פרק כב
'בא'. ה'ביאה' בלשון העברי מונחת לביאת בעל החיים - כלומר בואו אל מקום אחד או אל איש אחר - אמר "בא אחיך במרמה"; והיא גם כן מונחת להכנס בעל החיים במקום אחד - אמר "ויבוא יוסף הביתה" "כי תבואו אל הארץ". והושאל זה השם לבוא הענין שאינו גוף כלל" "כי יבוא דבריך וכבדנוך" "מאשר יבואו עליך"; עד שהושאל לקצת העדרים "ויבוא רע" "ויבוא אופל". ולפי זאת ההשאלה אשר הושאל למה שאינו גשם כלל הושאל גם כן לבורא ית' אם לבוא דברו או לבוא שכינתו. ולפי זאת ההשאלה נאמר "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן" "כי יי אלוקי ישרקאל בא בו"; וכל מה שידמה לזה ענינו - בוא השכינה; "ובא יי אלוקי כל קרושים עמך" - בוא דברו - כלומר קיום יעודיו אשר יעד בהם על יד נביאיו; והוא אמרו 'כל קדושים עמך' - כאלו אמר 'ובא דבר יי אלוהי על ידי כל קרודים עמך' כמדבר לישראל