מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל
סימן קא
להרבנים הגדולים חו"ב כש"ת מו"ה מרדכי מאיר (נ"י) ז"ל ומ' ליבוש נ"י בד"צ דק"ק באבוב יצ"ו:
בדבר שאלתם באחד שהי' מחזיק שדות בשכירות אצל עכו"ם על ששה שנים והתנה עמו העכו"ם שבאם ימכור השדות במשך זמן השכירות יתן איזה סכום להשוכר ואח"כ נתן ראובן השוכר כת"י להעכו"ם שמחויב לשלם לו סכום ידוע עד זמן פלוני בעד דמי השכירות והלך לוי שהיה לו חוב על העכו"ם ולקח מהעכו"ם בעד החוב שהי' מגיע לו את הכת"י שיש לו מראובן וכתב לו העכו"ם בצד השני של הכת"י שחוב זה שייך ללוי ורק שלא נכתב בלשון קני לך איהו וכל שיעבודא ואחר מכירת הכת"י הגיד העכו"ם לראובן שחוב זה שייך ללוי ואמר ראובן ללוי שידע שחוב זה שלקח מהעכו"ם אינו כלום כי יוכל להיות שיגיע לו אצל העכו"ם יותר מחמת שהקונה לא יקיים נגד השוכר כפי שהתנה עם העכו"ם וכעת תובע לוי מראובן בתוקף הכת"י שיפרע לו וראובן משיב שמגיע לו מהעכו"ם מחמת שהקונה לא קיים כפי התנאים כי העכו"ם לא התנה כלל עם הקונה שיקיים נגד השוכר התנאים שהתנה ביניהם גם טוען ראובן שלא הי' לו ליקח הכת"י בלי רשותו זה תורף הטו"ת בקצרה:
והנה כת"ה העירו דבאמת בקונה שט"ח אם אח"כ פרע הלוה למלוה נפטר מהקונה אף בהתרו בו שלא יפרע למלוה כמ"ש הש"ך שם סקנ"ח וא"כ מכ"ש באם מגיע לו חוב אצל המלוה דיוכל להחזיק לו את החוב שבשטר בעד חובו ובאמת לכאורה י"ל להיפך כיון דקיי"ל זה גובה וזה גובה א"כ בשלמא אם פרע לו באמת א"כ הוי כמוחל לו את חוב ומה. לי אם מוחל לו בחנם או מוחל לו בעד הדמים שנתן לו אף דבאמת לא נוכל לחשבו לפרעון דהא החוב שייך להלוקח אבל עכ"פ הוי כמוחל לו אבל אם אין פורע לו והמוכר אינו מרוצה לנכות לו החוב שבשטר בעד החוב שחייב לו רק הוא רוצה לתפוס זה בעד חובו שפיר י"ל דהוי כתופס של אחרים בשלמא אם הי' הדין דכל א' עומד בשלו א"כ י"ל כיון שהי' מגיע להלוה החוב אצל המלוה קודם שמכר השטר א"כ כבר זכה הלוה בהחוב ואין לו מה למכור אבל כיון דקיי"ל זה גובה וזה גובה א"כ עכ"פ התחיל המכירה וכיון שאין המלוה מרוצה בניכוי החוב שוב ל"ח כמחל ושוב י"ל דא"י לתפוס זה דהוי כתופס מעות של הלוקח ועי' מח"א דיני ריבית סי' ג' דאם מת המלוה שלקח ריבית והלוה רוצה לנכות מהקרן שלא יפרע ליורשים ונסתפק דאי נימא דזה גובה וזה גובה שוב לא יצטרכו היורשים. להחזיר וכ' שם דכיון דריבית דינו כניזקין א"כ כבר כ' הנמ"י פ"ג דב"ק דבניזקין זה הוא בכלל עידית שיעמוד כל א' בשלו עיי"ש:
עכ"פ חזינן דהיכי די"ל זה גובה וזה גובה שוב לא יוכל לנכות בעד החוב ועי' קצה"ח סי' ע"ב שכ' לענין ס' פרעון קודם להלואה דאף בטוען המלוה ג"כ שמא אפ"ה הוי לי' איא"פ ועי' בקצה"ח סי' נ"ט ובנה"מ אך עכ"פ בנ"ד יפה הביאו כת"ה דברי הש"ע סי' ס"ו סעיף כ"ה דעכו"ם שמכר לישראל א"צ כומ"ס ול"מ מחילה וא"כ כיון דל"מ מחילה ה"ה דל"מ אם יפרע לו אח"כ וכת"ה נסתפקו די"ל כ"ז באם אח"כ פרע לו דאז שייך לומר דבדיניהם דיינינן לי' דהוי כאלו כתב לו שמשתעבד נגד כל מי שמוציאו בין אתי. מחמתיה ושוב א"י למחול אבל אי כבר פרע לו מקודם שוב לא התחיל המכירה וא"כ הכא שטוען שמגיע לו כנגדו א"כ לא התחיל המכירה והוי מכירה בטעות עכת"ד הנה לכאורה בנ"ד ממנ"פ ל"מ מחילה כיון דבאמת העכו"ם נתן החוב ללוי בעד החוב שהי' חייב לו וא"כ לכאורה קודם שנתן לו זה החוב הי' כל נכסי העכו"ם משועבד ללוי מכח שדר"נ כמפורש בסוף סי' פ"ו דגם בעכו"ם שייך שדר"נ א"כ כאן דראובן חייב ללוי מכח שדר"נ שוב ל"מ מחילת העכו"ם ורק בהקנה זה החוב ללוי בעד חובו דאז פקע כח שדר"נ ושוב י"ל דמהני מחילה וכמ"ש בש"ך סי' פ"ו סקי"א בהא דאם תמכור כתובתה תוכל למחול עיי"ש וכ"ז בהקנה באופן המועיל דפקע שיעבודא על העכו"ם וממילא ליכא שדר"נ אבל בלא הקנה באופן המועיל שוב לא פקע שיעבודו על העכו"ם ושוב נשאר כח שדר"נ ושוב י"ל דל"מ מחילה וז"ב:
ובאמת י"ל עוד להיפוך דאם הקנה בכומ"ס אז יועיל מחילה דפקע כח שדר"נ ולא נשאר רק כח מכירה ונימא דלא אזלינן בתר דיניהם אבל אם לא הי' רק מסירה לחוד א"כ ממנ"פ אי אזלינן בתר דיניהם, א"כ ל"מ מחילה ואי אזלינן בתר ד"ת א"כ שוב לא חלה המכירה ונשאר לו זכות מצד שדר"נ ושוב ל"מ מחילה נחזור למה שנסתפקו כת"ה דהכא שטוען בהי' לו תביעה עליו מקודם המכירה הוי כטוען שנפרע מקודם ולא חלה המכירה ועכ"פ צריך המוכר לישבע והכא העכו"ם לא יוכל לישבע ושוב אינו יכול לגבות והביאו מ"ש בשו"ת בית אפרים סי' ט"ז דאף דלשיטת הש"ך בקנה חוב מעכו"ם כדינו דהעכו"ם גובה אותו מ"מ בטוען שכבר פרע לו דא"י לגבות בו וה"ה הכא עכת"ד לענ"ד יש לחלק דזה רק היכי דקודם המכירה לא הי' לישראל שום זכות בחוב זה רק מצד קנין א"כ שפיר י"ל דכ"ז שלא נשבע המוכר על שטר זה שאינו פרוע א"י לגבות בו א"כ בטוען הלוה שפרוע הוא והעכו"ם לא יוכל לישבע ושוב אינו גובה גו אבל הכא באמת קודם שמכר לו הי' זה החוב משועבד לו מכח שדר"נ וכל היכי דמשועבד מדר"נ אף בטוען הלוה שהוא פרוע אפ"ה דעת הש"ך סי' פ"ו סקי"ד דגובה בו אף בלי שבועת הלוה ראשון דלא אתי שבועה דרבנן ומפיק משדר"נ ד"ת א"כ נהי דע"י המכירה פקע כח שדר"נ כמ"ש בש"ך סקי"א אבל הכא בטוען הלוה שהמכירה הי' בטעות שבשעת מכירה כבר הי' מגיע לו אצל העכו"ם ותפס זה בעד תביעתו א"כ אם הקנין הי' בטעות שוב נשאר כח שדר"נ ושוב יוכל לגבות בו אף בטוען שכבר פרע להעכו"ם אף שאין העכו"ם יכול לישבע ואף די"ל דלפמ"ש הש"ך הטעם דל"מ שבועה דרבנן להוציא מכח שדר"נ ד"ת א"כ כ"ז בשטר בעדים דגובה בו מה"ת בלי שבועה שפיר ל"מ שבועה דרבנן להפקיע משדר"נ ד"ת אבל בכת"י דקיי"ל בסי' ס"ט דיוכל לטעון פרעתי, א"כ מה"ת נאמן הלוה לומר פרעתי ושוב אף שדר"נ ל"ש שזה ואף דמפורש שם דבשדר"נ ל"מ מה שפרע למלוה שלו מ"מ מפורש דכ"ז שלא נודע לו שמגיע חוב זה למלוה ראשון מהני מה שפרע למלוה שלו והוא קודם שנודע לו שקנה לוי זה החוב ושהעכו"ם חייב ללוי כבר הי' מגיע לו חוב אצל העכו"ם ושוב יוכל לפטור א"ע בטענה שמגיע לו אצל העכו"ם ובפרט דכפי הנראה בשעה שנתן הכת"י להעכו"ם כבר הי' נמכרו השדות א"כ גוף ההתחייבות הי' בטעות דאם הי' יודע השוכר שלא התנה עם הקונה שיתן להשוכר כפי שהבטיח לו א הי' נותן לו הכת"י א"כ י"ל דהוי כחיוב בטעות ולא התחיל כלל שדר"נ:
ומ"ש כת"ה דעיקר הטעם דמהני מכירה מעכו"ם לישראל בלי כומ"ס דאזלינן בתר דיניהם וחשוב כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מי שמוציאו א"כ אם אינו מועיל בדיניהם כמו הכא שיוכל להיות שיזכה בדינו נגד העכו"ם א"כ לא מצי לגבות בו באמת מפורש כן בסי' ס"ח דשטר הנעשה בערכאות ופסול לפי דיניהם אעפ"י שכשר בדינינו ל"מ דלא נכשיר יותר מהם וה"ה הכא די"ל כן ובפרט דשם עכ"פ בשעה שנתן השטר להעכו"ם הי' באמת חיוב ברור להעכו"ם, א"כ י"ל דנשתעבד לכל מי שמוציאו אבל הכא דנראה שהי' כמו חיוב בטעות א"כ בכה"ג נהי די"ל דבדיניהם לא יוכל לטעון נגד הכת"י דבדיניהם בוודאי אמרינן זה גובה וזה גובה אבל עכ"פ בכה"ג ישראל הבא מכח העכו"ם אין לו דין עכו"ם למעליותא לגרע כח זכות הישראל ושוב מהימן עכ"פ בשבועה שמגיע לו אצל העכו"ם כשיעור חוב זה ובפרט דיש תקנת ארצות שלא לקנות שטר בלי ידיעת חבירו וכמ"ש כת"ה משו"ת בית אפרים סי ל' ומד"ח ח"ב סי' ו' אך בזה יפה כ' כת"ה דאם קיבל זה החוב בעד חובו המגיע לו אצל העכו"ם א"כ חשוב כמציל מידו כמ"ש בתוס' ע"ז ד"ב דאף במלוה בשטר מן העכו"ם חשוב כמציל מידם עיי"ש ש דאסור להציל את שלו בממון חבירו כמפורש בש"ע קכ"ה ובנה"מ שם כ' לחלק בין אם האנס בא על גוף ממון הפקדון וכן הרגיש בזה בבית אפרים סימן ט"ז אבל עכ"פ בקנה את השט"ח כדינו דבזה ל"ח בכלל פורע חובו של חבירו רק דעכ"פ מתקנת ארצות שאסור לקנות בלי ידיעתו אבל עכ"פ כשעושה להציל את שלו אוקמא אדינא ועי' שיך סי' ס"ו וסי' קע"ה שנחלקו הש"ך והמבי"ט לענין אם. מכר השט"ח בפחות לאיש אחר אי הלוה יש לו דדבמ"צ לקנותו באותו סכום אך פלוגתא זו הי' קודם תקנת ארצות עכ"פ מכל הני טעמים נהי די"ל דל"ש בזה תקנת ארצות הואיל שעשה להציל את שלו עכ"ז אם ישבע השוכר שעכ"פ מגיע לו אצל העכו"ם כפי הסכום שהתחייב א"ע בהכת"י הנ"ל וכפי הנראה שבשעה שנתן הכת"י להעכו"ם כבר הי' השדות נמכרים וא"כ הוי כמו חיוב בטעות א"כ בכה"ג לא יוכל לוי להוציאו מראובן בכח הכת"י אם לא בראי' ברורה כנלענ"ד בס"ד לדינא:
באעה"ח ד' לך תרס"ה ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל