אור ברסלב

מחברת מנחם· רבי מנחם אבן סרוק

הקדמה

‎בעזרת בורא ניב שפתים אחל לחקות לשון למודים ולהורות שפת יתר מבחר כל מבטא וראש כל אמרי שפר, לשון המזוקק במצרף הנעלה מכל הלשונות אשר נחלו בני האדם אשר על פני האדמה מעת נפרדו איי הגוים איש ללשונו.

‎תחלת מפתח שפה וראשית הגיון תת כבוד ותהלה לאל הנכבד והנורא, אשר הפאיר את האדם על כל יצוריו, והנעים צורתו, והפליאו ברוח חיים באפיו להקל את לשונו במבטא שפתים לדעת נכונה לדבר צחות, וכאשר הפליא בין כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ובין האדם ביתרון שפת יתר, ככה הפליא בין עם סגלתו לגויי הארץ.

‎וכאשר הפליא האדם בניב שפתים, ככה הפליא את לשון הקדש על לשון כל עם ואומה, תכן את האדם במו מבטא לבעבור ספר כח מעשיו והעצומות גדלו ורובי פלאיו, ואמנם בו יכונו מחשבות האדם, ובו יביעו אמרי שפר לחוד חדה ולמשול משל, להליץ סודות ולקנות תחבולות, לחוות רעות ולדלות מועצות, לכל מראה מערכי לב ומביני דעת.

‎אז בטרם שום שכל ליושבי תבל בלשון הזה בחר אלהינו, ואותו חקק במכתב חרות, ובו דבר ביום הראותו בחורב, תרתי בלבי כפי מזער השגת סרעף לצחצח לשון יהודית על תוכן יסודתו ועיקר שרשיו, להעמיד משקלת, שכל וקו למודים לבאר פתרוני מיניהם כחקת משפט, לפרש תוצאות ענינם למחלקותיהם, ולהראות פני המלה כפי מליצתה, להורות האותיות הנשרשים והבאים לשרת תוך המלה ושתי קצותיה עד כלות לשון יהודית ומרחבי תבונתו. אבל יש על אנשי לבב לקחת מוסר, לאחוז בנתיב השכל, ולנטות אחרי מכון הדעת, לדעת עניני האותיות ודקדוקי תולדותם, להתבונן מה מהם ליסוד ומה מהם למלאכה, אך אותיות לשון הקדש שנים ועשרים במספר. עשתי עשרה מהם ליסוד ועשתי עשרה מהם לשרת, בנויים על עשתי עשר מעלות מבלעדי תולדותם, ויש פשר וענין לכל מעלה ומעלה, עד עמוד איש שכל על עמדם ותוכן אמתם.

‎הנה כה משפט האותיות למחלקות תוצאותם עשתי עשר מהם מיוסדים ונשרשים ועומדים ואין להם מלאכה זולתי יסוד, ואלה הם: 'טח ספר, גזע צדק', ויש חמש מעלות לאותיות מהאותיות האלה המיוסדים ונשרשים במלים גם המה יחדו ישרתו המלים בפנים אחרים ונראים בתחלה המלה כנשרשים ועומדים בחזקתם, ולעת מקרה יעלו מן המלים. ודע כי כל המלה המשלשת משלש אותיות הנשרשים, היא עומדת בכחה ולא ישרתנה אות מכל האותיות, כי יש די בכחה ובמלאותה. אבל המלה השנויה משתי אותיות והנאחדת מאות אחת, היא ראויה לשרת עקב קוצר גזרתה על כי אשר לא תעמד המלה הקצורה כי אם במשרתים אשר במראשותיה או באחריתה אבל יש בלשון הזה מעט מזער מלים קצורי גזרה אשר לא יעמדו במשרתים. כי יש די בכחם לפי קצרתם, גם עשתי עשר הנשארים המועדים לשרת כה הם מחולקים לשתי מחלקות: משרתים רעיהם, ואחר הוּעָדָם לשרת שבים בפנים אחרים ונאחזים אחיזת עיקר: ובעמוד חצים לשרת חצים יכון הלשון היטב, ואלה הם: שמלאכתו בינה.

‎זאת פליאת הלשון וכח המבטא, בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת באמרך: ארדה נא (בראשית יח כא) ברדת היער (ישעיה לב יט) הורד עדיך (שמות לג ה) והורד המשכן (במדבר י יז) ירד ירדנו (בראשית מג כ) כרדת משה (שמות לד כט) לרדת מן ההר (שמות לב א) מרדת שחת (איוב לג כד) נרדה ונשברה (בראשית מג ד) שיורד על הררי ציון (תהלים קלג ג) תרד מאד (ש״א כ יט), וכה יקרה ליתר המלים, הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד. ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: אמר י"י (יהושע ז יג) ברא אלהים (בראשית א א) הוה גביר (בראשית כז כט) ווי העמודים (שמות כז י) יפה נוף (תהלים מח ג) כרת ברית (שמות לד י) למדו היטב (ישעיה א יז) משח ה' אתי (ישעיה סא א) נאק נאקות הלל (יחזקאל ל כד) שמע בני (משלי א ח) תמו נכרתו (יהושע ג יו), הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם. ולא תהצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.

‎ואלה הם האותיות החמשה הנראים כנשרשים ועומדים עמידת מיוסדים, ויעלו לעת מקרה: אלה הם מבלעדי תוצאותם ומיני תולדותם תימנ"ה.

המעלה הראשונה אשר תחלת המלה תי"ו.

‎אלה קצות מליהם:

תאנה הוא מבקש (שופטים יד ד) אנה לידו (שמות כא יג) מה יתאונן (איכה ג לט)

תבונה (דברים לב כה) בינה הגיגי (תהלים ה ב) בינו נא (תהלים נ כב)

תגרת ידך (תהלים לט יא) גורו לכם (איוב יט כט)

תהפוכות בלבו (משלי ו יד) הפך לבם (תהלים קה כה)

תודת שלמיו (ויקרא ז יג) והתודו את חטאתם (במדבר ה ו)

תכלית אור (איוב כו י) ויכל אלהים (בראשית ב ב)

תלפיות (שה"ש ד ד) מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה יא)

תמורתה כלי פז (איוב כח יז) אם המר ימירנו (ויקרא כז לג)

תרמית לבם (ירמיה כג כו) ורמיה תהיה למס (משלי יב כד)

תשורה אין להביא (ש"א ט ז) אשורנו ולא קרוב (במדבר כד יז)

תשומת יד (ויקרא ה כא) שום תשים עליך מלך (דברים יז טו)

‎וכאלה הרבה בתורה, ומעוטם יורה על רובם:

המעלה השנית, אשר תחלת המלה יו"ד ונראה כמיוסד:

ידע שור קונהו (ישעיה א ג) לדעת חכמה (שמות לא יג)

יזמו לעשות (בראשית יא ו) זמותי בל יעבר פי (תהלים יז ג)

יחלנו לך (תהלים לג כב) תוחלת ממושכה (משלי יג יב)

יכול תוכל (ש״א כו כה) ונלאתי כלכל ולא אוכל (ירמיה כ ט)

ילדתי בנים (רות א יב) אם אני המוליד (ישעיה סו ט)

יסדה ארץ (ישעיה מח יג) מוסדות תבל (ש״ב טו כב)

יספת לגוי (ישעיה כו טו) ספות חטאת על חטאת (ישעיה ל א)

יסרתני ואוסר (ירמיה לא יח) מוסר ה' בני אל תמאס (משלי ג יא)

יעץ עליך ארם (ישעיה ז ה) עצת ה' לעולם תעמד (תהלים לג יא)

יצאת לישע עמך (חבקוק ג יג) צאת הככבים (נחמיה ד טו)

יצר אל ופסל נסך (ישעיה מד י) וצורם לבלות שאול (תהלים מט טו)

יקשתי לך (ירמיה נ כד) מוקש הוא לך (דברים ו טו)

יראו אלהים (תהלים נה כ) ומוראכם וחתכם (בראשית ט ב)

ירשה (במדבר כד יח) ונתתי אתה לכם מורשה (שמות ו ח)

ירד ירדנו (בראשית מג כ) רדה אלי (בראשי' מה ט)

ישבתי בסוד משחקים (ירמיה טו יז) שבתי וקומי (תהלים קלט ב)

ישנתי אז ינוח לי (איוב ג יג) מתוקה שנת העובד (קהלת ה יא)

ישר על אנשים (איוב לג כו) בשרירות לבם (תהלים פא יג)., וכהנה רבות בתורה, והיודין האלה הסרורים בראשי גזרתם ומראיהם כמראה נשרשים, אבל לעת מקרה יעלו, ובזאת יודע נח המלים המשלשים העומדים כמשלש אותיות באמרך: אמר ברא גמר דרש הרס זעק חמד ממן כרת לחץ מעך נאק סמר עמד פקד צרף קרא רחש שפט תמה, יש די בכחם, אכל המלים אשר בתחלתם נון יוד הא הנראים כנשרשים לא יעמדו על השתלשם בהם, ואשר ישתלשו יבדלו לעת מקריהם.

המעלה השלשית, אשר תחלת המלה מם:

‎אלה הם קצות מליהם:

מגורתם אביא להם (ישעיה סו יד) גורו לכם מפני חרב (איוב יט כט)

מזיח אפיקים רפה (איוב יב כא) ולא יזח החשן (שמות כח כח)

מחסה מזרם (ישעיה כה ד) חסיו בו (דברים לב לו) לחסות תחת כנפיו (רות ב יב)

מלוח עלי שיח (איוב ל ד) לחים ויבשים (במדבר ו ג) ולא נס לחה (דברים לד ז)

מנוס אבד מנהם (איוב יד כ) שאלו נס ונמלטה (ירמיה מח יט)

משרת ענבים (במדבר ו ג) ושרת את אחיו (במדבר ח כו)

משרה על שכמו (ישעיה ט ה) וישר אל מלאך (הושע יב ה).

המעלה הרביעית: אשר תחלת המלה נון כאלה:

נגע זה על שפתיך (ישעיה ו ז) ויגע על פי (ישעיה ו ז)

נדיבי עמים נאספו (תהלים סז יד) ידבנו לבו (שמות כה ב)

נדדו הלכו (ירמיה ט ט) ותדד שנתי (בראשית לא מ) ידודון (תהלים סח יג)

נדר לאביר יעקב (תהלים קלב ב) וידר יעקב (בראשית כח כ)

נהם ככפיר (משלי יט יב) המו גוים (תהלים מו ו) יהמיון (תהלים לט ז)

נזיד עדשים (בראשית כה כט) ויזד יעקב (בראשית כה כט)

נטה ללכת (ש״ב ב יט) הט אזנך (משלי ד כ)

נטע שעשועים (ישעיה ה ז) מטע יי להתפאר (ישעיה סא ג)

נטרה את הכרמים (שה״ש א ו) לא תטר (ויקרא יט יח) כמטרא לחץ (איכה ג יב)

נטשת עמך (ישעיה ב ו) כי לא יטש ה' את עמו (ש״א יב כב)

ניב שפתים (ישעיה נו יט) נשקפה ותיבב (שופטים ה כה)

נסה את אברהם (בראשית כב א) מסה ומריבה (שמות יז ו)

נסכו רביעית ההין (במדבר כח ז) הסך נסך שכר (במדבר כח ז)

נסכתי מלכי (תהלים ב ו) וסוך לא סכתי (דניאל י ג)

נסע מאת ה' (במדבר יא לא) מרוח סועה מסער (תהלים נה ט)

נפלו עלי בנעימים (תהלים יז ו) ויפלו חבלי מנשה (יהושע יז ה)

נצו גם נעו (איכה ד טו) תנו ציץ למואב (ירמיה מח ט) כי נצא תצא (ירמיה מח ט)

נצר חסד (שמות לד ז) תצר חיי (תהלים סד ב)

נקבה שכרך (בראשית ל כח) אשר פי ה' יקבנו (ישעיה סב ב)

נקם אקח (ישעיה מו ג) יקם קין (בראשית ד כד) לא יקם (שמות כא כ)

נשבע ה' לדוד (תהלים קלב יא) וישביעני אדוני (בראשית כד לז)

נשך כסף נשך אכל (דברים כג כ) ישך הנחש (קהלת י יא) כשך יקשי' (ירמיה ה כו)

נשל הברזל (דברים יט ה) כי ישל זיתך (דברים כח מ) ובשליתה (דברים כח נז)

‎בנשף בערב יום (משלי ז ט) אך חשך ישופני (תהלים קלט יא)

נתתי כסף השדה (בראשית כג יג) תתה לי ערף (תהלים יח מא) בתת יי (שמות טז ח)

‎וכהנה רבות בתורה:

המעלה החמישית אשר תחלת המלה הא, כאלה:

הגה ברוחו (ישעיה כו ח) ויגה בני איש (איכה ג לב)

הכה בים גלים (זכריה י יא) יך ויחבשנו (הושע ו א)

הלך לו (שה״ש ב יא) ויבא הלך (ש״ב יב ד) ללכת ארצה (בראשית יא לא)

הניס את עבדיו (שמות ט כ) לנוס שמה (דברים ד מב)

הנצו הרימונים (שה״ש ו יא) ויצץ ציץ (במדבר יז כג) עלתה נצה (בראשית מ י)

השמו (תהלים עט ז) השימות כל עדתי (איוב טז ז) שמה ושממה (יחזקאל כג לג)

‎וכהנה רבות בתורה, אבל מיעוטם יורה על רובם. גם אלה האותיות אשר לחמש המעלות האלה המועדים לשרת שבים יחדו בפנים אחרים ונעשו יסודות כענין המלים החצוים לשתי מחלוקות.

‎תמו שמונה מעלות וקצות תוצאותיו מבלעדי תולדותיו ודקדוקי ענינם, ובמעלות דגש ורפה יתמו המעלות:

‎דע כי לכל האותיות יקרה דגש ורפה, מבלעדי 'בגד כפת' למראה פתרונם ושנויי ענינם אשר תקנו סופרים לצחצוח לשון ולא לפשר דבר, אך בהיותם בראש המלים, ובהגי תר משפטם, אבאר פתרונם:

‎דגש ורפה על שלש מחלוקות הם בנויים:

‎א] בג"ד כפ"ת, בהיותם סמוכים ליהו"א ירפיון. ב] בהעלותם ידגשון, ואך בהיותם תחלת המלים כמו שאפרש. המחלוקת הג', כל האותיות ידגשון וירפיון בראשית המלה ובתוכה ואחריתה לפי פתרונה, לבד 'חי"ת ועי"ן' אשר לא ידגשון ולא ירפיון היטב, כי אותיות הגרון המה. אך דגש ורפה ישנו לצחצוח לשון אשר בהם תכון המלה בפה ותתישב היטב, וישנו לפתרון אשר בו יקום פשר דבר ותוכן ענין, אפס המלה היא רבת פנים מעונה מחלקות למיני מראותיה ותוצאות מסבותיה ועניני דקדוקיה ולמען דעת הכרת פניה הוקם לה נקודות למודים להורות על קצות טעם מדעם ושכל סודם, אבל יספה אומץ ותכון במנעמי נכוחה ותשלם באופני תבונה בתת עליהם מושלים המורים עליה ומלמדים על פתרונה מבלעדי נקודות למודים, ותכון המלה תחת ממשלתם והמה מושליה ואוחזיה: מושביה, מחציה, מניעיה, פותחיה וקומציה, חוטפיה נוגהיה וטעמיה, המה תומכיה ומדריכיה לכל עוברי פניה, הם מאזני המלה ופלסי משפטה, ומלמד מליצתה ומבלעדיהם לא יקום פתרון, וזולתם לא תכון נכוחה, ובלתם לא תעמד נכונה, כלם נכונים למלה במה ירמזון להודיע פשר ולבאר פתרון. ועתה אבאר מיני יינינם, ומשפט אודותם, ומלאכת עבודתם, איש כפי עבודתו וחק משאו.

‎פעולת קמץ גדול, ומעשה קמץ קטן, ומפעל קמץ חטף, ומלאכת פתח גדול חטף ופתח קטן חטף, באלה ישיג המשכיל לדעת שפת יתר, ובהם יתבונן אמרי שפר לדבר צחות, ויאחז פלס מישרים ומשקל אמונה ובעשותו ככה ירוץ ולא יכשל, יצחצח מליו ולא יתלעג במו, כי אמנם הנלעג לשון לא יפול עליו שם לשון צחות כי אם לשון בשר, כאשר העט באפס מכתב לא יקרא 'עט סופר' עד מושכו מחוקק כדת אז יקרא 'עט סופר מהיר', ודמות הלשון הנלעג כדמות כנור אשר רעו יתריו, טוב לו לאלם מנגן שיריו. אשוב לענין הראשון, לחקור סוד האותיות ושכל המלים להעמיד כל אות ואות על חקת אמתה וצדק מתכונתה.

‎דע כי לעשתי עשרה האותיות המשרתים את רעיהם המחולקים לעשתי עשרה מעלות גם יש להם מעלות מבלעדי המעלות העליונות ואלה קצותם.

אלף, תחלת אותיות המשרתים:

‎דע, כי רוב האלפי"ן ראשוני המלה ותיכוניה ואחרוניה אין להם כח ברוב המלים, כי לעת מקרה יסורו מהמלים ונותרו מבלעדיהם, ולא הובאו לא לעיקר ולא לשרת כיתר האותיות, ולא סרו מהמלים כי אם לחלש כחם, ואלה קצותם: דע כי

‎ויתאבכו (ישעיה ט יז) מן נבוכים (שמות יד ג)

‎לאגורת כסף (ש״א ב לו) מן עשרים גרה (שמות ל יג)

‎ולאדיב את נפשך (ש״א ב לג), מן ומדיבת נפש (ויקרא כו טז)

‎ואהל בל יצען (ישעיה לג כ) מן לא יהל שם ערבי (ישעיה יג כ)

‎ומן האזיקים (ירמיה מ ד) מן אסור באזקים (ירמיה מ א)

‎והאזינו (דברים לב א) מן שקר מזין (משלי יז ד)

‎ואזרוע (ירמיה לב כא) מן זרוע קדשו (ישעיה נג י)

‎ואחד (בראשית א ה) מן ודבר חד (יחזקאל לג ל)

‎ואחותי (איוב יג טז) מן יחוה דעת (תהלים יט ג)

‎אכזב (ירמיה טו יח) מן כזב (תהלים ד ג)

‎ואכפי (איוב לג ז) מן כפף נפשי (תהלים נז ו)

‎ותאלף (משלי כב ה) מן מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה יא)

‎ואנחנו (בראשית מב יא) מן נחנו (בראשית מב יא)

‎ואנך (עמוס ז ז) מן נכים (תהלים לה טו)

‎ואסוך (מ״ב ד ב) מן וסוך לא סכתי (דניאל י ג)

‎ואפיתי (ישעיה מד יט) מן ותפהו (ש״א כה כד)

‎ומי אפסים (יחזקאל מו ג) מן פס ידא (דניאל ה ה)

‎וארבע (בראשית כג טו) מן רבע ההין (שמות כט מ)

‎וארשת (תהלים כא ג) מן כרשיון כורש (עזרא ג ז)

‎ואתא מרבבות קדש (דברים לג ב) מן התיו לאכלה (ירמיה יב ט)

‎ואתמול (תהלים צ ד) מן תמול (שמות ה יד)

‎וכאלה הרבה בתורה, ומעוטם יורה על רובם:

‎ב] וגם אלה האלפין אשר משפטם להכתב בקרב המלים המה התיכונים, ומבלעדי מקרה יעלו מן המלים לבלתי אחוז בחוכם, כאלה:

‎טיט (ישעיה מא כה) מן במטאטא השמד (ישעיה יד כב)

‎וצנה (תהלים ח ח) מן צאן (בראשית ד ב)

‎כי שאל נא לדור רישון (איוב ח ח) מן ראשון (שמות יב ב)

‎ושלתך (ש״א א יז) מן השאלתיהו (ש״א א כח)

‎ואם לא שריתך (ירמיה טו יא) מן שארית ישראל (ירמיה ו ט)

‎וגם כל שרית ישראל (דה״א יב לח) מן שארית (ירמיה ו ט)

‎וכאלה הרבה בתורה:

‎ג] וגם אלה האלפין הנחברים באחרית המלים אשר בהם יחתמו גם הם יחדו יסורו מהם, כאלה:

‎עשה פלא (שמות טו יא) מן ונפלינו אני ועמך (שמות לג טז)

‎ויתחבא האדם ואשתו (בראשית ג ח) מן חבי כמעט רגע (ישעיה כו כ) ומן ושם חביון עוה (חבקוק ג ד)

‎מלא ברכת יי' (דברים לג כג) מן כי מלתי (איוב לב יח)

‎מצא חן (בראשית ו ח) מן לא מצתי חן (במדבר יא יא)

‎צמא (שמות יז ג) מן כי צמתי (שופטים ד לט)

‎ותקיא הארץ (ויקרא יח כה) מן שתו ושכרו וקיו (ירמיה כה כו)

‎כעת במרום תמריא (איוב לט יח) מן שימי לך תמרורים (ירמיה לא כא)

‎בואו נהרים (ישעיה יח ב) מן בזונו לנו (דברים ג ז)

‎נשאו ראש (תהלים פג ג) מן ונשו את כלמתם (יחזקאל לט כו)

‎כסא כבור (ש״א ב ח) מן על כס יה (שמות טז יז)

‎וגבאיו (יחזקאל מז יא) מן גבים (ירמיה יד ג)

‎בצאתיו (יחזקאל מ יא) מן הטבעו בבוץ (ירמיה לח כב)

‎נביא (בראשית כ ו) מן ויכל מהתנבות (ש״א י יג) ומן ניב שפתים (ישעיה נו יט)

‎פרא חפשי (איוב לט ה) מן פרה למוד מרבר (ירמיה ב כד)

‎פתאם (משלי א ד) מן פתי (משלי א כב)

‎חלאים (שה"ש ו ב) מן וחליתה (הושע ב טו)

‎המסלאים (איכה ד ב) מן לא תסלה (איוב כח טו), וכהנה רבות.

‎ד] וגם יש לאלף מעלה רביעית מבלעדי אלה. דע, כי הוא תחלת כל מבטא, אך בהסבך המלה אליך, נעשה למלאכה כאשר נקדם במעלה הראשונה כאלה: אדברה, אבכה, אגאל, אהמה, אדרש, כה יקרה ליתר המלים, עד הנה מעלות האל"ף, מלבד פתיחתו וקפיצתו וקמיצתו ויתר דקדוקי נקודתו:

ואלה מעלות בי"ת.

‎דע, כי יש לבי״ת מעלות הרבה, מבלעדי המעלה הראשונה, באמרך: ברדת משה (שמות לד כט) בקום למשפט אלהים (תהלים עו י) בעשותו למטר חק (איוב כח כו), וכהנה רבות. וגם בי"ת נוטה לענין אחר, באמרך: בבגד או בשתי או בערב (ויקרא יג נא), ויושם בארון (בראשית נ כו), וחלופם, ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד יח), ויתן אתי במשמר (בראשית מא י), וחלופם, באברתו יסך לך (תהלים צא ד), בכחו רגע ים (איוב סו יב), בחרבי ובקשתי (בראשית מח כב). וחלופם, והנשאר בדם (ויקרא ה ט), והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב). וחלופם, והביאו מכל הגוים מנחה לה' בסוסים ברכב בצבים ובפרדים ובכרכרות (ישעיה טו כ), הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב יב), וחלופם הרבה בתורה.

‎אבל תקנו אנשי הלשון 'בגד כפת' האותיות האלה בהיותם סמוכים כדת ליהוא, כלם רפים. אך לא תקנו בה עקב פתרון, כי אם לצחצח הלשון ולתוכן המבטא. וחכמי הסוד הוסיפו עליהם רי"ש, וישימו אותם שבע, ונכפלים לארבע עשר, ואין זה כי אם עקב דגשונם ורפיונם, ואפס לא לאלה לבדם יקרה מקרה זה, כי אם לכל האותיות כלם ידגשון וירפיון עקב עניני פתרוניהם, ואלה קצותם:

‎חזקו ידים רפות (נחמיה לה ג) חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג יג)

‎למדו לשונם (ירמיה ט ד) למדו היטב (ישעיה א יז)

‎ובוזי יקלו (ש״א ב ל) על כן יקלו רודפיהם (ישעיה ל טו)

‎בשלתי אתם (במדבר לב ח) בשלחי את חצי הרעב (יחזקאל ה טז)

‎ימים על ימי מלך תוסיף (תהלים סא ז) על ימים יסדה (תהלים כד ב)

‎רחום וחנון יי (תהלים קג ח) חנון בן נחש (ש״ב י ב)

‎כל האותיות טעונות דגש ורפה לצחצח הלשון כפי הנעתם בפה ומושבן בלשון, וכפי תוכן המלה וקרבת המלים הקרובים אליהם, וכפי האותיות הסמוכות [נ"א הדבוקות] לה, וגס ככה הם נכונים לדגש ורפה לא לצחצח, כי אם לעניני פתרונות וטעמי פירושם, כלם ידגשון וירפיון בראש וסוף ותוך כפי שאת המלה וכפי הפתרון.

‎אבל חי"ת ועי"ן לא יקרה להם כה, כי לא עליהם ממשלת דגש ורפה, וזו חזקת משפטם וסדר ענינם המורה עליהם. כתוב בתורה: חנון ורחום ה' (תהלים קיא ד), משפט חנון כמו שכול, דגשונם ורפיונם יבדילו ענינם, והיה מאמתת משקלת הלשון להיות כמשפטם רחום ושחוט, וגם היה מררך נכוחה להיות מובדל בין מעשות זאת (בראשית מד יז) ובין מעשה העולה (דה״ב ד ו), כאשר ישנו בין משלוח ידו (ש״א כו יא) ובין משלוח מנות (אסתר ט כב), והוא הדין למחות (איוב לב ו) ומחדול (ש"א יב כג) ומענות (איוב לב א) ומעזוב (יהושע כד טז), ויש בתורה כהנה וכהנה רבות, אבל אותיות לשון הקדש, הן מחולקים למחלוקות, מהן אותיות הלשון, ומהן אותיות החיך, ומהן אותיות השפה, כלם במרחבי הפה ינועון איש איש כפי הנעתו והנייתו כלם הנעתם בפה, והמה רוחים במכון מקראם המגיע להם, על כן ידגשון וירפיון יחזקו ויקלו כרצון הלשון וכצביון החך ומאויי השפה וחשק הפה, כי האותיות תחת ממשלתם והשמעותם כרצונם. אבל חי"ת ועי"ן, אותיות הגרון המה, ולא יקרה להם כה, על כי תוצאותם מפנימיות הגרון מלוא הלוע קרובים למוצא המלין לבלתי רווח הלוע, לא ידגשון ולא ירפיון היטב, כי לא יסבו בצאתם, כי נכחם יצאו ושתיהן האותיות אותיות הגרון המה, אבל האחת עזה מרעותה, כי היא פנימה ממנה והוא עי"ן, על כן פעולתה חזקה מפעולת חי"ת אף על פי שמוצא אחת לשניהם, וכל המלה הראויה להדגש או לרפות ויש בתוכה עי"ן או חי"ת אם פתרון המלה תלוי באחת מהנה ובדגשותה וברפיותה יכון פתרונה וענינה לא תדגש ולא תרפה אות המלה ההיא. והקורא אות מהאותיות האלה בכל מלה אין לו מעם בפת להשמיע החזק או הרפה, על כי בצאתה ממלואת לוע הגרון, ואם בוא יבוא הקורא להדגישה או לרפותה אין לו במה, כי טבעם טבעת בינונית כי אלו יצאה רווחה היה מדגיש, ואלו יצאה דגושה היה מרפה, אבל בכח מלאותה יצאת, לא טעונה רפיון ולא מעונה דגשות, אך אחרי דגשות נוטה רובה אף על פי שיכולת הגרון משגת כמעט חזקתם ורפיונם, פתרוני המלין אשר המה בתוכם יורו וילמדו עלהדגשות לבדה, ורחום וחנון יוכיח, וגם ה"א נלוותה עמם לענינם, וגם אל"ף נוטה עמהם, אך לא כמשפט רעותיה, על כי אשר לא ישתוה מוצא ארבעתן.

מם מתחלק לכמה ענינים.

‎ממלוך אדם חנף (איוב לד ל) מחות דעי (איוב לב ו) מענות את איוב (איוב לב א), מדבר עם יעקב (בראשית לא כט). וחלופם, מאבני המקום (בראשית כח יא), מאפסי ארץ (ירמיה טז יט), מעפר שרפת החטאת (במדבר יט טז). וחלופם בנקודה, מגפן היין (שופטים יג יד), ומדלת הארץ (מ״ב כה יב), מזרע הארץ (ויקרא כז ל), מפרי העץ (ויקרא כז ל). וחלופם, מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), מוריש ומעשיר (ש״א ב לז), מוציא אסירים (תהלים סה ז). וחלופם, מפר אותות בדים (ישעיה מד כה), ממית ומחיה (ש״א ב ו), מסיר לב ראשי עם הארץ (איוב יב כד). וחלופם, מגדיל ישועות מלכו (תהלים יח כא), מצמיח חציר (תהלים קד יד), מגיד מראשית (ישעיה מו י). וחלופם, משוה רגלי כאילות (תהלים יח לד), מגלה עמוקות (איוב יב כב).

‎סימן: ממלוך, מאבני, מגפן, מוליך, מפר, מגדיל, משוה.

כף מתחלק לכמה ענינים.

‎כגר כאזרח (ויקרא כד טו), כעבד כאדוניו (ישעיה כד ב). וחלופם, כגן יי' בארץ מצרים (בראשית יג י). וחלופם, כשכב אדני המלך (מ"א א כא), כשמע עשו (בראשית כו לד). וחלופם, כדבר אפרים רתת (הושע יג א), ככלות שלמה (מ״א ה נד). וחלופם, ונבל כעלה כלנו (ישעיה סד ה), כי כחציר מהרה ימלו (תהלים לו ב), וכענן חטאתיך (ישעיה מד כב). וחלופם, כמנור אורגים (ש"א יז ו), כצרור אבן במרגמה (משלי כו ח).

‎סימן: כגר, כגן, כשכב, כדבר, כעלה, כמנור.

למד מתחלק לכמה ענינים.

תוכן העניינים

מחברת מנחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה