אור ברסלב

מורה נבוכים -אבן תבון

פרק ל

פרק כט

'אכול'. זאת המילה הנחתה הראשונה בלשון - ללקיחת בעל החיים מה שיקחהו מן המזון; וזה - מה שאין צריך אלא משל. ואחרי כן ראה הלשון באכילה שני ענינים הענין האחד הוא אבדת הדבר הנאכל - כלומר היפסד צורתו תחילה - והענין האחר צמיחת בעל החיים במה שיקחהו מן המזון והתמדת עמידתו בו והתמדת מציאותו ותיקון כוחות הגוף כולם בו. ולפי הענין הראשון הושאל 'לשון אכילה' לכל אבדה והפסד ובכלל לכל השמט צורה 'ואכלה אתכם ארץ אויביכם" "ארץ אוכלת יושביה" "חרב תאוכלו" "תאכל חרב" "ותבער בם אש יי ותאכל בקצה המחנה" "אש אוכלה הוא" - כלומר יאבד המורים בו כאיבוד האש למה שישלוט עליו - וזה הרבה. ולפי הענין האחרון הושאל 'לשון אכילה' לחכמה וללימוד ובכלל להשגות השכליות אשר יתמיד בהם הישארות הצורה האנושית על השלם שבענינים כהתמדת הגוף במזון על הטוב שבעניניו "לכו שברו ואכולו" "שמעו שמוע אלי ואכלו טוב" "אכול דבש הרבות לא טוב" "אכול בני דבש כי טוב ונופת מתוק על חכך כן דעה חכמה לנפשך". וזה נעשה גם כן הרבה בדברי ה'חכמים' - כלומר שמכנים החכמה באכילה - "תו אכילו בשרא שמינא בי רבא"; ואמרו "כל אכילה ושתיה האמורה בספר זה אינה אלא חכמה" (ובקצת הנוסחאות 'תורה'); וכן הרבה קראם החכמה - 'מים' "הוי כל צמא לכו למים":

ומאשר נעשה זה הרבה בלשון ונגלה עד ששב כאילו הוא ההנחה הראשונה נעשה גם כן לשון הרעב והצמא בהעדר החכמה וההשגה "והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי יי" "צמאה נפשי לאלוקים לאל חי" - וזה הרבה. ותרגם יונתן בן עוזיאל ע"ה "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" - 'ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקיא'. והסתכל פרושו 'מים' - שהוא חכמה שתגיע בימים ההם; ושם 'מעיני' כמו "מעיני העדה" - כלומר הראשים - והם החכמים; ואמר 'מבחירי צדיקיא' כי ה'צדק' הוא ה'ישועה' האמיתית. וראה איך פרש כל מילה בזה ה'פסוק' לענין החכמה והלימוד. והבן זה

תוכן העניינים

מורה נבוכים -אבן תבון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה