פרק כז
'אונקלוס הגר' שלם מאוד בלשון העברית והארמית וכבר שם השתדלותו בסילוק ההגשמה וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. וכל מה שימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה ישים ענין התנועה - הגלות והראות אור נברא - כלומר 'שכינה' או השגחה. והנה תרגם "ירד יי" - 'יתגלי יי'; "וירד יי" - 'ואתגלי יי' ולא אמר 'ונחת יי'; "ארדה נא ואראה" - ' אתגלי כען ואדון' - וזה נמשך בפרושו:
אלא שהוא תרגם "אנכי ארד עמך מצרימה" - 'אנא אחות עמך למצרים' - וזה דבר מופלא מאוד יורה על שלמות זה האדון וטוב פרושו והבנתו הדברים כפי מה שהם ופתח לנו בזה התרגום ענין גדול מעניני הנבואה. והוא כי תחלת זה הספור אמר "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב וכו' ויאמר אנוכי האל וכו' אנוכי ארד עמך מצרימה"; וכאשר כלל תחילת המאמר היותו ב'מראות הלילה' לא הרחיק אונקלוס שיסופר המאמר אשר נאמר ב'מראות הלילה' בלשונו. והוא - האמת כי זה ספור מה שנאמר; לא ספור ענין שקרה כמו "וירד יי על הר סיני" אשר הוא ספור מה שהתחדש בדברים הנמצאים ולזה כינה אותו בהראות והרחיק ממנו מה שיורה על מציאות התנועה; והדברים הדמיוניים - כלומר ספור מה שנאמר לו - הניחו כאשר היה - וזה מופלא!:
ומכאן תתעורר כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו 'בחלום' או 'במראות הלילה' ובין מה שיאמר בו 'במחזה' ו'במראה' ובין מה שיאמר בו סתם "ויהי דבר יי אלי לאמר" או "ויאמר יי אלי לאמר":
ואפשר עוד אצלי כי אונקלוס פרש 'אלוקים' הנאמר הנה - מלאך ולזה לא הרחיק שיאמר בו 'אנא אחות עמך למצרים'. ולא תרחיק האמינו 'אלוקים' הנה - מלאך והוא יאמר לו "אנוכי האל אלוקי אביך" - כי זה המאמר יהיה בזה הלשון על ידי מלאך גם כן; הלא תראהו אומר "ויאמר אלי מלאך האלוקים בחלום יעקב ואומר הנני" ובסוף ספור דבריו עמו "אנוכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר" - ואין ספק כי יעקב נדר לאל ולא למלאך; אבל זה נמשך בדברי הנביאים - כלומר ספור הדברים אשר יאמרם להם המלאך בעבור האלוה בלשון הדיבור האלוה להם - והם כולם בחסרון המצטרף כאילו אמר 'אנכי - שלוח אלוקי אביך' 'אנוכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל' וכיוצא בזה:
והנה יבואו בנבואה ומעלותיה ובמלאכים דברים רבים כפי כונת זה המאמר