מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [יט]
אין ספק כי מושכל ראשון הוא, שה' יתעלה ראוי שימצאו לו כל השלמויות , וישללו ממנו כל המגרעות, וקרוב הדבר שיהא מושכל ראשון כי אי הידיעה באיזה דבר שיהיה מגרעת, ושהוא יתעלה לא נעלם ממנו מאומה.
אבל מה שגרם למקצת בעלי העיון כפי שהזכרתי לך להעיז ולומר יודע כך ואינו יודע כך, הוא מה שנדמה לו מהעדר סדירות מצבי אישי האדם, אשר רוב אותם המצבים אינם מצבים טבעיים בלבד, אלא גם תוצאה למה שהאדם בעל יכולת ומחשבה .
וכבר הזכירו הנביאים כי למידת הסכלים על העדר ידיעת ה' את מעשינו, אינה אלא ממה שרואים אנשי הרשע בטובה ושלווה, ושזה מביא את החסיד להרהר כי התמדתו לעשות טוב ומה שסבל על כך מן הצער בהתקומם אחרים נגדו בלתי מועיל.
ואחר כך אמר הנביא כי הוא שוטט במחשבתו בכך, עד שנתברר לו [שטז] שהדברים נבחנים בסופם לא בראשיתם, וזה הוא תיאורו בסדר כל העניינים הללו. אמר:
ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון, הנה אלה רשעים ושלווי עולם השיגו חיל, אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי.
וסוף הדיבור:
ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני, עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, אך בחלקות וגו', איך היו לשמה כרגע וגו' .
ועניינים אלה עצמם הזכירם מלאכי, אמר:
חזקו עלי דבריכם אמר ה' וגו', אמרתם שווא עבוד אלוהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קודרנית מפני ה' צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים וגו', אז נדברו יראי ה' וגו', ושבתם וראיתם וגו' .
וכבר ביאר עוד דוד פרסום השקפה זו בזמנו, ומה שגרמה מרשעות בני אדם ועשקם זה את זה , ובא להוכיח ביטול אותה ההשקפה, ולהודיע שהוא יתעלה יודע כל זה, אמר:
אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו, ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלוהי יעקב, בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו, הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט .
והנני מבאר לך עניין ההוכחה הזו אחרי שאזכיר לך רוע הבנת המתפרצים כלפי דברי הנביאים את הדברים הללו.
אמרו לי לפני כמה שנים אנשים מנכבדי אומתנו הרופאים דרך תמה מצדם על דבר דוד, אמרו כך: ראוי היה לפי ההיקש הזה שלו, שבורא הפה יאכל, ובורא הריאה ישמיע קול, וכך יתר האברים.
והתבונן נא אתה המעיין במאמרי זה כמה רחקו מן הנכון בהבנת הוכחה זה ושמע עניינה.
פשוט הוא שכל עושה כלי מן הכלים, אלמלי שהמעשה אשר ייעשה באותו הכלי מצוייר מדעתו לא היה יכול לעשות לו כלי, המשל בכך, שאם לא יצייר הנפח בדעתו עניין התפירה ויבין אותו, לא היה עושה את המחט בצורה זו אשר לא יתכן לתפור כי אם בה, וכך שאר הכלים.
וכיון שחשב מי שחשב מן הפילוסופים שאין ה' משיג את הפרטים הללו, מפני שהם ממושגי החושים, והוא יתעלה אינו משיג בחוש אלא השגה שכלית , הוכיח להם במציאות החושים, ואמר, אם הייתה השגת הראות נעלמת ממנו ואינו יודעה, היאך המציא את האברים הללו המיועדים להשגה בראיה, האם אפשר לחשוב כי במקרה אירע שתתחדש לחה מסוימת זכה, ותחתיה לחה אחרת כך, ותחתיה שכבה מסוימת, קרה שניקב בה חור ובאה כנגד אותו החור שכבה זכה קשה, כללו של דבר לחיות העין ושכבותיה ועצביה שהם בתכלית השכלול כפי שכבר ידוע, וכולם המטרה בהם תכלית הפעולה הזו , היחשוב משכיל שזה נעשה במקרה ? לא, אלא הוא בכוונה מצד הטבע בהחלט כמו שבאר כל רופא וכל פילוסוף.
ואין הטבע בעל דעה וניהול, וזה מוסכם מכל הפילוסופים, אלא הניהול האומנותי הזה נעשה לפי השקפת הפילוסופים על ידי מוצא שכלי , והוא ממעשה בעל שכל לפי השקפתנו, והוא אשר הטביע הכוחות הללו בכל דבר שימצא בו כה טבעי.
ואילו היה שאין אותו השכל משיג את העניין הזה ולא יודעו, היאך המציא, או נמצא ממנו לפי אותה ההשקפה , טבע המכוון כלפי מטרה זו שאין לו ידיעה בה? ובצדק קראם בוערים וכסילים.
ואחר כך בא לבאר כי זה חיסרון בהשגתנו, ושה' יתהדר ויתרומם הוא אשר נתן לנו את השכל הזה אשר בו נשיג, ומחמת קוצר יכולתנו להשיג אמתתו יתעלה נוצרו לנו השיבושים הגדולים הללו, וידוע לפניו יתעלה אותו החיסרון שלנו, ושבינתנו זו המוגבלת אין להתחשב במה [שיז] שגרמה מן ההעזה. אמר: המלמד אדם דעת, ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל .
וכל מטרתי בפרק זה לבאר כי זה עיון קדום מאוד, כלומר: מה שנראה לסכלים מהעדר השגת ה' בגלל שמצבי אישי בני האדם האפשריים בטבעם בלתי סדירים, אמר: ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' , ובמדרש, מה אמרו, אמרו העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר . כוונתם בכך מה שדימו שאין ה' משיג את המצבים הללו, ואינו מגיע ממנו ציווי ולא אזהרה אל הנביאים, וסיבת כל זה וראייתו לדעתם, מפני שמצבי אישי בני האדם אינם נוהגים כפי מה שנראה לכל אחד ממנו שכך ראויים להיות. וכאשר ראו שאין הדברים כפי שהם רוצים, אמרו אין ה' רואה אותנו. ואמר צפניה על אלה, האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע .
אבל מה שראוי לומר על ידיעתו יתעלה את כל הדברים, אשמיעך השקפתי בכך אחר שאודיעך דברים המוסכמים לדברי הכל, אשר אי אפשר לבעל שכל לחלוק בדבר מהם.
הערות:
הערת המתרגם: להגדרה "מושכל ראשון " ראה מילות ההגיון לרבנו, השער השמיני.
הערת המתרגם: "אלכמאלאת" וכ"ה בכל כ"י תימן ובנוסח ר"ש ורי"ח, אך בנוסח מונק "אלכ'יראת" הטובות.
הערת המתרגם: לעיל בחלק זה פרק טז.
הערת המתרגם: "יתג'אסר". ובר"ש "להתגאה ולהתגבר".
הערת המתרגם: כלומר: רוב אותם המצבים הגרועים והצרות הם גורמים אותם בעצמם בפעולותיהם ומחשבותיהם הרעות. וכדלעיל בחלק זה פרק יב.
הערת המתרגם: כי בדרך כלל אין החסיד האמיתי גורם לעצמו סבל כי פרוש הוא מן התאוותנות והרברבנות וההתגרויות, ויסוריי באים דוקא מידי אותם הנאלחים הארורים עזי הנפש אשר לא ידעו שבעה. וכל דברי האפודי כאן [שטז] בלתי ברורים.
הערת המתרגם: תהלים עג יא-יג.
הערת המתרגם: שם עג טז-יט.
הערת המתרגם: מלאכי ג יג-יח.
הערת המתרגם: כלומר: על ידי שהגיעו למסקנא שאין ה' חלילה יודע מעשה בני אדם ואין השגחה ואין דין ואין דיין השחיתו וההעיבו ומלאו את הארץ חמס.
הערת המתרגם: "חג'ה" הוכחה ויכוחית. הוכחה וראיה כסברות תיאורתיות. ובר"ש "טענה" וכבר העירותי רבות על כך.
הערת המתרגם: תהלים צד ו-ט.
הערת המתרגם: וכדלעיל פרק טז.
הערת המתרגם: אפשר: שתווצר.
הערת המתרגם: הראייה.
הערת המתרגם: אפשר: מקור שכלי. וכדלעיל ח"ב פרק כ. [שיז]
הערת המתרגם: ההשתלשלות על דרך החיוב, כפי שיטת אריסטו.
הערת המתרגם: תהלים צד י-יא.
הערת המתרגם: מלכים ב יז ט. וראה גם בהלכות טומאת צרעת פרק טז הל' י.
הערת המתרגם: כבר העיר מונק שמקורו נעלם. וראה לעיל ח"א פרק נח "כדרך שאנו אומרים בכותל שאינו רואה".
הערת המתרגם: יחזקאל ה יב.
הערת המתרגם: צפניה א יב.
חלק שלישי, פרק [כ]
דבר מוסכם לדברי הכל, שהוא יתעלה לא יתכן שתתחדש לו ידיעה, עד שידע עתה מה שלא ידע אותו מקודם , ולא יתכן שיהו לו ידיעות רבות חלוקות ואפילו לדעת סוברי התארים .
וכיון שהוכח דבר זה, אמרנו אנו קהל התורתיים, כי בידיעה האחת יודע הדברים הרבים החלוקים , ובשינויי הנודעים אין הידיעות משתנות ביחס אליו יתעלה כפי שהדבר ביחס אלינו .
וכן אמרנו, שכל הדברים הללו המתחדשים ידעם לפני היותם, ולא חדל להיות יודע אותם, ולפיכך לא תתחדש לו ידיעה כלל, כי ידיעתו שפלוני הוא עתה נעדר ועתיד להמצא בזמן פלוני וישאר מצוי משך כך ואחר כך יעדר, הרי כאשר נמצא אותו האיש כפי שקדמה ידיעתו אותו לא נוספה שם ידיעה ולא נתחדש מה שלא היה ידוע לפניו, אלא נתחדש מה שלא חדל להיות ידוע שיתחדש כפי שנמצא עתה.
ומתחייב לפי דעה זו, שתהא הידיעה שייכת בהעדרים ומקיפה גם מה שאין לו סוף, ולכן באנו לידי דעה זו ואמרנו, כי ההעדרים אשר קדם בידיעתו להמציאם והוא יכול להמציאם, אין מן הנמנע שתהא ידיעתו שייכה בהם.
אבל מה שלא ימצא כלל, זהו ההעדר המוחלט כלפי ידיעתו אשר אין ידיעתו שייכה בו, כמו שאין ידיעתנו אנו שייכה במה שהוא נעדר אצלנו.
אבל ההיקף במה שאין לו סוף יש בו קושי , ונטו מקצת בעלי העיון לומר כי הידיעה שייכה במין, ומתרחבת על שאר אישי המין מבחינה מסוימת, זוהי השקפת כל תורני כפי מה שמביא אליו לחץ העיון.
אבל הפילוסופים החליטו בדבר ואמרו, שאין ידיעתו שייכה בהעדר, ואין ידיעתו מקפת מה שאין לו סוף, וכיון שאינה מתחדשת לו ידיעה, בטל הוא שידע דבר מן המתחדשים. נמצא אם כן שאינו יודע כי אם הדבר הקיים שאינו משתנה. [שיח]
ומקצתם נתעורר לו ספק אחר ואמר, ואפילו הדברים היציבים, אם ידעם הרי נעשו לו ידיעות רבות כי בריבוי המודעים יתרבו הידיעות, כי לכל ידוע ידיעה מיוחדת לו, ואם כן אינו יודע כי אם עצמו.
ואשר אני אומר שכל מה שנכשלו בו כולם, סיבתו מפני שעשו בין ידיעתנו וידיעתו יתעלה יחס, ורואה כל כת בדברים הנמנעים בידיעתנו, ומדמים כי כך מתחייב בידיעתו, או יקשה עליו הדבר.
וראוי מאוד להוכיח את הפילוסופים בשאלה זו יותר על כל אדם, כי הם אשר הוכיחו כי עצמו יתעלה אין בו רבוי, ואין לו תואר מחוץ לעצמו, אלא ידיעתו הוא, והוא ידיעתו.
והם אשר הוכיחו כי תקצרנה דעותינו מלהשיג אמיתת עצמותו כפי שהיא כמו שביארנו . והיאך חשבו שישיגו ידיעתו, וידיעתו אינה דבר מחוץ לעצמותו ? אלא אותו קוצר היכולת עצמו אשר תקצרנה דעותינו מלהשיג עצמותו, הוא הקוצר מלהשיג ידיעתו את הדברים היאך היא, ואין אותה הידיעה מסוג ידיעתנו שנקיש אליה, אלא דבר נבדל בתכלית ההבדל.
וכשם שיש שם עצמות מחויבת המציאות, ממנה נתחייב כל נמצא לפי השקפתם , או היא העושה כל שזולתה אחרי ההעדר לפי השקפתנו , כך אנו אומרים, כי אותה העצמות משיגה כל מה שזולתה, ולא נעלם ממנה דבר כלל מכל מה שימצא, ואין שיתוף בין ידיעתנו וידיעתו, כשם שאין שיתוף בין עצמותינו ועצמותו.
אבל הטעה כאן שיתוף שם ה'ידיעה'. כי השיתוף הוא בשמות בלבד, וההבדל באמתתו. ומחמת כך מתחייבים הזרויות, כיון שדמו שהדברים המתחייבים לידיעתנו מתחייבים לידיעתו .
וממה שנתברר לי עוד מפסוקי התורה, כי ידיעתו יתעלה במציאות אפשרי מסוים שיהיה, אינה מוציאה אותו האפשרי מטבע האפשרות כלל, אלא טבע האפשרות נשאר בו, ושאין הידיעה במה שיהיה מדברים האפשריים מחייבת הווייתו בהכרח על אחת משתי האפשרויות.
וגם זה יסוד מיסודות תורת משה אין בו ספק ולא ויכוח. ואלמלי כן לא אמר ועשית מעקה לגגך , וכן אמרו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה .
וכך התורה כולה והציווי והאזהרה חוזרים אל היסוד הזה, והוא שידיעתו במה שיהיה אינה מוציאה אותו האפשרי מטבעו, וזה קושי גדול לפי השגת שכלינו המצומצמים.
ולכן התבונן בכמה נקודות נבדלת ידיעתו מידיעתנו לפי השקפת כל בעל דת.
תחילתן, שהידיעה האחת אוטרת ידועים רבים שונים במינן.
והשני, שייכותה במה שאינו מצוי .
והשלישי, שייכותה במה שאין לו סוף.
והרביעי, במה שאין ידיעתו משתנה בהשגת המתחדשות, ונראה כי הידיעה שהדבר ימצא אינה אותה הידיעה בו שהוא כבר נמצא אלא יש כאן תוספת מסוימת, והיא שמה שהיה בכה נעשה בפועל .
והחמישי, כפי השקפת תורתנו שהוא יתעלה אין ידיעתו - יתעלה - מוציאה מכלל אחת משתי האפשרויות, ואף על פי שכבר ידע יתעלה תכלית אחת מהן בבירור.
ומי יתן איפוא וידעתי באיזה דבר דמתה ידיעתנו לידיעתו לפי השקפת מי שסובר [שיט] שהידיעה תואר נוסף * האם אין כאן אלא שיתוף בשם בלבד.
אבל לפי השקפתנו, שאנו אומרים שאין ידיעתו דבר נוסף על עצמותו, הרי באמת חיובי שתהא נבדלת ידיעתו מידיעתנו ההבדל העצמי הזה, כהבדל עצם השמים מעצם הארץ .
וכבר פירשו הנביאים בכך, אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה' כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם .
כללו של עניין אשר אני אומר וממצה, כי כמו שאין אנו משיגים אמתת עצמותו, אך עם זאת ידענו כי מציאותו המציאות השלמה ביותר, ולא יבואנה חיסרון ולא שינוי ולא התפעלות בשום אופן, כך עם היותנו בלתי יודעים אמתת ידיעתו כיון שהיא עצמו, יודעים אנו שהוא אינו פעמים משיג ופעמים בלתי משיג, כלומר: שאינה מתחדשת לו ידיעה כלל, ולא תתרבה, ואין סוף לידיעתו, ולא ייעלם ממנו מאומה מכל הנמצאים, ואין ידיעתו אותם מבטלת את טבעיהם.
אלא האפשרי נשאר עם טבע האפשרות, וכל הסתירות הנראות בכל הדברים הללו הם כפי בחינת ידיעתנו, אשר אין לה שיתוף עם ידיעתו כי אם בשם בלבד.
כך הכוונה נאמרת כפי שאנחנו מתכוונים, וכפי שאומרים שכך כוונתו יתעלה בשיתוף. וכך ההשגחה אמורה בשיתוף על מה שאנו משגיחים עליו, ועל מה שאומרים שהוא יתעלה משגיח בו.
נמצא כי הנכון איפוא, שעניין הידיעה ועניין הכוונה ועניין ההשגחה המתיחסים אלינו זולת ענייני אותם המתייחסים אליו, וכל זמן שתופשים שתי ההשגחות או הידיעות או הכוונות מתוך הנחה שעניין אחד כוללם, אז יבואו הקושיות, ויתעוררו הספקות האמורים.
וכל זמן שידוע שכל מה שמתייחס אלינו נבדל מכל מה שמתייחס אליו, יתברר האמת.
וכבר ביאר שיש הבדל בין אלה המתייחסים אליו והמתייחסים אלינו באומרו, ולא דרכיכם דרכי כפי שכבר הזכרנו את זה לעיל .
הערות:
הערת המתרגם: ראה גם לעיל ח"א פרק נה ופרק נח.
הערת המתרגם: "מתעדדה" ואפשר "רבות המספר" ובר"ש הושמטה.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרק נ ופרק נג.
הערת המתרגם: שכל שנוספה לנו ידיעה נעשינו יודעים יותר, כי אנו ודעתנו שנים, ודעתנו בפועל היא ידיעתנו, וכדלעיל ח"א פרק סח.
הערת המתרגם: היקף הידיעה.
הערת המתרגם: "אשכאל" ובר"ש [שיח] יש בו ספק".
הערת המתרגם: אפשר: הידועים.
הערת המתרגם: אפשר: ומעיינת. והכוונה מקישים הם מידיעתנו על ידיעתו.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרקים נז-נח.
הערת המתרגם: וכדלעיל ח"ב פרק יט.
הערת המתרגם: וכדלעיל ח"ב פרק יג ההשקפה הראשונה.
הערת המתרגם: וראה הלכות יסודי התורה פ"ב הל' י. והלכות תשובה פ"ה הל' ה. והשווה בכל זה דברי רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר רביעי פ"ד. וגם בסוף הפרק השמיני מפרקי הקדמת רבנו למסכת אבות עסק בעניין זה מבחינה אחרת, ע"ש.
הערת המתרגם: דברים כב ח.
הערת המתרגם: שם כ, ז.
הערת המתרגם: "יטבאק" נראה לי שזהו התרגום המדוייק כאן, ובכל הדומה לכאן, אם כי מובנה הרגיל תיאום והתאמה. ובר"ש "יאות וישווה" ואינו נכון לדעתי.
הערת המתרגם: דייק לכתוב "שאינו מצוי" ולא "בהעדר" וכפי שקדם שכל שידיעתו כוללתו אינו בגדר העדר. וחוזר חלילה. וכל שאינו בגדר העדר ידיעתו כוללתו.
הערת המתרגם: ונראה לכאורה.
הערת המתרגם: ואף על פי כן ביחס לידיעתו אין תוספת ואין חידוש. [שיט]
* . לעיל ח"א פנ"ג.
הערת המתרגם: לפי השקפת בעלי הגוף החמישי. לעיל ח"ב פ"ב.
הערת המתרגם: ישעיה נה ח-ט.
הערת המתרגם: לעיל חלק א פרק נד מה הם הדרכים.