מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [לב]
אם תתבונן במעשים האלוהיים כלומר: המעשים הטבעיים, יתברר לך מהם ניהול ה' וחכמתו בבריאת החי, וסדירות תנועת האברים ושכנותן זה לזה. וכן תתברר לך חכמתו וניהולו בסדירות מצבי כלל הפרט מצב אחרי מצב.
דוגמה לכך בסדירות תנועותיו [שמו] ושכנות האברים.
המוח, החלק הקדמי רך ורכותו מרובה, ואחוריו יותר סמיך, ובין הפולין יותר סמיך, וכל שנמשך נעשה יותר סמיך.
והעצבים הם כלי החוש והתנועה, הרי העצב שהצורך בו להשגת התחושה בלבד או לתנועה קלת העומס כתנועת העפעף והלחי נתפשט מן המוח, והעצב שהצורך בו לתנועת האברים יוצא מבין הפולין , וכיון שאי אפשר לעצב מחמת רכותו ואפילו אותו שמבין הפולין להניע אבר, ניהל בכך שנסתייב העצב ונתמלא אותו הסיב בשר ונעשה "עצ'ל" , ואחר כך נזדכך העצב בקצה ה"עצ'ל" והוא כבר נתקשה וכבר נשתרגו בו ניבים של קשורים ונעשים יתרים, ויתחבר היתר בעצם ויצמד בו, ואז יוכל העצב להניע את האבר כפי סדר זה.
והזכרתי לך דוגמה יחידה זו, מפני שהיא הגלויה ביותר באותן הנפלאות אשר נתבארו בתועליות האברים , שהם כולם ברורים גלויים וידועים למי שמתבונן בהם בהבנה זכה.
וכן מה שניהל ה' בכל אחד ואחד מבעלי החיים היונקים, מפני שבעת שנולד הוא בתכלית הרכות ואינו יכול להתכלכל במזון יבש, לפיכך זומנו לו השדים להולדת החלב, כדי שיתכלכל במזון לח קרוב למזג אבריו עד שיתחזק ויתקשו אבריו לאט לאט באופן מודרג.
ובכמו הנהגה זו עצמה מאותו המנהיג יתרומם ויתעלה נאמרו דברים רבים בתורתנו. לפי שאי אפשר לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי בבת אחת , ולפיכך לא יתכן כפי טבע האדם שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת.
וכאשר שלח ה' את משה רבנו לעשותנו ממלכת כוהנים וגוי קדוש בידיעתו יתעלה , כמו שביאר ואמר אתה הראית לדעת וגו' , וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' ושנתייחד לעבודתו כמו שאמר ולעבדו בכל לבבכם , ואמר ועבדתם את ה' אלוהיכם , ואמר ואותו תעבדו.
והיה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל אז, והעבודה הכללית אשר גדלנו עליה הייתה הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות שמעמידים בהן הצורות, וההשתחוויה להן, והנחת הקטורת לפניהם. והחסידים והנזירים היו אז האנשים המיוחדים לעבודת אותן ההיכלות העשויות לכוכבים כמו שביארנו, לפיכך לא חייבה חכמתו יתעלה וניהולו הגלוי בכל ברואיו, שיצווה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם, לפי שזה היה אז מה שלא יתכן לקבלו לפי טבע האדם, שהוא נינוח תמיד במורגל.
והיה נעשה זה אז, כמו אילו [שמז] בא נביא בזמנים הללו, וקורא לעבודת ה', ואומר, הנה ה' ציווה אתכם שלא תתפללו לו ולא תצומו ולא תשוועו לפניו בעת צרה, אלא תהיה עבודתכם מחשבה בלי מעשה כלל.
ולפיכך הניח יתעלה אותם מיני העבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין להם אמתות, לשמו יתעלה, וציוונו לעשותם לו יתעלה * .
לפיכך ציוונו לבנות היכל לו: ועשו לי מקדש ,
ושיהא המזבח לשמו: מזבח אדמה תעשה לי ,
ושיהא הקורבן לו: אדם כי יקריב מכם קורבן לה' ,
וההשתחוויה לו,
והקטורת לפניו,
והזהיר מלעשות דבר מן המעשים הללו לזולתו: זובח לאלוהים יחרם וגו', כי לא תשתחווה לאל אחר .
וייחד כוהנים לעבודת המקדש ואמר: וכהנו לי .
וחייב להפריש להם מתנות בהכרה שיספיקו להם מחמת התעסקותם בבית וקורבנותיו, והם מתנות הלוים והכוהנים .
והושג בניהול האלהי הזה שנמחה זכר עבודה זרה, ונתבסס היסוד הגדול האמתי בדעתנו , והוא מציאות ה' ואחדותו, ולא נרתעו הנפשות ולא הרגישו זרות בביטול העבודות אשר הורגלו בהם ושלא נודעה שם עבודה זולתם * .
ויודע אני כי נפשך תרתע מן העניין הזה בהחלט במחשבה ראשונה, ויקשה עליך זה, ותשאלני בלבך ותאמר לי, היאך באו ציווים ואזהרות ומעשים גדולים מדוקדקים מאוד ובזמנים קבועים, והם כולם אינם מטרה לעצמם אלא מחמת דבר אחר, וכאילו שזו תחבולה יעצה ה' עלינו כדי שישיג את מטרתו הראשונה, ומה מונע ממנו יתעלה לצוותנו במטרתו הראשונה ויתן בנו יכולת לקבל את הדבר, ולא היה צורך לכל אלה אשר אתה חושב שהם על דרך המטרה השניה.
ושמע תשובתך אשר תסיר מלבך את החולי הזה, ותגלה לך אמתת מה שהעירותיך עליו. והוא, שכבר נאמר בלשון התורה כיוצא בשאלה זו בדיוק, והוא אמרו 'ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' ויסב אלוהים את העם דרך המדבר ים סוף' , והנה כמו שהסב ה' אותם מן הדרך הישרה שהיא הייתה המטרה הראשונה, מחמת חשש מה שאין יכולת לגופותיהם עליו כפי הטבע, לדרך אחרת כדי שתתקיים המטרה הראשונה, כך ציווה ה' מצוות אלו אשר הזכרנו מחמת השש, מה שאין יכולת לנפש לקבלו כפי הטבע, כדי שתושג המטרה הראשונה, והיא השגתו יתעלה ועזיבת עבודה זרה.
כי כשם שאין בטבע האדם שיגדל בשעבוד העבדות בחומר ובלבנים וכדומה להם, וישטוף ידיו לשעתו מלכלוכם, וילחם עם ילידי הענק מיד; כך אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מאוד מן העבודות [שמח] ומעשים רגילים שכבר נינוחו בהן הנפשות עד שנעשו כמושכל ראשון, ויעזוב את כולן בבת אחת.
וכמו שניהלם ה' בעיכובם במדבר עד שנתאמצו נפשותיהם , כפי שכבר ידוע כי המדבריות ופראות הגוף מביאים אומץ, והפך זה מביא מורך, וגם נולד עם אשר לא הורגל לכניעה ולעבדות, וכל זה היה בציווים אלהיים על ידי משה רבנו: 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה' , כך באה הקבוצה הזו מן המצוות בניהול אלוהי כדי שישארו עם סוג המעשים הרגילים, כדי שתתבסס הדעה שהיא המטרה הראשונה.
ושאלתך מה מונע היה מה' מלצוותנו במטרתו הראשונה ויתן בנו יכולת לקבל את הדבר. מתחייב לומר לך בשאלה זו השנייה, ואיזה מונע היה לה' מלהוליכם דרך ארץ פלשתים, ויתן להם יכולת להתייצב למלחמות, ואין צורך לכל הסיבוב הזה בעמוד הענן יומם ועמוד האש לילה .
וכן מתחייבת לך שאלה שלישית על סיבת פירוט ההבטחה והאיום על כל התורה , ולומר לך, הואיל ומטרת ה' הראשונה וחפצו שהתורה הזו תהיה דעתנו, ונעשה המעשים שבה, מדוע לא ניתן בנו יכולת לקבל את זה תמיד ולעשותו, בלי לבוא לנו בעצה שיטיב לנו אם נהיה נשמעים, וינקם ממנו אם מרינו, ויפעיל כל אותם הטובות וכל אותם הנקמות?
כי גם זו תחבולה יעצה עלינו, כדי שישיג ממנו את מטרתו הראשונה, ומה מונע בעדו מלעשות ההסתגלות למעשה המשמעת אשר רצה אותה, וההתרחקות מן העברות אשר שנא אותם, טבע קבוע בנו?
והתשובה על כל שלוש השאלות הללו וכל שהוא מסוגן תשובה אחת כללית, והיא:
שכל הנסים, ואף על פי שהן שינוי טבע של מצוי מאחד הנמצאים, הרי טבע אישי בני האדם לא ישנה אותם ה' כלל על דרך הנס.
ובגלל היסוד הגדול הזה אמר 'מי יתן והיה לבבם זה להם' וגו' , ובגלל זה באו הציווי והאזהרה והגמול והעונש.
וכבר ביארנו היסוד הזה בראיותיו בכמה מקומות בחבורינו. ולא אמרנו זאת מפני שאנו בדעה כי שינוי טבע אחד מאישי בני אדם קשה עליו יתעלה, אלא זה אפשרי, והוא נמצא תחת היכולת, אלא שלא רצה כלל לעשות זה, ולא ירצהו לעולם, כפי היסודות החוקיים התורתיים, ואילו היה מרצונו לשנות טבע כל אחד מבני אדם למה שירצה יתעלה מאותו אדם, כי אז היו בטלים שליחת הנביאים וכל הציווי כולה.
ואחזור לענייני ואומר, כיון שסוג זה של עבודה כלומר: הקורבנות על דרך המטרה השניה, והתחינה והתפלה ודומיהן ממעשי העבודות קרובות יותר אל המטרה הראשונה והכרחית בהשגתה, ניתן בין שני הסוגים הבדל גדול, והוא, שסוג זה של עבודה, כלומר: הקרבת הקורבנות, ואף על פי שהן לשמו יתעלה, הרי לא נצטווינו כפי שהיה בתחילה, כלומר: להקריב בכל מקום ובכל זמן, ולא להקים היכל היכן שיזדמן, ולא יהיה המקריב מי שיזדמן, החפץ ימלא ידו , אלא כל זה נאסר.
ונקבע בית אחד, 'אל המקום אשר יבחר ה' ' ,
ואין להקריב בזולתו, 'פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה' ,
ולא יהיה כהן כי אם זרע מסוים ,
- כל זה כדי למעט סוג זה מן העבודות, ושלא יהא ממנו אלא מה שלא חייבה חכמתו לעזבו לגמרי.
אבל התחינה [שמט] והתפילה הרי הם בכל מקום, וכל מי שיזדמן, וכך הציצית והמזוזה והתפלין וזולתן מן העבודות הדומות להן.
ומחמת העניין הזה אשר גליתי לך רבתה בספרי הנביאים התוכחת לבני אדם על להיטותם לקורבנות, וביאר להם שאינן המטרה החשובה כשלעצמן, ושאין צורך לה' בהם.
אמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' וגו' ,
ואמר ישעיה למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וגו' ,
ואמר ירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה ציוויתי אותם לאמר, שמעו בקולי והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם.
וכבר הוקשה לשון זה על כל מי שראיתי דבריו או שמעתיה ואמר, היאך יאמר ירמיה בשם ה' שלא ציוונו בדברי עולה וזבח, והרי רוב המצוות לא באו אלא בכך?!
וכוונת הדברים הוא מה שביארתי לך, שכך הוא אומר, כי המטרה הראשונה אינה אלא שתשיגוני ולא תעבדו זולתי: 'והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם' , והציווי הזה על הקורבן והפניה לבית, לא היה אלא בגלל השגת היסוד הזה, ובשבילו הועברו אותם העבודות לשמי, כדי שימחו עקבות עבודה זרה ויתבסס יסוד ייחודי.
באתם אתם ובטלתם אותה התכלית, והחזקתם במה שנעשה בגללה. והוא שאתם נסתפקתם במציאותי: 'כיחשו בה' ויאמרו לוא הוא' , ועבדתם עבודה זרה 'וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים ובאתם אל הבית' וגו' , נשארתם דורשים היכל ה', ומקריבים הקורבנות אשר אינם הם הנדרשים במטרה ראשונה.
ויש לי בביאור פסוק זה אופן אחר, והוא מוביל לאותו העניין עצמו שהזכרנו.
והוא: כבר נתבאר בכתוב ובקבלה גם יחד, כי ציווי ראשון שנצטווינו בו לא היה בו דברי עולה וזבח כלל. ואינך צריך להטריד מחשבתך בפסח מצרים, מפני שהיה לסיבה ברורה וגלויה כפי שנבאר , ועוד שהיה אותו הציווי בארץ מצרים, והציווי הרמוז עליו בפסוק זה, הוא אשר נצטווינו בו אחר יציאת מצרים. ולפיכך התנה בפסוק זה ואמר: ביום הוציאי אותם מארץ מצרים , כי ציווי ראשון שבא אחר יציאת מצרים הוא אשר נצטווינו בו במרה, והוא אמרו לנו שם: אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וציווי, שם שם לו חוק ומשפט וגו' , ובא בקבלה האמיתית שבת ודינין במרה אפקוד . נמצא כי החוק האמור כאן הוא השבת. והמשפט הוא הדינין, והוא סילוק סוגי העוול.
וזו היא המטרה הראשונה כמו שביארנו, כלומר: שנקבע - בדעתנו ההשקפות האמיתיות, והוא חידוש העולם. וכבר ידעת כי עיקר ציוונו בשבת אינו אלא לביסוס היסוד הזה, כמו שביארנו במאמר זה . ומטרה נוספת עם ההשקפות האמיתיות, סילוק מעשי העוול מבין בני אדם.
והנה נתבאר לך כי הציווי הראשון לא היה בו דברי עולה וזבח, לפי שאלה הם על דרך המטרה השניה כפי שאמרנו. ועניין זה עצמו אשר אמרו ירמיה, הוא אשר נאמר בתהלים על דרך התוכחת לכל האומה על התעלמותה אז מן המטרה הראשונה, ולא הבדילה בינה לבין המטרה השניה, אמר:
שמעה עמי ואדברה, ישראל ואעידה בך, אלוהים אלוהיך אנוכי.
לא על זבחיך אוכיחך, ועוולותיך לנגדי תמיד
לא אקח מביתך פר, ממכלאותיך עתודים .
וכל מקום שנכפל עניין זה, זו היא להכוונה בו.
הבינהו מאוד ודעהו . [שנ]
הערות:
הערת המתרגם: "תלטף" ניהול מחוכם והנחיה מעודנת לפי יכולת סיבלו של המנוהל. ובר"ש "ערמת ה'".
הערת המתרגם: אפשר: וקירבתן. או: וסמיכותן.
הערת המתרגם: כאן תרגם ר"ש "תחבולה" וראה בע' .
הערת המתרגם: כלומר: כללות כל פרט [שמו] וכל יחיד מיחידי הבריאה.
הערת המתרגם: "אלנכ'אע" והן שני עצמות כעין שני פולין שמביניהן יוצא ונמשך המוח לתוך חוליות השידרה. וכך הוא נקרא בפי חז"ל ראה הלכות שחיטה פ"ו הל' ג, והוא בגמרא חולין דף מה. ור"ש תרגם"חוט השידרה"ואינו נכון, כי חוט השידרה הוא שמתפשט הלאה.
הערת המתרגם: כלומר: ניהל ה' והסדיר.
הערת המתרגם: הוא החלק העליון של הגיד כגון החלק העליון של צומת הגידים, באמצע השוק נקרא "עצ'ל" ובימינו נקרא שריר וכשמזדכך לבנן ונעשים לבנים נקראים יתרים ונכרכים סביב העצם ומקשרים עצמות החי ואבריו עצם אל עצמו.
הערת המתרגם: כשמתחיל להלבין מאדמומית הבשר המעורב בו למעלה, וכך הוא לשון הגמרא בחולין דף עו, ולשון רבנו בהלכות שחיטה פ"ח הל' יג. ור"ש כנראה לא עסק בדיני שחיטה וטרפות ואינו בקי באנטומיה של בעלי החיים, ולפיכך תרגם כל הקטע הזה בערבוביא גמורה.
הערת המתרגם: חיבורו של גאלינוס. וראה לעיל בחלק זה פרק יב הערה .
הערת המתרגם: בר"ש "אשר הערים השם ועשה תחבולה" ואין צורך לכל זה.
הערת המתרגם: וכמו שכתב רבנו בתוספת לדברי אלכסנדר אלאפרודיסי, לעיל ח"א פרק לא. וכיוצא בכך גם בסוף ספרו הרפואי על הקצרת.
הערת המתרגם: אפשר: איננו אפשרי. או: אינו מתקבל. ואפילו הרגלים הקשורים בחושים לא בשלוות אדם מצליח להשתחרר מהן וכל שכן בענייני אמונה.
הערת המתרגם: שמות יט ו.
הערת המתרגם: כלומר: שממלכתיותינו וקדושתינו נעשת על ידי ידיעתנו את ה' ידיעה הכרתית יסודית.
הערת המתרגם: דברים ד לה.
הערת המתרגם: שם ד לט,
הערת המתרגם: שם יא יג.
הערת המתרגם: שמות כג כה.
הערת המתרגם: דברים יג ה.
הערת המתרגם: "נשאנא", ובר"ש "גדלו" וט"ס הוא.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן "לשמש ולירח" ואין צורך כי הדברים פשוטים.
הערת המתרגם: לעיל פרק כט.
הערת המתרגם: הגלוי ונראה לנו, ואין לשלול שיהו עוד סיבות נעלמות מאתנו.
הערת המתרגם: "אנס" רגיעה נפשית [שמז] והרגשת נחת. ובר"ש "נוטה" ואינו נכון.
* . והן הן דברי ויקרא רבה פרשה כב ה: ר' פנחס בשם ר' לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכל בשר נבלות וטרפות אמר המלך זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא נדור, כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודה זרה במצרים, והיו מביעים קורבניהם לשעירים... ואין שעירים אלא שדים... אמר הקב"ה יהו מקריבין לפני בכל עת קורבנותיהן באהל מועד, והן נפרשין מעבודה זרת ע"ש. וכתב רבנו בהלכות תמורה פ"ד הל' יג ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים, וכן הוא אומר הלא כתבתי לד שלישים במועצות ודעות.
הערת המתרגם: שמות כה ח. ודברי רבנו הן דברי חו"ל ביבמות ו ב: לא מן המקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש.
הערת המתרגם: שם כ כד.
הערת המתרגם: ויקרא א ב.
הערת המתרגם: שמות כב יט.
הערת המתרגם: שם לד יד.
הערת המתרגם: שם כוח מא.
הערת המתרגם: מעשר ראשון ללוים. ראה הלכות מעשר פ"א הל' א. ועשרים וארבע מתנות כהונה נסקרו בהלכות ביכורים פרק א.
הערת המתרגם: בר"ש "והגיעה התחבולה בזאת הערמה האלוהית".
הערת המתרגם: "אעתקאדנא" ובר"ש "באומתנו" ואינו נכון.
* . שים לב לפירוש רבנו לאבות פ"א מ"ב בפירוש "ועל העבודה".
הערת המתרגם: כגון דם העולה למטה מן החוט ודם החטאת למעלה מן החוט, ואלה שחיטתן בצפון וקדשים קלים בכל מקום בעזרה וכיוצא מדיוקי מעשה העבודה. ובר"ש "מבוארות" ואינו נכון.
הערת המתרגם: שמות יג יז-יח. וראה לעיל בחלק זה פרק כד. ומאמר תחיית המתים מהדורתי קטע ט.
הערת המתרגם: לסבלו ולהתגבר עליו, כי גם המחשבה כוח גופני.
הערת המתרגם: אפשר: שיתחנך.
הערת המתרגם: כלשון הכתוב במדבר יג כח.
הערת המתרגם: "תשג'עת אנפסהם" ובר"ש "עד [שמח] שילמדו גבורה" ולא בן ולא דק.
הערת המתרגם: "ושעת' אלג'סם" אפשר "ונוול הגוף". ובר"ש "ומיעוט הנאות הגוף. מהרחיצה וכיוצא בהם" ואין צורך לכל זה.
הערת המתרגם: במדבר ט כג
הערת המתרגם: בר"ש "החלק הזה מן התורה" ולא דק.
הערת המתרגם: שמות יג כא-כב.
הערת המתרגם: כלומר: ההבטחה בשכר והאיום בעונש. והדברים ברורים. ור"ש הכניס פירוש וכתב "היעודים הטובים אשר יעד על שמירת המצוות והיעודים הרעים אשר יעד על העברות".
הערת המתרגם: השקפתינו וסברתינו.
הערת המתרגם: דברים ה כו.
הערת המתרגם: בהקדמתו לאבות הפרק השמיני. ובהלכות תשובה פרק ה. וראה לעיל בחלק זה פרק כ.
הערת המתרגם: על דרך הכתוב=מלכים א יג לג.
הערת המתרגם: דברים יב כו.
הערת המתרגם: שם יב יג.
הערת המתרגם: שמות כח א.
הערת המתרגם: "הרעהם" ובר"ש [שמט] "השתדלותם והתחזקם"
הערת המתרגם: שמואל א טו כב.
הערת המתרגם: ישעיה א יא.
הערת המתרגם: ירמיה ז-כב-כג.
הערת המתרגם: אפשר: הוסבו.
הערת המתרגם: ירמיה ה יב וכבר לעיל בחלק זה פרק יז ייחס רבנו אימרה זו לתופשי שיטת אפיקורס בישראל.
הערת המתרגם: ראה ירמיה ז ט-י.
הערת המתרגם: שם ז ד.
הערת המתרגם: לקמן פרק מו.
הערת המתרגם: שמות טו כו וכה.
הערת המתרגם: ראה שבת פז ב. סנהדרין נו ב.
הערת המתרגם: ח"ב פרק לא.
הערת המתרגם: תהלים נ ז-ט. והשווה פירושי רס"ג מהדורתי שם.
הערת המתרגם: "תדברה" כלומר: שקול כיוון זה והפעילהו בכל מקום. ובכמה מקומות תרגמתי "וכלכלהו" ובר"ש "והשתכל בו", ותרגום נאה הוא. [שנ]