אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [מו]

פרק [מה]

מן הפרט האחד יש ללמוד על כל פרטי המין, ויודע כי זו צורת כל פרט ממנו.

ואשר רוצה אני לומר בדבר זה, כי מן הצורה האחת מצורות הודעות הנביאים, תלמד על כל [רסו] ההודעות אשר באותו המין.

ואחר הצעה זו, תדע שכמו שרואה האדם בשנתו שהוא נסע לעיר פלונית ונתחתן שם, וישב במשך זמן ונולד לו בן, וקרא לו פלוני והיה במצבו ובעניינו כך וכך , כך אלו המשלים הנבואיים הנראים או נעשים במראה הנבואה, כפי שמחייב המשל ההוא מעשה מן המעשים, ודברים שעושה הנביא, ומשך הזמן הנזכר בין מעשה למעשה על דרך המשל, וההיעתקות ממקום למקום, כל זה אינו אלא במראה הנבואה, לא שהם מעשים מציאותיים בחושים הגלויים.

ונזכרים בספרי הנבואה מקצתם בסתם, שכיון שנודע כי הכל במראה הנבואה הסתפק מלחזור בעת הזכרת כל פרט מן המשל שהוא היה במראה הנבואה, כמו שאומר הנביא ויאמר ה' אלי ואינו צריך לבאר שזה היה בחלום.

ולכן חשבו ההמון שאותם המעשים וההיעתקויות והשאלות והתשובות שכל זה היה במצב השגת החושים לא במראה הנבואה.

ואני אזכיר לד מזה מה שלא יטעה בו שום אדם, ואסמיך לכך מקצת דברים שהן ממינו, ומאותו המקצת תלמד על מה שלא אזכיר. והנה מן הפשוטים אשר לא יטעה בו שום אדם, מה שאמר יחזקאל, אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני וגו' ותישא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלמה במראות אלוהים .

כך אמרו ואקום ואצא אל הבקעה לא היה אלא במראות אלוהים, כמו שנאמר באברהם ויוצא אותו החוצה והיה זה במחזה.

כך אמרו ויניחני בתוך הבקעה לא היה אלא במראות אלוהים.

והזכיר יחזקאל באותו המראה אשר הובא בו לירושלם אמר דבר שזה לשונו, ואראה והנה חור אחד בקיר ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר ואחתור בקיר והנה פתה וגו' , וכשם שהוא ראה במראות אלוהים שהוא נצטווה לחתור בקיר כדי שיכנס ויראה מה שנעשה שם, וחתר כפי שהזכיר במראות אלוהים, ונכנס במחתרת וראה מה שראה וכל זה במראה הנבואה, כך מה שאמר לו ואתה קח לך לבנה וגו' ואתה שכב על צדך השמאלי וגו' ואתה קח לך חיטין ושיעורים וגו' , וכן מה שאמר לו והעברת על ראשך ועל זקנך כל זה במראה הנבואה ראה שהוא עשה את המעשים אשר נצטווה לעשותם.

וחלילה לאל שיעשה את נביאיו לעג וקלס לנבלים ויצוום לעשות מעשי שטות , נוסף על הציווי בעבירה, לפי שהוא היה כהן, וחייב שני לאווין על כל פאת זקן או פאת ראש. אלא כל זה היה במראה הנבואה.

כך [רסז] אני אומר באומרו כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף לא היה זה אלא במראות אלוהים, אלא שטועים חלושי ההגיון בכל זה ומדמים שהנביא מספר שהוא נצטווה לעשות כך ועשה, וכך סיפר שהוא נצטווה לחתור את הקיר אשר בהר הבית והוא היה בבבל ואמר שהוא חתרו כמו שאמר ואחתור בקיר , וכבר ביאר כי זח היה במראות אלוהים, וכמו שנאמר באברהם היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר , ונאמר באותו מראה הנבואה ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים , והנה זח ברור שהוא במראה הנבואה, שהיה רואה שהוא הוצא מן המקום שהיה בו עד שראה את השמים, ואחר כך נאמר לו וספור הכוכבים, ונאמר תאור הדבר כפי שאתה רואה.

כך אני אומר בציווי שנצטווה בו ירמיה לטמון את האזור בפרת, וטמנו, ובקרו לאחר זמן רב ומצאו שכבר נרקב ונפסד , כל המשלים הללו במראה הנבואה, ולא יצא ירמיה מארץ ישראל לבבל ולא ראה פרת .

וכך אמרו להושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וכל אותה הפרשה, לידת הילדים וקריאת שמותיהם פלוני ופלוני, הכל במראה הנבואה, כי אחרי שביאר שהם משלים, לא נשאר ספק שדבר מאלה היה במציאות, אלא כאשר נאמר בנו ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר וגו' .

וכך נראה לי כי פרשת גדעון בגיזה וזולתה לא היה זה כי אם במראה, ולא אקרא לו מראה נבואה בסתם, כי גדעון לא הגיע לדרגת הנביאים כל שכן לדרגת המופת, ולכל היותר שיגיע לשופטי ישראל, וכבר מנאוהו מקלי עולם כמו שביארנו , ואין כל זה כי אם בחלום, כמו חלום לבן ואבימלך כמו שאמרנו .

וכן דבר זכריה וארעה את צאן ההריגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות וכל הפרשה עד סופה, דרישת השכר בנחת וקבלת השכר וספירת הכסף ונתינתו בבית היוצר , כל זה ראה במראה הנבואה שהוא נצטווה לעשותו ועשה במראה הנבואה או בחלום של נבואה.

ודבר זה לא יפקפק בו ולא יתעלם ממנו אלא מי שמתערבבים אצלו האפשריים בנמנעים . וממה שהזכרתי לך תלמד על מה שלא הזכרתך הכל מין אחד ודרך אחד, הכל מראה נבואת וכל מה שייאמר באותו המראה שהוא עשה בו, או שמע, או יצא, או נכנס, או אמר, או נאמר לו, או עמד, או ישב, או עלה, או ירד, או נסע, או שאל, או נשאל, הכל במראה הנבואה.

ואפילו נמשכו אותם המעשים המתוארים וציוונו בזמנים ובאישים מסוימים ובמקומות, כיון שנתבאר לך שאותו המעשה משל, תדע ידיעה ברורה שהוא היה במראה הנבואה. [רסח]

הערות:

הערת המתרגם: "שכ'ץ" פרט, יחידה, יכול להיות של מין האדם, או בעל חי, או צמח, או דומם, או מושג. ובריש "האיש".

הערת המתרגם: "צורה" אפשר לתרגם: צורה, או אופן. ובר"ש "תכונה" ואינו נכון לדעתי. [רסו]

הערת המתרגם: "פי אלנום" ור'"ן נתחלפה לו בתיבת "אלמנאם" וכתב "בחלום" ולא דק.

הערת המתרגם: יתכן כי שורה זו היתה מקור השראת החלום הטיפוסי של בעל "משל הקדמוני" בשער הרביעי סיפור הבחור והזקן הקוסם.

הערת המתרגם: "תנקל" כגון באברהם ויוצא אותו החוצה, וכדומה. ובר"ש "ונסיעות" ואינו נכון.

הערת המתרגם: ראה ירמיה א, ז ט יב יד. יג ו. יחזקאל מד ב. זכריה יא יג.

הערת המתרגם: יחזקאל ח א-ג.

הערת המתרגם: שם ג כג.

הערת המתרגם: בראשית טו ה.

הערת המתרגם: יחזקאל לז א. וראה סנהדרין צב ב. ובכל מאמר תחית המתים לא הזכיר רבנו אף במילה אחת מתים שהחיה יחזקאל. ואף לא בשום חיבור אחר מחיבוריו. וראה גם לעיל מא הע' .

הערת המתרגם: שם ח ז-ח.

הערת המתרגם: שם ד א-ט.

הערת המתרגם: יחזקאל ה א.

הערת המתרגם: בר"ש "מתת נביאיו דומים לשוטים ולשיכורים" וטעה בקריאת המקור. וכנראה שרבנו רומז לדברי ההוא מין שאמר לר' אבהו אלהכון גחכן הוא וכו' ראה סנהדרין לט א.

הערת המתרגם: בר"ש "ויצוום לעשות מעשה השוטים ויצוום לעשות מעשה השגעון" וכנראה שתירגם תחילה באחת משתי הצורות ואח"כ החליף לשניה. והמעתיקים הכניסו שתיהן ללא הבחנה.

הערת המתרגם: איני יודע מקור לזה, גם בספר המצוות שלו לאוין מג-מד אין זכר לזה. גם בהלכות עבודה זרה פרק יב לא אמר כן. ולא עוד אלא שגילוח פאת הראש לא נכפל בכהנים בויקרא כא ה, ואין אלו הלאו האמור בכל, שם כ כז. ובספר המצוות לאווין קע כתב: ומן הסוג הזה עצמו האזהרה שהזהיר את הכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת, ושלשה לאווין אלו עצמן כבר קדמו לכל ישראל בכלל ואמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית, ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. ונכפלו בכהנים להשלמת הדין בלבד כמו שנתבאר בסוף מכות (דף כ, א) כאשר נתבארו דיני שלוש מצוות הללו. ואילו היו לאווין מיוחדים בכוהנים ולא היו להשלמת דין אלא מצוות נפרדות כי אז היה הכהן חייב על כל מעשה מהם שתי מלקיות, [רסז] משום שהוא ישראלי ומשום שהוא כהן, ואין הדבר כן, אלא מלקות אחת בלבד כשאר ישראל. עכ"ל. וברור כי רבנו אמר את הדברים כאן על דרך הדרש וההטפה שדרך המטיף להגדיל ולהפריז בעניין.

הערת המתרגם: ישעיה כ, ג.

הערת המתרגם: אפשר: "חלושי ההיקש" כלומר: שאין בכוח בינתם להקיש מדבר לדבר. ובר"ש "חלושי הסברא".

הערת המתרגם: בראשית טו א.

הערת המתרגם: שם טו ה.

הערת המתרגם: ראה ירמיה יג ד-ז.

הערת המתרגם: ראה פסיקתא רבתי כז. ומה לביתא במגלה יד ב שיצא מארץ ישראל להחזיר עשרת השבטים. אפשר שאין להקשות מדיברי אגדה וכפי שכתב רבנו לעיל בסוף הפתיחה למורה. ואפשר שכוונתו שלא יצא מארץ ישראל לבבל בגלות נבוזראדן.

הערת המתרגם: הושע א ב.

הערת המתרגם: ישעיה כט יא. וראה גם לעיל בחלק זה פרק כט.

הערת המתרגם: ראה שופטים ו כא-לז.

הערת המתרגם: ראש השנה כה ב.

הערת המתרגם: לעיל בחלק זה פרק מא.

הערת המתרגם: זכריה יא י.

הערת המתרגם: שם יא יב-יג.

הערת המתרגם: אפשר: האפשריות בנמנעות. [רסח]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה