מחברת מנחם· רבי מנחם אבן סרוק
ח
הקדמה
אחל מחברת חי"ת.
חב. חבט חבל חבצלת חבק חבר חבש חבת. חג חגב חגו חגר. חד חדל חדק חדר חדש. חו חוח חור. חז חזק. חח. חט חטא חטב חטם חטף חטר. חי חיל חיק. חך חכליל. חל חלב חלר חלט הלך חלם חלמיש חלון חלף חלץ חלק חלש. חם חמד חמל חמן חמס חמץ חמק חמר חמש, חן חנט חנך חנם חנמל חנף חנק. חס חסר חסל חסם חסן חסף חסר, חף חפז חפן חפץ חפר חפש חפש. חץ חצב חצן חצף הצר. חק חקר. חר חרב חרג חרד חרז חרט חרך חרם חרמש חרס חרף חרץ. חרצב חרצן חרק חרשׁ חרשׂ חרת. חש חשב השח חשׁך חשּׂך חשל חשמל השמן השן חשף חשק השר. חת חתך חתל התם התן חתף התר.
מילה א
חב
מתחלק לשלש מלקות: האחד, חבי כמעט רגע (ישעיהו כו, כ), לטמון בחבי עוני (איוב לא, לג), ושם חביון עוזו (חבקוק ג, ד), ויתחבא האדם ואשתו (בראשית ג, ח), לשון מצפונות [נ"ה משפונות] המה.
השני, וחיבתם את ראשי למלך (דניאל א, י), חבלתי חוב ישיב (יחזקאל יח, ז), לשון חובה המה.
השלישי, אף חבב עמים (דברים לג, ג), נכון חבב להיות מגזרת חביון (חבקוק ג, ד), החביאני (ישעיהו מט, ב). וכה יהיה פתרונו, בצל ידו החביא עם קדושו, כדבר הנביא בצל ידי החביאני (שם), באשפתו הסתירני (שם). פרש ענן למסך ויסך עלימו, ונכון לתלות בידך בחובב. ואנשי פתרון אמרו 'חובב' לשון אהבה.
מילה ב
חבט
יחבט יי' משבלת (ישעיהו כז, יב), כי תחבט זיתך (דברים כד, כ), חבט חטים (שופטים ו, יא).
מילה ג
חבל
מתחלק לשבע מחלקות: האחד, בטרם יבוא חבל לה (ישעיהו סו, ז), חבלי יולדה (הושע יג, יג), צירים וחבלים יאחזון (ישעיהו יג, ח), חבלים יחלק באפו (איוב כא, יז), הנה יחבל און (תהלים ז, טו), שמה חבלתך אמך (שיר ח, ה)
.
השני, כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל (איוב לד, לא), מחבלי' כרמים (שם ב, טו), וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה, ה), וחבל על מפני שמן (ישעיהו י, כז), בז לדבר יחבל לו (משלי יג, יג), ולאחד קראתי חבלים (זכריה יא, ז), רוחי חבלה (איוב יז, א), לא יחבל רחים ורכב (דברים כד, ו), חבל חבלני לך (נחמיה א, ז), ואף קדמיך מלכא חבולה לא עברת (דניאל ו, כג), כולם לשון השחתה המה. וחבלים יחלק באפו (איוב כא, יז), גם הוא קרוב לאלה, וראוי להיות מגזרתם.
השלישי, חבלתו חוב ישיב (יחזקאל יח, ז), ועל בגדים חבלים יטו (עמוס ב, ח), אם חבל תחבל (שמות כב, כה), כי תחבל אחיך חנם (איוב כב, ו), ובעד נכריה חבלהו (משלי כז, יג), ענין ערבון.
הרביעי, חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים טז, ו), ויפלו חבלי מנשה (יהושע יז, ה), גורל אחד וחבל אחד (שם יז, יד), משליך חבל בגורל (מיכה ב, ה), יעקב חבל נחלתו (דברים לב, ט), ענין גורל המה.
החמישי, מלחיך וחבליך (יחזקאל כז, כז), וכשכב בראש חבל (משלי כג, לד), לקול זעקת חבליך (יחזקאל כז, כח), אלה הם חבלי הספינות אשר בהן תקון מלאכתן. חבלים כמשמעו, כמו חבל הכסף (קהלת יב, ו), בחבלי אדם אמשכם (הושע יא, ד), והשיאו כל־ישראל אל העיר ההיא חבלים (ש"ב יז, יג), וימשכו את ירמיהו בחבלים (ירמיהו לח, יג).
הששי, חבלי רשעים עודני (תהלים קיט, סא), חבל נבאים ירדים מהבמה (ש"א י, ה), להקת הנביאים לפי הענין.
השביעי, כי בתחבלות תעשה לך מלחמה (משלי כד, ו), ונבון תחבלות יקנה (שם א, ה), ענין מועצות המה.
מילה ד
חבצלת
חבצלת השרון (שיר ב, א), ותפרח כחבצלת (ישעיהו לה, א), נצה הנותנת ריח כמשמעו.
מילה ה
חבּק
ויחבק לו וינשק לו (בראשית כט, יג), מעט חבק ידים (משלי ו, י), הכסיל חבק את ידיו (קהלת ד, ה), ועת לרחק מחבק (שם ג, ה), ענין דבק המה. פתרונו כפי ענינו.
מילה ו
חבר
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, חבר אני לכל אשר יראוך (תהלים קיט, סג), וארה לחברה (איוב לד, ח), חברת אשה אל אחתה (שמות כו, ג), ויחבר (שם לו, י), כל אלה חברו (בראשית יד, ג), את חבר יהושפט (דה״ב כ, לה), וכל בית ישראל חברו (יחזקאל לז, טז).
השני, חבורה תחת חבורה (שמות כא, כה), חברות פצע (משלי כ, ל), נמקו חבורתי (תהלים לח, ו), ענין שרט המה. ונראה כי מגזרתו ונמר חברברתיו (ירמיהו יג, כג).
השלישי, וחבר חבר (דברים יח, יא), חובר חברים מחכם (תהלים נח, ו), עמדי נא בחבריך (ישעיהו מו, יב).
מילה ז
חבש
מתחלק לשני מחלקות: האחד, ביום חבש יי' את שבר עמו (ישעיהו ל, כו), לא אהיה חבש (ישעיהו ג, ז), כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה, יח), ומחבש לעצבותם (תהלים קמז, ג), האף שונא משפם יחבוש (איוב לד, יז). וכה פתרונו, הטוב לרפוא מי שהוא שונא משפט עליון, היתרפא? לא חבשה (יחזקאל ל, כא), ולא חבשו (ישעיהו א, ו), כולם לשון תרופה וארוכה ורפואה ותעלה.
השני, וחבשת להם מגבעת (שמות כט, ט), מבכי נהרות חבש (איוב כח, יא), סוף חבוש לראשי (יונה ב, ו), פניהם חבוש בטמון (איוב מ, יג), בחבלים חבשים (יחזקאל כז, כד), כולם לשון אזירה וחגירה. ופתרון מבכי נהרות חבש כה הוא, מימי נבך חוגר נהרות, שם מים עזים חגורי נהרות.
מילה ח
חבת
מחבת ברזל (יחזקאל ד, ג), על מחבת (ויקרא ו, יד), ולמחבת ולמרבכת (דה״א כג, כט), לשלם הקרחי באמונה על מעשה החבתים (שם. ט, לא), ואם מנחה על המחבת קרבנך (ויקרא ב, ה).
מילה ט
חג
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, וחג האסיף (שמות כג, טז), חגי יהודה חגיך (נחום ב, א), אכלים ושתים וחגגים (ש"א ל, טז), המון חוגג (תהלים מב, ה), לחג את חג הסכות (זכריה יד, יח), ענין מועד הם.
השני, אסרו חג בעבותים (תהלים קיח, כז), חגים ינקפו (ישעיהו כט, א), המה הזבחים המועדים למועד יי'. ויתכן להיות העליון מגזרתו.
השלישי, יחוגו וינועו כשכור (תהלים קז, כז), והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיהו יט, יז), בחקו חוג על פני תהום (משלי ח, כז), חק חג על פני מים (איוב כו, י), הישב על חוג הארץ (ישעיהו מ, כב), ענין הקפה הם. ובמחוגה יתארהו (שם מד, יג), הוא כלי ממלאכת הרש, ויתכן להיות מגזרת זה העליון, ויהיה פתרונו כענין מפעל, הוא הברזל המקיף וסובב וחוגג לתקן בו צורת הפסל.
מילה י
חגב
ואת החגב למינהו (ויקרא יא, כב), הוא שרץ עוף ממין ארבה.
מילה יא
חגו
יונתי בחגוי הסלע (שיר ב, יד), שכני בחגוי הסלע (ירמיהו מט, טז), פתרונו כמו נקיקי הסלעים (ישעיהו ז, מט), והרי הכפים (איוב ל, ו), ולא נודע אם הוא"ו יסוד אם אין, ויש ווי"ן במלים נאחזים וש אשר יוצאים, הנם כתובים במחברת ו"ו, והווין היוצאים מהמלים לולי כי נמצאו נעדרים מהמלים הנגזרים מגזרתם לא נודע יסודתם.
מילה יב
חגר
חגורי אזור (יחזקאל כג, טו), חגרת שק (יואל א, ח), ויחגר אתו באבנט (ויקרא ח, ז), לשון אזירה המה.
מילה יג
חד
מתחלק לארבע מחלקות: האחד, ודבר חד את אחד (יחזקאל לג, ל), פתרון 'חד' כאחד, ומגזרתו לאתונא חד שבעה (דניאל ג, יט), די דניאל חד מנהון (שם ו, ג), בשנת חדה (שם ז, א). ומלבד אלה יש מלים בלשון עברית, אשר נראים מגזרת חד כמו יחדו, ויענו כל־העם יחדו (שמות יט, ח), וכמו את־בנך את־יחידך (בראשית כב, ב), כמספר על־היחיד (זכריה יב, י), ומיד כלב יחידתי (תהלים כב, כא), ונראים המלים האלה כי היודין אינם יסוד, ואל יחד בימי שנה (איוב ג, ו) יוכיח.
השני, תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז), ויחד יתרו (שמות יח, ט), כי חדות יי' הוא מעזכם (נחמיה ח, י), עז וחדוה במקמו (דה״א טז, כז), ענין משוש המה.
השלישי, חוד חידה (יחזקאל יז, ב), אפתח בכנור חדתי (תהלים מט, ה), החידה חדתה לבני עמי (שופטים יד, טו), דברי חכמים וחדתם (משלי א, ו), ענין דומיות קרוב ממשל המה.
הרביעי, חרב חדה (יחזקאל ה, א), וחדו מזאבי ערב (חבקוק א, ח), ברזל בברזל יחד (משלי כז, יז), תחתיו חדודי חרש (איוב מא, כב), ענין לטישה המה. ויש בלשון ארמית, הדוהי ודרעוהי די כסף (דניאל ב, לב), וחָזֶה בלשון ארמית חַדְיָא.
מילה יד
חדל
חדל בני לשמע מוסר (משלי יט, כז), והחדל יחדל (יחזקאל ג, כז), כי לא יחדל אביון (דברים טו, יא), לשון מניעה. ויתכן להיות מגזרתו יושבי חדל (ישעיהו לח, יא), חדל ממנו (שמות יד, יב).
מילה טו
חדק
טובם כחדק (מיכה ז, ד), כמשכת חדק (משלי טו, יט), ממיני סירים, וקמשונים וחוחים, וחרולים, וקוצים, ודרדרים, וסלונים ובאושים, וברקנים המה.
מילה טז
חדר
מן החדר תבוא סופה (איוב לז, ט), היא חרב חלל הגדל החדרת להם (יחזקאל כא, יט), ויבא החררה (בראשית מג, ל).
מילה יז
חדש
מתחלק לשני מחלקות: האחד, חדשים לבקרים (איכה ג, כג), חדשים גם ישנים (שיר ז, יד), ותחדש פני אדמה (תהלים קיד, ל), מלך חדש (שמות א, ח), לב חדש (יחזקאל יח, לא).
השני, החדש הזה לכם (שמות יב, ב), חדשיכם ומועדיכם (ישעיהו א, יד), לשון ירחים הם.
מילה יח
חו
מתחלק לשני מחלקות: האחד, מחות רעי אתכם (איוב לב, ו), יחוה דעת (תהלים יט, ג), ואחוית אחידן (דניאל ה, יב), החוני (שם ב, ו), ענין הגדה המה.
השני, חות יאיר (במדבר לב, מא), וחותיהם (שם), ענין כפרים הם.
מילה יט
חוח
ובחוחים (ש"א יג, ו), מיני שיחים ובורות תחתים, כמשמעו.
מילה כ
חור
חור כרפס ותכלת (אסתר א, ו), לא עתה פניו יחודו (ישעיהו כט, כב), ואורגים חורי (שם יט, ט), ענין לובן המה, וכל לבן בלשון ארמית חוָר. וכבר אמרנו, ונקדמה מלה זאת במחברות חר, ולא השניתיה כי אם עקב הוא"ו אף על פי שאין הוא"ו יסוד.
