פרק עג · חלק א ההקדמה השתים עשרה
אמרם שהחושים לא יתנו האמת תמיד. וזה כי המדברים חשדו השגת החושים משני פנים. אחד מהם - שהם אמרו כי הרבה ממוחשיהם יבצר מהם אם לדקות גשם המושג - כמו שיזכרו בעצם הפרדי ומה שיתחיב ממנו כמו שבארנו - ואם לרחקם מן המשיג להם - כמו שלא יראה האדם ולא ישמע ולא יריח על רוחק מילים רבים וכמו שלא תושג תנועת השמים. והצד השני - אמרו שהם יחטאו במושגיהם כמו שיראה האדם הדבר הגדול קטן כשירחק ממנו ויראה הקטן גדול כשיהיה במים ויראה המעוקם ישר כשיהיה קצתו במים וקצתו חוץ למים; וכן בעל ירקון יראה הדברים ירוקים ואשר שוקה לשונו מרה אדומה יטעם הדברים המתוקים מרים - וימנו דברים רבים מזה הכת ואמרו שמפני זה אין לבטוח בהם שילקחו התחלות מופת:
ולא תחשוב שהמדברים הסכימו על זאת ההקדמה לבטלה כמו שיחשבו רוב אלו האחרונים כי השתדלות קדמוניהם לקיים החלק אין צורך לו; אבל כל מה שהקדמנוהו ממאמרם - הכרחי וכשתפסד הקדמה אחת מהם תבטל הכונה כולם. ואמנם זאת ההקדמה האחרונה היא הכרחית מאד; שאנחנו כשנשיג בחושינו ענינים סותרים מה שהניחוהו יאמרו אז אין להשגיח בחושים אחר שנתבאר במופת הענין אשר חשבו כי עד השכל הורה עליו - כאמרם בתנועה המדובקת שנכנסו בתוכה מנוחות וכהתפוצץ הרכב בעת הסיבוב וכאמרם שלובן זה הבגד נעדר עתה וזה לובן אחר - ואלו דברים חילוף הנראה; ודברים רבים יתחיבו ממציאות הריקות כולם יכזיבם החוש; - ויהיה מענה זה כולו שזה - דבר יבצר מן החוש - במה שאפשר שיענו בו כן; ובדברים יענה בהם שזה - טעות מכלל טעויות החוש:
וכבר ידעתי שאלו כולם - דעות קדמוניות היו מתפארים בהם הסופיסטנים ואומרים שהם אמרום תחילה כמו שזכר גלינוס בספרו בכוחות הטבעיות על אותם שהיו מכזיבים החוש וסיפר דברים כבר ידעתם:
ואחר הקדימי אלו ההקדמות אתחיל לבאר דרכיהם באלו הארבע בקשות