להסיר אלו התרעומן כאלו היה בא בטענה נכונה נגד הש"י שרבים מתפרנסים בנחת והוא בצער גם שאין יסורים בלא חטא וכל דרכי הש"י משפט נכון ואין להרהר אחר הש"י כלל בבחינת כל מה דעביד רחמנא לטב עביד עכ"ז מצד בחי' אין אדם נתפס על צערו הכל נכון כנ"ל והיינו מעשה הצדקה שלום שמשים שלום בין העני להש"י כביכול וכן הוא בחינת ויקחו לי תרומה לי לשמי דהיינו כנ"ל שקאי על בחי' הצדקה וע"י זה לי לשמי שמסיר התרעומות של העני על הש"י כנ"ל:

לג יראת ה' אוצרו היינו שיש גדר יראה מצד משל מי שנותן לו המלך ארכא שיהיה בין אוצרותיו היקרים ליטול משם כל אשר "חפוץ כאשר יוכל שאת והוא משתאה מחריש לדעת מה יבחר ממין הסגולות הייקרות אם אבנים טובות או מרגליות וכדומה ובהאי פחדא יתיב ההוא גברא שמא לא יכיון לבו להבין את היותר נאות ויקר וע"י זה יהיה לו פסידא דלא הדר וחרטה קבועה נצחיית שלא יוכל לתקנה ועוד שיוגרע חן שלו בעיני המלך ע"י שיראה שאין בו הבנה לבחור בטוב והמלך כבר אין לו היזק ע"י שיטול היותר חשוב כי אצלו כלא חשיב זה ואינו נחסר כי כלום חסר מבית המלך וכן הוא בעתותי האדם בעוה"ז שיש קונה עולמו בשעה אחת ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים והצדיק ירא לנפשו שמא הוא מקצר במעשים טובים שאולי היה אפשר לו להרבות במעשים טובים יותר יקרים גדולים וכמו שאומרים העולם משל למי שהיה במדינת הים והביא עמו משם מלבוש שתפור בו אבנים טובות יקרים כאן ובמדינת הים הוא מצוי לכל בחנם ונצטער על שלא ידע במדינת הים מזה והיודע זאת בהיותו שם מסתמא אינו שוטה להתעצל בהרבות לסגל האבנים טובים ההם וכן הוא בעניית אמנים שע"י זה פותחין לו שערי גן עדן כידוע וכאן אין ידוע לכל יוקרם והיודע ואינו שוטה מרבה לסגל אותם בתכלית הרבוי אך מ"מ נלפע"ד ששייך בזה משקולות רבות ופילוס מעגלים בעניני שמיעת קדושה וקדיש פעמים רבות שהריצה והדילוג המוטלת בשביל דבר שבקדושה הוא עיקר על המספר דצ' כידוע הרמז וכמ"ש במקום אחר וכן לברכו שני פעמים ביום משא"כ זולת זה יכול לדחות ולמעט הריצה וההילוך בשביל זה משום איזה תועלת או איזה טעם וצריך עיון בזה.

הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:

י"ל צעקו חוצה דהיינו ע"י היותן בחוץ לארץ עם עב"י בגלות כי בחי' האראלים אלו היו כהנים מקרבנות דעב"י בבחינת מזבח שנקרא גם כן אריאל ועכשיו שהם בחוץ לארץ הם צועקים מלאכי שלום מר יבכיון כי ת"ח שבארץ ישראל הקדו' נקראו חובלים כידוע והיינו ששפע התחדשות החכמה הוא רק בארץ ישראל הק' או השייך לזה כמ"ש במקו"ר ורק ע"י שפע חכמה שהש"י נותן זוכים לאסוקי שמעתתא כהלכתא וע"י זה יש שלום כנ"ל כמ"פ ובחו"ל מלאכי שלום מר יבכיון מצטערים ע"י חסרון השלום והתיקון הוא ע"י לימוד בבית הכנסת או בבית המדרש הק' שיש שם אוירא דא"י ואין זה חוצה כי כל מקום קדוש נקרא בחי' קודש פנימה וזש"ה היו בני שוממים כי גבר אויב שהרי אמרו חז"ל זכה ושמתם את דברי אלה על לבבכם שהם משמחים לא זכה משממים ח"ו והנטייה מזכות הוא ע"י בחי' איב"ה שהיא בר"ת איכה ישבה בדד העיר כבזו"ח הק' שם וזש"א שע"י מה שגבר האויב ח"ו בבחי' הפליליות ובחי' האיבה שכנגד בחי' הזכות שע"י זה היה בחי' לא זכה משמאו ועי"ז היו הבנים שהם התלמידים שוממים שהרי ע"י בחי' לא זכה יש שממה ח"ו כנ"ל:

כי ה' שופטינו ה' מחוקקינו ה' מלכינו הוא יושיענו. בבחי' הד' עולמות אבי"ע ה' שופטינו היינו בחי' עשיה מבחי' עושה משפט לעשוקים לעשות משפט כתוב וכדומה הרבה ה' מחוקקינו היינו בחי' יצירה שהקולמוס שליח הפה כח הדיבור עולם יצירה ה' מלכינו היינו בחי' בריאה בבחי' כסא כבוד מלכותו בבחי' את מלכים לכסא בחי' מלך יושב על כסא הוא יושיענו מצד אצילות שמשם עב"י כבנים שקרובה ישועתם ע"י זה וי"ל שופטינו עשייה ששם פעולתינו קודמות ואח"כ יש משפט על הנעשה כבר והוא בחי' ה' ימלוך לעולם ועד עוה"ז עולם העשייה נקרא ועד לשון הכנה שהיא הכנה לעוה"ב מי שטרח בע"ש יאכל ביום שכולו שבת והעוה"ז כפרוזדור ליכנס לטרקלין עוה"ב בחי' ימלוך עתיד כי תחלה הרשות נתונה ואח"כ מתגלה בחי' המלכות במשפט ה' מחוקקינו בחי' יצירה שמשם עצמיות ב' הלבבות והוא בבחי' על לוח לבם אכתבנה חקקי לב והש"י יסד כן לנו תוכן לבות ה' מלכינו בחי' ה' מיך ידיעתו הקודמות לכל הבחירות ועפ"י משפט עליון מסתעפים סדרי הדרגות של פרטיות הבחירות ושנוייהם הוא יושיענו היינו בחי' אצילות שמשם הישועה להבא לטהר לסייע אותו שיזכה לבחי' לב טוב לב אחד לאבינו שבשמים כי מאצילות הוא מקור האחדות וע"י זה זוכים עב"י לכל ישועות טובות:

ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון כבר כתבתי במקום אחר מה ששמעתי שבחי' נושא עוון היינו ע"י תשובה מאהבה שמתנשא העוון ונתהפך לזכות וזהו בארץ ישראל הק' תובב"א וכמ"ש וארצינו תתן יבולה שהיא אוירא דא"י הק' המחכים להנצל מבחי' כסיל כנ"ל ולהנצל מחטא שכל חוטא שוטה רק להרבות מעשים טובים ולהתקדש בקדושה יתירה כמו שארץ ישראל היא קדושה ומרובים מצוותיה צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו לזכות רבים בתשובה מאהבה לעשות דרך כבושה לגדר בטל באהבה שלימה ובל יאמר שכן העם הזה חליתי בבחי' מש"ה חלותי הוא שנות ימין עליון אך ימין ה' רוממה בבחי' נשוא עון ועושה חיל לא אמות אלא אחיה בבחי' יחי לבבכם כל שני הלבבות לב חכם ולב כסיל כנ"ל במקום אחר ואולי זהו בחי' מש"ה כי חולת אהבה אני שאני משתוקק לבא לבחי' אהבה וקודם הייע לידי מדה זו הרי יש בחי' חלותי שנות ימין כנ"ל וזהו ואוהבי שמו בתשובה מאהבה ישכנו בה וכמה ר בא"י שרוי בלא עון כמו שאמרו חז"ל:

מ נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם י"ל הכפל בבחינת תשובה מיראה תחלה ואח"כ תשובה מאהבה וכן הוא בחינת שכתב בריש תהילים עבדו ה' ביראה ואח"כ כתיב עבדו את ה' בשמחה כי תחלה צריך להיות עבודת ה' ביראה ואח"כ כשהגיע למדריגת היראה הנכונה אז צריך להיות העבודה בשמחה ובטוב לב והיינו דברו על לב ירושלים בחינת דיבור קשות המעורר תשובה מיראה ואח"כ וקראו אליה קריאה של חיבה לעורר תשובה מאהבה כי מלאה צבאה ביראה נרצה עוונה באהבה נעשה מעוון זכות כידוע:

גם י"ל בחי' הכפל נחמו נחמו נגד מצוות עשה ומצוות לא תעשה דברו על לב ירושלים להסיר לב כסיל ברוע פנים בדיבור קשה ייטב לב וקראו אליה שמתקרב להרבות מעש"ט כי מלאה צבאה שבביטול מצוות עשה תעזבני אעזבך נרצה עוונה במצות לא תעשה נתהפך לזכות כי לקחה מיד ה' כפליים כי הוי"ה י"ה שורש מצוות לא תעשה וה' שורש מצות עשה כידוע והיינו מיד הוי"ה:

גם נחמו נחמו יאמר אלהיכם שגם בחינת אלהים מדת הדין נתהפך למדת הרחמים ולזה הנחמה כפילה בהסכמת ב' המדות לטובה כי לקחה מיד ה' כפליים תחלה נתהפך מדת הרחמים למדת הדין ועכשיו הכל נתהפך לטוב ומדת הדין שמצד עונש עבירה עצמה נתהפך ע"י בחינת נרצה עוונה ומדת הדין שנתהפך ע"י עונש עבירה ג"כ עבירה כמ"ש במקו"ר מתהפך עכשיו ע"י שמלאה צבאה וע"י זה נתהפך למדת הרחמים לעם בני ישראל מכל צד:

גם י"ל הנחמה כפולה מצד צער על גלות השכינה הק' ומצר צער עצמם והיינו בחי' קלני מראשי ומזרוע כשעם בני ישראל בצער והעוזר לעם בני ישראל כאלו עוזר להשכינה הקד' כמו שאמרו חז"ל במדר"ת וזהו נחמו עמי גם יאמר אלהיכם דברו על לב שכינה הק' לבן דעב"י וקראו אליה מצד עצמם כי מלאה צבאה שכינה הק' נרצה עוונה דכנס"י כי לקחה מיד ה' כפלייה שמה שהבחינה שהוא מדת הרחמים דהש"י שיעניש ען זה נצטערה כפליים בבחי' מבליגיתי עלי וגו' אך לבי דוי על בחי' לבן דעם בני ישראל כנ"ל.

ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר ממו"ח נ"י שמעתי הכוונה עפ"י מה שאמרו חז"ל וכל העם רואים את הקולות שהיו רואים את הנשמע ע"י מה שנברא מלאך מכל דיבור כידוע וזהו וראו כל בשר כי פי ה' דבר כנ"ל שנברא מלאך מכל דיבור גם שמעתי עפ"י זה לפרש מש"ה עין רואה ואוזן שומעת ה' עשה גם שניהם דהיינו כנ"ל שעין רואה מה שהאוזן שומעת רואים את הנשמע גם שמעתי שקאי מל תורה הק' שבכתב ותורה הק' שבעל פה רואה בכתב ושומעת בעל פה וי"ל גם עפ"י זה וראו כי מי ה' דבר דהיינו שיבחינו אח"כ בהתגלות גמור שכל שבעל פה כתוב הוא בכתב הכל מיד ה' עלי השכיל:

למה תאמר יעקב אמירה רכה שיודע חסרונותיו ואי אפשר לו להתלונן בחזקה ותדבר ישראל דיבור קשה נסתרה דרכי מה' ומאלה משפטי יעבור ע"י סוברו שהוא זכאי בהחלט כיון שהוא בחשיבות בבחינת ישראל כידוע ע"י זה מתמיה ביותר בחזקה דברו על מיעוט שפע טוב לעם בני ישראל ואמר הכתוב אל תתמה על החפץ כי ע"י אגר נטר הריוח מרובה כפל כפליים יפה שעה אחת בעו"הז במעשים טובים ויפה ששה אחת בעולם הבא מכל חיי עולם הזה אלהי עולם ה' אין חקר לתבונתו:

וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. הזכנירני אחד היום בשם בעל ק"ל נ"י ששמעתי ממנו יעלו אבר כנשרים היינו מצד שעונג תמידיי אינו עונג ע"י זה בחינת עולה ויורד ירידה והיסח מדעת לצורך עלייה בדעת טוב ועונג אך קווי ה' יחליפו כח גופני בכח הרוחני ומחדשים תמיד בדרכי טוב תורה הקדו' וע"י זה מתחדשים להם תענונים תמיד גם שגם רק בבח' העלייה בלי שום צד ירידה עכ"ז שייך בהם בחי' עונג שהוא התחדשות תמיד כיון שהם מחדשים תמיד בטוב אין זה עונג תמידי ומ"מ יש תמיד עלייה וזש"א יעלו אבר כנשרים דהיינו יעלו תמיד אבר בחי' עלייה ומ"מ הם כנשרים הנושרים ויורדים לפרקים מצד חידוש העונג כנ"ל כיון שיחליפו כח בשנויי התחדשות לטובה ע"כ שמעתי וי"ל ג"כ ע"ד מש"ה כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל נמצא שקווי הש"י יחליפו הכח שהיה מקום לומר עליו כחי ועוצם ידי וכו' בזה והם מחליפין להאמין שרק הש"י הוא הנותן כח ע"י זה יעלו אבר כנשרים בגדר עלייה לטובה כי ע"י זה יש בטחון בהש"י שהוא גורם ברכה טובה בבחי' הגבר אשר יבטח בה' והברכה חיים עד העולם מצלת מירידה שהוא כמיתה בבחינת נחיתות דרגא שהוא כמיתה כבזוהר הק' רק עלייה טובה גם בחינת יעלו אשר בבחינת ב' הגדפין דחילו ורחימו כידוע והיינו ע"י ידיעה שהכל ביד הש"י כחומר ביד היוצר והוא הנותן כח שע"י זה גוברים הגדפין דאהבה ויראה בתכלית הגובה כנשרים ובמקום אחר כתבתי עוד בזה:

גם י"ל שהכוונה שכמו שנשר יעיר קינו הוא בבחינת מטי ולא מטי כמו שאמרו חז"ל כדי שלא להכביד עצמו על גוזליו ושלא להבעיתם כן הוא בחי' התעופפות של קווי הש"י שהם בבחינת רצוא ושוב כידוע ובבחי' כמראה הבזק ובחי' מטי ולא מטי גם י"ל בבחינת רחמנות על בניו כמו ש מרו חז"ל וכן הוא בזה שיחליפו כח מדת הדין ולהפכו ולמתקו למדת הרחמים והחסד לעם בני ישראל לטובה:

מב ה' חפץ למען צדקו יגדיל ויאדיר הכוונה י"ל עפ"י מ"ש במקום אחר בבחינת כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ עיי"ש וכן הוא כאן ה' חפץ שמי שזכה להגיע למדריגה בחי' חפץ שהוא המדריגה היותר גדולה מכל ד' גדרי אהבה שהם אהבה דביקה חשיקה חפיצה כידוע וכמ"ש במקום אחר בזה בבחי' ולא אחר הנער לעשות כי חפץ וכ' ומי שהוא אוהב להש"י בגדר חפיצה יגדיל תורה שיהיה לו סייעתא דשמיא לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא בבחינת גדלות דהלכות שנאמר עליהם וה' עמו כביכול כטפל עמו לענוותנותו בחינת סייעתא דשמיא ויאדיר בחי' אוצר של יראת חטא אשר אין לו להקב"ה בעולמו כי אם ד' אמות של הלכה ואוצר של יראת שמים:

מט לשובב יעקב אליו וישראל לו (קרי) יאסף וכתיב לא:

י"ל דהיינו להצילם מלהאסף אל עמם קודם זמנם וגם שבחינת אסיפה הוא רק בצדיקים מ"מ הרי יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא ואמר לגבי יעקב בחי' קטני מדריגות שבעב"י לשובב היינו שישובו בשני לבביהם להש"י גם שלשון שובבים מורה חסיון ונראה שהוא מצד ששני הבי"תין מורה על חרטות הרבה בבחי' רשעים מלאים חרטה משא"כ שובת בב' אחד מורה על תיקון תשובה בתיקון לב חכם ואח"כ תיקון לב השני להטפל לימין וניכר שכן הוא הכוונה מצד דכתיב אח"כ שבות דהיינו לשוב השובבה כידוע למדקדקים ששבות נגזר רק משורש שכב משא"כ מגזירת שוב אומרים שובת ולגבי ישראל השלימים במעלה אמר שלא יאספו קודם זמנם וגם שמואסים בהבלי עולם הזה מ"מ יהיה כבוד טובת עולם הזה רודף אחריהם ברבות הטובה לאורך ימים טובים ושנים רבות בעולם הזה (הרבני מהור"ר אשר אנטשיל נ"י המלמד כעת לילדיי שיחי' לאוי"ט אמר שיש לומר שהכוונה לשובב יעקב וישראל לא יאסף שע"י שישובו בחי' יעקב בחי' המון פשוטי עב"י ע"י זה ישראל לא יאסף בחי' הת"ח ע"ד כי מפני הרעה נאסף הצדיק דהיינו ע"י רעת מי שיש לו למחות וכו' משא"כ כשישובו ודאי שלא יאספו על ידם הצדיקים ולא גם אחד מהצדיקים) ויש אם למקרא לו יאסף היינו שיתרבו כנסיות לש"ש שתתקיים היטב בבחינת רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ה' והוא ע"י תיקון בחי' י' עקב למישור טוב:

להקים את שבטי יעקב בונצורי ישראל להשיב גבי בחינת יעקב נקיט להקים כי בהם יש בחי' ירידה בסתר המדריגה ע"י תגבורת ח"ו של רוח הבהמה היורדת ובחי' להקים היינו הגבורת לב חכם רוח אדם העולה למעלה וגבי בחי' ישראל אמר להשיב דהיינו שלא יהיה להם בחי' טרדות הממשיכים להשיב פניהם מהצד מן התורה הקדו' לפעמים רק תמיד ישובו פניהם לשרשם עליון בדביקות התורה תק' וקראם כצורי כפירוש רש"י ז"ל שם גבח' שאמרו חז"ל כי הגדיל לעשות שמתגרה בת"ח יותר ע"ד כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו וע"י ישועות הש"י אינו מתגרה בהם כמו שאמרו חז"ל יצרו של אדם עת גבר וכו' ואלמלא שהש"י עוזרו אינו יכול לו וכשנזכר עונשו הגדול עבור גרוי בת"ח כמו שאמרו חז"ל לא יוסיף להתגרות עוד:

גם י"ל שבחי' נצורי ישראל הוא ע"ד שאמרו חז"ל בעלי מקרא מלאך ה' סביב ליראיו כי כל לימוד צריך להיות ביראה בעלי משנה שבי מלה"ש כי מלאכיו יצוה לך וכו' (אולי הם חיים וחסד כמ"ש בטור יו"ד בפדיון בכור אדם עיי"ש) זכה גם להלכות ומדרש ה' ישמרך הרי שע"י תוספות מעלה בבחינת ישראל נתוסף שמירה טובה:

ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני הכוונה שבחינת שם הוי"ה הק' סם הרחמים והחסד עזבני רק עזיבה לפי שעה והוא כמשל אב שכועס על בנו ומגרשו מביתו ותיכף נכמרו רחמיו עליו וחוזר ומפייסו בדברים כמ"ש במק"א בבחי' דברו על לב ירושלים וקראו אליה והיינו בחי' עזיבה שהיא רק לפי שעה ואדני שכחני שבחי' אדנות הק' אותיות דינ"א בחי' המשפטים דינ"א של מלכות הש"י שכחני בחי' נשכחתי כמת מלב ואין עולה עוד על הלב כלל:

גם מה שעזבני לפי שעה במה שחל קצת דרך עוצב ויגון שהרי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב ורק במה שהיה קצת יגון בזה הוא שיש עזיבה ח"ו והוא מדה"ר בבחי' ה' הוגה על רוב פשעיה וחלמא בישא עציבותיה מסתייעא וכיון שכל עניני הגלות הם בבחי' היינו כחולמים ע"י זה עציבותא מסתייעא ותם ע"י זה העון וזהו מה שאמרו חז"ל כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה כי לפעמים שטועים בזה וסוברים שכיון שע"י דרך עוצב יש הצלה מעצם צרה או צער או עונש וע"י זה סוברים שגם ע"י בכיה של חנם דרך געגועים והתרפקות במעשה נערות וזהו בחי' הוגה על מגן לזה קאמר שהיגון הוא על הפשעים וחטאים בחרטה ועזיבה וזה טוב וזהו ג"כ מש"ה ה' נגדך כל תאוותי ואנחתי ממך לא נסתרה דהיינו שאין הנחה ודרך העוצב באופן שיסתיר השפע טוב שמהש"י מצד בחי' אין השכינה שורה מתוך עצבות רק גם בעת האנחה תאוותי רק להתהלך נגדך בבחי' שוויתי ה' לנגדי תמיד א"כ ממילא נזהרים מגדר בכיה של חנם שלא יתיצבו הוללים נגד עינך רק האנחה איננה בפועל נטייה לתאוות שהם בבחי' לתאוה יבקש נפרד כי בחי' דרכי התאוות שאינם לשם שמים ולא מכשירי מעש"ט כראוי הם מפרידים מהדביק' בהש"י רק התא ות והאנחות הם רק להתהלך לפני ה' באור החיים הנצחיים היטב:

גם ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. עפ"י מ"ש בשם האר"י ע"ה בכוונות חצות שבחי' ציון הוא בחי' רחל אע"ה וזהו ותאמר ציון בבחי' רחל מבכה על בניה מאנה להנחם ותחילה בעוה"ז היה רק עיני לאה רכות אבכיה כידוע וכן זכ"ר עם וה' גימ' רחל וההשלמה לרמ"ח הוא ע"י בחי' י' בבחי' זכרי כמ"ש במחבר בשם היוה"ק ובחי' י' הוא עשיה כבספר אוה"ק בבחי' ה' תתאה שמקנן שם עולם העשיה שהוא בחי' רחל עקרת הבית בבחי' ב' חכמה בחכמה יבנה בית בבחי' שכל טוב לכל עושיהם וזה מציל מבחי' עזבני ושכחני רק יש בחי' שמחה לצדיקים בניה של רחל אע"ה שניהם נקראים צדיקים משא"כ שאר השבטים הק' ובבחי' זכ"ר עש"ה לנפלאותיו זכרון טוב נגד בחי' עזיבה ושכוחה ועפ"י הנ"ל י"ל ג"כ ותאמר ציון בחי' רחל עזבני בבחי' שלא נקברה במערת המכפלה בין האבות והאמהות הק' ע"ה והיינו בחי' עזיבה בחוץ ונקברה באמצע הדרך וידוע מה שאמרו חז"ל בזה ובזוה"ק כתב מצד שלאה אע"ה היא בחי' עלמא דאתכסיא עי"ז נקברה במערת המכפלה ונתכסה מן העינים ורחל אע"ה היא בחי' עלמא דאתגליא ע"כ נקברה באם הדרך מגולה לכל עובר ונראה לעין כל וי"ל ג"כ מצד שהייתה אמו של יוסף הצע"ה בן פורת עלי עין כידוע:

נו והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וכו':

גם שתמיד התפללו דרך ארצינו גם מקצות הארץ ועינינו ולבנו שם רל הימים ומחשבה טובה יצטרף למעשה בעב"י עכ"ז יהיה שמחה ומעלה בבואינו שם בגופינו והטעם כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ובאוה"ע אין מחשבה טובה מצרפת למעשה והשפעה לאוה"ע מצטרך להיות ע"י הילוך גופני של בני עמינו בביהמ"ק ובעולות וזבחים עבורם שיתקבלו לרצון מעב"י:

נז מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים:

י"ל דהיינו בבחי' בדמיך חיי דם פסח ודם מילה ובחי' פ"ה ס"ח בניסן שהוא נגד ה' שיחה כבס' יצירה הק' הוא תיקון רוח ממללא שיהיה בחי' חיים ביד הלשון ובחי' מילה דברית גורם מילת ערלת הלב וזהו להחיות לב נדכאים כי לב חכם הרי חכמה תחיה בעליה והן יראת ה' היא חכמה ועקב ענוה יראה וזהו דכא ע"י יראה יש בחי' נש רי לב שהש"י קרוב להם שיגיעו גם למעלות ענוה שהיא השלימות כי ענוה גי ולה מכולם ובה נשתבח משה רבע"ה:

ואולי בבחי' רוח ממללא שייך דכאי רוח שאפשר שיושאר בזה בקביעות בעצם משא"כ בלב נקרא רק נדכאים כל נדכא והולך הוא כן תמיד ולא יוכל להתעלם תמיד ממלחמה זו כיון שאדם מתגאה על כולם בטבעו בעצם וצריכים לעשות תמיד נגד טבעו ומ"מ אחרית לאיש שלום להגיע לשלימות הענוה בקנין בעצם בטבעו אז את דכא ולא אתי דכא כמו שאחז"ל אך לנדכאים והולכים ממשיך הש"י חיות וסיוע ודכאי רוח ממללא כנ"ל יושיע הש"י ועב"י ראש חדשים שלהם הוא ניסן המכוון נגד ה' שיחה בתוה"ק וכמו שקדמה מילה לפסח כידוע כן אמר תחילה דכא דהיינו מילת הלב ואח"כ שפל רוח תיקון רוח ממללא ואמר להחיות רוח שפלים שכולל שני התיקונים ולא זו אף זו ולהחיות לב נדכאים שגם מי שלא זכה עדיין רק למילת הלב ולא נתתקן אצלו הדיבור עדיין ג"כ ניתן לו חיות וזוכה אח"כ לחיים ביד הלשון ג"כ.

וזהו ג"כ בחי' ב' הכתרים שהכתרנו במתן תוה"ק חירות ממלאך המות היינו לב טוב כי היצה"ר הוא הממית ח"ו וחירות משיעבוד מלכיות הוא תיקון שיחה פה מלכות שמים כי ת' שופטינו הוא מלכנו וזה בחי' ובז' יצא לחפשי חרם כי ז' הוא בחי' פת וע"י זה לא תגלה ערוותך כמ"ש במק"א שאין השופר מגלה חטאים על עב"י ח"ו כי זהו בחי' מלכיות רבות בחי' אדונים זולתך אלופים לראש אויבינו פלילים ח"ו רק ה' שופטינו וזהו חפשי עבד ממ"ה הקב"ה כמלך וחפשי משיעבוד מלכיות בן חורין העוסק בתוה"ק ולזה ע"י שבת"ק שהוא נגד פה בנפש יש זכות על עב"י כמ"ש במק"א כי במוצאי שבת"ק אליהו הנע"ה כותב זכיות עב"י שומרי שבת"ק ועי"ז עב"י מוכרעים לזכות טוב נצח:

וי"ל ג"כ שבחי' רוח שפלים הוא ההצלה וגאוה ולב נדכאים היינו ההצלה מתאות שבלב הלב חומד תאוות לבו ובשניהם שייך חיים כי גאוה כע"א שמטמאה כמת וכתיב תאוות עצל תמיתנו ובחי' קרוב ה' לנשברי לב היינו שמירת התאוה וכמ"ש בשם החסיד רבינו יונה ז"ל תאוה נהיה תערב לנפש נהיה הוא מלשון בהייתי ונחלייתי דהיינו שגירה והרי התחלת ההתקרבות להש"י הוא ע"י שבר התאווה ואח"כ ואת דכא ושפל רוח יושיע להנצל מגאוה בבחי' עוזר דלים להושיע כל ענוו' ארץ ובסדר זה אמר את דבא תחלה דהיינו שבירת התאוה לב נדכא ואח"כ שפל רוח בענוה כי מה אם וישמן ויבעט מאכילה דהיתר כ"ש מתאוה דאיסור שממשיך גאוה ח"ו אך ע"י שבר תאוה נקל לו לזכות לענוה ג"כ להחיות רוח שפלים היינו השלימים בב' התיקונים כנ"ל ולהחיות לב נדכאים שגם המתחילים בתיקון התאוה יומשך להם ג"כ חיים כיון שנתקרבו להש"י וקיים ברצונו הדביקים בה' חיים.

ואולי י"ל מצד שזכותא דרביא גדול ע"י זה יש חיים למתחילים בתיקון תאוה כיון שהם באגודה ע"י זה זוכים לישועת ג"כ גם שיחיד אינו זוכה לישועה עד שיהיה בו גם תיקון גאוה כי המתגאה אין אני והוא יכולין לדור מצד הן אל כביר לא ימאס גם שלא תיקנו עדיין בחי' גאוה כיון שהם בדרך תיקון התאוה הש"י מחיה אותם בישועתו בבחי' לה' הישועה על עמך בחי' רבים כנ"ל גם י"ל שברבים התחלת תיקונים הוא בשמירה מגאוה כי אין אדם מתגאה וכו' והרבים ודאי ימצאו ביניהם חכמים ג"נ וע"י זה נקל להם להשמר מגאוה ואח"כ ע"י ענוה כיון שזוכים לישועת הש"י כנ"ל דכאי רוח יושיע ע"י זה יהיה באפשר להם לתקן גם תאוה גם שבין רבים יש מזנים שונים ויש שנוטים הרבה לתאוה עכ"ז יושיע להם הש"י להחיותם לטובה

בורא ניב שפתים שלום לרחוק ולקרוב ע"ד שאמרו חז"ל במס' תענית שכשאמר משיב הרוח אתא זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא ואמר על עצמו משל למי שאין רצון המלך שישמיע קולו לפניו לכן נותנין לו תיכף בקשתו כי אין הש"י רוצה בתפלתו ולפעמים כשהי' שהייה והפסק מהתפל' עד הגשם אמר משל על עצמו למלך שאמר המתן לו עד שיצטער והש"י יסד כן בדרכי מנהגי העולם כדי שיוכל הצדיק ששפתיו עושים פרי תנובה בתפלתו שנשמעת ורצוית לפני המקום להמציא דרכים שונים אמיתיים להקטין מעלתו בעיניו ולהוסיף ענוה ואדרבא נהפוך הוא שלאהובים לפניו פעמים טרם יקראו הם נענים ופעמים מטייל עמו אריכות דרך שעשועים כדי ליטול שכר על כל דיבור ויש לזה טעמים נכונים עפ"י חכמה עליונה מדוע פעמים כן ופעמים כן וזש"א בורא ניב שפתים שברא הש"י שלום שלום הן לרחוק ממצוי משאלותיו תיכף הן לקרוב למלוי משאלותיו שכל או"א יוכל להוסיף ענוה בעצמו וגם ששפתיו עשו תנובה לא גבה לבו וגם דכתיב תוחלת ממושכה מחלת לב דהיינו בבחי' רחוק כנ"ל יש בחי' תוחלת ממושכה וכן לקרוב ביותר יש צד בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני ותהי בלבי כאש בוערת שמי שהכין את עצמו לשפוך שיחו באריכות לפני הש"י והוקדם ליתן משאלותיו טרם נקרא היא לו קצת כאש בוערה אחילו אשא דגרמא וזהו אולי ג"כ מרומז במה שאמרו חז"ל אחילו דהיינו מצד שהיא בלבו כאש בוערת כנ"ל ועכ"ז אמר ה' ורפאתיו לכל או"א לטובה שלימה נצחיית:

אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי. הכוונה שתשוב בתשובה בשבת קודש להיות מוכן רק לרצון הש"י ופרוש ממה שזולת זה שזהו בחי' קדושה כמ"ש במקו"ר וכשיהיה בזה כל חפציך בבחינת בטל רצונך הרי תנצל משמץ ע"א כיון שכל מגמתך לש"ש ושבת קידש מסייע לזה שאפילו עובד ע"א כאנוש מוחלין לו והיינו ע"י תשובה (וכמ"ש במקום אחר בבחי' חולקין כבוד לתלמיד במקום רב בחי' וכבדתו עיי"ש) וממילא יוחזר לך הכתרים של מתן תולה הק' שניטלו ע"י ע"א כידוע וקראת לשבת ענ"ג עדן נהר גן כי רק אח"כ משם יפרד בבחי' מות יפריד משא"כ ענ"ג הוא בחי' כתר החיים חירות ממלאך המות ע"י בחי' אנכי ה' הדבקים בה' חיים וזה שייך לשבת קודש ביותר מצד בחי' ת' פה חיים ביד הלשון כמ"ש בזה במקו"ר לקדוש ה' מכובד חירות משעבוד ע"י בחינת לא יהיה לך אלהים לשון שררות ואתה תמשול בבחינת מש"ה לבזה נפש וכו' מלכים קמו שזהו בחי' הכבוד וכידוע מכוונת ישמח משה שבשבת קודש מחזירים הכתרים לכל עב"י באים בעדי עדיים וע"י זה שדים נכונו לבחי' דדיה ירווך ומצוה לחדש בתורה הקדושה בשבת קודש וזהו וכבדתו אין כבוד אלא תורה הקדושה מעשות דרכיך בי התורה הק' איקרי דרך וזהו מעשות דרכיך תיקוני חידושי תורה הקדושה בדיבור ובמחשבה חפציך מחשבה ודבר דבר בדיבור אז תתענג על ה' רק לש"ש בלי שמץ פנייה שהוא מעין ע"א והאכלתיך נחלת יעקב שלא מת ויהיה לך כתר תחיא והרכבתיך על במתי ארץ בחינת כתר החירות כי בחי' השיעבוד הוא בחי' הרכבת אנוש לראשינו משא"כ ע"י כתר החירות והרכבתיך כי פי ה' דבר חיים ביד הלשון ממקור החיים ומה מלכות בחירות מהכנעה לזולתו בעולם הזה ובחי' שמי עם יה' שס"ה קודם לבחי' זכרי עם וה' רמ"ח וזהו הסדר תחלה והרכבתיך ואח"כ והאכלתיך כנ"ל וצריך לעיין עוד בזה ועכ"פ סדר זה מורה על חיים טובים נצחיים:

גם י"ל אם תשוב משבת וכו' דהיינו שתמנע א"ע מכל פעולות ועשיה בשבת קודש ולא תדאג שע"י זה לא יהיו מע"ט דידך מרובים מחכמתך וח"ו לא יתקיים חכמתך כי לקדוש ה' מכובד דהיינו בחי' קיום כמו שאמרו חז"ל עוש"ה והיה הנשאר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים וכו' ואין כבוד אלא אורה הק' וזהו לקדוש ה' מכובד שיהיה קיום לעולם לנצח בחי' כבוד התורה הק' וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבל דדיבור שלך יהיה נחשב למעשה כמו דקיי"ל שהיכא דבדיבורא קא עביד מעשה הו"ל הדיבור בגדר מעשה והיינו בבחי' לא יחל דברו וע"י זה נעשה שמים חדשים וארץ חדשה מדיבורים שבשבת קודש וע"י זה הו"ל הדיבור מעשה כנ"ל נמצא שע"י דבר דבר דידך הו"ל כעשות דרכיך כי מי ה' דבר ההוא אמר ולא יעשה ובדבר ה' שמים נעשו ובשבת קודש שניתן לעם בני ישראל מתנה גניזה לעשות את השבת לדורותם ברית עולם בחינת בריתי ודברי אשר שמתי בפיך שהדיבור הוא בעב"י מצד הקדושה וכיון שיש בחי' דבר ה' בפינו וכמו שבדבר ה' שמים נעשו כן דיבורא דידן עושה שמים חדשים כנ"ל וחו"ל מעשים טובים מרובים והחכמה מתקיימת לטובת בעם בני ישראל.

עשות חפציך ביום קדשי:

הכוונה עשות חפציך מצד חפצים שלך וקיום חיותך ושמירת בריאתך במאכל יש שכר קיום מצוות ובחרת בחיים כמ"ש במק"א וקראת לשבת עונג ובשבת"ק שכרך כפול הרבה מאוד מצד מצוות שבת"ק והרכבתיך על במתי ארץ היינו ע"ד שאחז"ל אחר שאכל אדם ושתה נעשה לו לב אחד היינו מצד שכשדי גרמא לכלבא אזיל ובטיר לך וכן הוא אחר שניתן ללב כסיל מקור הבהמיות חלקו וחוקו נעשה נכנע וטפל ללב חכה וזהו לב אחד כאדם הרוכב על הבהמה וכובשה להנהיגה כחפצו וזהו והרכבתיך על במתי ארץ בחי' ארציות והוא בשכר הבחירה בחיים והאכלתיך נחלת יעקב נחלה בלי מצרים מצד שני עונג שבת"ק שכמו ששבת"ק הוא בחי' י' אומניות דפנים דרל"א שהוא בבחי' שמים נגד האחור שהוא בחי' ארץ כמרומז בר"ת ישמחו השמים ותגל הארץ והשמים היו מתפרטים עד בלי די עד שגער בהם הש"י לזה שכר דעונג שבת"ק הוא נחלה בלי מצרים ושכר דבחירה בחיים הוא בבחי' מע"ט שבעוה"ז שע"י לב אחד כנ"ל שזה בעוה"ז עצהיו"ט ויפה שעה אחת במע"ט בעוה"ז לזה כתיב והרכבתיך דהיינו ההבטחה לזכות במע"ט בעוה"ז כי זולת זה אין יתרון לאדם בעוה"ז על הבהמה והוא עולם עובר כצל משא"כ מצד מע"ט הוא יפה והאכלתיך כחלת יעקב בשכר עונג שבח"ק שהוא בגדר מע"ט גם שהיא פעולה בהויות הרי בשבת"ק מאיר האחדות בכל העולמות והטפל התחתיות לעליות כידוע ממאמר זוה"ק כגוונא ויפה שעה אחת קו"ר בעוה"ב דהיינו והאכלתיך דקאי אהנאה השלימה כי נחלת יעקב אע"ה בעוה"ז הייתה בדרך הבטחה והקנאה והורשה והוא הוא ההנאה.

ואולי מצד זה אמרו חז"ל מעולם לא עלה משה רבע"ה לשמים רק לי' טפחים הסמוכים לשמים דהרי כתיב ופני לא יראו ושמים הוא בחי' הפנים כנ"ל ובחי' מש"ה מאחז פני כסא כמו שאחז"ל שם ריש מס' סוכה היינו בחי' השמים כסאי ובבחי' והארץ הדום רגלי והנה עיקר מהירות העונש נמשך ע"י החטא בחי' ארציות בפועל ולזה כתיב לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי בחי' עונש מכונה לבחי' ארץ הדום רגליו של הש"י ומזה היא בחי' רגל וע"י פגמי הרעיונות נמשך אח"כ ממילא פגע הפעילות בהחלט ונמשך ע"י זה מהירות הנקם וזש"ה אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני כי בחי' חסד הוא מלא הארץ בבחי' חסדך ה' מלאה הארץ ועננא קדמאה שנגד יום א' דסוכות הוא יומא דכולא כידוע מכוונת סוכה וזה בחי' ר"ת ותגל הארץ כח ז' ימי הבנין ששרשם על מימי החסד וזה בחי' מש"ה תכון תגל בל תמוט עושה אלה לא ימוט כי בחי' אלה הוא מבחי' ו' פעמים ו' כידוע שזהו בחי' רגל כנ"ל ששייך בזה בל ימוט וזש"ה רגלי עמדה במישור ע"י זה אני מכיר שבמקהלים אברך ה' בבחי' ברכה כמש"ה בכל מקום אשר אזכיר שמי אביא אליך וברכתיך דהיינו בחי' מקהלים יחוד יה' בוה' דפנים ואחור דרל"א בכסא עליון שהכל בתכלית ההתרומיות כי אלו היה בפגם במחשבה ח"ו היה נמשך ג"כ פגם בפעולה וכנ"ל מש"ה נר לרגלי דבריך בפועל מעש"ט ואור לכתיבתי הממשיך שמירה מפגם בפועל ע"י כח שמירה מפגם במחשבה.

אז תתענג על ה' י"ל ע"ד שאמרו חז"ל לוו עלי ואני פורע וזהו בחי' הבטחון והסמיכה שנוכל על זה לשון על כמש"ה שברו על ה' גול על ה' השלך על ה' יהבך וע"י בטחון הנכון בהש"י תתענג והיינו שגם שאין לך משלך תלוה גם עפ"י מ"ש במקום אחר שתיבת על ה' קאי אבחינת ההבחנה שע"י העתיד גם שהש"י מדתו לדון רק באשר הוא שם מ"מ הוא ע"ש טובות שעתידין לעשות ואינו משגיח על לא הטובות המעותדות בעם בני ישראל לזה אמר תתענג על ה' מצד בחינת העתיד שודאי לא יעזוב אותך והבא לטהר מסייעין אותו אשר לזה כתיב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב שלא יאונה אליו רעה כלל ורק הפעולה רעה בעצמה מתפעל ממנה עונש קשה בעצם כידוע גם מצד נקיבתו הספינה הכל נפרעים ממנו על שגרם להם לא טוב והטוב היינו רק התחלת הבחירה זה לבד איננו יוצא מפי עליון כידוע שצדיק ורשע לא קאמר כנ"ל היטב:

נט כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם הכוונה שע"י ההבדל והפירוד שביניכם ואין שלום בין העריות ע"ז זה הוא ח"ו ג"כ הבדל לבין אלהיכם וכתיב ישא ה' פניו אליך ע"י מה שוישם לך שלום וכמו שאמרו חז"ל ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד וכו' כששלום ביניהם היא מלכם ויהי בישורון מלך כידוע וזש"א שם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם דהיינו כנ"ל שע"י שאין שלום בין עב"י אין בחי' נשיאות פנים לעב"י ח"ו משא"כ על ידי בחינת וישם לך שלום כנ"ל ישא ה' פניו אליך היטב:

ס ומקום רגלי אכבד בבחי' הארץ הדום רגלי וכתיב מלא הכל הארץ כבודו והארץ האירה מכבודו וכן הוא מ"ש בריש הסימן קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח דהיינו כנ"ל שבחי' אור נמשך ובחי' הכבוד בבחי' והארץ האירה מכבודו וכמ"ש במק"א בזה בבחי' מה שאמרו חז"ל מהיכן נבראת האורה נתעטף הקב"ה בטלית וכו' כידוע ובחי' טלית הוא בחי' כבוד נמשך מבחי' ס"ג שבפנים דרכ"א מבחי' אל הכבוד גי' ס"ג כידוע כמ"ש במק"א ועכ"ז הוא בחי' לבוש מאני מכבדותא כנ"ל וכן הוא בחי' בשכמל"ו אותיות כמל'"בוש שם הוא פנים כבוד הוא בחי' לבוש ובסדר ההלבשה בשם האר"י ז"ל הר בחי' וה' הוא מבחי' הכבוד כידוע:

ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ:

היינו ארץ עליונה עולם הבריאה נצר מטע הש"י משא"כ אוה"ע כתיב בהם אברו גוים מאכלו ורק ה' עוז לעמו יתן עוז היינו בריאה עליונה כמ"ש במק"א בבחי' עוז וחדוה במקומו ובמק"א כ' עוד עמש"ה אבדו גוים מארצו כי לכאורה היה טענה לאוה"ע מדוע ע"י מה שלא רצו לקבל התוה"ק ראה ויתר גוים ואבדו מארץ עליונה המבורכת ארצות החיים דבריאה שר בו טוב כמש"ה והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ דהיינו טוב המיוחד להש"י וכמ"ש במקום אחר והלא היו מעותדים מהם הרבה בדים יקרים וקדושים ולגבי טוב הנכון הרי הכל טפל ובטל והיה צד שיהיו נדונים ע"י זה כנופלים לגרים אך ע"י מה שמ תו של הש"י לדין באשר הוא שם ע"י זה נכו שאבדו הגוים מארצו כיון שאז מיאנו בקבלת התוה"ק וגם שטובה המעותדות מאתנו מצטרפת בתחלה אצל הש"י אין זה רק בעב"י במדה שמדדו הם שקיבלו התוה"ק גם שמצר באשר הוא שם ולפי מקומו ושעתו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא עכ"ז תוכו לרגליך לסוף כבוד השכר לבוא והוא אצלם כאלו כבר נתונה להם הטובה דשכר מצוה כן מודד הש"י להם ומצמיח פירות מעכשיו עבור מע"ט המעותדים להיות לעב"י משא"כ אוה"ע שמיאנו בקבלת התוה"ק מצד ששלוות פתיים בעוה"ז הפליגה דעתן מלבחור בטוב העתיד ע"י זה דין שלהם היא באשר הוא שם גם לגבי מע"ט המעותדים מהם וז"ש הפיר עצת גוים בעל מיפר ומייגז גייז וזהו הפסק מע"ט שלעתיד שלא יצטרפו עכשיו והניא מחשבות עמים רק מחשבה לא טובה מצטרפת אצלם רבות מחשבות בלב איש מעב"י ועצת ה' היא תקום שיצטרף רק מחשבה טובה ע"י מה שעצת ה' היא תקום ולעולם תעמוד אצלם ע"ש אמונת העתיד ומחשבתו לדור דור עי"ז זוכים עב"י לנחלה בלי מצרים מדביקותם בחיים על כל מוצא פי ה' שעליו יחיה האדם וזהו בחי' בריאה ה' עליונה שיחה דפה מלכות עליונה בבחי' עוה"ב שהוא בלי מצרים והוא בחי' מחשבה טובה משא"כ מחשבה לא טובה ששרשה רק מבחי' עץ הדעת טוב ורע דיצירה חטה היה בבחי' לחם לבדו ושם גבולי קצוות העולם ורק בחי' טוב דיצירה בחר בו ה' בחי' ציון היטב:

סא שוש אשיש בה' י"ל כפי לשון היינו מצד כי שארי שמחות אחר תה תוגה משא"כ שמחה של מצוה מצוה מצוה גוררת מצוה ואין לה הפסק ושובע שמחות את פניך בחי' שמחה של מצוה היטב וכמו צדקה שגוררת מעני אחד לכל עניים כידוע היטב:

וצמח צדקה ותהלה כי יש שמשבחים את הת"ח ואינם פונים להספיק להם כל הצטרכיותם בכבוד בריוח בזמנו או מצר שאין אהבתם להת"ח נכונה כ"ש כראוי בלב שלם או ששוכחים לצאת י"ח ההפקתם כראוי ע"י מה שכבוד הת"ח הוא שלא ישאל חלקי גם שלא יחזיר אחר הספקתו להמציא נפשיה לגבי העשירים ב רק דלים ורשים מתוה"ק ועניי הדעת טושזרשים ג"כ בהשג ידם לגבייהו לבד נאמר דבעי ומקרבא ולאייצויי נפשיה לגבי גומלי חסד עמהם משא"כ הת"ח השלימים ח"ו להראות ע"ע שום הכנעה או זלזול או בקשה להשלים מחסורם (ולת"ח מותר להיות בו שמיני שבשמינית וכמ"ש במק"א בבחי' ויגבה לבו בדרכי ה' כידוע) וכדכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ וכו' וכמו שאחז"ל וכתיב יששכר באוהליך שלא נצטרך לצאת חוצה שום פסיעה לבר להודיע מחסרו ואפילו מלמדים וסופרים ניתן להם חפוצתם בדרך כבוד ויש שנותנים צדקה רק שע"י זה הנקל בעיניהם כבוד הת"ח ת"ו כיונו שאחז"ל אכל עמו נחשב לו כנבלי חרס בעיניו והתיקון יהיה שיצמיח צדקה ותהלה יחדיו שישפיעו להת"ח בשופי ומ"מ יוסיפו תמיד בשבחם ותהלתם ויוסיפו חשיבותם תמיד בלי שום גרעון כי יבינו שמה שמקבלין מהם הת"ח הוא כאלו הם נותנים להעשיר כמו שאמרו חז"ל:

גי"ל ע"ד שאמרו חז"ל וחסד לאומים חטאת שכשעושים להתיהר הוא חטאת ומ"ש במדרש שו"ט שם שחסד שעושים מגין עליהם ומכפר כחטאת או"א דא"ח וכשאין מגמתם להתיהר מכפר כחטאת ואם כוונתם להתיהר הוא חטא כי גם ב"נ נצטוו על ע"א וגאות הוא כע"א וא"כ בגוים שרובם ככולם מגמתם להתיהר א"א שיהיה בהם בחי' צדקה ותהלה כי הנותן צדקה מתגאה על המקבל ואינו מהללו משא"כ בעב"י צדקו יחדיו שני הבחי' צדקה ותהלה שנותני הצדקה מהללים להמקבלים תמיד כמ"ש במ"קא שמתוך שלא לשמה בא לשמה בעב"י בנקל או י"ל שבעב"י מקבלי צדקה מהללים להש"י על שזכו שיקום ע"י מצוות צדקה שיהיה עלייה ותיקון להעשירים ע"י וגדול מה סהעני עושה וכמ"ש במק"א דהיינו מצד שנ"ר הש"י הוא מנ"ר של עב"י ותיקונם וזה לא שייך בזולת עב"י:

גי"ל דקאי אב' בחי' צדקה היינו מיימינים מה שלך ה' הצדקה ובשבילך לש"ש הוא בצדקה בבחי' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה לו להש"י ומה שאנו עושים לנו דהיינו בשבלינו הוא בושת פנים בגד עליון ועכ"ז הרי בשמאלה עישר וכבוד והרי זה בגדר תהלה בעוה"ז עד שמים חסדו ובחי' תהלה הוא נגד הבל מפורסם בעוה"ז משא"כ בחי' צדקה וה רב טובך אשר צפנת ליראיך גם אי אפשר לאוה"ע לצייר זה שרש"י מצמצם רצונו שיהיה לי נ"ר מצדקה דעב"י ועב"י קבע להם הש"י בחי' תנו עוז לאלקים מרוב האהבה וחיבה יתירה ובחי' צדקה ותהלה מכוון נגד צ' הארץ שאיננו בידי אדם בגינה וכארץ תוציא צמחה הוא בחי' תהלה כנ"ל שאיננו מסוקל מאבני מכשול ומצמח קוץ ונגד כגנה ורעיה תצמיח הוא בחי' צדקה דמיימינים שהוא ברור ונקי לנכון וע"י מה שנ"ר הש"י הוא מנ"ר שלנו נטפלים אותם שבבחי' תהלה לאותם שבבחי' צדקה לנכון כנ"ל וזה לא שייך באוה"ע והיינו יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים שנגד כל הגוים יהיה צדקה ותהלה בעב"י שניהם כאחד טובים כנ"ל:

סב נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך לכאורה היה ל"ל אם אתן עוד את דגנך או אם עוד אתן אך י"ל הכוונה פשוטה כי לשון עוד הוא לשון תוספות על העיקר וכאן שאמר עוד מאכל הוא מורה על הפרפרת שנאכל אחר עיקר האכילה ונאכל על השובע ומ"מ הוא חביב ביותר וזש"א אם אתן עוד מאכל כי האוה"ט גם ששביעים מרוב טוב מ"מ ממון עב"י חביב עליהם ביותר כמו הפרפרת שנאכל על השובע וחביב והבטיח להם הש"י שלא יתן עוד לאוה"ע ממון עב"י רק עב"י ישבעו ויתענגו מברכתם ברכת ה' ברוב עושר בכבוד ואין לזרים חלק אתם בנחלת ה' רק יגיל יעקב ישמח ישראל:

סו והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו. כתיב לשון די וכן אמרו חז"ל להקביל מני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש די ובשבת"ק ור"ח אמרו חז"ל להקביל פני רבו שהוא ג"כ מבחי' די כנ"ל ושמעתי בזה מהרבני השנון מוה' מאיר הלוי ני' א"ק נדבורנא יצ"ו בשם הרב הג' המפורסים בש"ט מוה' צ"ה ז"ל מ"מ דשם כי צנור גבול שפע השגת התלמוד הוא ע"י רבוי ע"כ שמעתי והרי זה בבחי' תפסת מועט תפסת שהצימצום לבחי' גבול הוא גורם השפע ואולי בחי' שבת ור"ח בהקבלת פנים יורה בחי' פני חמה ופני לבנה שמש בשבת צדקה לעניים זהו בחי' פני חמה השייכים לשבת"ק ור"ח מספרו ללבנה בחי' פני לבנה וכל זה בבחי' צמצום כמ"ש בתדב"א זל"ו למלך שהיה לו לבינה של זהב שלקח מעט ממכה ועשה ממנו תכשיט ע"ש.

ואולי זהו בחי' מה שאמרו חז"ל דבר גדול מעשה מרכבה בבחי' אור החמה מאור הגדול וכו' זהו בחיי מדי שבת בשבתו ובבחי' יהיב חכמה לחכימין שהמוכנים למעין בחי' שבת הן בבחי' שורש נפשם מסוגלים לכך והן בבחי' סבותיהם שהם בנייחא שלימה ומלאכתם נעשית ע"י אחרים לגמרי הן בבחי' שהם בגדר דביקות במקור הברכה ששבת"ק הוא מקור הברכה והיינו בהיותם בשלימות בסמו"ט כפי התוה"ק כמש"ה ברוך אשר יקים התוה"ק והברכות שבפ' בחוקתי ובפ' תבוא הם בגדר בקש שלום ורדפהו ששלום מחזיק ברכת הם הם הזוכים לבחי' מדי שבת שנפתחים להם צינורות השגה בחכמה העליונה הק' מבחי' שבת עליון והוא בחי' מש"ה והשיג לכם דיש את בציר שאו' די"ש מרמזים לשם הק' שדי שהוא בחי' בריאה עוה"ב יה' לא מתפרשין י' עליונה הוא חכמה עליונה מקור הנייחא והשביתה להנצל מבחי' עוסק יהולל חכם וכו' ניחא מסטרא דקדושה וע"י בחי' שדי שאמר לעולמו די שכן הוא בשבת"ק תכלית מעשה שמים וארץ וצבאיהם בבחי' די והשגת זו היא בבחי' בציר בחי' מקור היין גימ' סו"ד ה' ליראיו וי' עילאה ממנה בחי' יראה עילאה ובחי' מדי חודש בחדשו הוא בחי' דבר קטן הויות דאביי ורבא ז"ל ועפ"י מ"ש שם בעין יעקב ובספה"ק כש"ט ולק"י והתחדשות הפלפולים שאין מהם הלכה למעשה היטב שייך לזה בחי' קטן כמו שסגנון זה נקבע להקטנים המתחילים להכנס לחכמת והבנת התוה"ק והיא בחי' מדי חודש בחדשו כנ"ל שע"י ההבנה שיש לו בעצם בתולדתו הטבעית זוכה ג"כ לשכל נקיה בבחי' מנדעא ליודעי בינה והוא בבחי' הצמצום שבדעת הרב לעשות שביל וצינור לתלמידיו להשכיל ושני בחי' די אלו גורמים שיבואו כל בשר להשתחוות כמ"ש במקום אחר שתנועת השתחויה לפני הש"י מורה שאנו כבהמות נגדו שהולכים בלי קומה זקופה לולא חכמה שנותן לנו הש"י ועפ"י הדרגת שני צימצומים האלו ניכר ביותר שהש"י מקור כל חכמה והבינה ממנו ה' יתן חכמה וכו' ובבחי' זו הרי מש"ה שמש ידע מבואו היינו ע"י כלוי חכמת האמת סוד ה' ליראיו שיש בחי' דעת טוב הולך ואור עד נכון היום בבחי' תזרח השמש יאספון וצלע"ע במקו"ר בזה.

ובסגנון זה יכוון דחי' הדרגה שמשבת"ק עד ר"ח בסגנון הדרגות שיש בסגנון הלימודים כמדומה שכ' במק"א שאולי נגד פרד"ס הם המדריגות שבת"ק ממנו סוד שמבחי' אור אצילות יו"ט נגד בחי' דרוש בחי' בריאה וכיון שיו"ט הוא בחי' מקרא קודש אולי הוא ג"כ בבחי' מאור הגדול ואולי כיון שקביעתו לימי החדשים שללבנה הוא ג"כ בחי' הלבנה וגם שאמרו חז"ל סקבא דשתא ריגלא מ"מ מתהפך זה לטובה בבח' חדוותא דשמעתא בחי' דרש ולזה ביו"ט המצוה הוא בשמחה יתירה והוא בחי' ששם עלו שבטים שמה ש כסאות ששייך בחי' הרגל לבחי' כסאות שהם מבחינת הכסא עליון הק' דבריאה היטב חוה"מ נגד בחי' יצירה ע"ד רמז בחי' ר"ח בחי' פשט עשיה טובה:

ואולי יכוון נגד בחי' אלף נכנסים למקרא ומאה מהם שנכנסים להצליח במשנה שבע"פ ועשרה מהם מצליחים בגמרא פלפול ואחד מהם נכנס שראוי להצליח בהוראה ובחי' הוראה להצליח בה כלול בזה כל הפרד"ס אם שיודע בפועל או שעכ"פ מאמין בהסודות הנאמנים של אמיתיות התוה"ק דרך כלל שע"י זה שייך בו מ"ש בתדב"א זל"ט שאין ללמד תוה"ק ברבים אא"כ למד תנ"ך ומשנה ומדרש ושם נדפס הפי' דהיינו להוראה לרבים ואמרי חז"ל הרוצה להכיר את מי שאמר והיה העולם יעסוק במדרש והיינו מצד שבמדרש חז"ל בלולים סוד תוה"ק ובסוף הקדמת צל"ח הק' כתב שכל לימוד סוד תוה"ק בעוה"ז הוא רק כתינוק הלומד א' ב' שע"י זה יפתח לו אח"כ הידיעה לקרות בספה"ק וכן הוא עיקר תועלת לימודינו בפשט ודרוש תוה"ק במה שע"י זה יופתחו שערי אורות הסודית להשיגם בעלמא דקשוט והיינו מצד שתכלית הידיעה בחכמת אלוקות האמתיות בפרטות הוא שלא נדע זה בעוה"ז וכמש"ה החקר אלוה תמצא וכו' כמ"ש בזה במק"א הכוונה עיי"ש ובספה"ק כש"ט כתב ג"כ בזה במה שאמרו חז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו וגם שהוא כלל הצריך לפרט וכמ"ש ברעמה"ק פ' בא ופ' וארא עכ"ז הוא ג"כ פרט הצריך לכלל וכל או א יש לו חלק בתוה"ק כמה יגיע לגורלו בהשגות פרטיות בסוד תוה"ק וכמה יעסוק בפשט ריז דרש ויסמוך א"ע על ידיעתו דרך כלל שרש"י הכל כאין נגדו והוא סבת כל הסבות ועלת העלות ברצונו ורשות ממנו הכל בסגנון התוה"ק שניתנה ע"י משה רבע"ה נאמן ביתו והוא אמר ויהי צוה ויעמוד כל פרטי הזמנים והמקומות והנמצאים ברצונו עפ"י דרך זה של התוה"ק לבד ועל סמך ידיעת כלל זה מוסד כל פרטי מעשה ודיבור ומחשבותיו וכל סיבותיו רק עצהיו"ט כפי דרך התוה"ק הידועה למשה רבע"ה יותר מלכל אדם זולתו היטב:

וזהו המכוון במש"ה מי ימלל גמורות ה' וכו' שמבחי' הגבו' הוא בחי' הצמצומים והפרטים ישמיע כל תהלתו כי בל הפרטים צריכים להכלל וכידוע מ"ש בריש של"ה הק' על מאמר זוה"ק קוב"ה כתים וגליא תוה"ק סתים וגליא ובבחי' מש"ה אהללה שמך לעולם קאי בחי' תהלה על בחי' שמי לעולם להעלם ששייך לזה בחי' י"ה נסתרות ועכ"ז גם שלא עליך המלאכה לגזור אי אתה בן חורין להבטל ממנה מלעסוק בפרד"ס עד מקום שידו מגעת וכפי המסובב לפניו ולגבי ידיעת פשט רמז דרוש אין צריך להיות אזהרת שלא להורות קודם שיודע ההוראה ההוא ברורה לו כיום שזה ירוע ממילא אך גם במה שלפי הרגשתו אין חסר לו ידיעה בהנוגע אל הוראות הפרטים שעוסק בהם מ"מ הזהירנו בתדב"א ז"ל שלא ולהורות לרבים עד שילמוד תנ"ך וכו' שיהיה לו יד גם בידיעות פרטיות בפרד"ס מלבד מה שכל הפרטים כלולים בכחו בידיעה כלליות כנ"ל.

ואולי ירמז לזה ג"כ יש"ה ואכרה לי בחמשה עשר כסף ידוע מה שאמרו חז"ל בזה בר"פ ג"ה וי"ל ג"כ שחמשה מרמז על ה' בחי' תנ"ך משנה ומדרש כנ"ל) אולי הם כנגד תיקון ה' בחי' נרנח"י) וכל זה בבחי' עשר כסף י' עלאה יראה עלאה שע"י יראה נכונה זמ"ן נק"ט אוצרו כנ"ל כיו"ט וכסף היינו רחימו כידוע ועי"ז זוכה לתוה"ק קנין אחד נמצא שמורי הוראות לרבים לנכון הם מכונים לבחי' שבת"ק שמש בשבת צדקה כנ"ל וכ' ניתן לכם המורה לצדקה הן המגיעים רק לבחי' פלפולים נכונים בלי שיהיו ראוים להורות לרבים הן בבחי' יו"ט הק' שבו צריך להיות שמחה יתירה בחי' חדוותא דשמעתא כבמדרש הנעלם הק' שהוא תיקון המעותד לבסוף ג"כ:

ואולי הר"ז בבחי' מה שימות בן דוד יהיו בערך אלף השביעי כנו ערך יו"ט נגד שבת ובמק א כתבתי בזה צריך לע"ע וגם שיו"ט לודוייו לירח מאור הקטן מ"מ הוא מק"א קודש ושייך לשבת"ק ולבסוף יהיה אור הלבנה כאור החמה וכ' ירח יקר הולך והמצליחים רק בבחי' משנה באוקמי גירסא הם נגד בחי' חוה"מ שקרבנותיו שוים ליו"ט בבחי' רמז ואני קרבת אלקים לי טוב שתי בה' מחסי לספר כל מלאכותיך שבחי' הסיפור היינו בחי' בקיאות וגם שמסקינן סיני עדיף מ"מ בעל גמרא עדיף מבעל משנה כי עסקינן בבעל גיורא שהבקיאות ג"כ לא נעלם ממנו ויוכל למצוא מבוקשו בבקיאות לההוראה וכן בעלי הוראות צריך להיות להם בקיאות למצוא מבוקשם בהנוגע לההוראה וצ"ל בהם פלפולים טובים כי עני מידיעת פלפול בסגנון האמת להיות עכ"פ מתון להבין דבר מתוך דגר ולפלפל מצד נה שדברי תוה"ק הם עניים במקום זה וכו' וצ"ל חורזים ממקום למקום לקרב את הרחוקות כמ"ש במק"א בזה וכל אומניות אשתכחו בגווה כמ"ש ברעמה"ק וכמשל החייט שחותך הבגד לכמה חתיכות וחוזר ומקרב אותם כל או"א על מקומו ותופר וכמ"ש במק"א בזה בבחי' מחצדי חקלא ועני מהבנת פלפול כעין ולא ידע ואינו יודע שאינו יודע ואינו יודע לפעמים להיות מסתפק ושואל וכל שיש בו הבנה רק בקצת סגנון הפלפול ע"י שיתפלל בלב שלם להש"י שיצילהו משגיאות ה' יתן חכמה וכו' כי הש"י יהיב חכמתא לחכימין שהברכה צריך להיות שורה על המוכן לזה וכמשל שאמרו חז"ל מי שבידו קימה יכול למדוד לקבל התבואה ובעלי מקרא הם שבחי' ר"ח שקביעתו רק עפ"י סוד העיבור שבע"פ וכן תוה"ק שבכתב הוא רק עפ"י סגנון תוה"ק שבע"פ ולזה העוסקים במקרא מדה ואינה מדה כמו שאמרו חז"ל:

סליק ספר ישעיה בעזר ממית ומחיה.

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה