אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [עה]

פרק [עד]

אני אבאר לך עוד בפרק זה ראיות הייחוד לפי השקפת ה"מתכלמין".

אמרו, כי זה אשר הורתה המציאות על היותו עושה וממציאה, הוא אחד. ועיקרי דרכיהם בקיום האחדות שתי דרכים:

דרך העיכוב לחלופין ,

ודרך השוני .

הדרך הראשון

והיא דרך העיכוב לחלופין, היא אשר מעדיפים אותה כולם, וענינה שהוא אומר, כי אילו היה לעולם שני אלוהות, כי אז יתחייב שהעצם אשר לא יחדל מאחד משני ההפכים:

- או שיעורטל מהם יחד, וזה בטל.

- או שיצורפו שני ההפכים יחד בעת אחת ונושא אחד, וגם זה בטל.

המשל בכך, כי העצם או העצמים שירצה זה עתה להחם אותם, ירצה זה לקררם, ואם כן:

- או שלא יתחממו ולא יתקררו מחמת עיכובי שתי הפעולות, וזה בטל, מפני שכל גוף סובל כל אחד משני הנגדיים,

- או שיהא הגוף הזה חם קר ביחד.

וכן אם רצה אחד מהם להניע גוף זה, יתכן שירצה השני להניחו, ויתחייב שלא ינוע ולא ינוח, או שיהא נע נח ביחד.

ואופן למידות זה בנוי -

על שאלת העצם הבודד שהוא ראשית הקדמותיהם ,

ועל הקדמת בריאת המקרים ,

ועל ההקדמה כי העדר התכונות הם עניינים מצוים וזקוקים לעושה .

כי אלו יאמר אדם שהחומר התחתון אשר עליו נרדפין ההוויה וההפסד, כפי השקפת הפילוסופים, זולת החומר העליון כלומר: נושא הגלגלים כפי שהוכח הדבר , וטען טוען שיש שם שני אלוהות, האחד מנהיג החומר התחתון ואין כל קשר לפעולתו בגלגלים, והשני מנהיג הגלגלים ואין כל קשר לפעולתו בהיולי כפי שמדמים בעלי השניות , כי אז לא הייתה השקפה זו מחייבת עיכוב לחלופין כלל.

ואם יאמר אדם כי זה חסרון ביחס לכל אחד מהם, מחמת שאינו משתמש במה שמשתמש בו השני, יש לומר לו שאין זה חיסרון ביחס לשום אחד מהם. כיון שאותו הדבר אשר אין קשר לפעולתו בו, נמנע ביחס אליו, ואין חיסרון בעושה בהיותו בלתי יכול לעשות הנמנע, כמו שאין חיסרון אצלנו קהל המייחדים באחד במה שאינו מאחד בין הנגדיים במקום אחד, ואין קשר ליכולתו בכך ולא בכל הדומה לו מן הנמנעות .

וכאשר הרגישו חולשת דרך זו, ואף על פי שההכרח הביאם לכך, פנו לדרך אחרת.

דרך שני

אמרו, אלו היה שם שני אלוהות, כי אז [קנא] חיובי שיהא להם עניין אחד משותף לשניהם, ועניין שהוא מצוי לאחד מהם ואינו מצוי לשני, שבו יהא השונה.

וזו דרך הוכחה פילוסופית אם תיחקר ויתבארו הקדמותיה, ואבארם כאשר אזכיר השקפות הפילוסופים בעניין זה .

ודרך זו אין לה מקום לשיטת כל סוברי התארים, כי הקדמון יתעלה יש בו לדעתם עניינים מספר שונים, ועניין הידיעה אינו עניין היכולת לדעתם, וכן עניין היכולת לדעתם זולת עניין הרצון , ולכן אינו נמנע באופן זה שיהא כל אחד משני האלוהות בעל עניינים, מהן שהם משותפים לשניהם, ומהם נבדלים בהם זה מזה.

דרך שלישי

יש כאן דרך הצריכה להקדמה מהקדמות אנשי דרך זו, והיא, שמקצתם, והם קדמוניהם, סוברים כי ה' רוצה ברצון , ואין אותו הרצון עניין נוסף בעצמות הבורא, אלא הוא רצון לא בנושא.

ועל פי הקדמה זו אשר ביארנו ואף ציורה רחוק כפי שאתה רואה אמרו, הרצון האחד אשר אינו בנושא לא יהיה לשנים, כי לדבריהם לא תהיה עילה אחת המחייבת שני משפטים לשני עצמים.

וזה, כפי שהודעתיך, ביאור העמוק במה שהוא יותר עמוק ממנו: הרצון שהזכירו לא יצטייר, והוא אצל מקצתם נמנע, ואצל מי שסובר אותו כהשקפה יתחדשו בו קושיות בלי מספר , והם לוקחים אותו ראיה על האחדות.

דרך רביעי

אמרו, מציאות הפעולה מורה על פועל בהכרח , ואינה מורה על מספר פועלים, ואין הבדל בין טענת הטוען כי האלוה שנים או שלושה או עשרים או איזה מספר שיהיה. וזה פשוט וברור.

ואם תאמר כי ראיה זו אינה מורה על מניעת הריבוי באלוה , אבל מורה על אי ידיעת המספר, ואפשר שהוא אחד ואפשר שהוא רבים, לפיכך השלים זה את הוכחתו ואמר, ומציאות ה' אינו אפשרי אלא חיובי , ולכן בטלה אפשרות הריבוי.

כך עשה לומד זה את ראייתו.

והטעות שבו ברורה מאוד, כי מציאותו יתעלה היא אשר אין בה אפשרות, אבל ידיעתנו אותו יש בה אפשרות, כי האפשרי בידיעה, זולת האפשרי במציאות. ושמא כפי שחושבים הנוצרים שהוא שלושה, ואין הדבר כן, כך חושבים אנו שהוא אחד ואין הדבר כן .

וזה ברור למי שהורגל בידיעת התוצאות מהקדמותיהן.

דרך חמישי

דימה אחד מן האחרונים, שהוא מצא דרך הוכחה על האחדות, והיא הצורך .

וביאורו כך: אמר, אם כל הנמצאות הללו יכול אחד לעשותם, הרי השני מיותר ואין בו צורך. [קנב] ואם לא תהיה המציאות הזו, ולא תתכן כי אם על ידי שניהם יחד, הרי יש בכל אחד מהם חוסר יכולת, מחמת היותו צריך לשני ואינו מספיק בעצמו . וזה אינו אלא ענף מן העיכוב ההדדי .

ויש להקשות על סוג זה של ראיה ולומר, אין כל מי שאינו עושה מה שאין בעצמותו לעשות, נקרא "חסר יכולת". לפי שאין אנו אומרים שאדם פלוני חלש, מפני שאינו מניע אלף קנטאר, ואין אנו מיחסים לה' יתעלה חוסר יכולת, מפני שאינו יכול להגשים את עצמו, או לברוא כמוהו, או לברוא מרובע אשר צלעו שווה לאלכסונו .

כך לא נאמר שהוא חסר יכולת מפני שאינו בורא לבדו, כיון שחיוב מציאותם שיהו שנים. ואין זה צריכות אלא הכרח, והפכו הוא הנמנע. כמו שאין אנו אומרים כי ה' יתהדר ויתרומם חסר יכולת מפני שאינו יכול לברוא גוף, אלא על ידי בריאת עצמים בודדים וצירופם במקרים שהוא בורא בהם לפי השקפתם, ואין אנו קוראים לזה צריכות ולא חוסר יכולת, כי הפך זה הוא הנמנע.

כך יאמר המשתף: נמנע הוא שיעשה האחד לבדו, ואין זה חוסר יכולת ביחס לשום אחד מהם, כי מציאותם החיובית שיהו שנים.

וכבר עייף אחד מהם מחיפושי עצות, עד שאמר כי הייחוד מקובל מבחינה דתית .

ודחו ה"מתכלמין" את זה מאוד וזלזלו באומרו.

אבל אני, נראה לי כי האומר את זה מהם הוא אדם תמים המחשבה מאוד, רחוק מלקבל את ההטעאה, וכיון שלא שמע מדבריהם דבר שהוא הוכחה באמת, ומצא שלא נחה דעתו במה שדימו שהוא הוכחה, אמר כי דבר זה מקובל מצד הדת.

כי האנשים הללו לא הניחו למציאות טבע יציב כלל, שאפשר ללמוד בו למידות נכונה , ולא הניחו לשכל תכונה טבעית ישרה ללמוד ממנה תוצאות נכונות. כל זה נעשה בכוונה כדי שנניח מציאות נוכיח בה מה שלא יוכח, והביא הדבר לידי כך שלא יכולנו להוכיח דבר שאפשר להוכיחו, ואין לפנות כי אם לה' ולאנשי הצדק מבעלי השכל. [קנג]

הערות:

הערת המתרגם: שכל אחד מעכב בידי השני מלעשות חפצו בבריאה בכללותה, או בכל פרט מפרטיה, לפי השקפתם שהרצון תדירי בכל פרט. ובר"ש "ההימנעות" ולדעתי לא דק.

הערת המתרגם: השוני שהוא חיובי שיהא ביניהם. ובר"ש "ההשתנות והחלוק".

הערת המתרגם: חם או קר דרך משל.

הערת המתרגם: לעיל פרק עג ההקדמה הראשונה.

הערת המתרגם: שם ההקדמה השישית, כלומר: הואיל ואין קיום לעצם ללא מקרה, והואיל ואין המקרה נמשך שני חלקיקי זמן, אם כן כאשר ירצה האחד להחיל על עצם מסוים מקרה החיים, ירצה השני להחיל מקרה המות.

הערת המתרגם: לעיל פרק עג הקדמות ד, ז.

הערת המתרגם: כלומר: מה שאין כן אלו יאמר אדם.

הערת המתרגם: הגוף החמישי כדברי ארסטו וסיעתו.

הערת המתרגם: ראה לעיל פרק עב. ולקמן ח"ב פ"ב. ומאמר אבי נצר אלפאראבי "עיון אלמסאיל" פסקה יז.

הערת המתרגם: ראה סנהדרין לט א.

הערת המתרגם: האלוה האחד.

הערת המתרגם: וראה גם לקמן בדרך [קנא] החמישי. ובח"ג פרק טו.

הערת המתרגם: אשר בו נעשו שניהם אלוה.

הערת המתרגם: לקמן ח"ב פרק א.

הערת המתרגם: ראה לעיל בעניין התארים פרק נ והלאה.

הערת המתרגם: כלומר: לא כפי שאנו סוברים שהוא דעתו ודעתו הוא, שהוא רצונו ורצונו הוא, אלא הרצון הוא כעין מקרה שלא בנושא.

הערת המתרגם: כלומר: הבנת המושג מקרה לא בנושא. אלא שהמתכלמין משתמשים במושג זה, וכדלעיל פרק עג הקדמה ששית בעניין בריאת מקרה הכיליון לא בנושא.

הערת המתרגם: המולידה שתי תולדות, כגון הרצון הזה שאינו בנושא, אין שני האלוהות יכולים לרצות בו, ואלו היה מקרה בנושא, כבר נמצא מין מקרה המשמש למין נושא, אע"פ שהוא חלוק לעצמים רבים, מה שאין כן כשאינו בנושא.

הערת המתרגם: לעיל פרק עד ד"ה דרך שביעי.

הערת המתרגם: בר"ש "ספקות שאי אפשר לדחותם" ואינו נכון.

הערת המתרגם: תופשים, מביאים ראיה.

הערת המתרגם: מורה על לפחות פועל אחד בהכרח, אחרת מאין באה פעולה זו.

הערת המתרגם: כי אין בהוראה אלא שיש פועל, יתכן אחד יתכן עשרה.

הערת המתרגם: וכיון שבמציאות היותר על אחד אתה אומר יתכן, אפשר, הרי אין זה אלוה.

הערת המתרגם: כלומר: ושמא מחשבתנו שהוא אחד אינה נכונה אלא כפי שחושבים הנוצרים שהוא שלושה ואין הדבר נכון.

הערת המתרגם: אפשר: שהוכשר. כלומר: שהוכשר והורגל והתמחה בחכמת הניתוח ההגיוני של ההקדמות, כדי שידע תוצאותיהן על נכון.

הערת המתרגם: אפשר: הזקיקות.

הערת המתרגם: אפשר: מחמת זקיקותו לשני [קנב] ואין לו די בעצמו.

הערת המתרגם: לעיל תרגמתי "לחלופין". ולעצם הראיה ראה גם רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר ב פרק ב. ראה שם מהדורתי.

הערת המתרגם: משקולת שמדתה שונה בארצות השונות. וראה פירושי רס"ג מהדורתי שמות לח הערה .

הערת המתרגם: וראה גם לעיל פרק עג ההקדמה השלישית, בקשר לדברי אחד ה"מתכלמין" שהמרובע בלתי מצוי.

הערת המתרגם: אפשר: זקיקות.

הערת המתרגם: אפשר: להמציא.

הערת המתרגם: הטוען שהאלוה יותר על אחד.

הערת המתרגם: כלומר: שאינו ניתן להוכחה מדעית.

הערת המתרגם: מן ה"מתכלמין".

הערת המתרגם: בעל דעה נכונה ונבונה.

הערת המתרגם: כי כל מה שאנו למדים מן המציאות יאמרו שזה טעות אופטית.

הערת המתרגם: אפשר: שניצור.

הערת המתרגם: לא נותר למי לפנות בבקשה לעזור לגלוי האמת והצדק כי אם אל ה' ולמשכילים בעלי הצדק. ור"ש שבש וכתב "ואין להתרעם אלא לאלו למודים". ואף רי"ח בלבל וחבל. [קנג]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה