אור ברסלב

מורה נבוכים -אבן תבון

פרק לז

פרק לו

'פנים' - שם משתתף ורוב שיתופו - על צד ההשאלה. הוא - שם הפנים מכל חי "ונהפכו כל הפנים לירקון" "מדוע פניכם רעים?" - וזה הרבה. והוא שם הכעס "ופניה לא היו לה עוד"; ולפי זה הענין נעשה הרבה בענין כעס האלוה וקצפו "פני יי חילקם" "פני יי בעושי רע" "פני ילכו והניחותי לך" "ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו" - וזה הרבה. והוא גם כן שם מציאות האיש ומעמדו "על פני כל אחיו נפל" "ועל פני כל העם אכבד" - ענינו במציאותם "אם לא על פניך יברכך" - בהיותך ובמציאותך; ולפי זה הענין נאמר "ודיבר יי אל משה פנים אל פנים" - כלומר מציאות במציאות. מבלתי אמצעי כמו שנאמר "לכה נתראה פנים" וכמו שאמר "פנים בפנים דיבר יי עמכם" ובאר במקום אחר ואמר "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול" וכינה זה 'פנים בפנים'; כן אמרו "ודיבר יי אל משה פנים אל פנים" - כינוי על אמרו בענין סיפור הדברים "וישמע את הקול מדבר אליו". הנה כבר התבאר לך כי שמיעת הקול מבלתי אמצעיות מלאך יכנה עליו 'פנים בפנים'. ומזה הענין - "ופני לא יראו" אמיתת מציאותי כמות שהיא לא תושג:

ו'פנים' גם כן הוא כלי מקום שענינו 'לפניך' או 'בין ידיך' - והרבה מה שנעשה כפי זה הענין באלוה ית' "לפני יי". ולפי זה הענין גם כן הוא "ופני לא יראו" - כפרוש אונקלוס אמר "ודקמי לא יתחזון" - רומז שיש נבראות גם כן עצומות אי אפשר לאדם להשיגם כפי מה שהם והם - הדעות הנפרדות ויחסם לאלוה שהם לפניו ובין ידיו תדיר לחוזק ההשגחה בהם תמיד. ואמנם הדבר המושג אצלו - רצוני לומר אצל אונקלוס - על האמת הם ענינים אשר הם למטה מאלו במדרגת המציאות - רצוני לומר עצם החומר והצורה - ועליהם אמר "ותחזי ית דבתראי" - כלומר הנמצאות אשר כאילו אני נוטה מהם ומשליכם אחרי (על דרך משל לרחקם ממציאותו ית'). - והנה תשמע פרושי במה שביקש 'משה רבינו' עליו השלום:

ו'פנים' גם כן הוא כלי הזמן בענין 'קודם' או 'לפני' "לפנים בישראל" "לפנים הארץ יסדת":

ו'פנים' גם כן שם ההזהר וההשגחה "לא תשא פני דל" "ונשוא פנים" "אשר לא ישא פנים" - וזה הרבה. ולפי זה הענין גם כן נאמר "ישא יי פניו אליך וישם לך שלום" - רצונו לומר הלוות ההשגחה בנו

תוכן העניינים

מורה נבוכים -אבן תבון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה