אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [כז]

פרק [כו]

כבר ביארתי לך כי הדעה בחידוש העולם היא יסוד כל התורה בהחלט. אבל הפסדו אחר שנתחדש ונתהווה, אין זה אצלנו יסוד תורני כלל, ולא יסתור לנו מאומה מדעותינו אם נסבור [רכב] תמידותו.

ושמא תאמר, האם לא הוכח שכל הווה נפסד, ואם הוא נתהווה הרי הוא נפסד?

דע שאין זה מחייב אותנו, לפי שלא אמרנו שהוא נתהווה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים, שהם חיוביים לסדר הטבעי , כי אותו המתהווה כפי הנוהג הטבעי חיובי הפסדו בהכרח כפי הנוהג הטבעי , כי כמו שטבעו חייב שלא היה מצוי כן ואחר כך נהיה כן, כך בהכרח מחייב שלא יהיה מצוי כן לעולם, כי כבר נתבאר שזאת ההוויה אין תמידותה חיובית לה כפי טבעה.

אבל לפי דברנו התורני שהוא, מציאות הדברים ואובדנם כפי רצונו יתעלה, לא על דרך החיוב, הרי לפי השקפה זו, אינו חיובי שכל שהמציא יתעלה דבר שלא היה מצוי, שייפסק אותו המצוי בהכרח, אלא הדבר תלוי ברצונו, אם רצה מפסידו ואם רצה מקיימו. או כפי שתחייב חכמתו. והנה אפשר שייקמו לנצח נצחים ויתמידו כתמידותו יתעלה.

כבר ידעת שכיסא הכבוד אשר אמרו חכמים שהוא נברא , לא אמרו כלל שהוא יעדר, ולא נשמע כלל בדברי נביא ולא חכם שכיסא הכבוד ייפסד או יעדר, אלא בא הכתוב בנצחיותו . וכן נפשות החסידים שהן לפי השקפתנו ברואות ולא יעדרו לעולם .

ולפי מקצת השקפות מי שהולך אחר פשטי המדרשות, הרי גם גופיהם יהיו מתעדנים תמיד לנצח נצחים כפי דעת מי שידועה דעתו על אנשי גן עדן .

כללו של דבר, העיון מורה שאין הפסד העולם חיובי בהחלט.

ולא נשאר אלא לפנות לסיפורי הנביאים והחכמים, האם נאמרה ידיעה שהעולם הזה ייפסק על כל פנים, אם לאו.

והנה רוב המוננו סוברים כי יש הודעה על דבר זה, ושהעולם הזה עתיד להפסד כולו. ואני אבאר לך שאין הדבר כן, אלא מקראות רבים נאמרו בנצחיותו, וכל פשט שנאמר שנראה ממנו שהוא עתיד להפסד, הרי הדבר בו פשוט מאוד שהוא משל כמו שאבאר .

ואם ימאן בכך אחד הפשטנים ויאמר שהוא מוכרח לסבור הפסדו, אין להקפיד עליו בכך,

אבל צריך להודיעו שאין הפסדו הכרחי מחמת שהוא מחודש , אלא יהיה בדעה זו כפי מחשבתו, מתוך האמנה למי שאמר אותו המשל אשר פירשו הוא כפשוטו, ואין הפסד בכך בתורה בשום פנים ואופן.

הערות:

הערת המתרגם: לעיל סוף פרק כה מחלק זה.

הערת המתרגם: שהם מתרכבים מן היסודות ומיזוגם זה בזה זה מזה וזה לזה, כי הוייה זו היא שהוייתה מוכרחת להתפרק ולהפסד. וכמ"ש בהלכות יסודי התורה פ"ד הל' ג "וכל שנתחבר מהן אי אפשר שלא יפרוס להן". ואשר אין הפסדו הכרחי הוא עצם הגולם שקיבל צורת ארבעת היסודות.

הערת המתרגם: אפשר: כפי נוהג הטבע.

הערת המתרגם: בר"ש חסר "כן" ושיבוש הוא, כי הכוונה שלא היה מצוי בצורתו הנוכחית, ובכל אופן מצוי הוא.

הערת המתרגם: תרגום מלולי: טענתנו התוריית.

הערת המתרגם: ראה לעיל פרק כו הע' .

הערת המתרגם: שם ציון .

הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרק מא. ולמושג "ברואה" ראה הלכות יסודי התורה פ"ד הל' ט. והשווה הלכות תשובה פ"ח הל' ב-ג.

הערת המתרגם: תרגם יונתן בישעיה נח יא ועצמותיך יחליץ -וגופך ייחי בחיי עלמא.

הערת המתרגם: נראה לי ברור שכוונתו לרס"ג בספרו האמונות והדעות המאמר השביעי. ראה שם מהדורתי כי הוא שונה תכלית שינוי מן הנוסח הידוע בדפוסים. וראה גם דברי רבנו במאמר תחית המתים מהדורתי סוף קטע ב.

הערת המתרגם: כי הארץ כבגד תכלה. ישעיה נא ו. וראה ביאור רבנו לקמן פכ"ט מחלק -זה.

הערת המתרגם: לקמן בסמוך בפרק כח.

הערת המתרגם: "פלא ישאח" ענינה קפידה והתנגדות לדעותיו. וכך כתב ר"ש שגם רבנו הציע לתרגמה קפידה.

הערת המתרגם: שהכלל "כל הווה נפסד" אינו חל על עצם גלמו. [רכג]

חלק שני

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה