אור ברסלב
מורה נבוכים -אבן תבון פרק עג › חלק א ההקדמה השישית

מורה נבוכים -אבן תבון

פרק עג · חלק א ההקדמה השישית

חלק א ההקדמה החמישית

היא אמרם שהמקרה לא יעמוד שני זמנים. ענין זאת ההקדמה שהם חשבו שהאלוה ית' יברא העצם ויברא בו איזה מקרה שירצה יחד בבת אחת ולא יתואר ית' ביכולת על ברוא עצם מבלתי מקרה כי זה נמנע. ואמיתת המקרה וענינו - שלא ישאר ולא יתקים שני זמנים - רצונם לומר שתי עתות - וכשיברא המקרה ההוא - יאבד ולא ישאר ויברא האלוה מקרה אחר ממינו ויאבד גם כן האחר ההוא ויברא שלישי ממינו - כן תמיד כל אשר ירצה האלוה להתמיד מן המקרה ההוא. וכשירצה האלוה שיברא מן מקרה אחר בעצם ההוא - יברא ואם ימנע מן הבריאה ולא יברא מקרה - יעדר העצם ההוא. זהו דעת קצתם - והם הרוב - וזהו בריאת המקרים אשר יאמרו אותה. אמנם קצתם מן המועתזילה יאמרו כי קצת המקרים ישארו מדה אחת וקצתם לא ישארו שני זמנים. ואין להם בזה סדר ישובו אליו עד שיאמרו מן המקרה הפלוני ישאר והמין הפלוני לא ישאר:

ואשר הביאם לזה הדעת הוא - שלא יאמר שיש טבע נמצא כלל ושזה הגשם גוזר טבעו שישיגהו מן המקרים כך וכך אבל רוצים לומר שהאלוה ית' ברא אלו המקרים עתה בלתי אמצעות טבע ומבלתי דבר אחר; וכשיאמר זה יתחיב אצלם בהכרח שלא ישאר זה המקרה. ושאתה אם תאמר יעמוד מדה ואחר כך יעדר - תתחיב השאלה אי זה דבר העדירו? ואם תאמר שהאלוה העדירו כשרצה - זה לא יתכן לפי דעתם כי הפועל לא יעשה ההעדר כי ההעדר אינו מחוסר פועל אבל כשיעמוד הפועל מן הפעולה - יהיה העדר הפעולה ההיא (וזה אמיתי על צד אחד). ומפני זה הביא אותם רצונם שלא יהיה שם טבע מחיב מציאות דבר או העדרו - שאמרו בבריאת המקרים זה אחר זה וכשירצה האלוה לפי דעת קצתם שיעדר העצם - לא יברא בו מקרה ויעדר. אמנם קצתם אמרו כי כשירצה האלוה להפסיד העולם - יברא מקרה הכליון לא בנושא ויהיה הכליון ההוא כנגד מציאות העולם:

ולפי זאת ההקדמה אמרו שזה הבגד אשר בצענוהו אדום במחשבתנו אין אנחנו הצובעים כלל אבל האלוה חידש המראה ההוא בבגד בהתחברו לצבע האדום. אשר נחשוב אנחנו שהצבע ההוא נכנס בבגד - ואמרו שאין הענין כן. ולא זו בלבד אמרו אבל אמרו גם כן שהנהיג האלוה ית' המנהג שלא יתחדש זה המראה השחור על דרך משל אלא בהתחבר הבגד ההוא לאיסטיס ולא ישאר זה השחרות אשר בראו האלוה בהתחבר המשתחר אל השחרות אבל יאבד לשעתו ויברא שחרות אחר; וכבר הנהיג האלוה גם כן מנהג שלא יברא אחר סור זה השחרות - אדמימות או ירקות אבל שחרות כמותו. וחיבו לפי זאת ההנחה שאלו הדברים אשר נדעם עתה אינם ידיעותינו אשר ידענום אתמול אבל נעדרו המדעים ההם ונבראו מדעים אחרים כמותם; אמרו כן הוא כי המדע - מקרה. והנפש גם כן יחיב מי שיאמינה מקרה - שיבראו לכל בעל נפש מאה אלף נפש על דרך משל בכל רגע; כי הזמן אצלם כמו שידעת מחובר מעתות לא יחלקו:

ולפי זאת ההקדמה אמרו שהאדם - כשיניע הקולמוס - לא האדם הניעו כי זה הנענוע אשר התחדש בקולמוס הוא מקרה בראו האלוה בקולמוס וכן תנועת היד המניעה לקולמוס במחשבתנו - מקרה בראו האלוה ביד המתנועעה. ואמנם הנהיג האלוה המנהג בשתחובר תנועת היד לתנועת הקולמוס - לא שיש ליד מעשה כלל ולא סיבה בתנועת הקולמוס; כי אמרו שהמקרה לא יעבור נושאו. ובהסכמה מהם אמרו שזה הבגד הלבן אשר הושם ביורת האיסטיס ונצבע לא האיסטיס השחירו כי השחרות - מקרה בגשם האיסטיס לא יעבור לזולתו ולא ימצא גשם שיש לו פועל כלל; ואמנם הפועל האחרון הוא האלוה והוא אשר חידש השחרות בגוף הבגד בהתחברו לאיסטיס כי כן הנהיג המנהג. - וסוף דבר - לא יאמר 'זה סיבת כך' כלל - זה דעת המונם; וקצתם אמר בסבה וגינוהו:

ואמנם פעולות האדם - הם חולקים בהם. דעת רובם והמון האשעריה הוא - כי בהניע זה הקולמוס ברא האלוה ארבעה מקרים אין מקרה מהם סיבה לאחר אבל הם מחוברים במציאות לא זולת זה. המקרה הראשון - רצוני להניע הקולמוס והמקרה השני - יכולתי על הנעתו והמקרה השלישי - גוף התנועה האנושית - רצוני לומר תנועת היד - והמקרה הרביעי - תנועת הקולמוס. שהם חשוב שהאדם כשירצה דבר ויעשהו במחשבתו - כבר נברא לו הרצון ונבראה לו היכולת לעשות מה שירצה ונברא לו הפועל (שהוא לא יעשה ביכולת הנבראת בו ואין מעשה לה בפועל). אמנם המועתזילה אמרו שהוא יעשה ביכולת הנבראת בו וקצת האשעריה אמרו שיש ליכולת הנבראת בפועל קצת מעשה ויש לה בו התלות; אבל רובם גינו זה הדעת. והרצון הזה הנברא לפי דעת כולם והיכולת הנבראת וכן הפועל הנברא לפי דעת קצתם - כולם מקרים אין מעמד להם. ואמנם האלוה יברא בזה הקולמוס ניענוע אחר ניענוע וכן תמיד כל עוד שהקולמוס מתנועע וכשינוח - לא ינוח עד שיברא בו גם כן מנוחה ולא יסור מברוא בו מנוחה אחר מנוחה כל עוד שהקולמוס נח:

הנה אם כן בכל עתה מן העתות ההם - רצוני לומר מן הזמנים הפרדיים - יברא האלוה מקרה בכל אישי הנמצאות ממלאך וגלגל וזולתם כן תמיד בכל רגע. ואמרו שזאת היא ההאמנה האמיתית בשהאלוה פועל; ומי שלא יאמין שכן יעשה האלוה הנה הכחיש היות האלוה פועל לפי דעתם. ובכמו אלה האמונות יאמר אצלי ואצל כל בן דעת "אם כהתל באנוש תהתלו בו" - שזהו גוף ה'היתול' באמת:

תוכן העניינים

מורה נבוכים -אבן תבון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה