אור ברסלב

מחוקקי יהודה יהל אור· הרב יהודה לייב קרינסקי

בראשית

הקדמה

פרק א

פירוש א

א וכן אמר הח' ז"ל (ס' צחות אות בי"ת) "ויש בית נוסף" כמו "יען וביען" (ויקרא כ"ו מ"ג) "בראשונה" (למטה י"ג ד') "הנו ראשונה", (פי' שבי"ת בראשונה נוספת וכאלו נכתב ראשונה):

פירוש ב

ב ובכ"י א הגי' "היה הבי"ת קמוץ בקמץ גדול":

פירוש ג

ג פי' אלו היתה נוספת משפט הלשון להיות קמוצה, כמו "בראשונה" והיה מן הצורך לכתוב "בָראשית" והנה גם דעת הח' ז"ל שהבי"ת נוסף, אבל לא כבית של "בָרִאשונה" כי הבי"ת של "בראשונה" היא בקמץ, והקמץ יורה על ה"א הידיעה, והבי"ת של "בְראשית" היא בשו"א, לפי שאי אפשר להנקד בקמץ שהרי אין שייך לומר שהבי"ת מורה על ה"א הידיעה, כי ה"א הידיעה מורה על דבר שנזכר מקודם לכן, במקום אחר, ונודע לשומע, וישוב ויזכירו שנית, ירמוז עלי' בה"א כי הוא הנזכר שזכר מקודם אבל כאן היתה ההתחלה:

פירוש ד

ד כל השמות שיש להם תי"ו באחרונה אותו התי"ו מורה על קישור ודבוק של שם אחר שיש לו שייכות עמו, והתי"ו מורה כאלו כתוב לפניך מלת "של" ד"מ "אֵשֶת אברם" (למטה י"א ל"א) היה ראוי לכתוב אשה של אברם, אבל עכשיו שנשתנה הה"א לתי"ו, הרי הוא כאלו כתיב אשה של אברם, וזה נקרא אצל המדקדקים דבוק או סמוך, כי מלת אֵשֶת דבוקה וסמוכה למלת אברם:

פירוש ה

ה כל מקום שמביא הח' ז"ל מלת "והטעם" ר"ל פירושו:

פירוש ו

ו כי הסמיכה אינה שייכה אלא בשני שמות זה אחר זה, ר"ל שם עצם או שם דבר, ואיך נוכל להסמיך תיבת "בראשית" לתיבת "ברא" שהוא פעל עבר, ואינו שם מן השמות, ואין שייך בו דין הדביקות, וע"ז פי' הח' ז"ל שהוא כאלו נכתב אחר תיבת בראשית מלת "הערב" או "הלילה" או "החשך" הוא רש"י ז"ל:

פירוש ז

ז ושם אין שייך לומר שהתי"ו מורה על מלת "של":

פירוש ח

ח לפי הגי' "נוסף" פירושו ידוע, ולפי הגי' הישנה "נושא" פירושה, ר"ל שיש לו איזה משמעות אבל בלי טעם:

פירוש ט

ט פי' שהי"א אינם נותנים טעם באיזה משמעות היא נושא הבי"ת, ואפשר לפרש דעת הי"א שבי"ת בראשית נושא המאמר את השמים, וי"ג "בלא טעם" ובכ"י א הגי' "כלי טעם" ופי' כי זאת הבי"ת הוא בי"ת הכלי, כמו "באבן יד" (במד' ל"ה י"ז) וכן בראשית ר"ל עם ראשית וכן כתב המורה (פ"ל מהחלק השני) "והבי"ת כבי"ת הכלי" (פי' כי אצל המדקדקים יבוא הבי"ת בשמוש בשני פנים, בי"ת הכלי ובי"ת העזר, בי"ת הכלי הוא כאשר דבר אחר נמצא תוך דבר, שהדבר המקבל הוא כלי לדבר המקובל ויאמר שהוא נמצא בו כאמרנו "היין בחביות" בי"ת בחביות, יאמר שהוא בית הכלי וטעם קריאתה בית הכלי בהורות מקום הדבר או הזמן, ובי"ת העזר כמו "ופעל בפחם ובמקבות יצרהו" (ישעי' מ"ד י"ב) בי"ת במקבות נקרא בי"ת העזר) והח' רי"ר רוצה לגרוס תחת "בלי טעם" "כלי ועם" ר"ל שהבי"ת נושא בקרבו הוראת "כלי" והוראת "עם" (מיט) והיא המכונה בשם "בי"ת הכלי":

פירוש י

י ר"ל ודעתם של י"א לתת טעם שיש להם ראשית:

פירוש יא

יא הוא דעת אריסטו והנמשכים אחריו וכן כתב המורה (ח"ב פ"ל) אבל מה שתמצאהו כתוב לקצת החכמים מהעמיד זמן נמצא קודם בריאות העולם מסופק מאד כי זהו דעת אריסטו:

פירוש יב

יב ופי' זה הפסוק האמתי כן בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים, זהו הפירוש המסכים לחדוש העולם (מורה פ"ל מה"ח ה"ב):

פירוש יג

יג ואין לטעון על הח' ז"ל במה שאמר למעלה "והנה שכחו וירא ראשית לו" שהשיג על דברי האומרים שהוא סמוך, ואיך עתה שב לומר כדבריהם, כי באמת דעת הי"א שמלת ראשית הוא לעולם סמוך, ודעת הח' ז"ל שיש מקומות שהוא סמוך, ויש שאינם סמוך:

פירוש יד

יד דעת הח' ז"ל שמלת בראשית אינו סמוכה מפאת הדקדוק. אבל היא סמוכה מפאת הענין ועיין (מלחמות השם להרלב"ג ח"ב פ"ב):

פירוש טו

טו פי' מלת "בראשית" למלת "ברא", הלא "ברא" הוא פעל עבר:

פירוש טז

טז פי' כי מלת דִבֶר הוא ג"כ פעל עבר:

פירוש יז

יז וכן מלת חָנָה פעל עבר:

פירוש יח

יח טעם הסמיכות יתברר בפסוק הבא אחריו, "והארץ היתה תהו ובהו", וטעמו בראשית בריאת שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו, ולא היה בארץ ישוב, כי היתה מכוסה במים, ויאמר אלהים יהי אור, ולפי דעת הח' ז"ל לא נברא ביום ראשון רק האור, ובסמוך יביא ראיה מדברי דהע"ה בתהלותיו בפ' ברכי נפשי (תהלי' ק"ד א') וכן דעת רש"י ז"ל והרלב"ג, אך הח' ז"ל תיקן כי הוי"ו במלת והארץ אינה משמשת כמו שאבאר במקומו:

פירוש יט

יט וכן הוא דעת הרמב"ן ז"ל שכתב, ואין אצלינו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא", וכן כתב הרד"ק ז"ל "ועיקר המלה (פי' ברא) על ההוצאה מן האפס אל היש", וכן יבאר הרדי"א ז"ל, וכתב שמלת ברא תורה על המצאת היש מאין, ועל התהוות הדבר הפעליי אחר האפס הגמור שהוא הנחתו הראשונה:

פירוש כ

כ ואין כן דעת הח' ז"ל, וכן יאמר בשיטה הראשונה "ואין מלת ברא כאשר חשבו רבים לעשות את שאינו ישנו, והעד (גי' המוטוט "והמוכיח") ויברא אלהים את התנינים הגדולים (למטה פסוק כ"א) והנה מצאנו, "ואם בריאה יברא ד'" (במד' ט"ז ל') שהוא כמו גזרה שגזר *א) וככה אמר הכתוב "ולכבודי בראתיו" (ישעי' מ"ג ז') *ב) שהוא נתיצת הכח בעצם *ג) ואח"כ יצרתיו שהוא הצורה, ואח"כ עשיתיו שהוא התיקון, כמו "וימהר לעשות אותו" (למטה י"ח ז') *ד) ומלת "וברא אתהן" (יחז' כ"ג מ"ז) לשון חתוך וגזרה, ואם זאת הגזרה היא מבנין הכבד, וע"כ כתוב "בורא קצות הארץ" (ישעי' מ' כ"ח) *ה) בעבור כי הקצוות אינם גופות *ו) וככה "ובורא חושך" (שם מ"ה ז') *ז) כי החשך איננו רק העדרת דבר *ח) (גי' המוטוט כי החושך אינו דבר והוא מקרה על דעת רבים *ט) כן הוא העברת הדבר *י) ) ובעל ס' יצירה יקראנה תמורה, תמורת חיים מות, תמורת עושר עוני, תמורת חכמה אולת *יא) והצל איננו דבר, רק דמות העדרת דבר, ואנשי המחקר אומרים כי הש"י בורא תמיד *יב) התורה וכסא הכבוד, ואין להם ראשית זמן ולא יהיה להם סוף:

פירוש כא

כא ושם כתיב אשר שרצו המים שמשמעו שנבראו מן המים:

פירוש כב

כב בפ' "ויברא אלהים את האדם" כתוב "בצלם אלהים ברא אותו" "זכר ונקבה ברא אותם" והזכיר בפ' זה שלש פעמים בריאה, ודעת הח' ז"ל כי בראו אותם יש מיש, כי נבראו מארבע יסודות:

פירוש כג

כג כי חכמי המחקר אמרו שהחושך הוא העדר האור וסורו, ולפי זה נברא אין מיש:

פירוש כד

כד ר"ל יש לה שני פירושים, וי"ג ברא לו שני טעמים ופי' ענין בריאה וענין אכילה, ובכ"י א) הגי' "בא לשני טעמים", ובכ"י יש"ר הגי' "וזה דקדוק המלה בלי ספק לה שני טעמים":

פירוש כה

כה שפי' לדעת הח' ז"ל ענין גזירה:

פירוש כו

כו שהוא מענין אכילה, וכן פי' הרד"ק "לא ברה אתם לחם", לא אכל אפילו אכילה מועטת, כי הבריה אכילה מועטת כמו "ואברה מידה" (ש"ב י"ג ו'), וכן פי' רש"י ז"ל ואברה ואוכל, וכן תר' על פסוק "ולא ברה","ולא אַכָל":

פירוש כז

כז לפני הח' ז"ל היה כתיב באלף ברא כאמרו באר היטב, וזה השני אל"ף תחת ה"א" וכן היה כתוב לפני רבינו ישעיה, כי בפירושו שם כתב "ונתחלף הה"א באל"ף (רי"ר).

פירוש כח

כח פי' כי הוא מענין אכילה:

פירוש כט

כט מבנין הפעיל, כי המדקדקים קראוהו לבנין הפעיל בנין הכבד הנוסף, כי הפעל יוכל להבנות על שבעה בנינים, שלשה מהם בתמונת פועֵל, ושלשה מהם בתמונת פעול, ואחד מהם בתמונת פעל חוזר, ובעלי הלשון קוראים להבנינים הפועלים בשם אבות, ולהבנינים הפעולים בשם תּוֹלָדוֹת וקוראים לבנין פָּקַד בִּנְיָן הַקַל ולבנין פִּקֵד בִּנְיָן הַכָּבֵד ולבנין הִפקִיד בִּנְיָן הַנוֹסֵף, וקראוהו בנין הכבד הנוסף, להורות שהכבדות שלו הוא בעבור שתי אותיות הנוספת על אותיות השרש, שהם הה"א והיו"ד:

פירוש ל

ל מלת להברות והיה "להבראות":

פירוש לא

לא וי"ג "ואם היה באל"ף יהיה כמו להבריאכם", ובכ"י א) הגי' "ואם היה באל"ף כמו להבריאכם":

פירוש לב

לב ר"ל שהוא מלשון "הביאי חבריה" (ש"ב י"ג יו"ד) והוא גם מענין אכילה, ור"י ן' גנאח פי' שתשמינו עצמיכם, כאלו אמר להבריא אתכם, וכן פי' הרד"ק והרלב"ג מלשון "ועגלון איש בריא" (שופ' ג' י"ז):

פירוש לג

לג מבנין פִקֵד:

פירוש לד

לד שהוא מלשון כריתה, פי' שתכרות עצי היער ותבנה שם ערים לשבת, וכן פי' רש"י ז"ל והרד"ק שם:

פירוש לה

לה כ' ברו לכם הוא מבעלי הה"א (ר"ל כמו ברה ליחיד) על משקל "עשו פסח" (מ"ב כ"ג כ"א) (ר"ל שהוא כמו עשה ליחיד) והוא לשון ברירה ור"י ן' גנאח בשרש "ברא" פי' ובראת מלשון בחירה וברירה וכתב כי ר' יהודה חשב כי ברו לכם איש מן השרש הזה:

פירוש לו

לו פי' לשון כריתה וגזרה, ודמהו הריק"ם ללשון הערב שאמר לכריתה אל=ברי, וכן תיוב"ע "ויבזעון יתהון בסיפיהון":

פירוש לז

לז ופירושו:

פירוש לח

לח דעת הח' ז"ל שהארץ היתה מכוסה במים לאחר שנבראת, וכן פי' על הפ' "והארץ" כי הארץ היתה מכוסה במים, וכן בפי' (תה' ק"ד ט') על הפ' "גבול שמת בל יעבורון, בל ישובון לכסות הארץ" כתב בעבור שכתב, בל ישובון לכסות הארץ, היא לאות, כי הארץ היתה מתחילה מכוסה במים, ובחפץ השם דחק הרוח אל המים ונראתה היבשה, אחר שנברא האור שהיה עיקר, ונעשה הרקיע מבדיל בין מים למים, וזה הוא שאמר שטעם ברא לגזור ולשום גבול נגזר:

פירוש לט

לט והמבין דבריו יבין, וכמו שהביא הרמב"ן ז"ל מדרז"ל כח מעשיו הגיד לעמו (תה' קי"א, ו') להגיד מע"ב לבו"ד אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב, ואמר בראשית ברא אלהים, כי מעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו, אלא מפי הקבלה עד מרע"ה מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו, ועיין בהקדמת המורה לחלק השלישי שכתב "וכבר בארנו שאלו הדברים הם מכלל סתרי תורה, וידעת ג"כ איך האשימו רז"ל מי שמגלה אותן" עיי"ש:

פירוש מ

מ השם "אלהים" מורה על ענינים רבים, וע"כ תרגמו אונקלס פעם שם המיוחד כמו פה, ובמקומות אחרים כשידבר במעשה נסים, ועם האבות, ועם משה, ובמתן תורה פעם יתרגם אותו מלאך ופעם מלאכים, ופעם מימרא דה', ופעם רברביא, ובכ"מ יתרגם אותו כפי הראוי בענינו:

פירוש מא

מא בלשון יחיד "ויטוש אלוה עשהו" (דבר' ל"ב ט"ו)"ויסך אלוה בעדו" (איוב ג' כ"ג) ושם זה אלוה בלשון יחיד לעולם קדש, חוץ משנים (בדניאל י"א ל"ח, ל"ט) כי לא מצאנו שנקרא הדיין או המלאך אלוה חוץ מהבוי"ת לבדו, גם שם אלוה תמצא תמיד בכל המקרא מלא עם וי"ו בין הלמ"ד והה"א מלבד אחד שהוא "יזבחו לשדים לא אלה" (דבר' ל"ב י"ז) שהוא חסר, לפי שהשדים לא אלוה הם

פירוש מב

מב משקלו בלשון רבים, מפאת הכחות העצומות עד אין מספר, אשר ייוחסו להעצם הנשגב בלי חקר וגבול, ומדתו מדת הדין, כי כל דרכיו משפט, ויקראו המלכים והשרים והשופטים בשם אלהים, כי גם המה לפי ערכם ישלטו וישפטי ע"י כחות שונות, זה בכה, וזה בכה, וגם עובדי אלילים יקראו לעצביהם אלהים, ויערכו להם כחות רבות, ולא יתאחדו באמונתם, כי איש איש לפי דמיונו ושכלו המוטעה יעשה לו אלהים, ויש לעם אחד אלהות הרבה, בערך הכחות הנפרדות אשר ייחסו להם עובדיהם, וע"ז נאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים (שמות י"ב י"ב) וכן אמר החבר (כוזר מאמר רביעי פ"א) והח' ז"ל בפירושו (תה' י"א ז') על הפ' "ישר יחזו פנימו" כתב "כי לא ימצא לשון רבים עם השם הנכבד (הוי"ה) רק על שם אלהים לסוד עמוק", ויאמר הח' ז"ל, אחר שמצאנו אלוה לשון יחיד במקום שכתוב אלהים, הוא לשון רבים והוא מדרך הלשון שיאמר על יחיד גדול לשון רבים דרך כבוד כי הוא נחשב כרבים:

פירוש מג

מג ובשיטה ראשונה "ומלת אלהים צורות אמת, שאינם גופות, ולא בגופות, והעד "ואתה תהיה לו לאלהים" (שמות ד' ט"ז) וקדושי הארץ המקימים משפטי אלהים בארץ גם הם נקראו אלהים, ובני עליון, ובעבור כי מעשה ד' ע"י המלאכים, וכן וישלח מלאך ויציאנו ממצרים (במד' כ' ט"ז) ואיננו משה כי הוא דבר זה, "ומלאך פניו הושיעם" (ישעי' ס"ג ט' ) וכתוב הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ"ג כ') ולפני זה "ויסע מלאך האלהים" (שם י"ד י"ט) והנה השם הוא אלהי האלהים (פי' להורות על מעלת נצחיותו אשר ממנו נאצל נצחיות שאר הנבדלים נאמר שהוא אלהי האלהים) שהם המלאכים, גם יקרא אלהים, כי כן הוא להם כמו קדש הקדשים, שקרא "קדש" כמו "ואל יבוא בכל עת אל הקדש". (ויקרא טז ב):

פירוש מד

מד והמלות האלה שיש בסופו יו"ד מ"ם מרמז כל פעם בלשון רבים, ואעפ"כ נאמרים על יחיד משום דרך כבוד, "כי אלהים קדושים הוא" (יהושע כ"ד יט), וכאשר אמר לשון רבים חזר ופירשו בלשון יחיד, שנאמר "הוא" "אשר לו אלהים קרובים אליו" (דבר' ד' ז') וחזר ואמר "כד' אלהינו" (שם) ולא נמצא שם אלהים בכנוי אל יחיד, רק אל מלך, "ויתחזק בד' אלהיו" (ש"א, ל', ו') "ויקרא אסא אל ד' אלהיו" (דה"ב י"ד יו"ד) ואל כ"ג "שמן משחת אלהיו עליו" (ויקרא כ"א י"ב) וגם אל הנזיר, "כי נזר אלהיו עליו" (במד' ו', ז') לפי שהם מיוחדים בקורבה לאלהים מזולתו, או שידבר כן אל הכלל, "אשרי העם שד' אלהיו" (תה' קמ"ד ט"ו) ונמצא פעם אחד "זו כחו לאלהו" (חבקוק א' י"א) בלשון יחיד לבזיון:

פירוש מה

מה ובשיטה ראשונה "ומנהג כל לשון איננו כמנהג לשון אחר, כי הנה יש לשון שלא ידבר אדם לגדול ממנו רק בלשון רבים, גם בלשון ערבית יאמר הגדול נעשה תחת אעשה, ולא כן בלה"ק, רק אם יספר על הגדול ממנו יאמר לשון רבים, כמו "ואם אדנים" (מלאכי א', ו') "ביד אדנים" (ישעי' י"ט ד') "אם בעליו עמו" (שמות כ"ב י"ד) "כי בועליך עושיך" (ישעי' נ"ד ה') אעפ"י שהוא אחד, והנה בעבור השני דרכים אמר הכתוב "בראשית ברא", והנה יש בזה שלש חלוקות, בלשון לועז, ובלשון ערבית, ובלה"ק, בלשון לועז כשידבר הקטן להגדול לנכח, אז יאמר אליו בלשון רבים, אבל לנסתר בזכרם גדול לא יאמרו עליו בלשון רבים, ובלשון ערבית יאמר המדבר אם הוא גדול על עצמו בלשון רבים. וכן הוא המנהג אצלינו שהמלך יאמר על עצמו אנחנו, ובלה"ק דרך כבוד לומר על הגדול בעת שיזכירו סתם לומר עליו בל"ר אבל כשידבר עמו לנכח, לא יאמר אליו בלשון רבים:

פירוש מו

מו והרדי"א השיג עליו בזה וכתב כי דבריו אלה בלתי מחוורים אצלו, לפי שמצאנו זה השם בלשון רבים נאמר גם על הדברים שמנעם השם מכבוד, "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ', ג') "זובח לאלהים יחרם" (שם כ"ב י"ט) ולא בא הכתוב לכבד את הפסילים עיי"ש:

פירוש מז

מז "וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשה" בלשון רבים, וזה לגודל מעלת האדון ולרבוי מיני הממשלה שיש לו וכמו שכתב רב"ח ז"ל כי זה בבו"ד אף כי בשם ית' אשר מיני הממשלה שלו אין להם מספר, וכל המושלים אין ממשלתם רק ממנו, והוא אחד וכחותיו רבים:

פירוש מח

מח "עדיו יבוא ויבשו כל הנחרים בו" (ישעי' מ"ה כ"ד), ודעת הח' ז"ל ששלשה מלות אלו המה בסוף המלה יו"ד וי"ו וזה מרמז כל פעם בלשון רבים, ואעפי"כ נאמרים על יחיד משום דרך כבוד, ובאמת מנהג הלשון כן גם בשאר המלות, כמו "ליל שמורים הוא" (שמות י"ב מ"ב) "יום כפורים הוא" (ויקרא כ"ג כ"ח):

פירוש מט

מט בלשון יחיד אף שתיבת אלהים על משקל רבים, הכוונה בזה, כי המלה עקרה אֵל שהוא לשון כח, ויאמר אלהים על היחיד ב"ה שהוא בעל הכחות כולם:

פירוש נ

נ הדבור מה שאדם ידבר יקראו שפה, וכן פי' הח' ז"ל (קהלת א' ט"ז) "וכן יכנו הדבורים בלשון שפה, בעבור צאת הדבורים ממנה" וכן כתב הח' ז"ל (יסוד מורא שער י"ב) "כדמות הדבורים שיקראו שפה ולשון":

פירוש נא

נא ובשיטה ראשונה "ואחר שמעשה השם יראה על ידם (פי' המלאכים) יקרא אלהים, כמו הלשון והשפה, "איש ללשונו" (למטה יו"ד ה') "ושפה אחת לכולם" (למטה י"א ו') בעבור שיראו האותיות יוצאות מהשפה, והלשון חותך מקצתם נקרא כן":

פירוש נב

נב כן פי' הח' ז"ל (קהלת א' ט"ז) בעבור היות הלב משכן הרוח, והוא הנברא בגוף בתחלה, כי הוא דמות מלך והמוח שר צבא, היה הלב כנוי לחכמה ולשכל ולטעם ולמחשבת הבינה, בעבור היותו המרכבת הראשונה לנשמת האדם העליונה (פי' לפי שהנשמה באדם צריכה לכלים שעל ידם תשיג הדברים הגופניים בעולם השפל, והכלי הראשון והמעולה שבכולם הוא הלב, כי הוא הנותן חיים לכל אברי הגוף):

פירוש נג

נג פי' והנשמה איננה גוף:

פירוש נד

נד ע"כ ייחס הנשמה אל הלב:

פירוש נה

נה דעת הח' ז"ל כי כל אשר יעשה השם ית' לא יעשה כ"א ע"י מלאכיו:

פירוש נו

נו דעתו כי שם אלהים יצא ראשונה על המלאכים, ובעבור זה נקרא השם אלהים כמו המלאכים שנקראו אלהים, ויבאר הח' ז"ל, כמו שהדבורים הם בשפה, ויקראו הדבורים שפה, וכן נשמת אדם בלב, ותקרא נשמת לב, ובעבור שמעשה השם באמצעות המלאכים הנקראים אלהים, נקרא גם הוא אלהים, (עיין למעלה קרני אור הערה ט'), ובשיטה ראשונה "ואתן לך משל (המשל הזה הביא הח' ז"ל (שמות כג כא) בפ' "השמר מפניו ושמע בקולו") ידוע בראיות גמורות שאין אור ללבנה כ"א מהשמש, והרואה אור הלבנה, אם יאמר ככה, או יאמר ראיתי אור השמש, הדבור שוה בטעם, ע"כ כתיב "ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל" (שמות יד יט) וכתוב "וד' הולך לפניהם יומם" (שם יג כא), וכתב המק"ח "והסתכל בזה המשל הנכבד, כי כמו שאור הלבנה מאור השמש, ואם יאמר אומר זה אור השמש יאמר אמת, כן אם יאמר אומר שפועל המלאך הוא מצדו יאמר אמת, ואם יאמר אומר שפועל המלאך הוא מצד הש"י יאמר אמת, כיון שהשפעת המלאך יבוא לו מאת השי"ת, כמו שאור הלבנה באה לו מאת השמש":

פירוש נז

נז ושם פי' "כי השם הנכבד הוא שם העצם, כי הוא לבדו (פי' השם עומד בעצמו ואיננו צריך לאחר שיאיר לו או יעזרהו) גם ימצא תאר השם, כי הוא הכל ומאתו הכל":

פירוש נח

נח הוא רבינו סעדיה גאון:

פירוש נט

נט בכמה מקומות מחבוריו ובפי' על התורה:

פירוש ס

ס בס' היסוד הביא דעת הגאון ז"ל וסתר שם ראיותיו, ובשיטה ראשונה "ואמר אחד מהגאונים, כי המלאכים נבראו בעבור האדם, גם ככה הכוכבים והגלגלים, והוא לא עמד בסוד האמת, המלאכים נקראו אלהים, והכוכבים בני אלהים, כי המניעים הגלגלים נכבדים ועומדים, ולא יחסרו ולא יכלו, ואיך יבראו הנכבדים שהם משרתי השם הנכבד והם במעלה העליונה בעבור הנמשל לציץ ולחציר גגות, ועוד כי לחכמי המזלות ראיות, כי האחד מחמשה עשר כוכבים גדולים, שהם מהכבוד הראשון גדול מכל הארץ הנושבת, ושאיננה נושבת שבעים פעם, גם חכמים אמרו כל העולם כולו תחת כוכב אחד עומד, ואיך יברא צבא גדול אין מספר לו אצל האדם בעבור נוצר מעפר יכלה שניו כמו הגה", ובפי' הקצר לס' שמות בפ' משפטים כתב ואמרו חכמי הספירות שכוכב אחד גדול מכל הארץ המיושבת ושאינה מיושבת, תשעים פעמים, גם חכמינו אמרו שכל העולם תחת כוכב אחד עומד, ואמר דוד, כאשר ראיתי הירח והכוכבים שהם גדולים, וטעם כוננת, כמו "נכון כסאך מאז", (תה' צג ב) תמהתי ואמרתי "מה אנוש כי תזכרנו שהוא הבל כנגד הכוכבים", ובשיטה ראשונה, "ואשר הזכירו קדמונינו שהאדם נכבד מהמלאך לא אמרו זה על מיכאל וגבריאל, והמלאכים המשרתים לכסא הכבוד, רק מהנבראים מאש ורוח, בעבור צורך האדם והם אינם עומדים",

פירוש סא

סא כעבד אל אדונו, וכן כתב הח' ז"ל בפי' הקצר על ס' שמות (כג כ) "וידענו כי אין בבני אדם נכבדים מהנביאים, והנה יהושע שנכתב עליו "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך" (דבר' יח יח) כאשר ראה המלאך נפל על פניו והשתחוה לו ואמר "מה אדני מדבר אל עבדו":

פירוש סב

סב בזכריה (א ט) "ואומר מה אלה אדוני, ויאמר אלי המלאך הדובר בי":

פירוש סג

סג וכן בדניאל מצינו כמה פעמים שאמר למלאך אדוני "והאיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה" (דניאל יוד יז):

פירוש סד

סד ובפי' הקצר לס' שמות (כג כ) יביא עוד ראיות "והתקועית אומרת" ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים" (ש"ב יד כ) ולא באת לחרף את דוד, ועוד כתוב "ובית דוד כאלהים" (זכרי' יב, ח) שפי' כמלאכים, ועוד כתוב "ובמלאכיו ישים תהלה, אף כי שוכני בתי חמר" (איוב ד יט) והנה טעמו כי תהלה ישים במלאכיו שהם נכבדים ואין למעלה מהם, אף כי הקרוצים מחמר אשר מבקר לערב יכתו ויאבדו"

פירוש סה

סה בשמות (ז ד) בפ' "והוצאתי את צבאותי" פי' הח' ז"ל כמו שהם המלאכים צבאות השם בשמים כך הם ישראל בארץ, ויפרש אלהי הצבאות צבאות השמים, והוצרך לפרש כן בעבור כי שם העצם לא יבוא בה"א הידיעה, כמו שפי' בס' השם בשער השני, ואחר שיש ה"א הידיעה במלת הצבאות, הנה אינם שם העצם, רק תואר השם כמו אלהים שהוא מרמז ג"כ על המלאכים וע"כ פי' שהם צבא השמים:

פירוש סו

סו פי' אלהי על המלאכים ועיין (מורה פ"ב מח"א) ולמעלה יהל אור, (הערה מ"ג):

פירוש סז

סז שם מלך נגזר מפעל הכבד הנוסף "למוליך עמו במדבר" (תה' קלו טז) "מוליך יועצים שולל" (איוב י יז) שהוא לשון הנהגה, וכן בברכות "מלך העולם" ופי' הוא ית' מוליך ומנהיג את העולם:

פירוש סח

סח השם אלהים הוא שם התואר לשם העצם הוי"ה וכן פי' הח' ז"ל (שמות ג ד) על הפ' "וירא ה' כי סר לראות":

פירוש סט

סט והשם העצם היא הוי"ה, והוא מורה בבנינו על אחדות גמורה, וכולל ביחד היה הוה ויהיה, ובו יקראו בני ישראל את העצם הנבדל ומחויב המציאות, והשם הזה מקורו בשפת עבר כי כולל בתוכו כל העתים, עבר, והוה, ועתיד ביחד, וזה יעיד עליו כי יצא ממקור ישראל, ועיין קרני אור הערה כ):

פירוש ע

ע ר"ל אעפ"י שהוא תואר איננו כשאר תוארים שהם גם פועלים כגון חכם נאמר חָכַם (משלי כב טו) בל' עבר, תֶחְכַם (שם יט כ) ל' עתיד משא"כ בשם אלהים:

פירוש עא

עא וכן פי' הח' ז"ל שם בתהלי', רוחות הם מלאכיו, כדרך "ורוח סערה עושה דברו" (תה' קמח ח) ובשיטה ראשונה פי' שהמלאכים שנבראו לצורך האדם, נבראו מאש ורוח, והם אינם עומדים, והם מתחדשים בכל רגע:

פירוש עב

עב וכן פי' הח' ז"ל שם (תה' קד א) והחל מהאור כי הוא ההוה בתחילה ואח"כ השמים והארץ, והדשאים ודגי הים, וחית השדה, האדם, והברכה שתברך הנפש, סוד הוא שתודה ותאמר לשם כי הוא גדול מאוד על דרך, "ומרומם על כל ברכה ותהלה":

פירוש עג

עג פתח דבריו יאיר ביצירת האור, וישם את האור ראשונה לשמים וארץ, והורה דעה שאין בראשית ברא בראשונה ברא השמים, כי אם בראשית ברוא, על דרך הזה ענין הכתובים כך הוא, בראשית בריאת העליונים והתחתונים בהיות העולם תהו וגו' וחושך וגו' ויאמר אלהים ויהי אור:

פירוש עד

עד ביום השני כדרך "וימתחם כאהל לשבת":

פירוש עה

עה כמ"ש "המקרה במים עליותיו" והם העבים שהם בכדור הסגריר, וכן כתב הח' ז"ל (יסוד מורא שער א') "וככה המים על השמים", פי' הוא מקום תכלית הגעת העבים באויר, ובמקום ההוא מן האויר ישיבו העבים מים ויפלו לארץ בטבע:

פירוש עו

עו כמ"ש עושה מלאכיו רוחות, ופי' רוחות הם מלאכיו, כטעם "רוח סערה עושה דברו":

פירוש עז

עז כמ"ש משרתיו אש לוהט, והם הברקים היורדים מן השמים:

פירוש עח

עח הזכיר הרקיע והעבים והרוח, ועתה הזכיר הארץ, וטעם "יסד" על דרך "כוננת ארץ ותעמוד" (תה' קיט צ) כי אין לה תנועה (לפי שיטתו) כי היא כולה קטנה נגד השמים כנקודה בעגולה:

פירוש עט

עט אין מקומו כאן, ומקום המאמר "וכן כתב רוח סערה עושה דברו" הוא למעלה אחרי מלות "ללכת אל מקום שישלחנו" (רי"ר):

תוכן העניינים

מחוקקי יהודה יהל אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה