מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [מה]
המצוות אשר כללתם הקבוצה העשירית [בית הבחירה]
הם אשר מנינום בהלכות בית הבחירה, והלכות כלי המקדש והעובדים בו, והלכות ביאת המקדש, וכבר הודענו תועלת קבוצה זו באופן כללי .
וידוע כי עובדי עבודה זרה היו משתדלים לבנות היכליהם ולהעמיד פסליהם במרומי המקומות שמוצאים שם, על ההרים הרמים , לפיכך קידש אברהם אבינו הר המוריה מפני שהוא ההר הגבוה ביותר שם , ופרסם בו את הייחוד, וקבע הרוח שמתפללים כנגדה והגבילה לפאת מערב לפי שקדש הקדשים במערב, והוא עניין אמרם שכינה במערב .
וכבר בארו ז"ל בגמר יומא שאברהם אבינו קבע את הרוח שפונים אליה בתפלה כלומר: בית קדש הקדשים, וטעם הדבר לדעתי כיון שהייתה ההשקפה המפורסמת בעולם אז עבודת השמש ושהיא האלוה, ואין ספק שהיו כל בני אדם פונים למזרח, ולפיכך פנה אברהם אבינו למערב בהר המוריה, כלומר: במקדש, כדי שיהו אחוריו לשמש , הלא תראה ישראל בזמן רשעם וכפירתם ושיבתם לאותם ההשקפות הקדומות הנפסדות מה עשו, אחריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש והבן דבר נפלא זה.
וכן אין ספק לדעתי כי אותו המקום אשר קידש אברהם אבינו בחזון, היה ידוע אצל משה רבנו ואצל רבים , כי אברהם כבר ציווה אותם שיהא זה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא ואמר [שעז] קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וגו' . אבל מדוע לא הזכירו בפירוש בתורה ולא ייחדו אלא נרמז עליו ונאמר אשר יבחר ה' וגו' , יש בכך לדעתי שלוש חכמות: .
האחת כדי שלא יחזיקו בו העמים וילחמו עליו מלחמה קשה כאשר ידעו שהמקום הזה מטרת התורה מכל העולם .
והשנית שלא ישחיתוהו אותם שהוא בידיהם עתה ויהרסוהו ככל יכלתם.
והשלישית והיא היותר חשובה, כדי שלא יבקש כל שבט שיהא זה בנחלתו ויכבוש אותו , ויהיה שם מן המחלוקת והקטטה כמו שאירע בדרישת הכהונה ולפיכך בא הציווי שלא יבנה בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד ויסתלקו הקטטות כמו שביארנו בספר שופטים .
וידוע כי ההם היו בונים היכלות לכוכבים ונותנים באותו ההיכל הצורה שהסכימו על עבודתה , כלומר: צורה מיוחסת לכוכב מסוים או לחלק מן הגלגל , לפיכך נצטווינו אנו לבנות היכל לו יתעלה, ונצניע בו את הארון, אשר בו שני לוחות הכוללים אנכי ולא יהיה לך. .
וכבר ידוע כי יסוד הדעה בנבואה קודם לדעה בתורה, כי אם לא יהא נביא אין תורה, ואין החזון בא לנביא כי אם באמצעות המלאך, ויקרא מלאך ה' , ויאמר לה מלאך ה' , וזה רב מלספור, ואפילו משה רבנו תחילת נבואתו במלאך, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש , הנה נתבאר כי הדעה במציאות המלאכים קודמת לדעה בנבואה, והדעה בנבואה קודם לדעה בתורה.
וכיון שלא ידעו ה"צאבה" את מציאות ה' יתרומם ויתעלה, וחשבו כי המצוי הקדמון אשר לא ישיגהו העדר כלל הוא הגלגל וכוכביו, וכי כוחות שופעים ממנו על הצלמים ומקצת האילנות כלומר: האשרות , דימו כי הצלמים והאילנות הם המשרים חזון על הנביאים ומדברים עמהם בנבואה, ומודיעים להם מה יועיל ומה יזיק, כמו שביארנו לך משיטותיהם בנביאי הבעל ונביאי האשרה.
וכאשר נתברר האמת לחכמים, ונודע בהוכחה שיש שם מצוי שאינו גוף ולא כוח בגוף הוא האלוה האמת, והוא אחד, ושיש שם גם נמצאים אחרים נבדלים שאינם גופים, והם אשר שפעה עליהם מציאותו יתעלה והם המלאכים כמו שביארנו. וכל הנמצאים הללו מחוץ לגלגל וכוכביו, נודע בבירור כי אותם המלאכים הם אשר מנבאים את הנביאים באמת, לא הצלמים והאשרות.
הנה נתבאר במה שהקדמנו כי הדעה במציאות המלאכים נספחת לדעה במציאות ה' וכי בכך תתקיים הנבואה והתורה, ולחיזוק הדעה ביסוד הזה ציווה יתעלה [שעח] לעשות על הארון צורת שני מלאכים לבסס מציאות המלאכים בדעת ההמון, שהיא השקפה אמיתית שניה לדעה במציאות ה', והוא המקור לנבואה ולתורה, ומבטל עבודה זרה כמו שביארנו.
ואלו הייתה צורה אחת כלומר: צורת כרוב אחד, היה בכך מקום הטעיה, והיו מדמים כי הצורה הזו האלוה הנעבד כמו שהיו עושין עובדי עבודה זרה, ושגם המלאך פרט יחיד , ואז יביא הדבר לשניות מסוימות.
וכיון שנעשו שני כרובים, עם האמירה בפירוש ה' אלוהינו ה' אחד נתקיימה השרשת ההשקפה במציאות המלאכים ושהם רבים, והבטחנו שלא יטעו בהם שהם אלוה, כי האלוה אחד, והוא ברא את הריבוי הזה.
וכן עשו מנורה לפניו רוממות וכבוד לבית, כי הבית שנרות דולקים בו תמיד והוא מוסתר בפרוכת יש לו בנפש רגש גדול, וכבר ידעת הדגשת התורה את הדעה על רוממות המקדש ויראתו, כדי שיהא לאדם התפעלות שפלות הרוח והכניעה בעת ראייתו ואמר ומקדשי תיראו , והשווהו לשמירת שבת חיזוק ליראת המקדש. והצורך למזבח הקטורת ומזבח העולה וכליהם ברור.
אבל השולחן ושיהא עליו לחם תמיד איני יודע לכך טעם, ולא מצאתי עד כה לאיזה דבר איחסהו .
אבל האזהרה מלסתת אבני המזבח כבר ידעת טעמם בכך, ואמרם אינו דין שיונף המקצר על המאריך , וזה טוב על דרך הדרשות כמו שהזכרנו . והטעם לכך ברור, והוא, שעובדי עבודה זרה היו בונים את המזבחות באבני גזית, לפיכך הזהיר מלהתדמות להם. ושיהא המזבח של אדמה, הרחקה מלהתדמות להם, אמר מזבח אדמה תעשה לי . ואם היה הכרח ונעשה מאבנים יהיו בצורתן הטבעית ואין מסתתין אותן , כמו האזהרה על אבן משכית ועל נטיעת עץ אצל המזבח , והמטרה כולה אחת, והיא שלא נעבוד את ה' בצורת פרטי עבודותיהם שהיו עושים אותם לנעבדיהם.
ועל עניין זה הזהיר באופן כללי ואמר איכה יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני , כלומר: שלא לעשות כן לה' , מחמת הטעם שאמר כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלוהיהם וגו' .
וכבר ידעת פרסום עבודת פעור באותם הזמנים, ושהיא בגלוי הערווה, ולפיכך נצטוו הכוהנים לעשות מכנסים לכסות [שעט] בשר ערווה בשעת העבודה ועם כל זה לא לעלות למזבח במעלות, אשר לא תגלה ערוותך עליו.
אבל מה שהשמירה והביקורת סביב המקדש תמיד הרי זה רוממות לו וכבוד , וגם כדי שלא יתפרצו הסכלים והטמאים אליו, ולא במצב של נוול כמו שיתבאר.
ומכלל הדברים המביאים להידור המקדש ורוממותו כדי שתהא לנו יראה ממנו, שלא יכנס אליו שיכור ולא טמא ולא מנוול כלומר: פרוע ראש וקרוע בגדים, ושכל עובד יקדש ידיו ורגליו.
וכן עוד לרוממות הבית רומם כבוד עובדיו, ונתייחדו הכוהנים והלויים, ונעשה לכוהנים הלבוש היותר נכבד נאה ויאה, בגדי קודש לכבוד ולתפארת , ושלא ישמש בעבודה בעל מום, ולא בעל מום בלבד, אלא אף הכיעורים פוסלים בכוהנים כמו שנתבאר בדיני מצווה זו , לפי שאין האדם מכובד אצל ההמון בצורתו האמיתית , אלא בשלמות אבריו ויופי בגדיו , והמטרה רוממות שתהא לבית הזה ומשרתיו * אצל הכל.
אבל בן לוי שאינו מקריב ואין לחשוב עליו שהוא מכפר עונות כפי שנאמר בכוהנים וכיפר עליו , וכיפר עליה , אלא המטרה בלוי אמירת השיר בלבד, הרי הוא נפסל בקול , כי גם מטרת השיר התפעלות הנפשות לאותם הדברים, ואין הנפש מתפעלת אלא לנעימות הערבות, גם עם הכלים, כפי שהיה הדבר במקדש תמיד.
ואפילו הכוהנים הכשרים העומדים במקדש מוזהרים מלשבת בו , ומלהכנס להיכל בכל עת, ומלהכנס לקודש הקודשים תמיד, פרט לכהן גדול ביום הכיפורים ארבע פעמים לא יותר, כל זה רוממות למקדש.
וכיון שהמקום המקודש נשחטין בו זבחים רבים בכל יום, ומחתכיו בו בשר, ונקטר , ונרחצין בו הקרבים , אין ספק שאלו הניחוהו כפי המצב הזה בלבד היה ריחו כריח בתי המטבחים , ולפיכך ציווה בו בהקטרת: הקטורת פעמים בכל יום בבקר ובין הערבים, כדי לבשם ריחו וריח בגדי כל העובדים שם, כבר ידעת אמרם מיריחו היו מריחין ריח הקטורת , וגם זה ממה שמקיים יראת המקדש.
אבל אילו לא היה לו ריח טוב, כל שכן אילו היה ההפך, הייתה ההרגשה הפך הרוממות, כי הנפשות נינוחות מאוד לריחות הבשמים ונמשכות אליהן, וקצות מן הריחות הרעים ומתרחקות מהם.
אבל שמן המשחה כלל שתי תועליות: לבשם דבר שנמשחים בו, והדעה ברוממות [שפ] אותו הדבר הנמשח וקידושו וכבודו על זולתו ממינו, בין שהיה אדם או בגד או כלי, הכל חוזר ליראת המקדש, שהיא סיבה ליראת ה', מפני שזה גורם להתפעלות כאשר פונים אליו, ויתרככו הלבבות הקשוחים ויכנעו, אשר הנחה ה' כל ההנחיות הללו בעצות מרחוק כדי לרככם ולהביאם לשפלות הרוח כאשר יפנו אל הבית הזה, ואז יקבלו ציוויי ה' המכשירים את האדם וייראוהו, כפי שמתבאר לנו בכתוב בתורה, ואכלת לפני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלוהיך כל הימים .
הנה נתבארה לך התכלית המכוונת בכל הפעולות הללו מה היא.
אבל טעם האזהרה מלעשות כמו שמן המשחה והקטורת הרי הוא פשוט מאוד, כדי שלא יהא אפשר להריח אותו הריח כי אם שם, ותהיה ההתפעלות בו יותר.
ועוד כדי שלא יחשבו כי כל מי שנמשח בשמן הזה או בכמוהו נתקדש, ויבואו מכך קלקולים גדולים וקטטות.
והטעם שהארון נישא על הכתף לא על העגלות, הרי אופן הרוממות בכך ברור. ואין משנים את תוארו ואפילו בהוצאת הבדים מן הטבעות.
וכן אין לקלקל תבנית האפוד והחושן ואפילו בהזחת אחד מהן מעל השני.
ושיהו מעשה כל הבגדים מחוכמים באריג ללא גזרה וקריעה, כדי שלא תפסד צורת האריג .
וכן הוזהר כל אחד מעובדי המקדש מלהתעסק בעבודת זולתו, כי העבודות המסורות לציבור, אם לא יתייחד כל אדם בעבודה מוגדרת יבואו לידי רשלנות ורפיון בכל.
וכן פשוט הוא כי הדירוג הזה במעלות, שעשו להר הבית דינים, ולחיל דינים, ולעזרת נשים דינים, ולעזרה דינים, וכך עד קדש הקדשים , כל זה תוספת רוממות והשראת יראה יתרה בלב כל הפונה לשם, והנה הבאנו טעמי פרטי כל הקבוצה הזו.
הערות:
הערת המתרגם: לעיל בפרק לה מחלק זה.
הערת המתרגם: דברים יב ב.
הערת המתרגם: "מיז" הבחנה יחוד וקידוש. ובר"ש הראשונה "בחר" והשניה "ייחד". ולדעתי "קדש" כוללת הכל.
הערת המתרגם: וכמו שנתפרש על ידי יחזקאל (כ מ) כי בהר קדשי בהר מרום ישראל וכו'.
הערת המתרגם: "וכ'צץ אלקבלה וחדדהא לעין אלגרב" ור"ש השמיט כל זה וכתב "וייחד המערב" ואינו נכון.
הערת המתרגם: בבא בתרא כה א.
הערת המתרגם: איני יודע למה מתכוון רבנו בגמרא יומא.
הערת המתרגם: אף כאן כתב ר"ש "ומאברהם אבינו ייחד המערב".
הערת המתרגם: וראה גם תמיד פ"ד מ"א ופירוש רבנו שם מהדורתי. והרי אברהם תיקן והתפלל רק תפילת שחרית כדאיתה בברכות כו ב. ואם כן תפילתו תמיד אחוריו לשמש, ואף תפילת יצחק שהיא מכי ינטו עדין איננה מול השמש.
הערת המתרגם: "רדתהם" ובר"ש הושמט.
הערת המתרגם: יחזקאל ח טז. וראה משנה סוכה פ"ה מ"ב.
הערת המתרגם: ראה גם הלכות [שעז] בית הבחירה פ"ב הל' ב.
הערת המתרגם: תרגום אונקלוס לבראשית כב יד, ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה.
הערת המתרגם: ראה דברים יב, יא יד יח כא כו .
הערת המתרגם: שלוש סיבות שכולן חכמה, עצות מרחוק. ובאותו האופן והניהול שקדם לעיל בפרק לב ד"ה ואני יודע.
הערת המתרגם: אפשר: מכל הארץ.
הערת המתרגם: אפשר: וישתלט עליו.
הערת המתרגם: במדבר טז-יז.
הערת המתרגם: אפשר: כדי שיהא הדבר מסור לאחד.
הערת המתרגם: הלכות מלכים ומלחמותיהם פ"א הל' א-ב.
הערת המתרגם: וכדלעיל בחלק זה סוף פרק כט. הצורה הדימיונית אשר בדו מלבם וקוראים אותם"הצורות השכליות".
הערת המתרגם: "לג'ז מן אלפלך" ובר"ש השמיט "לחלק" מפני שלא ידע שהעמים הקדמונים ייחסו צורות דמיוניות לכל חלק מחלקי הגלגל. וכבר תאר רבנו חלק מהזיותיהם בפירושו למסכת עבודה זרה פ"ג מ"ג ראה שם מהדורתי.
הערת המתרגם: זוהי משמעות ה"פא" של "פאמרנא" ובהתאם לרעיון המקורי האמור לעיל פרק לב. ור"ש לא דק וכתב "וצוונו".
הערת המתרגם: אפשר: ונשים, ונתן.
הערת המתרגם: דברי רבנו כאן נאמרו באופן כללי, ולא נתכוון להכנס למחלוקת ר' מאיר ור' יהודה בעניין אם היה ספר תורה בתוך הארון או מצדו.
הערת המתרגם: בראשיה כב טו.
הערת המתרגם: שם טז, ט י יא.
הערת המתרגם: ראה שמות ג ב. וראה גם לעיל ח"ב סוף פרק ו.
הערת המתרגם: וכדלעיל בחלק זה פרק כט.
הערת המתרגם: אפשר: נפרדים. וכך לשון רבנו בספרו היד ההזקה.
הערת המתרגם: "וג'ודה" כן היא הנוסחה בכל כ"י וגם אצל מונק. וכדלעיל ח"א פרק מט. וח"ב פרק ו, ועוד. והדברים עתיקים. ולפני ר"ש הייתה הנוסחה כנראה "ג'ודה" לפיכך תרגם"טובו ואורו" ואינו נכון.
הערת המתרגם: כלומר: [שעח] דרכם מגיע החזון לנביאים.
הערת המתרגם: שמות כה יח. וראה גם לעיל ח"ב פרק ו. וח"ג פרק א. ופרק ג. וביסוס דעה זו בתודעת ההמון הוא בעצם ידיעת המצווה שבתורה לעשות שני כרובים. כי למעשה אין שום אדם רואה אותם פרט לכהן גדול ביום הכפורים. ואף במשכן נאמר ולא יבואו לראות כבלע את הקודש.
הערת המתרגם: שלא יחשבו וידמו כי המלאך הוא פרט יחיד, כי במין הוא יחיד, כמו יתר הרבים בפרטיהם וביחידיהם שהם יחידים במינם, כעין מין האדם, מין הסוס. וכבר ידוע כי המין אינו במציאות מחוץ למחשבה. והריבוי במלאכים הוא במעלותיהם והיותם זה עילת זה, ובלעדי זאת לא שייך ריבוי בפרט, כי המופשט אינו נכלל תחת המספר ואינו כניע לו, והדברים אמורים לפי ההנחות העקרוניות של רבנו. ובר"ש "איש אחד גם כן " ואינו ברור.
הערת המתרגם: דברים ו ד.
הערת המתרגם: כלומר: ועל ידי שעשינו שניים אנו בטוחים.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן פירוש "בני אדם שיחשבו".
הערת המתרגם: לפני ה' וכלשון הכתיב לחם פנים לפני תמיד.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן משלו "והחמילה", ואין לה מקום, לא במקור ולא בענין.
הערת המתרגם: ויקרא יט ל, את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו.
הערת המתרגם: ראה שם טוב שלא נבלע בדמו הרעיון הבסיסי של רבנו ובנסותו להשלים את החסר כתב דברים בעלמא.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן משלו כנראה בתור פירוש "שלא יניף עליהן ברזל".
הערת המתרגם: משנה מידות פ"ג מ"ד.
הערת המתרגם: לעיל סוף פרק מג.
הערת המתרגם: שמות כ כד.
הערת המתרגם: בר"ש "לא יחצבו" ואינו ברור.
הערת המתרגם: ויקרא כו א.
הערת המתרגם: דברים טז כא.
הערת המתרגם: שלא נתדמה להם בצורת פרטי עבודתם ואביזרי כלי בית עבודתם, אף על פי שבעצם העבודה באופן כללי כלומר: הקרבת הקורבן דומים אנו, וכדלעיל. ובר"ש "כדמות עבודתם החלוקות" ואינו ברור.
הערת המתרגם: דברים יב ל.
הערת המתרגם: ראה סנהדרין סא א. וראה גם הלכות עבודה זרה פ"ג הל' ב, שפסוק זה לאסור עבודת עבודה זרה כדרכה אפילו שלא באחת מארבע עבודות. וכדברי רבנו כאן פירשו הראב"ע והרמב"ן עיין שם.
הערת המתרגם: דברים יב לא. וכמה דוגמות מתועבות עבודותיהם הביא רבנו לעיל [שעט] בפרק כט מחלק זה, ע"ש
הערת המתרגם: שמות כה מב.
הערת המתרגם: שם כ כו.
הערת המתרגם: ראה ילקוט שמעוני ח"א תשנב בשם ספרי זוטא. הובא בספר המצוות עשין כב.
הערת המתרגם: "שעת'" ותירגמתי כן כהגדרתו של רבנו בהלכות ביאת המקדש פ"א הל' יב-יז. ובר"ש "ולא בעת האנינות וכל מי שלא רחץ גופו".
הערת המתרגם: בר"ש "ולא מי שלא רחץ ראשו" ואינו נכון, וראה במה שצויין לעיל בהערה הסמוכה.
הערת המתרגם: אפשר: מעמד, מעלת.
הערת המתרגם: ראה שמות כח ב.
הערת המתרגם: "עאהה" כגון שבר יד או שבר רגל וכדומה מן הנקראים מומים גדולים.
הערת המתרגם: כגון אף גדול יחסית, ופזילה, כדומה.
הערת המתרגם: ראה הלכות ביאת המקדש פ"ז-פ"ח.
הערת המתרגם: שכלו, תבונתו לימודו ורמת מושגיו.
הערת המתרגם: ראה נדרים נ, ב. היאך בחקקה דמותו של שמואל בתודעתה של אותה אשה. וראה גם תיאיטיטוס לאפלטון תחילת פרק ב.
הערת המתרגם: ראה גם פירוש רבנו לאבות פ"ד מ"ד ד"ה וכבר ראית, מהדורתי עמ' תלח, כי בנדפס שובש. ובשבת קמה ב בלא מתא תותבאי, וראה עוד שם קיג ב.
* . לפי כ"י מ, וכבוד.
הערת המתרגם: "יסתגפר" יבקש סליחה. עושה פעולות הגורמות את הכפרה. והכוונה הקרבת הקורבן. וכעין זה תרגם רס"ג כל וכיפר עליו, וכיפר עליה, כי אין הכהן מכפר אלא ה'.
הערת המתרגם: כגון ויקרא ד כו.
הערת המתרגם: כגון שם יב ח.
הערת המתרגם: חולין כד ב. וראה הלכות כלי המקדש פ"ג הל' ח.
הערת המתרגם: סוטה ו ב, יומא כה ב. וראה הלכות בית הבחירה פ"ז הל' ו. ואע"פ שכתב רבנו לעיל פרק מא שהוא רק מטעים את המקראות ולא תורה שבעל פה וכאן מזכיר דבר שהוא לדעת רבים דרבנן גמור, הרי הדברים נתגלגלו דרך אגב הדיבור במורא המקדש והדרתו.
הערת המתרגם: הבשר על גבי המזבח. ושריפת האברים או החלבים על גבי המזבח אינה נקראת אצלנו שרפה אלא הקטרה. ורק בחוץ נקראת שרפה. ובר"ש "ושורפיו", ואם כי אין לדקדק הרבה בכך כי גם רבנו בחיבורו כתב שורפין גם על הנקטרין.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף "והכרעיים" וליתה במקור.
הערת המתרגם: תרגום מלולי "מקומות [שפ] הבשר", וכ"ה בר"ש.
הערת המתרגם: תמיד פ"ג מ"ח. ולעניין גימור בגדיהם ראה יומא לט ב.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן "בנפש האדם".
הערת המתרגם: בר"ש "התחכם השם כל זה ההתחכמות" וראה לעיל פרק לב הערה .
הערת המתרגם: דברים יד כג.
הערת המתרגם: ראה הלכות כלי המקדש פ"ח הל' טז. שהאריג היה עשוי משבצות, ואם יגזרו ויתפרו לא ישארו כל המשבצות שלמות כידוע, לפיכך היו אורגים כל אורך הגוף כצנור וגם בתי הידים כצנורות ואח"ב מחברים אותם.
הערת המתרגם: משנה כלים פ"א מ"ח. וראה גם הלכות בית הבחירה פ"ז הל' יג-כג. ולא הזכיר את העלייה שעל גבי קודש הקודשים, ומשמע ליה שלא הייתה מקודשת יותר באופן מהותי, אלא שהמציאות כך הייתה שאין נכנסין לה אלא פעם אחת בשבוע.
חלק שלישי