מחברת מנחם· רבי מנחם אבן סרוק
ג
הקדמה
אחל מחברת גי"מל.
גא גאל. גב גבה גבח גבל גבן גבע גבעל גבר גבש. גג. גד גדבריא גדל גדע גדף גדר גדש. גה גהר. גו גוי. גז גזל גזם גזע גזר. גח גחל. גי. גל. גלב גלד גלח גלם גלמד גלע גלש. גם גמא גמד גמל גמץ גמר. גן גנב גנז גנזך. גע געל גער געש. גף גפן גפר. גר גרב גרד גרז גרזן גרל גרם גרן גרע גרף גרש גרש. גש גש גשם. גת.
מילה א
גא
כי גאה גאה (שמות טו, א), ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), מגאון הירדן (ירמיהו מט, יט), כמשמעו.
מילה ב
גאל
מתחלק לארבע מחלקות: האחד, גאלנו י"י צבאות (ישעיהו מז, ד), גאל י"י עבדו יעקב (שם מח, כ), והלכו גאולים (שם לה, ט), קרבה אל גפשי גאלה (תחלים סט, יט), גאלת בזרוע עמך (שם עז, טז), לשון פדיון הם. השני, אנשי גאלתך (יחזקאל יא, טו), גאל הדם (במדבר לה, יט), ובא גאלו (ויקרא כה, כה), הם בעלי המשפט. אך המחלקת הזאת קרובה אל הראשונה אבל הענין ירחיקם כמעט, ויתכן להיות מגזרתו יגאלהו חשך וצלמות (איוב ג, ה). השלישי, אשר לא יתגאל (דניאל א, ח), לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך (מלאכי א, ז), הוי מוראה ונגאלה (צפניה ג, א), וכל מלבושי אגאלתי (ישעיהו סג, ג), כלם לשון טנוף. הרביעי, ויגאלו מן הכהנה (עזרא ב, סב), ענין בדול הוא, כמו ויבדלו מן הכהנה.
מילה ג
גב
מתחלק לארבע מחלקות: האחד, גב המזבח (יחזקאל מג, יג), ותבני לב גב (שם טז, כד), על גבי חרשו חורשים (תהלים קכט, ג), בעבי גבי מגניו (איוב טו, כו), לגבי חמר גביכם (שם יג, יב). ואנשי פתרון אמרו על גוי חרשו חרשים, החליפו בי"ת בוא"ו, והעמידו פשר המלה גו, ונראת המלה כי מבלי תמורה ומאין חליפות עומדת כמשפט מכתבה. ופתרון 'על גבי', כמו על במתי, ו'גב המזבח' קומת המזבח.
וכמהו ותבני לך גב, גב כבמה. וגם כה החליפו אותיות הקודש אשר לא כרת, ואפס לא היו ראויות להחליף, וישימו לאותיות תמורות, ולא כן עשו.
וסר אל משמעתך ונכבד בביתך (ש"א כב, יד), החליפו סמ"ך בשי"ן, והעמידו הפתרון וכה אמרו: שר אל קהילתך, הרחיקו המלה מהיותה מגזרת סורה אדני סורה (שופטים ד, יח), וקרבוה לשר שרים (דניאל ח, כה), ובי שרים ישרו (משלי ח, טז), ונראה שזה הפתרון קרוב ממנו, והוא הראוי להיות מבלי תמורת אותיות, וכה פתרונו סר אל משמעתך, נוטה אחרי דבריך להקשיב קשב.
אכן סר מר המות (ש"א טו, לב), גם פה החליפו הפותרים סמ"ך בשי"ן, וכה אמרו: אכן שר מר המות, בי אדני שר מר המות, בעל המות. ויען כי אין המלים שקולים על הפשר ולא נוטים אחרי הענין, כי כה פתרון אכן סר מר המות, עתה ידעתי כי קרוב מר המות. סר אלי ויגש.
על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי (הושע ז, יד), תקנו הפותרים יסורו ממני לא החליפו האותיות כי אם הסירו המלה מעקרה, ומלה אחרת הביאו תחתיה, ולא נכון לעשות כן, כי המלים נכונים הם וסדורים כמשפט, וכה מראה פתרון על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי, על רוב טובי יפשעו וימרדו בי, ויהיה מגזרת סורר ומורה (דברים כא, יח), ודבר סרה (דברים ג, ו), לשון מרי ומרדות הם.
וגם כה פתרו שתה גם אתה והערל (חבקוק ב, טז), תשתה ותשתכר וְהֵרָעֵל, הפכו את המלה והעמידו פתרונה מכוס התרעלה (ישעיהו נא, יז), וכה פתרונו ופשר ענינו, שתה אתה וגם הערל וְתֵעָרֵל ותגלה ערותך, ויהי הערל מגזרת אשר לו ערלה (בראשית לד, יד), לעת שכרותו יגלה קלונו וערות ערלתו.
שן רעה ורגל מועדת (משלי כה, יט), השוו הפותרים 'מועדת' ללא מעדו קרסולי (תהלים יח, לז), ולא תמעד אשריו (שם לז, לא), ומתניהם תמיד המעד (שם סט, כד), סברו כי הם המלים האלה מגזרה אחת הם, ואפס כי המלים לא נראים כן, כי המ"ם אשר במועדת איננו יסוד, כי אלו היה מגזרת מעדו קרסלי, היה על המחוקק להכפיל המ"ם ולחקות רגל ממֻעדת כיתר המלים, ועתה הואיל ואין המ"ם יסוד במלה ראוי להיות גזרתה ממעדה בגד ביום קרה (משלי כה, כ), וכמהו וכבגד ערים כל צדקתינו (ישעיהו סד, ה), פתרונו כבגד המוסר אשר איננו ראוי לגעת בו.
גל נעול מעין חתום (שיר ד, יב), גם פה החליפו למ"ד בנו"ן, וכה העמידו פתרונו: החזיקוה מגולה אשר הוא ענינו וקרבוה לגגה אשר איננו ענינו, מעין חתום יורה על גל נעול שהוא גולה.
נשוב לענין ראשון, המחלקת השני, עשה הנחל הזה גבים (מ"ב ג, טז), ולחשוף מים מגבא (ישעיהו ל, יד), בצאתיו וגבאיו (יחזקאל מז, יא), באו על גבים (ירמיהו יד, ג), לגבא די אריוחא (דניאל ו, יז), לשון ברוות המה. השלישי, הנה יוצר גובי (עמוס ו, א), כמשק גבים שקק בו (ישעיהו לג, ד), לשון ארבה וחסיל המה. הרביעי, ואת גבת עיניו (ויקרא יד, ט), וגבתם מלאת עינים (יחזקאל א, יה).
מילה ד
גבה
מלה זאת כלה יסוד והוא מפיק ה"א, וכל מפיק ה"א הוא עשוי ללשון נקבה, אך בהעלות לשון נקבה מהמלה ונותרה במפיק ה"א אתו [נ"ה אות] הה"א מיוסד במלה. ואלה הם מראות המלה וענינה, המראה האחד, העשוי ללשון נקבה, כאלה, אז ראה ויספרהּ הכינהּ וגם חקרהּ (איוב כח, כז), והשבתי כל משושהּ חגהּ חדשהּ ושבתהּ וכל מועדהּ (הושע ב, יג), וכל מפיק ה"א אשר איננו עשוי ללשון נקבה, אותו הה"א יסוד במלה ואינו יוצא ממנה. כאלה, אלוה מתימן יבוא (חבקוק ג, ג), ונגה כאור תהיה (שם ג, ד), ותכה מכעש עיני (איוביז, ז), ולא נח בהם (יחזקאל ו, יא), אל תתמה על החפץ (קהלת ה, ז), ולא יגה שביב אשו (איוב יח, ה), כי ביה י"י צור עולמים (ישעיהו כו, ד), ויתמהמה (בראשית יט, טז), ירום ונשא וגבה מאד (ישעיהו נב, יג), תוה וקם בחתבהלה (דניאל ג, כד), כמה לך בשרי (תהלים םג, ג), ולא יגהה מכם (הושע ה, יג), ואל תרהו (ישעיהו מד, ח), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מז, יג), אנשי פתרון פתרו ותלה ארץ מצרים יגיעה ועיפה ונלאתה ארץ מצרים מפני כובד רעבון, והעמידו המלה מגזרת תלאה (שמות יח, ח), ומהם אשר אמרו ותרעב הארץ ותהי תלויה ואפס כי לא יתכנו הפותרים האלה מפני דקדוקי המלה, כי כה יכול לטעון הטוען: אם מגזרת תליה נעשה התי"ו יסוד, ובהיותו יסוד צריכה המלה תי"ו שני, האחד ליסוד והאחד לשרת, כאלה: ותלך ותתע במדבר (בראשית מא, יד), ותתש בחמה (יחזקאל יט, יב), ותתם השנה ההיא (בראשית מו, יח), ואם כה יאמר ותלה איננו מפיק ה"א כי אם ללשון נקבה. אמנם לא יתכן להיות לשון נקבה משני צדיה, כי אמרנו אם התי"ו עשוי ללשון נקבה נעשה הה"א יסוד, ואם הה"א עשוי ללשון נקבה נעשה התי"ו יסוד, ומבלעדי אלה לא תקום כל מלה, הן נמצא הה"א יסוד. ובהיותו יסוד הוא מגזרת מתלהלה, ומתלהלה הוא מהמלים הנכפלים, והלמ"ד והה"א הם מיסדות המלה כמלים הנחברים בספר הזה. ופתרון ותלה ארץ מצרים כה הוא, נבערה ארץ מצרים, נכסלו שוכניה מכובד רעבון, כי לא יכלו למצוא מחיה, וגם כה פתרון כמתלהלה הירה זקים, כארם [נאו"ל כערום] המשתגע היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני, נשוב לענין ראשון.
מילה ה
גבח
גבח הוא טהור הוא (ויקרא יג, מא), בקרחח או בגבחת (שם יג, מב), בקרחתו או בגבחתו (שם),.
מילה ו
גבל
גבול שמת (ההלים קד, ט), והגבלת את העם (שמות יט, יב), הגבל את ההר וקדשתו (שם יט, כג), אשר גבלו ראשגים (דברים יט, יד), ויצא הגבול (יהושע טו, יא), בחטאת בכל גבוליך (ירמיהו יז, ג), לא תסיג גבול רעך (דברים יט, יד).
מילה ז
גבּן
מתחלק לשני מחלקות: האחד, או גבן או דק (ויקרא כא, כ), פתרונו לפי ענינו מענין דק, נלמד פתרון גבן יתכן להיות עבה, אש עב וארוך וכבד, וכבדותו ימנענו לעבוד עבודת הקודש. ויתכן להיות מגזרתם הרים גבננים (תהלים סח, יז). השני, וכגבנה תקפיאני (איוב י, י), קפאון יורה על גביגה, גביני חלב כחריצי חלב.
מילה ח
גבע
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, גבעת עולם (בראשית מט, כו), גבעת שאול נסה (ישעיהו י, כט), מימי הגבעה (הושע י, ט), גבע מלון לנו (ישעיהו י, כט). השני, ומגבעות תעשה להם (שמות כח, מ), מגבעות הראש. השלישי, ואת גביעי גביע הכסף (בראשית מד, ב), שלשה גבעים משקדים (שמות כה, לג), מיני כלים [נוו"ל כוסות] הם.
מילה ט
גבעל
והפשתה גבעל (שמות ט, לא), מלה זו אין לה דמיון בתורה, אבל בלשון משנה יש, זרע פשתן בגבעולין (בבא מציעא דף מ' ע"א), הוא הפשתן הנראה בראשי זרעונים.
מילה י
גבר
מתחלק לארבע מחלקות: האחד, מי גבר יחיה (תהלים פט, מט), וגבר ימות ויחלש (איוב יד, י), נאם הגבר שתם העין (במדבר כד, ג), הגברים לבד מטף (שמות יב, לז), גברים ואנשים ואישים, קרובי ענין הם. השני, הוה גביר לאחיך (בראשית כז, כט), הן גביר (שם כז לז), אל יד גברתה (תהלים קכג, ב), לעולם אהיה גברת (ישעיהו מז, ז), גברת ממלכות (שם מז, ה), לשון אדוניות הם. השלישי, כי יהודה גבר באחיו (דה״א ה, ב), והגביר ברית לרבים (דניאל ט, כז), כי גברו מני (תהלים סה, ד), והמים גברו (בראשית ז, יט), ענין אחד להם. הרביעי, לך זורוע עם גבורה (תהלים פט, יט), מי יעשה כמעשיך וכגבורתך (דברים ג, כד), ואם בגבורת שמונים שנה (תהלים צ, י), המראות האלה ארבעתם יסוד אחד להם, ונפרדים כמעט לפי ענינם.
מילה יא
גביש
ראמות וגביש (איוב כח, יח), אבן מאבני השהם הוא.
מילה יב
גג
את גגו ואת קירתיו (שמות ל, ג), העלתם הגגה (יהושע ב, ו).
ואלה הגימלי"ן המחוברים לאותיותם ונשאר גימ"ל לבדו אשר איננו מחובר ליתר האותיות, ויקום ממנו מלה באותיות המשרתים ואין יסודתה כי אם גימ"ל לבדו, כאלה: עד אנה תוגיון נפשי (איוב יט, ב), כי י"י הוגה (איכה א, ה), כאשר הגה מן המסילה (ש"ב כ, יג), בתולתיה נוגות (איכה א, ד), ונסו יגון ואנחה (ישעיהו לה, י), נוגי ממועד (צפניה ג, יח), הגו סיגים מכסף (משלי כה, ד), ויגה בני איש (איכה ג, לג), הגה ברוחו (ישעיהו כז, ח), מתחלק לשני מחלקות לשון נפץ ולשון דאגה, והנו"ן אשר ביגון איננו יסוד כי הוא כמו שברון ועצבון וחשבון.
מילה יג
גד
מתחלק לתשע מחלקות: האחד, גד גדוד יגודנו (בראשית מט, יט), תתגדדי בת גדוד (מיכה ד, יד), יגודו על נפש צדיק (תהלים צד, כא), לעלות לעם יגודנו (חבקוק ג, טז), הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך (ישעיהו סה, יא), וכה פתרונו: העורכים ללהקת הכמרים שלחן וממלאים גביעי יין לחלק להם, ויהיה 'גד' מגזרת 'גדוד', ול'מני' מגזרת 'מנה', ומניתי אתכם לחרב (שם סה, יב), יורה על גזרת 'מנין', כמו למנות ולספור ולחלק להם. השני, כזרע גד הוא (במדבר יא, ז), פותרים בו אנשי פתרון 'כוסברת'. השלישי, ויתגדדו כמשפטם (מ"א יח, כח), על כל ידים גדדת (ירמיהו מח, לז), לא תתגדדו (דברים יד, א), וקרעי בגדים ומתגדדים (ירמיהו מא, ה), גדו אילנא (דניאל ד, יא), ויתכן להיות מגזרתם הגידו ונגידנו (ירמיהו כ, י). גם יתכן להיות מגזרתם לחלק יגיד רעים (איוב יז, ה), ענין השחתה הם. הרביעי, גדי עזים (בראשית לח, יז), גדיי העזים (שם כז, טו). החמישי, וממגד תבואת שמש (דברים לג, יד), עם פרי מגדים (שיר ד, יג), ומגדנות נתן לאחיה (בראשית כד, נג). הששי, ומגיד לקראת מגיד (ירמיהו נא, לא), הגידה לי (שיר א, ז). השביעי, את גיד הנשה (בראשית לב, לג), גידי פחדיו (איוב מ, יז), והנה עליהם גידים (יחזקאל לז, ח), וגיד ברזל ערפך (ישעיהו מח, ד). השמיני, מלא על כל גדותיו (יהושע ג, טו), והלך על כל גדותיו (ישעיהו ח, ז), תלמיה רוה נחת גדודיה (ההלים סה, יא), ענין אחד להם, הם גפי הנהרות מרומי הירדן אפיקיו וגאיותיו. התשיעי, לא תבשל גדי (שמות כג, יט), פתרונו לפי ענינו גרגרי פירותם, ויתכן להיות מגזרת מגדים (שיר ד, יג).
מילה יד
גדבריא
גדבריא דתבריא תפתיא (דניאל ג, ב), לשון סגנים.
מילה טו
גדל
מתחלק לארבע מחלקות, אבל קרובי ענין הם: האחד, גדלים תעשה לך (דברים כב, יב), גדלים מעשה שרשרות (מ"א ז, יז), ענין חוטין הם. השני, אלהי גדלת מאד (תהלים קד, א), מה גדלו מעשיך (שם צב, ו), את גדלך (דברים ג, כד), ענין גדולה הם. השלישי, בנים גדלתי (ישעיהו א, ב), ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא, ח), ויגדלו הנערים (שם כה, כז). הרביעי, מגדל עז (תהלים סא, ד), ומגדל וראשו בשמים (בראשית יא, ד), ומגדלתיך יתץ (יחזקאל כו, ט).
מילה טז
גדע
גדע בחרי אף (איכה ב, ג), שקמים גדעו (ישעיהו ט, ט), ובריחי ברזל אגדע (שם מה, ב), ורמי הקומים גדעים (שם י, לג).
מילה יז
גדף
את מי חרפת וגדפת (מ"ב יט, כב), את ה' הוא מגדף (במדבר טו, ל).
מילה יח
גדר
גרר מזה וגדר מזה (במדבר כב, כד), איש גודר גדר ועמד בפרץ (יחזקאל כב, ל), פרץ גדרו והיה למרמס (ישעיהו ה, ה), גדרת צאן (במדבר לב, טז), וגדרת לצאנכם (שם לב, כד).
מילה יט
גדש
מגדיש ועד קמה (שופטים טו, ה), ונאכל גדיש (שמות כב, ה), אסיפת עומר.
מילה כ
גה
מתחלק לשני מחלקות: האחד, ולא יגה שביב אשו (איוב יח, ה), ונגה כאור תהיה (חבקוק ג, ד), לנגהות באפלות (ישעיהו נט, ט), מנגה נגדו (ש"ב כב, יג), לב שמח ייטיב גהה (משלי יז, כב), ענין מאור המה. השני, ולא יגהה מכם מזור (הושע ה, יג), פתרון המלה כפי ענינה, יגהה כמו יסיר.
מילה כא
גהר
ויגהר עליו ויחם (מ"ב ד, לד), פתרון המלה כפי ענינה, נשחטה עליו.
מילה כב
גו
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), מגוית האריה (שופטים יד, ט), וגויתו כתרשיש (דניאל י, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ותשימי כארץ גוך (ישעיהו נא, כג), ענין גוף הם. כי השלכת אחרי גוך כל חטאי (שם לח, יז), ראוי להיות מגזרת 'גויה' וראוי להיות מגזרת 'אוה וגאות', אם אעמידנו מגזרת גויה יכול הפותר גאמד 'דברה תורה כלשון בני אדם', ואנשי לבב ישכילו, כי לא נכון לשום לאלהינו תבנית וצורה וגויה, אבל התורה הרחיבה הענינים והפתרונות והרבתה המליצות כפי דעת בני אדם ולפי כח שכלם, למען יבינו. ואלו דברה תורה כפי עוז [אולי ענין] גיאות, פליאתו לא יוכלו הבין, כי הוא ממעל למדעם. השני, מן גו יגרשו (איוב ל, ה), שלף ויצא מגוה (שם כ, כה), בגו נדנה (דניאל ז, טו), לגוא אתון נורא יקדתא (שם ג, ו), פתרון 'גו' כמו 'תוך', וכל תוך בלשון ארמי 'גו'. השלישי, ותאמר גוה (איוב כב, כט), תבכה נפשי מפני גוה (ירמיהו יג, יז), וגוה מגבר יכסה (איוב לג, יז), ודי מהלכין בגוה (דניאל ד, לד), ענין גאות להם.
מילה כג
גוי
וגוי קדוש (שמות יט, ו), גוים ואלהיו (ש"ב ז, כג), כל גויי הארץ (בראשית יח, יח), לגויהם (שם י, לא).
מילה כד
גוע
וגוע מנער (תהלים פח, טו), יגוע כל בשר (איוב לד, טו), ויגוע אדם ואיו (שם יד, י), ענין אסיפה הם.
מילה כה
גז
מתחלק לשני מחלקות: האחד, גז צאנך (דברים יח, ד), ויגז את ראשו (איוב א, כ), גזי נזרך (ירמיהו ז, כט), כמטר על גז (תהלים עב, ו), והנה לקש אחר גזי המלך (עמוס ז, א), ופתרון ירד כמטר על גז כה הוא, יען עובדי אדמה בעלות צמחי שדותיהם יגזו הצמחים פן יכבדו וירקבו, וברדת רביבים על הגז יוסיפו הצמחים כח, ויעלו עלה מנגה וממטר. ויתכן להיותם מגזרתם גזית (שמות כ, כה). השני, כי גז חיש ונעפה (תהלים צ, י), נגוזו ועבר (נחום א, יב), אתה גוזי (תהלים עא, ו), ויגז שלוים (במדבר יא, לא), ענין מעבר הם.
מילה כו
גזל
מתחלק לשני מחלקות: האחד, והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה, כג), גזל גזל אח (יחזקאל יח, יח), גוזל אביו ואמו (משלי כח, כד), ענין עשק הם. השני, ותר וגזל (בראשית טו, ט), על גוזליו ירחף (דברים לב, יא), ענין אפרוחים ויונים הם, כמשמעו.
מילה כז
גזם
יתר הגזם אכל הארבה (יואל א, ד).
מילה כח
גזע
ויצא חטר מגזע ישי (ישעיהו יא, א), אף בל שרש בארץ גזעם (שם מ, כד).
מילה כט
גזר
מתחלק לשני מחלקות: האחד, לגזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו, יג), ותגזר אמר ויקם לך (איוב כב, כח), גזר ממכלה צאן (חבקוק ג, יז), נגזרנו לנו (יחזקאל לז, יא), והמה מידך נגזרו (תהלים פח, ו), גזרו את הילד החי (מ"א ג, כה), ויגזרו העצים (מ"ב ו, ד), חרטמין גזרין (דניאל ב, כז), הם גוזרים גזרה ואין מניא [נ"וו מוחה]. השני, אל פני הגזרה (יחזקאל מא, יב), הוא כמו עורה ולשכה ובנין [נאו"ל ובמה].
מילה ל
גח
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, גחי מבטן (תהלים כב, י), יגיח ירדן (איוב מ, כג), וארב ישראל מגיח ממקומו (שופטים כ, לג), ענין יציאה המה. השני, על גחנך תלך (בראשית ג, יד), ויתכן להיות מגזרת וותגח בנהרחיך (יחזקאל לב, ב), חולי וגחי בת ציון (מיכה ד, י), דבקי גחון לארץ. השלישי, וכי יגח שור (שמות כא, כח), מנגח ימה וצפונה ונגבה (דניאל ח, ד), בהם עמים ינגח (דברים לג, יז).
מילה לא
גחל
אין גחלת לחמם (ישעיהו מז, יד), גחלי אש (ויקרא טז, יב).
מילה לב
גי
גיא המון גוג (יחזקאל לט, יא), והגי בינו ובין העי (יהושע ח, יא), כל גיא ינשא (ישעיהו ט, ד), מקום שפל הוא.
מילה לג
גל
מתחלק לי"ד מחלקות: האחד, גלת מים (יהושע טו, יט), גלת עליות (שם), גל נעול (שיר ד, יב), וגלה על ראשה (זכריה ד, ב), ומהפותרים אשר אמרו גל נעול (שיר ד, יב) כמו גן נעול, החליפו למ"ד בנו"ן ואיננו כן, כי מעין חתום (שם) יורה על גל נעול, וכה פתרון גלות המנורה. יש על אנשי לבב לתמוה [נ"ה להשתומם] מדבר המנורה איך מענינה יתבונן המשכיל כי בנין בית אלהינו יקום ויכון בלא כח ובלא חיל כי אם ברוחו? הלא אחרי ראותו המנורה הודיעו המלאך משפט ענינה, ועל אודותיה אמר זו הנבואה, והמשיל בנין המקדש למעשה המנורה שנאמר זה דבר י"י אל זרובבל לאמר, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר י"י צבאות (זכריה ד, ו), ומה ענין המנורה לבנין המקדש [נ"וו הבית], ואיך צורתה תלמד על מקדש המעון כי לא בחיל יקום ולא בכח יבנה? דע כי המנורה המופלאה הזאת [נ"ה הזאת היא מופלאה] שבעה נרותיה עליה, ועל שבעת הנרות שבעה מוצקות, אשר על פיהם ירד השמן לנרות, ועל גביהם גולה, ועל שפת הגלה שנים זתים מימנה ומשמאלה, הן ממוצא דבר יתבונן המשכיל כי ענין המנורה יורה על בנין בית המקדש, כי לא בכח יבנה ויקום כי אם בכה ענין המנורה, דע כי גרגרי הזיתים נחבטים מאליהם לעת הבשלם, ונופלים בגולה עד זוב מהם שמן זית זך, ויגר על פי הצנתרות ואל הגולה ומהגולה אל המוצקות, ומהמוצקות אל הנרות, אך המוצקות עשויים שעורים כדי מדת שמן די דליקת נרות, הנה קמה מלאכת הנרות מבלי מעלה ומבלי מטיב, ומלאכת הזית מבלי כותש, והשמן מבלי מפנה, ויתר כל מלאכותיה מבלי משרתים, זה מעשה המנורה וצורתה ונרותיה ומצוקותיה צנתרותיה וגולותיה וזיתיה, וממתכונתה ישכיל איש שכל כי המקדש יקום ויבנה ויכונן בלא חיל ובלא כח כי אם ברוח י"י כדבר המלאך. עד הנה משפט המחאה [נ"ה המנורה] וענין החזיון, אבל זכריה הגריע מהמראה שתי הצנתרות ולא הזכירם תחלה, אבל השלימם באחרונה, אפס כי לא יתכן משמר לזיתים מבלעדי הצנתרות אשר לעמת הזיתים מאחוריהם המריקים זית אל הגולה, והזהב הנזכר פה (שם ד, ב), פתרונו זך וצח וטהור, ואיננו זהב כמשמעו, וכמהו מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב), וכמהו כוס זהב בבל ביד י"י (ירמיהו נא, ז), הן פרשנו מעשה המנורה.
המחלקות השני, כל משבריך וגליך (תהלים מב, ח), רגע הים ויהמו גליו (ישעיהו נא, טו), ויתכן להיות מגזרתם אגלי טל (איוב לח, כח).
השלישי, גל אבנים גדול (יהושע ז, כו), כי שמת מעיר לגל (ישעיהו כה, ב), והיתה בבל לגלים. (ירמיהו נא, לז), על גל שרשיו (איוב ח, יז), גל כמו תל.
הרביעי, וגלתי ברושלים (ישעיהו סה, יט), השמחים אלי גיל (איוב ג, כב), גיל יגיל (משלי כג, כד), ענין משוש הם.
החמישי, גלילי כסף (אסתר א, ו), גלילי זהב (שיר ה, יד), גלת הכתרת (מ"א ז, מא), ענין אופן. ומגזרתם גלגליו כסופה (ישעיהו ה, כח), לאופנים להם קורא הגלגל (יחזקאל י, יג), אלהי שיתמו כגלגל כקש (תהלים פג, יד), וכגלגל לפני סופה (ישעיהו יז, יג). ומגזרתם ויגל את האבן (בראשית כט, י), וגלל אבן (משלי כו, כז), גלו אבנים גדולות (יהושע י, יט), די אבן גלל (עזרא ו, ד), ומגזרתם ושמלה מגוללה בדמים (ישעיהו ט, ד), גליון גדל (שם ה, א), ונגלו כספר השמים (שם לד, ד), במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ, ח), אין פתרונם כי אם כפי ענינם, נפתחים ונגללים.
הששי, בגללי צאת האדם. (יחזקאל ד, יב), ולחמם כגללים (צפניה א, ז), כאשר יבער הגלל (מ"א יד, י), ענין טנוף הם.
השביעי, איש גלוליו (יחזקאל כ, לט), אל גלולי בית ישראל. (שם יח, ו), ענין אלילים, [נבו"ל פסילים] הם. ויתכן להיות מגזרתם בגללי צאת האדם, (שם ד, יב).
השמיני, ונגלה יסודו. (שם יג, יד), אגלה את נבלתה (הושע ב, יב), יגלו שמים עונו (איוב כ, כז), והנגלת לנו ולבנינו (דברים כט, כח), וצדקתי להגלות (ישעיהו נו, א), גל עני ואביטה (תהלים קיט, יח).
התשיעי, דורי נסע ונגלה (ישעיהו לח, יב), עתה יגלו בראש גלים (עמוס ו, ז), כי גלו ממך (מיכה א, טז), מן הילדים אשר כגילכם (דניאל א, י), כולם לשון שביה. ופתרון 'כגילכם', מן הילדים אשר נשבו בשביכם, אין במראות קרוב לנו ממנו.
העשירי, עמר לגלגלת (שמות טז, טז), בקע לגלגלת (שם לח, כו), ותרץ את גלגלתו (שופטים ט, נג), כי אם הגלגלת והרגלים (מ"ב ט, לה).
העשתי עשרה, שלחו מגל כי בשל קציר (יואל ד, יג), ויתכן להיות 'מגל' כמו מזמרות, ומחרשות, ומקבות, אשר אין המ"ם יסוד בהם.
השנים עשר, גלילות פלשת (יואל ד, ד), את קדש בגליל (יהושע כא, לב), אל גלילות הירדן (שם כב, י), גלל הגוים (ישעיהו ח, כג), ענין מחוזי גבולים המה.
השלש עשרה, בגלל הדבר הזה (דברים טו, י), בגלל, למען, בעבור, ענין אחד להם.
הארבע עשרה, צהלי קלך בת גלים (ישעיהו י, ל), פלטי בן ליש אשר מגלים (ש"א כה, מד), שם מקום הוא.
מילה לד
גלב
תער הגלבים (יחזקאל ה, א), אין למלה זו דמיון בתורה, אבל ענינה יורה עליה הוא [נ"ה כמו] תער הגלחים, ויש בתורה מלין אשר אין להם דמיון אבל ענינם יורה עליהם, ולולא אחיזתם במחזה ותלייתם מענין לא נודע פתרונם, כאלה: אבחת, אטון, אפריון, ארגז, אשפר, אחנן, בג, בחל, בחקוך, גבח [ג"וו גביש], גלש, [בנ"וו נוסף גלם], גמד, נומץ [בנ"וו נוסף גפר], גנוך, גרד, גרז, דהב, דהם, זבד, זהם, זנק, זרב, זרם, זרזיף, ותיר, חלט, חלמות, חלמיש, חרג, חרצן, חרת, חתך, טנף, טרפי צמחה, טש, כמה, כמוס, כסם, כרש, חכרך, להג, להק, לועז, מהול, מלק, מרח, מתח, סחיש, סלד, סמדר, סס, 1נה"וב סם], אסק שמים, סרב, סרעף, סרפד, סתיו, ענם, עזק, עועים, עטיניו, עטישותיו, עלט, יעלעו דם, עוצה עיניו, ערוד, עשק, פגיה, פדר, פדע, פענח, פצל, פצמתה, פרשז, צבט, צהב, צבת, צחן, צנח, צנם, צנק, צקלון, צרך, קנצי, קסם, יקוסם, קרם, רבך, רגש, תרהו, רטפש, רפסד, רפק, רפש, רצד, רצע, שדים, שחט, שחיס, שלאנן, שנס, שעטה, שעטנז, שצף, משקרות, משרכת, וששאתיך, שפי, שתי, שתם, התז, נתסו.
מילה לה
גלדי
עלי גלדי (איוב טז, טו), כמו עלי עורי.
מילה לו
גלח
ויגלח ויחלף שמלתיו (בראשית מא, יד), והתגלח ואת הנתק לא יגלח (ויקרא יג, לג), וגלח את כל שערו (שם יד, ח).
מילה לז
גלם
גלמי ראו עיניך (תהלים קלט, טז), בגלומי תכלת ורקמה (יחזקאל כז, כד), ויקח אליהו את אדרתו ויגלם (מ"ב ב, ח).
מילה לח
גלמוד
הנה הלילה ההוא יהי גלמוד (איוב ג, ז), כמו בדד [נ"ה נדור].
מילה לט
גלע
לפני התגלע הריב נטוש (משלי יז, יד), בכל תושיה יתגלע (שם יט, א), ענינו יורה עליו ופתרונו לפני הלבט והתחייב הריב נטוש.
מילה מ
גלש
שגלשו מן הנלעד (שיר ו, ה), אין למלה ואת דמיון בתורה, ופתרונו לפי ענינו שגלשו כמו שנראו שעלו מן הגלעד.
מילה מא
גם
גם י"י יתן הטוב (תהלים פה, יג), גם כל קויך (שם כה, ג).
מילה מב
גמא
מתחלק לשני מחלקות: האחד, תבת גמא (שמות ב, ג), ובכלי גמא (ישעיהו יח, ב), היגאה גמא בלי בצה (איוב ח, יא), ענין אחד הם. השני, הגמיאיני נא (בראשית כד, יז), יגמא ארץ (איוב לט, כד), מגמת פניהם (חבקוק א, ט), שניהם בדבר הסוס ובשבח גבורתו נאמרו, כי הסוס לעת מרוצתו ישחה ארץ בלשון בני אדם. וכמהו בענין מגמת פניהם קדימה, הסוסים בהפנותם פניהם אל פאת קדים יגמאו הדרך כנשר הש לאכול.
מילה מג
גמד
גמד ארכה (שופטים ג, טו), ענין המלה יורה עליו תבנית החרב ושיעוריה, קצורת ארך באמה ארכה.
מילה מד
גמל
מתחלק לשלש מחלקות: האחד, גמולי מחלב (ישעיהו כה, ט), כגמל עלי אמו (תהלים קלא, ב), ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא, ח), כאשר גמלתו (ש"א א, כד), ויגמל שקדים (במדבר יז, כג), ובסר גמל יהיה נצה (ישעיהו יח, ה), כולם לשון רבוי וגדול. השני, גמלתהו טוב ולא רע (משלי לא, יב), ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת (ש"ב יט, לז), יגמלני י"י כצדקתי (שם כב, כא), הגמול אתם משלמים עלי ואם גמלים אתם עלי (יואל ד, ד), כי רעה גמלוך (בראשית נ, יז), גמל על עברך (תהלים קיט, יז), לשון [נ"ה ענין] שילומים המה. השלישי, ותשאב לכל גמליו (בראשית כד, כ), גמלים מיניקות (שם לב, טז).
מילה מה
גמץ