מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [י]
כבר קדם לנו כי כאשר אנו מזכירים במאמר זה שם מן השמות הללו המשותפים שאין כוונתנו להזכיר כל עניין שנאמר עליו אותו השם, כי אין מאמר זה בענייני לשון, אלא נזכיר מאותם העניינים מה שאנחנו צריכים לו לענייננו לא יותר.
ומזה ירד ועלה, הירידה והעלייה שני שמות מונחים בלשון העברי לנחיתה ולסליקה , וכאשר נעתק הגוף ממקום מסוים למקום נמוך ממנו, אומרים 'ירד', וכאשר נעתק ממקום מסוים אל מקום גבוה מאותו המקום אומרים 'עלה'.
ואחר כך הושאלו שני שמות הללו לרוממות ולגדולה, עד שאם הושפלה מעלת האדם אומרים ירד, ואם רמה מעלתו בגדולה אומרים עלה, אמר יתעלה:
הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד וכו' ,
ואמר:
ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ ,
ואמר:
ויגדל ה' את שלמה למעלה ,
וכבר ידעת ריבוי שימושם -
מעלין בקודש ולא מורידין .
ועל דרך זו אומרים גם בשפלות המחשבה. וכאשר האדם פונה במחשבתו כלפי דבר פחות מאוד אומרים שהוא ירד, וכן אם פנה במחשבתו כלפי דבר נעלה ונכבד אומרים עלה.
ולפי שאנחנו, מקהלות בני האדם, בשפל השפלים במקום ובמעלת המציאות ביחס לסובב אותנו , והוא יתעלה נעלה על כל, [כז] נעלה באמיתת מציאות וגדולה ורוממות, לא עליונות מקום, ורצה יתעלה במה שרצה להגיע מדע מאתו ושפע נבואה על אחדים ממנו, אז קרא ניחת החזון על הנביא, או השראת השכינה במקום מסוים - 'ירידה'; וקרא הסתלקות אותו המצב הנבואי מן האדם, או סילוק השכינה מן המקום - 'עליה'.
אם כן כל ירידה ועליה שתמצאם מיוחסים לבורא יתעלה, אין הכוונה בהם אלא עניין זה.
וכן אם חלה מכה על אומה או על אקלים כפי רצונו המוקדם, אשר מקדימים ספרי הנבואה לפני תיאור אותה המכה, שאותם האנשים פקד ה' מעשיהם, ואחר כך הביא עליהם את העונש, הרי הוא מכנה גם את העניין הזה בירידה. מפני שהאדם קל מכדי שיפקדו מעשיו ויוענש עליהם אלמלי הרצון.
וכבר נתבאר זה בספרי הנבואה, ונאמר:
מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו' ,
רומז לעניין זה, ולפיכך כנה את זה בירידה אמר:
הבה נרדה ונבלה שם שפתם ,
וירד ה' לראות
ארדה נא ואראה ,
וכל העניין הוא חלות העונש באנשי העולם השפל. אבל העניין הראשון, כלומר: עניין החזון וההיעלות, רבים הם:
וירדתי ודברתי עמך ,
וירד ה' על הר סיני ,
ירד ה' לעיני כל העם ,
ויעל מעליו אלוהים ,
ויעל אלוהים מעל אברהם .
אבל אמרו:
ומשה עלה אל האלוהים
הרי הוא מן העניין השלישי, נוסף על היותו גם עלה אל ראש ההר אשר חנה עליו האור הנברא.
לא שה' יתעלה יש לו מקום שעולים אליו או יורדים ממנו, יתעלה מדמיונות הסכלים לעילא לעילא.
הערות:
הערת המתרגם: הר"ש הוסיף: ירד עלה, כבר. ואין צורך לכך.
הערת המתרגם: לעיל פרק ח.
הערת המתרגם: לנושא שאנו מטפלים בו והוא הרמת מסך מסוים משערי אולם התבונה.
הערת המתרגם: בר"ש "בלשון העברי ועניינן ידוע".
הערת המתרגם: דברים כח מג.
הערת המתרגם: שם כה ח.
הערת המתרגם: דברי הימים א כט כה.
הערת המתרגם: שקלים פ"ו מ"ג. ברכות כח א. מנחות צט ב.
הערת המתרגם: "אנחטאט אלנט'ר" תרגום מלולי "נמיכות העיון". וברור שאין כאן עניין של עיון ומחקר, אלא של מחשבה כללית, ולפיכך העדפתי לתרגם כן.
הערת המתרגם: שהארץ למטה מן הכל לפי תפישה זו, וראה יסודי התורה פ"ג הלכה י.
הערת המתרגם: ראה לקמן ח"א פרק עב. ובהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה יב: בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו, ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו, ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים... ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו, כשיעריך עצמו לאחד [כז] מהגופות הקדושים הגדולים... וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר. ע"ש. ובשל כך העדפתי לתרגם כן. אם כי אפשר היה לתרגם "לגלגל המקיף", שגם הוא נקרא "אלפלך אלמחיט".
הערת המתרגם: כלומר: גם מה שאנו אומרים "רצה", אינו הרצון שאנו מסוגלים להבין, ולפיכך הוסיף רצה באותו סוג של רצון שבו הוא רוצה, ושאין בנו כוח לתארו לעצמנו.
הערת המתרגם: תרגמתי בלשון רבנו בהלכות תשובה פ"נ הלכה ח "מדע שמגיע" שהוא תרגום נכון ומדויק מבחינת המלים כאן והעניין, ובר"ש "הגיע חכמה" ואינו נכון, וגם אין נכון לתרגם "ידיעה" כפי הצעת המעיר בתרגום רי"ח.
הערת המתרגם: "אקלים" מלה שהוכנסה לערבית משפה זרה, והוראתה ארץ או מחוז המוגדר בשם בפני עצמו, וכיון שכבר הוכנסה לשימוש גם בעברית הנחתיה כמות שהיא.
הערת המתרגם: בר"ש "הקדום", ולעצם ביאור משפט זה עיין היטב בדברי רבנו על ההשגחה לקמן ח"ג פרק יז ופרק נא, כי כל המפרשים לדעתי לא פירשו נכון.
הערת המתרגם: אפשר לתרגם "שיבוקרו".
הערת המתרגם: תהלים ח ה.
הערת המתרגם: בראשית יא ז.
הערת המתרגם: שם יא ה.
הערת המתרגם: שם יח כא.
הערת המתרגם: אפשר לכתוב תחולת.
הערת המתרגם: "אלתשריף" יש בה גם הוראת היעלות וסילוק, סילוק הנבואה. ובר"ש "הנבואה והכבוד הרבה" ואינו נכון כאן, כי הכוונה לאמור להלן ויעל מעליו וכדומה.
הערת המתרגם: במדבר יא יז.
הערת המתרגם: שמות יט כ.
הערת המתרגם: שם יט יא.
הערת המתרגם: בראשית לה יג.
הערת המתרגם: שם יז כב.
הערת המתרגם: שמות יט ג.
הערת המתרגם: חלות הנבואה בשיא רמתה. ואע"פ ששאר ימיו של משה רבנו היו תוך השראה מתמדת של נבואה, כמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ז הלכה ו "לפיכך פירש מן האישה לעולם ומן הדומה לו, ונקשרה דעתו לצור העולמים, ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם, וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים" - בכל זאת היו זמנים של קלישות ההשראה, וראה לקמן חלק ב פרק לו. [כח]