פרק לד
זה הכתוב אשר בא ב'תורה' והוא - אמרו "הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו'" ענינו הוא מה שהתבאר ב'משנה תורה' שהאלוה אמר למשה ב'מעמד הר סיני' "נביא אקים להם וגו'". והראיה על זה - אמרו בזה ה'מלאך' "השמר מפניו ושמע בקולו וגו'" - ואין ספק שזאת הצואה אמנם היא להמון בני האדם והמון בני האדם לא יראה להם ה'מלאך' ולא יצום ולא יזהירם עד שיצטוו שלא ימרוהו; ואמנם ענין זה המאמר - שהוא ית' הודיעם שיקום נביא להם שיבואהו 'מלאך' ידבר עמו ויצוהו ויזהירהו; והזהירנו האלוה ממרוד ב'מלאך' ההוא אשר יגיע לנו הנביא דברו - כמו שבאר ב'משנה תורה' ואמר "אליו תשמעון" ואמר "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי וגו'" והוא באור אמרו "כי שמי בקרבו":
ואמנם זה כולו - להודיע להם שזה המראה הגדול אשר ראיתם אותו - רצוני לומר 'מעמד הר סיני' - אינו ענין מתמיד עמכם ולא יהיה בעתיד כמותו ולא יהיה תמיד לא 'אש' ולא 'ענן' כמו שהוא עתה 'על המשכן תמיד'; ואמנם יכבוש לכם הערים ויזמן להם הארץ ויודיעכם מה שתעשוהו - 'מלאך' שאשלחהו לנביאכם וילמדכם מה שצריך לעשות ומה שראוי להשמר ממנו:
ובזה ניתן היסוד אשר לא סרתי לבארו תמיד והוא - שכל נביא בלתי 'משה רבינו' תבואהו הנבואה על ידי 'מלאך'. ודעהו