מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פתיחה
הודיעני דרך זו אלך כי אליך נשאתי נפשי .
אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם .
הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי .
מאמר זה מטרתו הראשונית ביאור עניני שמות שנאמרו בספרי הנבואה.
מאותן השמות שמות משותפים, והבינום הסכלים לפי אחד העניינים אשר עליהם נאמר אותו השם המשותף.
ומהם מושאלים והבינו גם אותם לפי העניין הראשון אשר הושאלו ממנו.
ומהם מסופקים פעמים אפשר לחשוב בהם שנאמרו מתוך אי הקפדה, ופעמים אפשר לחשוב בהם שהם משותפים.
ואין הכוונה במאמר זה להבין את כולם להמון ולא למתחילים בעיון, ולא ללמד מי שלא עיין אלא בידיעת התורה, כלומר: דיניה, כי מטרת* כל המאמר הזה, וכל שהוא מסוגו, הוא ידיעת התורה באמת.
אלא מטרת המאמר הזה להעיר לאדם דתי, שכבר נקבע בלבו והושג בדעתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ומידותיו, ועיין במדעי הפילוסופים וידע ענייניהם , ומשכו השכל האנושי והדריכו להעמידו במעונו , ועמדו בפניו פשטי התורה, ומה שלא הצליח להבינו, או שהבין אותו מענייני השמות המשותפים או המושאלים או המסופקים , וישאר במבוכה והיסוס;
- או שיימשך אחר שכלו ויעזוב מה שידע מאותם השמות, ויחשוב שעזב יסודות התורה;
- או שיעמוד כפי מה שהבין מהם ולא ימשך אחר שכלו, ונמצא שפנה אחור משכלו ופירש ממנו, ויחשוב עם זאת שהוא הביא על עצמו נזק [ה] והפסד בדתו, וישאר עם אותם הדעות הדמיוניות תוך הרגשת צער ומועקה, ולא חדל להיות בכאב לב ומבוכה גדולה.
וכלל מאמר זה עניין אחר, והוא ביאור משלים סתומים מאוד שנאמרו בספרי הנביאים, ולא נתפרש שהם משל, אלא ייראה לסכל ולפתי שהם כפשטם ואין להם עניין נסתר.
וכאשר יתבונן בהם החכם באמת, ויבינם כפשטם, תהיה לו בכך מבוכה גדולה.
וכאשר נבאר לו אותו המשל, או נעירהו שהוא משל, ימצא הדרך הנכון וינצל מאותה המבוכה.
ולפיכך קראתי מאמר זה מורה הנבוכים. ואיני אומר שמאמר זה מיישב כל הספקות למי שמבינו, אבל אני אומר שהוא מיישב רוב הספקות והחמורות שבהן.
ואל ידרוש ממני הנבון, ואל יתלה תקוותיו שבכל מקום שאזכיר עניין מסוים שאני אשלימנו, או אם התחלתי לבאר עניין משל מן המשלים שאני אסיים כל מה שנאמר באותו המשל, כי דבר זה אי אפשר לשום משכיל לעשותו בלשונו למי שהוא מדבר עמו , כל שכן לקובעו בספר, כדי שלא יהיה מטרה לכל סכל שחושבים עליו שהוא חכם, שיירה חצי סכלותו כלפיו.
וכבר בארנו בחיבורינו בהלכה כללים מסוג זה והעירונו על עניינים רבים. והזכרנו בהם כי מעשה בראשית הם מדעי הטבע , ומעשה מרכבה הם מדעי האלוהות , ובארנו אמרם ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, מוסרין לו ראשי הפרקים , ולכן אל תבקש ממני כאן אלא ראשי הפרקים. ואפילו אותם ראשי הפרקים אינם במאמר זה לפי סדר, ולא ברציפות, אלא מפוזרים ומעורבים בעניינים אחרים ממה שאני חושב לבאר. כי מטרתי שיהו מושגי האמת נוצצים מתוכם ושוב נעלמים, כדי שלא יהא נגד המטרה האלוהית, אשר לא יתכן לעשות נגדו, שעשה את מושגי האמת השייכים להשגתו נסתרים מהמון בני אדם, אמר סוד ה' ליריאיו .
ודע, כי גם עניני הטבע אי אפשר ללמד בפירוש מקצת תחילותיהם כפי שהם. וכבר ידעת אמרם ז"ל ולא במעשה בראשית בשניים. ואם יבאר אדם כל אותם הדברים בספר, נמצא שכבר דרש לאלפי בני אדם. ולפיכך נאמרו גם עניינים אלה בספרי הנבואה במשלים, וגם חכמים ז"ל דברו בהם בחידות ומשלים, נהייה בעקבות כתבי הקדש. לפי שהם דברים שיש בינם לבין מדעי האלוהות [ו] קשר גדול, וגם הם סודות מסודות המדע האלוהי.
ואל תחשוב שאותם הסודות הגדולים ידועים עד סופם ותכליתם לאחד מבני אדם, לא! אלא פעמים נוצץ לנו האמת עד שנחשבהו יום, ומיד יעלימוהו החומרים וההרגלים עד שנשוב בלילה אטום, קרוב למה שהיינו בו בתחילה.
והרי אנו דומין למי שהבריק לו הברק פעם אחר פעם והוא בלילה אפל מאוד.
יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם, עד שכאלו הוא ביאור תמידי בלי הפסק, ויהיה הלילה אצלו כיום. וזו היא מעלת גדול הנביאים, אשר נאמר לו ואתה פה עמוד עמדי , ונאמר בו כי קרן עור פניו וכו' .
ומהם מי שהבריק לו פעם אחת בכל לילו, והיא מעלת מי שנאמר בהם ויתנבאו ולא יספו.
ומהם מי שיהיה בין הברקה להברקה הפסקות גדולות או קטנות .
ומהם מי שלא הגיע למעלה שתואר אפלתו בברק, אלא בגוף מבהיק או כיוצא בו מן האבנים ודומיהן, שהם מאירים בחשכת הלילה. ואף גם אותו האור המועט הזורח עלינו אינו תמידי, אלא נוצץ ונעלם, כאלו הוא להט החרב המתהפכת .
ולפי המצבים האלה משתנים מעלות השלמים. אבל אותם שלא ראו אור אף פעם אלא הם מגששים באפלתם והם אשר נאמר בהם:
לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ,
ונעלם מהם האמת לגמרי על אף עוצם בהירותו כמו שאמר בהם:
ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ,
והם המון עמי הארץ, אין מקום להזכירם כאן במאמר זה.
ודע, כי כאשר ירצה אחד השלמים כפי מעלת שלמותו, לומר דבר ממה שהבין מן הסודות הללו, בין בפיו בין בקולמוסו, לא יוכל לבאר ואפילו כדי השגתו ביאור שלם באופן מסודר, כדרך שהוא עושה בשאר המדעים אשר לימודם ידוע. אלא יארע לו בלמדו לזולתו כפי שאירע לו בלמדו לעצמו, כלומר: שיהא הדבר מופיע וצץ ושוב נעלם, כאלו טבע הדבר הזה ריבויו ומיעוטו כך הוא.
ולפיכך כאשר רוצה כל חכם אלוהי "רבאני" משיג האמת ללמד דבר מן הסוג הזה, אינו מדבר בו כי אם במשלים וחידות. והרבו המשלים ועשאום שונים במין ואף בסוג .
וברובם עשו שיהא העניין שהמטרה הבנתו בתחילת המשל או באמצעיתו או בסופו, אם לא ימצא משל התואם את העניין המכוון מתחילתו ועד סופו. והניחו את העניין שרצו ללמדו למי שמוכשר לדעת אותו, ואף על פי שהוא עניין אחד מסוים מפוזר במשלים רבים מרוחקים .
ויותר עמוק מזה שיהא המשל האחד עצמו [ז] משל לכמה עניינים: מתאים תחילת המשל לעניין, ומתאים סופו לעניין אחר. יש שהוא כולו משל לשני עניינים קרובים מאותו סוג מדע. עד שאפילו מי שרוצה ללמד בלי משל ולא חידה, יהיה בדבריו מן העמקות והקיצור עד כדי שיהא כמו המשל והחידה . כאלו המלומדים והחכמים מונהגים אל העניין הזה על ידי הרצון האלוהי, כדרך שהם מונהגים על ידי מצביהם הטבעיים .
הלא תראה כי ה' יתעלה זכרו, כאשר רצה להביאנו לידי שלמות ותקינות מצבי חברתנו במצותיו המעשיות , אשר לא יתכן זה אלא לאחר מושגים מושכלים, תחילתן השגתו יתעלה כפי יכולתנו , אשר לא יתכן דבר זה כי אם במדע האלוהי, ולא יושג אותו המדע האלוהי אלא לאחר מדעי הטבע, כי מדע הטבע תוחם את המדע האלוהי, וקודם לו בזמן הלמוד, כפי שנתבאר למי שעיין בכך . ולפיכך עשה יתעלה פתיחת ספרו במעשה בראשית שהוא מדע הטבע כמו שביארנו .
ומחמת גודל הדבר ורוממותו, ומחמת חוסר יכולתנו להשיג הדברים הגדולים כפי שהם, נאמרו לנו הדברים העמוקים, אשר הוזקקה החכמה האלוהית להודיענו אותם, במשלים וחידות ובדברים סתומים מאוד. כמו שאמרו ז"ל להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלוהים וכו' . הנה העירוך כי הדברים האלה האמורים סתומות , וכבר ידעת דבר שלמה:
רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו .
ועשה את הדבור בכל זה בשמות המשותפים, כדי שיבינום ההמון לפי עניין שהוא כדי הבנתם וחולשת דעתם, ויבינם השלם שכבר למד באופן אחר.
וכבר אז הבטחנו בפירוש המשנה שאנו נבאר עניינים מופלאים ב"ספר הנבואה" וב"ספר התיאום", והוא ספר אשר הבטחנו שנבאר בו עניינים הקשים שבכל הדרשות אשר פשטיהן נוגדים מאוד את האמת מחוץ לכל מושכל והם כולם משלים. וכאשר החילותי זה שנים מספר באותם הספרים וחיברתי בהם חלק, לא ישר בעיני מה שהתחלתי לבאר באותה הדרך , לפי שראיתי שאם אבאר במשלים ואסתיר מה שראוי להסתיר, הרי לא יצאנו מן ההנחה הראשונה, וכאלו החלפנו דבר בדבר ממין אחד . ואם אבאר מה שצריך לבאר, הנה לא יתאים הדבר להמון בני אדם , והרי אין [ח] כוונתנו אלא לבאר עניני הדרשות ופשטי הנבואה להמון.
וראיתי עוד, שאותם הדרשות כאשר רואה אותן הסכל מציבור הרבנים, לא יקשה לו מהם מאומה, כי אין הסכל הפתי הריק מידיעת טבע המציאות מרחיק את הנמנעות. וכאשר יראה אותן שלם מעולה לא ימלט מאחד משני דברים:
- או שיפרשם כפשוטם ותהיה לו מחשבה רעה על האומר ויחשבהו לסכל, ואין בכך הרס ליסודות האמונה .
- או שיחשוב שיש להן סוד הרי זה ניצול ודן את האומר לזכות, בין שנתבאר לו סוד אותו הדבר או שלא נתבאר.
אבל עניין הנבואה וביאור דרגותיה וביאור משלי ספריה, הרי במאמר זה יתבאר באופן אחר של ביאור . ובגלל עניינים אלו הנחתי מלחבר אותם שני הספרים כפי שהיו , והסתפקתי בהזכרת יסודות האמונה וכמה כללים במושגי האמת בקצור ורמז הקרוב לביאור, כפי שהזכרנו בחיבור הדינים הגדול משנה תורה .
אבל מאמר זה הרי דברי בו עם מי שנתפלסף, כפי שהזכרתי, ולמד מדעים אמיתיים והוא מאמין בדברים התורתיים, נבוך בענייניהם, אשר גורמי המבוכה בהם השמות המסופקים והמשלים.
ויש שאביא פרקים במאמר זה שלא יהא בהם הזכרת שם משותף,
אלא יהיה אותו הפרק הצעה לזולתו,
או יהיה אותו הפרק הערה על עניין מענייני שם משותף שלא רציתי להזכיר בפירוש אותו השם באותו המקום,
או יהא הפרק מבאר משל מן המשלים,
או מעיר על פרשה מסוימת שהיא משל.
או שיהיה הפרק כולל עניינים מופלאים שאפשר שיבינו בהם הפך האמת, מחמת שתוף שמות,
או מחמת הבנת המשל כאלו הוא הנמשל, או הבנת הנמשל כאלו הוא משל.
חלק ראשון