מילה כא
חז
מתחלק לארבע מחלקות: האחד, חזון נראה אלי (דניאל ח, א), במחזה (בראשית טז, א), חזיונות (יואל ג, א), שמאל בעשתו ולא אחז (איוב כג, ט), ענין ראיה ומבט המה.
השני, אל מחוז חפצם (תהלים קז, ל), [ומחזה אל מחזה (מ"א ז, ד)], וחזותכם את שאול (ישעיהו כח, יח), בית אבנים יחזה (איוב ח, יז), ועם שאול עשינו חזה (ישעיהו כח, טו), ענין גבול המה.
השלישי, חזה התנופה (שמות כט, כו), עושה חזיזים (זכריה י, א).
הרביעי, ודרך לחזיז קולות (איוב כח, כו).
מילה כב
חזק
חזק ונתחזק (ש"ב י, יב), חזקים כראי מוצק (איוב לז, יח).
מילה כג
חח
מתחלק לשני מחלקות: האחד, חח ונזם (שמות לה, כב), ושמתי חחי באפך (מ"ב יט, כה).
השני, חוח עלה ביד שכור (משלי כו, ט), כשושנה בין החוחים (שיר ב, ב), לשון קמשונים הם.
מילה כד
חט
מתחלק לשני מחלקות: האחד, חטה ושעורה (דברים ח, ח), חטין ושעורים (יחזקאל ד, ט), בחטי מנית (שם כז, יז).
השני, כחוט השני שפתותיך (שיר ד, ג), והחוט המשולש (קהלת ד, יב), חוט השני (יהושע ב, נ), אם מחוט ועד שרוך הנעל (בראשית יד, כג), ואשיא יחיטו (עזרא ד, יב), ענין פתיל המה.
מילה כה
חטא
מתחלק לשני מחלקות: האחד, תחטאני באזוב ואטהר (תהלים נא, ט), וחטא את הבית (ויקרא יד, נב), ויתחטאו הלוים (במדבר ה, כא), ענין טוהר הם.
השני, כי אין אדם אשר לא יחטא (מ"א ח, מו), וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), וכעבות העגלה חטאה (ישעיהו ה, יח), לשון שגגה הם. ונראה כימגזרתו כל זה קלע באבן אל השערה ולא יחטא (שופטים כ, טז), והייתי אני ובני שלמה חטאים (מ"א א, כא), טועים [נ"ול תועים] ושוגים, ומגזתו אנכי אחטנה (בראשית לא, לט) השגויה. אנכי השגיתיה לי והשלמתיה. והפותרים אומרים לשון סבל ועמל, ונראים כי מגזרת חטא אשר פתרונו שגגה המה, אף על פי שקצות המלים גרועי אלפין אחר ענין אחד נוטים יחדו.
מילה כו
חטב
מתחלק לשני מחלקות: האחד, בנותינו כזויות מחטבות (תהלים קיד, יב), חטבות אטון מצרים (משלי ז, טז), לשון גובה ומעל המה.
השני, לחטב עצים (דברים יט, ה), וחטבי עצים ושאבי מים (יהושע ט, כג), כורתי עצים.
מילה כז
חטם
ותהלתי אחטם לך (ישעיהו מח, ט), הענין יורה על המלה כמשמעו, למען שמי אאריך אפי ולמען תהלתי אסלח לך.
מילה כח
חטף
יחטף עני (תהלים י, ט), וחטפתם לכם (שופטים כא, כא), יחטף עני ואביון, כמו יטרוף.
מילה כט
חטר
ויצא חטר מגזע ישי (ישעיהו יא, א), חטר גאוה (משלי יד, ג), לשון שבט הוא כמשמעו.
מילה ל
חי
מתחלק לשני מחלקות: האחד, חיים וחסד (איוב י, יב), חי חי הוא יודך (ישעיהו לח, יט), כי למחיה (בראשית מה, ה), ודי הוה צבא הוה מחא (דניאל ה, יט), אלמנות חיות (ש"א כ, ג), לא יחיה דוד (ש"א כז, יא), כלם לשון חיים.
וגם אלה מגזרת חיים, וחיתם בקדשים (איוב לו, יד), וחיתו באור תראה (שם לג, כח), חית ענייך (תהלים עד, יט), וחיתו לממתים (איוב לג, כב), ווהמתו חיתו לחם (שם לג, כ), ענין נפש חיה.
וגם אלה מגזרת חיים בלשון שבועה, וישבע בחי העולם (דניאל יב, ז), חי יי' וחי נפשך (ש"א כה, כו), חי פרעה (בראשית מב, טו), חי אלהיך דן, וחי דרך באר שבע (עמוס ח, יד).
ויש חיים בלשון תרופה, כאלה: וימרחו על השחין ויחי (ישעיהו לח, כא), האחיה מחלי זה (מ"ב ח, ח), במחנה עד חיותם (יהושע ה, ח), אל נחש הנחשת וחי (במדבר כא, ט), ונרפא.
ויש חי אשר איננו חי, הבשר החי (ויקרא יג, טו), בשר מבשל כי אם חי (ש"א ב, טו), ומחית בשר חי (ויקרא יג, י), חיות קטנות עם גדלות (תהלים קד, כה), ואת כל נפש החיה הרמשת (בראשית א, כא), ותבוא חיה במו ארב (איוב לז, ח), חיתו שדי (תהלים קד, יא), וארבע חיון רברבין (דניאל ז, ג), וארן חיוה רביעיא (שם ז, ז), שוב אשוב אליך כעת חיה (בראשית יח, י), למועד הזה כעת חיה (מ"ב ד, טז), ענינם שנה האחרת שנה הבאה, מלה זאת דבורה כלשון בני אדם. ויתכן להיות בענינם ואמרתם כה לחי (ש"א כה, ו), לשון ברכה הוא, כאשר יבקר האדם אוהבו ביום שמחתו ומברכו ואומר: גם לשנה, ולשנים רבות. ויש מהפותרים אשר אומרים מיושבי כפרים היה, וגזרתו חי מחותיהם (במדבר לב, מא), חות יאיר (שם), והמראה הראשון קרוב ממנו לענין ולפתרון, נראים המראות האלה כי מגזרת חיים הנה, אבל הענינים יטו אותם כמעט מני הדרך.
השני, גער חית קנה (תהלים סח, לא), וחית פלשתים חנה (ש"ב כג, יג), ענין טפסר וצבא.
מילה לא
חיל
חיל גדול (מ"ב ז, ו), חילי הגדול (יואל ב, כה), על פקודי החיל (במדבר לא, יד), לשון צבא המה.
ימין יי' רוממה ימין יי' עשה חיל (תהלים קיח, טז), וחילים יגבר (קהלת י, י), שיתו לבכם לחילה (תהלים מח, יד), לשון כח ואונים [נ"וו ועוצם] המה.
מילה לב
חיק
אל חיק אמתם (איכה ב, יב), נתתי שפחתי בחיקך (בראשית טז, ה), ויוציאה מחיקו (שמות ד, ז), ושחד בחק (משלי כא, יד), אל חיקו (שמות ד, ז).
מילה לג
חך
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, וחכיתי ליי' (ישעיהו ח, יז), אשרי כל חוכי לו (שם ל, יח), וכחכי איש גדודים (הושע ו, ט), אשרי המחכה (דניאל יב, יב), ואליהו חכה את איוב בדברים (איוב לב, ד), לשון תוחלת המה.
השני, כל משליכי ביאור חכה (ישעיהו יט, ח), כלה בחכה העלה (חבקוק א, טו), הוא כלי הדייג אשר יצוד בו.
השלישי. חכו ממתקים (שיר ה, טז), וחכך כיין הטוב (שם ז, י), כי אמת יהגה חכי (משלי ח, ז), וחלק משמן חכה (שם ה, ג).
מילה לד
חכליל
חכללי עינים מיין (בראשית מט, יב), למי חכללות עינים (משלי כג, כט), ענין אודם המה.
מילה לה
חל
מתחלק לחמש עשר מחלקות: האחד, ישועה ישית חומות וחל (ישעיהו כו, א), חל וחומה (איכה ב, ח), ובאו במערות צרים ובמחלות עפר (ישעיהו ב, יט), בחל יזרעאל (מ"א כא, כג), ענין גאיות ושוחי עמק העשויות סביבות החומה.
השני, וחלי כתם (משלי כה, יב), ותעד נזמה וחליתה (הושע ב, טו), כמו חלאים (שיר ז, ב), ענין עגולים המה.
השלישי, תף וחליל (ישעיהו ה, יב), ושרים כחללים (תהלים פז, ז), והעם מחללים בחללים (מ"א א, מ), לחול במחולת (שופטים כא, כא), על מחלת (תהלים פח, א), כהולך בחליל (ישעיהו ל, כט), הם כלי שיר וזמר.
הרביעי, חליתי פניך בכל־לב (תהלים קיט, נח), חלו נא פני אל (מלאכי א, ט), ויחל משה (שמות לב, יא), רבים יחלו פני נדיב (משלי יט, ו), חל נא את פני יי' אלהיך (מ"א יג, ו), ופני יי' לא חליתי (ש"א יג, יב).
החמישי, אבן חלינו הוא נשא (ישעיהו נג, ד), גם כל חלי וכל מכה (דברים כח, סא), ואני דניאל נהייתי ונחליתי (דניאל ח, כז), נחלו לא יועילו (ירמיהו יב, יג), ולא נחלו על שבר יוסף (עמוס ו, ו), מחוללת תנין (ישעיהו נא, מ), החליתי הכותך (מיכה ו, יג), אשר חלה יי' בה (דברים כט, כד), ואין חלה מכם עלי (ש"א כב, ח), לשון מדוה.
הששי, חיל כיולדה (ירמיהו ו, כד), כי חלה גם ילדה (ישעיהו סו, ח), הרינו חלנו (שם כו, יח), לא חלתי לא ילדתי (שם כג, ד), לשון יצורים המה. ויש חל קרוב לענין מגור מורא, מפניו יחילו עמים (יואל ב, ו), הכיתה אתם ולא חלו (ירמיהו ה, ג), ויחל מאד מהמורים (ש"א לא, ג), ותתחלחל המלכה מאד (אסתר ד, ד), אם מפני לא תחילו (ירמיהו ה, כב).
השביעי, חללי חרב (ישעיהו כב, ב), כמו חללים (במדבר כג, כד), ורבו חללי יי' (ישעיהו סו, טז).
השמיני, אז חללת יצועי עלה (בראשית מט, ד), ויחללו את שם קדשי (יחזקאל לו, ד), ואחלל שרי קדש (ישעיהו מג, כח), כי איך יחל (שם מח, יא), בין הקדש ובין החל (ויקרא י, י), והואך דרך חל (ש"א כא, ו), חללה לך (בראשית יח, כה), חול כמשמעו.
התשיעי, יחלו על ראש יואב (ש"ב ג, כט), וסער מתחולל על ראש רשעים יחיל (ירמיהו כג, יט).
העשירי, תחלת דבר יי' (הושע א, ב), אחל תת פחדך (דברים ב, כה), אתה החלות (שם ג, כד), היום החלותי לשאל לו באלהים (ש"א כב, טו), החל וכלה (שם ג, יב), הוא החל (בראשית י, ח), ויחל נח (שס ט, כ), ועיניו החלו כהות (ש"א ג, ב), ענין ראשית המה.
העשתי עשרה, אל מחללך (דברים לב, יח), ותחולל ארץ ותבל (תהלים צ, ב), ולפני גבעות חוללת (איוב טו, ז), באין תהמות חללתי (משלי ח, כד), חללה ידו נחש ברח (איוב כו, יג), הרפאים יחללו (שם כו, ה), ענין בריאה המה.
השתים עשרה, ויחל עוד שבעת ימים אחרים (בראשית ח, י), ותוחלת אונים אבדה (משלי יא, ז), הן תוחלתו נכזבה (איוב מא, א), הן הוחלתי לדבריכם (שם לב, יא), מה אוחל ליי' עוד (מ"ב ו, לג), ויחלו לקים דבר (יחזקאל יג, ו), ויחלו מעט ממשא מלך שרים (הושע ח, י).
השלש עשרה, וכחול ימים (תהלים עח, כז), ושמתי את־זרעך כחול הים (בראשית לב, יג), ויהי כחול זרעך (ישעיהו מח, יט), וכחול ארבה ימים (איוב כט, יח).
הארבע עשרה, חלה תרימו תרומה (במדבר טו, כ), על חלות לחם (ויקרא ז, יג), ענין עגות הם.
החמש עשרה, סיר אשר חלאתה בה (יחזקאל כד, ו), ולא תצא ממנה רבת חלאתה (שם כד, יב), ענין זהם.
מילה לו
חלב
מתחלק לשלשה ענינים: האחד, ודי חלב עזים (משלי כז, כז), בחלב אמו (שמות כג, יט), יין וחלב (ישעיהו נה, א), מיץ חלב (משלי ל, לג).