מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
יונה
ד ויאמר אלהיכ' אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון ויאמר היטב חרה לי עד מות:
כי יונה הנביא ע"ה נתיירא לילך אל נינוה שלא יעשו תשובה אז ויוחזק לנביא שקר או שיהיה חילול ה' או שיהיה ע"י זה ח"ו טענה על עב"י שאינם זריזים כ"כ לתשובה ובמקום אחר כתבתי בזה שמצד שאמרו חז"ל ישראל עזין שבאומות לזה פחד יונה הנביא ע"ה שאוה"ע תיכף שהוא יזהירם שיחזרו בתשובה ישובו בבושה שיכלו לעורר הלבבות בנקל כיון שאינם עזים כל כך משא"כ עב"י קשה להם לעורר בחי' הבושה בנקל בשלימיות כיון שטבעם נוטה לעזות שהוא נגדיות לבושה ומ"מ נראה שבחי' העזות שבעב"י הוא רק לבריות שהרי אמרו חז"ל ג' מדות באומה זו וא' מהם הוא מידת הבושה כידוע והכוונה במשל הקיקיון הוא בבחי' תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורעניות והקיקיון היה נמשל לתריס והסתלקותו הורה פורעניות על המוחלטים לבלי תשובה שבעב"י ואמר שחרה לו היטב על זה מצד חילול ה' שבזה שמקבלי תוה"ק יהיה בהם צד גרעון נגד מי שלא קיבלו התוה"ק וחרה לו על שזה נמשך ע"י שליחותו לנינוה להשיב בתשובה והיה דזה חילול ה' כנ"ל והרי גדר חילול ה' אין לו תיקון עד המיתה כידוע מהד' חילוקי כפרה וזה שאמר היטב חרה לי עד מות דהיינו כנ"ל שחרה לו על בחי' חילול ה' ע"י סוברו שנצמח על ידו חילול ה' וזהו עד מות בחי' תיקון שע"י המיתה כנ"ל: