מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [ד]
לעניין שהגלגל בעל נפש, הרי הוא ברור עם ההתבוננות.
אבל יעלה על לב השומע שזה דבר שקשה להשיגו, או שגם ירחיקהו , בגלל שנדמה לו אמרנו בעל נפש, שהיא כנפש האדם או החמור והשור . ואין זה עניינו של דבר. אלא עניין הדבר, שתנועתו המקומית מורה על שיש בו מקור שבו הוא נע בלי ספק, ואותו המקור הוא נפש בלי ספק ולא פקפוק .
וביאור הדבר, כי מן המוכחש שתהא תנועתו הסיבובית כתנועת האבן באופן ישר למטה, או כתנועת האש למעלה, עד שיהא מקור אותה התנועה טבע ולא נפש. כי אשר ינוע תנועה זו הטבעית, יניעהו אותו המקור אשר בו, אם היה שלא במקומו כדי לבקש מקומו. וכאשר יגיע למקומו ינוח, והגלגל הזה נע במקומו בעצמו בסיבוב.
וגם לא מפני שהוא בעל נפש יתחייב לנוע כך, לפי שכל בעל נפש אינו נע אלא מחמת טבע או מחמת ציור , כוונתי באמרי כאן טבע דרישת מתאים ובריחה מבלתי מתאים.
ואין הבדל בין שהיה מניעו לכך דבר חיצוני, כבריחת החי מחום השמש, ופנייתו למקום המים כאשר יצמא, או שהיה המניעו דמיון כי גם בדמותו הבלתי מתאים והמתאים ינוע החי, והגלגל הזה אינו נע לבריחה מבלתי מתאים, ולא לדרישת מתאים, כי אשר אליו הוא נע ממנו ינוע, וכל אשר ממנו ינוע אליו הוא נע.
ועוד, אילו הייתה תנועתו בגלל כך, כי אז היה חיובי שיגיע אל מה שנע אליו וינוח. לפי שאם היה נע לדרישת דבר או לבריחה מדבר, ואי אפשר שישיגהו לעולם, תהיה התנועה לבטלה.
נמצא כי התנועה הסיבובית הזו אינה אלא מתוך ציור מסוים, מחייבו אותו הציור שינוע כך. ולא יהיה ציור כי אם בדעה. נמצא אם כן שהגלגל בעל דעה .
ואין כל מי שיש לו דעה לצייר בה עניין מסוים, ותהיה לו נפש שבה אפשר לו לנוע, ינוע בעת שיצטייר לו הדבר, כי הציור לבדו אינו מחייב תנועה. וכבר נתבאר זה בפילוסופיא הראשונה, והוא פשוט, כי הנך מוצא בעצמך שמצטיירים לך עניינים רבים ואתה יכול לנוע אליהן, אלא שאינך נע אליהן כלל, עד שתווצר לך תשוקה הכרחית לאותו העניין אשר הצטייר לך, ואז תנוע להשיג מה שהצטייר לך.
הנה [קעב] נתבאר עוד, שאין הנפש אשר בה תהיה התנועה, ולא הדעת אשר בה יצטייר הדבר, מספיקים להיווצרות כיוצא בתנועה זו, עד שתוצמד לכך תשוקה לאותו העניין שהצטייר. ויתחייב, אם כן מזה, כי הגלגל יש לו תשוקה למה שהצטייר לו, והוא הדבר החשוק, והוא האלוה יתעלה שמו.
ובאופן זה אמר יניע ה' את הגלגל, כלומר: בהיות הגלגל חושק להתדמות במה שהשיג, והוא אותו העניין המצטייר אשר הוא בתכלית הפשטות, ואין בו שינוי כלל ולא התחדשות מצב, והטוב שופע ממנו תמיד. ולא יתכן זה לגלגל מחמת שהוא גוף, אלא שתהא פעולתו תנועת סיבוב לא יותר, כי זה תכלית מה שאפשר בגוף שתתמיד פעולתו בו, והיא התנועה הפשוטה ביותר שתהיה לגוף, ולא יהיה בעצמו שינוי ולא בשפע הטוב המתחייבת מתנועתו .
וכאשר נתברר לאריסטו כל זה, חזר והתבונן ומצא בהוכחה כי הגלגלים רבים, ותנועתו של זה שונה מתנועתו של זה במהירות ובאיטיות ובכוון התנועה , ואף על פי שכוללת את כולם התנועה הסיבובית. ומתחייב כפי המחקר הטבעי, שנהיה בדעה כי העניין אשר הצטייר לגלגל זה, עד שנע התנועה המהירה ביום אחד, זולת העניין אשר הצטייר לגלגל זה אשר נע תנועה אחת בשלושים שנה.
ולכן החליט ופסק כי שם שכלים נבדלים כמניין הגלגלים, כל גלגל מהם משתוקק לאותו השכל אשר הוא מקורו, והוא מניעו תנועה זו המיוחדת לו, ואותו השכל הוא מניע אותו הגלגל.
ולא החליט אריסטו ולא זולתו כי מניין השכלים עשרה או מאה, אלא אמר שהם כמניין הגלגלים, עד שהוא היה חושב בזמנו כי הגלגלים חמישים, לפיכך אמר אריסטו, אם היה הדבר כן הרי השכלים הנבדלים חמישים.
לפי שהיו המדעים בזמנו מועטים וטרם הגיעו לשלמות, והיו מדמים שכל תנועה צריכה גלגל, ולא ידעו כי מנטית הגלגל האחד יתהוו תנועות רבות למראית עין, כאלו תאמר תנועת האורך ותנועת הנטיות, וגם התנועה הנראית אצל היקף האופק במרחבי הזריחות והשקיעות .
ואין זה מטרתינו.
ונחזור למה שהיינו בו.
אבל מה שאמרו אחרוני הפילוסופים, כי השכלים הנבדלים עשרה , לפי שהם מנו העיגולים המכוכבים והמקיף, ואף על פי שבמקצת אותם העיגולים מספר גלגלים, והעיגולים לפי מנינם תשעה, המקיף את הכל, וגלגל הכוכבים הקבועים, וגלגלי שבעת הכוכבים, והשכל העשירי, הוא השכל הפועל, אשר הורה עליו יציאת שכלנו מן הכוח אל הפועל, ומציאות צורות הנמצאים ההווים ונפסדים, אחר שלא היו בחומר שלהן כי אם בכוח . וכל היוצא מן הכוח אל הפועל יש לו בהכרח מוציא מחוצה לו , וצריך שיהא המוציא ממין המוצא.
כי הנגר אינו עושה את הארון מחמת שהוא אומן, אלא מחמת שבמחשבתו צורת הארון, וצורת הארון אשר במחשבת הנגר היא אשר הוציאה צורת הארון לפועל והמחישתה בקרשים.
כך בלי ספק נותן הצורה - צורה נבדלת, וממציא השכל - שכל, [קעג] והוא השכל הפועל. עד שיהא יחס השכל הפועל ליסודות, וכל שהורכב מהן, יחס כל שכל נבדל המיוחד בכל גלגל לאותו הגלגל. ויחס השכל בפועל המצוי בנו, אשר הוא משפע השכל הפועל, ובו נשיג את השכל הפועל, יחס שכל כל גלגל המצוי בו, אשר הוא בו משפע הנבדל, ובו ישיג את הנבדל וישכילהו וישתוקק להדמות בו ואז ינוע .
ונמשך לו עוד הדבר שכבר הוכח, והוא שאין ה' יתהדר ויתרומם עושה את הדברים באופן ישיר. שכשם שהוא שורף באמצעות האש, והאש תנוע באמצעות תנועת הגלגל, וגם הגלגל ינוע באמצעות שכל נבדל, ויהיו השכלים - הם המלאכים המקורבים אשר באמצעותם ינועו הגלגלים.
וכיון שהנבדלים לא יתכן בהם מניין כלל מבחינת שינוי עצמיהם, כיון שאינן גוף, נתחייב לפי זה לדעתו שיהא האלוה יתעלה הוא אשר המציא השכל הראשון, אשר אותו השכל מניע הגלגל הראשון על הדרך שביארנו. והשכל המניע את הגלגל השני, סיבתו ומקורו השכל הראשון, וכך עד שיהא השכל אשר יניע את הגלגל הקרוב אלינו הוא עילת השכל הפועל ומקורו, ואצלו מסתיימת מציאות הנבדלים , כמו שגם הגופים מתחילים מן הגלגל העליון ומסתיימים עם היסודות ומה שהורכב מהן.
ולא יתכן שיהא השכל המניע את הגלגל העליון הוא המחוייב המציאות, מפני שיש בו שיתוף עם השכלים האחרים בעניין אחד, והוא הנעת הגופים, ושונה כל אחד מן השני בעניין. ולפיכך נעשה כל אחד מן העשרה בעל שני עניינים, ולכן הכרחי שתהא סיבה ראשונה לכל.
אלה הם דברי אריסטו והשקפתו וראיותיו על הדברים הללו, מורחבים כפי שאפשר בהם בספרי תלמידיו .
ונמצא סיכום כל דבריו, שכל הגלגלים גופים חיים בעלי נפש ודעה, [קעד] משכילים ומשיגים את האלוה ומשיגים מקורם, ושיש במציאות שכלים נבדלים אינם בגוף כלל, כולם שופעים מאת ה' יתעלה והם האמצעיים בין ה' לבין כל הגופים הללו.
והנני מבאר לד מה שבתורתנו תואם את ההשקפות הללו, ומה בה חולק עליהם, בפרקים שיבואו.
הערות:
הערת המתרגם: פתיחת משפט שאינו נוהג בעברית. ונכון היה לתרגם "זה שהגלגל" ובר"ש "אמנם היות הגלגל". ומטרת רבנו בפרק זה לבאר תיאום דעות אריסטו כפי שהובאו בספרו "השמים" ספר ב פ"ב. עם דברי חז"ל,
הערת המתרגם: יחשוב שרחוק הוא מילהיות נכון.
הערת המתרגם: על כוחות או חלקי נפש האדם, ראה הקדמת רבנו לאבות הפרק הראשון.
הערת המתרגם: השור והחמור רגילים בפי רבנו להדגמה. ראה פירושו לראש השנה פ"ב מ"ט.
הערת המתרגם: "מבדא" הוראתה מקור, מוצא, מבוע לאותה התנועה. ובר"ש "התחילה" ואינו נכון. וברי"ח "כוח ראשון" והם יותר קרובים לנכון.
הערת המתרגם: "ולא ריב" ובר"ש הושמט, כמנהגו להשמיט מה שנראה לו כפילות. ולעצם הדברים שכל שגורם תנועתו בו הוא בעל נפש, כי זוהי תכונת הנפש, ראה אפלטון בספרו פאידרוס פרק כד.
הערת המתרגם: טבע כתנועת היסודות.
הערת המתרגם: נע באותו המקום עצמו. ובר"ש הושמטה.
הערת המתרגם: "תצוור" דבר המצטייר במחשבה, תיאוריה מסוימת המתגבשת במחשבה, דבר שהושכל בדעת. וכבר חשבתי לתרגם "רעיון" אך חזרתי לתרגם כרפש "ציור".
הערת המתרגם: כאשר רואה הבהמה שטיח ירוק ממרחק, נדמה לה שהוא ירק ונעה אליו. וכאשר תראה מקל ביד עובר אורח, תנוע לברוח ממנו.
הערת המתרגם: שפר בעיני להביא כאן תרגום כל דברי אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל" והנוגעים לעניין זה. וז"ל: "וטבע הגלגל טבע חמישי לא חם ולא קר ולא כבד ולא קל, והגלגל לא יעברנו מאומה, ואין בו מקור תנועה ישרה, ואין בתנועתו נגדיות, ואין מציאות הגלגל שיתהווה ממנו דבר אחר אלא הוא לו מצב מיוחד, ותנועתו נפשית לא טבעית. ואין תנועתו לתאווה או כעס, אלא מחמת שיש לו תשוקה להתדמות לשכלים הנבדלים מן החומר. ולכל אחד מן הגופים הגלגליים שכל נבדל מיוחד לו משתוקק להתדמות בו, ולן יתכן שהיא תשוקת הכל לדבר אחד ממין אחד, אלא כל אחד יש לו חשק מיוחד שונה מחשק האחר. והכל משותף, שחשק האחד והוא החשק הראשון. והכרחי שיהא הכוח המניע לכל אחד אינסופי, והכוחות הגשמיים כל אחד מהם יש לו סוף, ולא יתכן שיהא כוח שיש לו סוף מניע גוף זמן שאין לו סוף, ולא שיניע גוף אינסופי כוח שיש לו סוף, ולא יתכן שיהא גוף עילה למציאות גוף ולא עילת נפש ולא עילת שכל".
הערת המתרגם: מטפיזיקה.
הערת המתרגם: אריסטו.
הערת המתרגם: מוסב על תנועת הגלגל הסיבובית וכפי' אפודי, כי יתר התבניות יהיה בתנועתן שינוי בהגיען לנקודת ההפניה וראיתי מי שפירש שהוא מוסב כלפי ה', ואינו נכון.
הערת המתרגם: הסיבובית הרצופה רואין בה עצירות ותפניות, ואז ההוויה שהיא גם גורם ההפסד לפי תיאוריות הללו נמשכת ברציפות.
הערת המתרגם: ממזרח למערב וממערב למזרח. וכמ"ש גם בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' ב.
הערת המתרגם: אפשר: העיון.
הערת המתרגם: בר"ש "נפרדים" והוא כלשון רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ב הל' ג.
הערת המתרגם: ראה לעיל בע' .
הערת המתרגם: והכוונה על שינויי אודות הזריחה והשקיעה של אותם כוכבים אשר צירי גלגליהם משופע כלפי מסלולו כגון הכוכבים מאדים שבתאי וצדק ודומיהם. ובר"ש "המזרחיים והמערביים" ואינו נכון.
הערת המתרגם: וכך מנה גם רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' א.
הערת המתרגם: כל העניינים הללו נאמרו בהרחבה במאמר אבי נצר "פי מעאני אלעקל" פסקא ז. ונתפרסמו בתרגום עברי בשיבושים ובחסרונות ובלבולים בשם "ספר השכל והמושכלות" ע"י מיכאל רוזנשטיין.
הערת המתרגם: וכדלעיל בפתיחת חלק זה בהקדמה השמונה עשר.
הערת המתרגם: בר"ש הושמט "בכל גלגל".
הערת המתרגם: ראה אריסטו במטפיזיקה ספר ז פ"ב.
הערת המתרגם: לאריסטו.
הערת המתרגם: ראה גם ביסודי התורה פ"ב הל' ה-ז. וסיים: ומעלה עשירית מעלת הצורה, הנקראת אישים, והם המלאכים המדברים עם הנביאים, ונראים להם במראה הנבואה.
הערת המתרגם: והנני מעתיק כאן דברי אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל" קטעים ו-ט השיכים לעניין זה:
ו) ולכל מצוי מנמצאיו מנת ודרגה נפרדת, ומציאות הדברים ממנו לא על דרך הכוונה מצדו הדומה לכוונותינו ואין לו מטרה לדברים, ולא נאצלו הדברים ממנו על דרך הטבע מבלי שתהא לו ידיעה ורצון לאצילתן ומציאותן, אלא נתגלו הדברים ממנו מחמת שהוא יודע את עצמו, ומפני שהוא מקור לסדירות הטוב במציאות כפי שראוי להיות כך. אם כן ידיעתו עילת מציאות הדבר שהוא יודעו. וידיעתו את הדברים אינה בידיעה זמנית, והיא עילת מציאות כל הדברים, בעניין שהוא נותן להם את המציאות והמקור, ומסלק מהם ההעדר המוחלט, לא לעניין שהוא נותן להן מציאות בלבד אחר שהיו נעדרים, והוא עילת היצירה הראשונה. והיצירה היא שמירת תדירות מציאות הדבר אשר אין מציאותו כשלעצמה תדירות, ואין לו מגע עם מאומה מן העילות זולת עצמות היוצר, ויחס כל הדברים אליו הוא מבחינת שהוא יוצרם, או הוא אשר אין בינו לבין יצירתם אמצעי, ובאמצעותו תהיה עילת הדברים האחרים ביחס שווה, והוא אשר אין לפעולותיו הכללה ואינו עושה מה שעושה למען דבר אחר.
ז) וראשית הנבראים מאתו דבר אחד במניין והוא השכל הראשון, ונמצא בנברא הראשון ריבוי במקרה מפני שהוא אפשרי המציאות בעצמו מחוייב המציאות בראשון, מפני שהוא יודע עצמו ויודע את הראשון, ואין הריבוי אשר בו מחמת הראשון, כי אפשרות המציאות היא לעצמו, ויש לו מן הראשון אופן מן המציאות.
ח) ונמצא מן השכל הראשון מחמת שהוא מחוייב המציאות ויודע את הראשון שכל אחר, ולא יהיה בו ריבוי כי אם באופן שהזכרנו, ונמצא מאותו השכל הראשון השני מפני שהוא אפשרי המציאות ומפני שהוא יודע את עצמו הגלגל העליון במקורו וצורתו שהיא הנפש, הכוונה בזה ששני הדברים הללו נעשו סיבה לשני דברים כלומר: הגלגל והנפש.
ט) ונמצא מן השכל השני שכל אחר וגלגל אחר תחת הגלגל העליון, ונמצא ממנו זה מפני שהריבוי מצוי בו במקרה כפי שהזכרנו תחילה בשכל הראשון. ולפי זה ימצא שכל וגלגל משכל. ואין אנו ידועים כמות השכלים הללו והגלגלים כי אם באופן כללי, עד שיסתיימו השכלים הפועלים אל שכל פועל מופשט מן החומר ושם יסתיים מספר הגלגלים, ואין מציאות השכלים הללו זה מזה משתלשלת עד אין סוף. והשכלים הללו שונים במיניהם, כל אחד מהם מין בפני עצמו, והשכל האחרון מהם סיבת מציאות הנפשות הארציות מצד אחד, וסיבת מציאות ארבעת היסודות באמצעות הגלגלים מצד אחר.
הערת המתרגם: בר"ש השמיט "את האלוה", וראה דברי רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ג הל' ט.