אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן צט

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן צט

סימן צח

לבני הרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה חיים שליט"א

בדבר השאלה באיש א' שמו הירש לינדער מגליל דאמבראווא בגאליציען שנלקח לצבא והקאמאנדע שלו הי' בעיר באכניא ואחר שבאו חיל רוסיא לגאליציע לא נשמע ממנו מאומה ואחרי שעזבו חיל רוסיא מדינת גאליציע דרשה אשתו אצל הקאמאנדע מה נעשה עם בעלה ואחר זמן רב בא לה תשובה משם שבעלה הירש לינדער מכפר לופין מחוז דאמבראווא מת בשפיטאל בעיר רימינוב בעת שישבו שמה חיל רוסיא ביום דען 30 טען מערץ 1915 וחתום בגושפנקא של הקאמאנדע גם בא מכתב כזה מהקאמאנדע להגימיינדע דכפר הנ"ל אח"ז חקרה האשה בק' רימינוב אם יש להם איזה ידועה ממיתת האיש הנ"ל ובא תשובה מר"ש זעלענפריינד איך כי בעת שישבו שמה חיל רוסיא הי' שמה אחד שמו ר"ש הורוויץ והי' פ"א בבית המו"צ ובאו שמה איזו יהודים מאנשי חיל רוסיא ואמרו כי מת בשפיטאל יהודי אחד והלכו להקאנצלייא לחקור מי הוא וראו שהעתיקו מהפנקס בשפת רוסיא והיהודים תרגמו את הכתוב שמה ופקד עליהם המו"צ להשגיח בשעת הקבורה אולי יהי' בו איזה סימן בגוף ומצאו עליו שומא ועל גבו שערות בלחי השמאלית והמו"ץ כתב לעצמו בכתב לזכרון בלה"ק הירש לינדער מכפר ליפעווע סמוך דאמבראווא עושה שכר מת ביום א' פ' תזריע תרע"ה בשפיטאל בפה"ק רימינוב אצל חיל רוסיא ובלחי השמאלית הי' לו שומא וע"ג שערות וחתם על זה המו"ץ וגם ר"ש הורוויץ הנ"ל ויום א' תזריע הי' דען 29-טען מערץ 1915 למספר רוסיא עוד הגיד ר"ש הנ"ל כי המו"ץ שאל ליהודים הנ"ל אם המה יודעים שהמת הי' שמו כך והשיבו כי בוודאי בעת שבא לשפיטאל הגיד את שמו. וחקרת אצל אשתו ומשפחתו אחרי איזה סימן והגידו ממש זה הסימן של השומא בלחי הנ"ל וע"ג שערות. גם חקרת מאתם אם הי' איזה בעל מלאכה והגידו כי בימי בחרותו הי' משרת בבית אשר עבדו שמה יי"ש אבל אם הי' עושה שכר מזה אינם יודעים זה תורף השאלה:.

הנה בגוף הדבר באם הי' הנפטר בעצמו אומר לפני ישראל ששמו כך פשיטא דמשני דכבר הוכחתי בספרי בכמ"ק דנאמן על שמו אף בלי קולת עגונה ונודע דשמו וכיניו לשי' רוב הפוסקים הוי כשם אביו ובנ"ד דיש ג"כ שם מקומו ושם המחוז חשוב כיש שמו וכיניו ושם עירו וא"כ שמו ושם אביו ושם עירו אז אף ביש איזה שינוי בפניו תולין בנשיכת נחש ורק היכא דליכא רק שמו ושם אביו אז ביש איזה שינוי ל"מ כמ"ש המהרי"ק וביארתי הסברא דכיון דיש לחוש שמא נמצא עוד א' ששמו ושם אביו שווים לזה ואף דהוי רק חשש מיעוט אם יש עוד שינוי שוב שפיר יש לחוש שמא אחר הוא דחשוב כתרי מיעוטא שכ' הר"ן דתרי מיעוטא חשוב כפלגא וכהא דמפורש ביו"ד סימן ל"ב דאף דתולין בשגרונא ולא בפסיקת החוט אפ"ה בנפלה אף בפחות מי"ט שוב חוששין לפסיקת החוט אף דפחות מי"ט ליכא חשש ריסוק מ"מ עכ"פ עלול לפסיקת החוט ואם יש עוד קצת ריעותא שגוררת רגלי' שוב חוששין לפסיקת החוט וכמ"ש בתב"ש ובדג"מ שם ועי' בטו"ז יו"ד סי' ל"ה סק"ב שכ' ונ"ל דבמקום שיש עוד ריעותא אף דלא מטריף בשבילה מ"מ מצטרף בהדי ריעותא דלעיל וטריפה עיי"ש ונודע מ"ש בשו"ת הר"ן סי' ל"ג דאם יש דבר ברור שמת אף שיש איזה שינוי אם יש מקום לתרץ השינוי מתרצין כדי שלא נבוא להכחיש דבר ברור וכמפורש בש"ס ביצה ד"ז דבאיכא זכר אף בבדק מעיו"ט ולא אשכח אמרי' אימר לא בדק יפה ובשו"ת בגדי כהונה העיר בזה מדברי מהרי"ק הנ"ל דסובר דשמו ושם אביו מהני ואפ"ה ביש שינוי בפניו לא תלינן בנשיכת נחש ובאמת הדבר ניחא דרק בשמו ושם אביו לחוד מחמיר המהרי"ק ביש איזה שינוי כפי הסברה שכתבתי אבל כשיש גם שם עירו מודה מהרי"ק דמתרצין השינוי בכל מה דאפשר ורק בשמו ושם אביו לחוד דעכ"פ יש חשש מיעוט שמא גם אחר יש ששמו ושם אביו כזה ונהי דרוב מסייע שהוא זה מ"מ כשיש עוד שינוי בפניו א"כ השינוי מגלה שהוא אחר וכעין שכ' בפמ"ג יו"ד סי' ל"ב במ"ז סק"ג דשינוי מראה בחוט ונפסד המוח אף דמוח זה לא מעלה ולא מוריד מ"מ טריפה דזה מגלה שהשינוי מראה הוא מכח לקותא ועי' בפמ"ג במ"ז סימן מ"ו סק"ז בשינוי מראה בדקין ומוגלא בפנים ובהורקת המוגלא לא סר המראה דטריפה גם לדידן עיי"ש אבל ביש גם שם עירו דאז אף חשש מיעוט ליכא שמא אחר הוא דזה הוא מילתא דלא שכיח שיהי' שמו ושם אביו ושם עירו שוים בשני בני אדם ושוב בכה"ג אף שיש שינוי קצת מתרצין השינוי בכל מה דאפשר וז"ב:

א"כ בנ"ד לא מיבעי' אם הי' ידוע שהי' עושה שכר א"כ הי' מקום לצרף גם שם מלאכתו וכמ"ש בשו"ת גאוני בתראי ואף דאינו ידוע לנו מ"מ הואיל דיש שמו ושם כינוי דחשוב כשם אביו ושם עירו שוב יש לתלות שמא הי' עושה באמת שכר ואולי הגיד שהי' עושה יי"ש ובטעות כתבו שכר במקום יי"ש דזה הוא דבר מצער לדקדק במכוון במהות מלאכתו ובפרט דיוכל להיות שהוא הגיד שהי' בברענערייא וכתבו המה בשכר ברענערייא ע"כ באם הי' ידוע לנו שהגיד בעצמו את שמו הי' הדבר פשוט להיתר אך הואיל דלא נודע אם הוא בעצמו הגיד זאת ויוכל להיות שרק מכח הפתקא שיש לכל בעל מלחמה הנרשם עליו שמו וכינוי ושם עירו מזה ידעו שמה את שמו וא"כ על זה שוב י"ל שמא הנפטר הי' איש אחר ורק שנחלף לו הפתקא עם אדם אחר או ע"י שאלה ששאל לאחד את בגדיו והי' עליו פתקא שלו או ע"י אחליפו לאיזה סיבה כאשר כבר אירע כזאת ובעלה של זו יוכל להיות עדיין חי גם על הריעותא שיש שינוי מכפי שכתבו הקאמאנדע שמת דמן 30-טען מערץ ובהכתב של המו"צ כתוב יום א' פ' תזריע שזה הי' דען 29-טען מערץ וא"כ יש שינוי ביום א' אך באמת י"ל שחיל רוסיא הודיעו להקאמאנדע בק' באכניא יום הקבורה ובפנקס שלהם נרשם ויום המיתה וכדמצינו דמתרצין דברי העדים שלא יהי' כמוכחשין בא' אומר בב' בירחא וא' אומר בג' לירחא דאמרי' דטעו בעיבורא דירחא וכתבו בתוס' פסחים די"ב דכיון דעדותם מכוונת בשאר דברים עכ"ח מוכרחים אנו לתלות שטעו אף שיגיע מזה הריגת נפש מ"מ מתרצין דבריהם ה"ה הכא כיון דמכתב הקאמאנדע מכוון לכל הדברים לכתב של המו"צ שפיר יש לתלות ולתרץ השינוי שיש ביום א' בכל מה דאפשר וז"ב:

והנה על עדות הקאמאנדע לחוד קשה לסמוך כיון שהשיבו על שאלת האשה נהי דהידועה שבא מרוסיע להקאמאנדע י"ל דחשוב מסל"ת דלא מיבעי' אם שרי השפיטאל דרוסיע נתנו בעצמם ידועה להקא- מאנדע בלי שום שאלה מאתם כמו שבוודאי כן הוא מנימוסי המלחמה א"כ בכה"ג בוודאי דהרשימה בפנקס שלהם חשוב מסל"ת דלמה לכתוב לו בפנקס דבר שקר וכמ"ש הח"ס. והודעת עכו"ם לעכו"ם ג"כ הוי מסל"ת ואף אם שרי שפיטאל דרוסיע לא הודיעו מזה להקא- מאנדע רק ע"י שאלה מ"מ גם שאלת עכו"ם מעכו"ם חשוב מסל"ת ול"ח שמא שאל מהם בשם הישראל כמפורש בש"ע סי' י"ז ולשי' כמ"פ גם בכתב חשוב מסל"ת ובפרט בכתב מקוים דליכא חשש זיוף וודאי דמועיל מסל"ת גם בכתב אבל הכא דכל מכתב שכתבו הקאמאנדע הי' על שאלת האשה שוב ל"ח מסל"ת ושוב יש לחוש שמא הקאמאנדע משקרי ואף די"ל דחשובי בכלל ערכאות מ"מ חדא דגם בזה רבו המחמירין כנודע ועוד בנ"ד דלא מת אצליהם רק שנתנו ידועה שמת בשפיטאל רוסיע בזה שוב י"ל עיקר הסברא דערכאות מהימני משום דיראים לשקר התינח במידי שיתגלה שקרו אבל הכא אף אם יבוא בעלה לא נוכל לחושבו למשקר בוודאי דיוכל להתנצל שאנשי חיל רוסיע כתבו לו כך בטעות ושוב לא מתירא לשקר ושוב י"ל אף המקילין בערכאות דמהני מ"מ הכא ל"מ וכנודע מ"ש התשב"ץ והנוב"י דאף להסוברים דפ"א בעדות אשה מהני מה"ת מכח מדעל"ג אפ"ה בעמפ"ע ל"מ מה"ת דל"ש אצלו מדעל"ג לפי שאם יבוא הבעל יוכל לתלות השקר בהראשון עיי"ש, ע"כ הדבר פשוט דמכח מכתב הקאמאנדע לחוד אין להתיר אך מכח עדות היהודים שראו כל זה בהפנקס ורשומה בפנקס בוודאי דהוי מסל"ת גמור ונהי דהכא במכתב המו"ץ נרשם רק הירש לינדער מליפווע סמוך דאמברא- ווע וא"כ יש לחוש שמא הנפטר הוא מעיר דאמבראווע שברוסיע פולין דאז שחיל רוסיא עמדו בגאליציע וא"כ הי' אז כל רוסיע וגאליציע תחת ממשלתם ובשמו ושם כינוי לחוד קשה להתיר חדא דגם בשמו ושם אביו לחוד אין הדבר ברור להתיר ומכ"ש בשם כינוי דיש פוסקים דל"ח כשם אביו ונהי דביש אומדנות והוכחות מתירן בשמו ושם אביו לחוד ובנ"ד הרי ג"כ יש אומדנות כמו שיתבאר לקמן מ"מ בנ"ד דליכא גם שם אביו רק שמו ושם כינוי לחוד קשה להתיר אך באמת י"ל כיון שבא מכתב מהקאמאנדע שהי' להם ידועה משפיטאל רוסיא שמת שם הירש לינדער מכפר לופין סמוך דאמבראווא ונהי דיש לחוש שהקאמאנדע משקרים דל"ח בכלל מדעל"ג לפי שיוכלו להתנצל שחיל רוסיא הי' המשקרים ולא המה ושפיר אין להם תורת ערכאות ולא חשיבי מסל"ת הואיל שהשיבו ע"י שאלת האשה מ"מ ע"י מכתב המו"צ ע"י היהודים הנ"ל אשר העידו מתוך רשימת הפנקס נתברר עכ"פ שהירש לינדער מכפר סמוך דאמבראווא מת ונהי שבזה אכתי יש לחוש שמא הוא איש מדאמבראווא שברוסיש פולין והיכא דידעינן שיש עוד עיר בעולם כעיר זו בוודאי דחוששין וכהא דשני שוירי מ"מ עכ"פ יש שמו ושם כינוי ולשי' כמ"פ שם כינוי חשוב כשם אביו וחשוב עכ"פ כמו רגלים לדבר שמת בעלה של אשה זו ושוב י"ל לשי' הנוב"י דאם יש רגלים לדבר נאמן עכו"ם אף בלי מסל"ת ושוב מהימן הקאמאנדע שבא להם ידועה מחיל רוסיע שהירש לינדער מכפר לופין סמוך דאמבראווא מת וכיון דחיל רוסיע נתנו ידועה זו להקאמאנדע דק' באכניא בוודאי דעל דאמבראווא שבמדינת גאליציע כוונו דאי על דאמבראווא שברוסיש פולין לא הי' להם ליתן להקאמאנדע של מדינת גאליציע ושוב ידעינן בבירור דהנפטר הי' מדאמבראווא שבגאליציע ושוב אשוב כיש שמו ושם כינוי ושם עירו דמועיל לכ"ע ואף להחולקים על הנוב"י כמ"ש הח"ס בתשובה דגם ברגל"ד ל"מ עכו"ם שאינו מסל"ת מ"מ לשיטת כמ"פ מהני מה"ת שמו ושם אביו לחוד וכמ"ש בתוס' ב"מ ד"כ דחשש ב' יוב"ש הוי רק דרבנן ובפרט באם יש גם שם עירו רק לחוש לדאמבראווע שברוסיש פולין זה בוודאי דהוי רק חשש דרבנן א"כ לשיטת המבי"ט דהיכא דכבר יצאה האשה מח"א ד"ת לכ"ע מהני עכו"ם אף שלא במסל"ת ושוב מהימן הקאמאנדע לגלות שבא להם ידועה שמת הנ"ל וכיון שנתנו ידועה להקאמאנדע דבאכניא בוודאי שעל דאמבראווא בגאליציע נתכוונו וכנ"ל, ושוב איכא שמו ושם כינוי ושם עירו ושם המחוז דמועיל לכ"ע ואף דאכתי יש לעורר כיון דעל הקאמאנדע לחוד כבר כתבתי דאין לסמוך ועל כתב המו"צ לחוד ג"כ יש חשש שמא הוא מדאמבראווא שברוסיש פולין ורק דכתבתי דע"י צירוף תרווייהו יש לנו עדות מספיק א"כ י"ל דחשוב בכלל חצי דבר אך באמת כבר כתבתי דגם ע"י הכתב המו"צ לחוד יצאה מאיסור תורה הואיל שיש שמו ושם כינוי ושם עירו ורק דיש לחוש שמא הוא מדאמבראווא שברוסיש פולין וזה בוודאי דהוי רק חשש דרבנן ושוב היכא דאזדא החשש ד"ת ל"ש לפסול מכח ח"ד וכמ"ש בתוס' גיטין ד"י דהיכא דמה"ת כ"א בפ"ע מועיל בעדותו ל"ח נפיק ריבעא דממונא אפומא דחד עיי"ש ה"ה הכא ובפרט דבעדות אשה לשי' רוב הפוסקים מהני גם עדות ח"ד דעכ"פ חשוב בירור וכמ"ש בשו"ת בת עיני עיי"ש:

ובגוף דברי התוס' שכ' דבאם מועיל מה"ת בעדותו ל"ח נפיק אפומא דחד לכאורה העירו המפו' מש"ס כתובות דכ"א לענין קיום דקאמר הש"ס דחשוב נפיק אפומא דחד אף דמה"ת א"צ קיום ע' מהר"ם שיף אך באמת יפה העירות דיש חילוק בין מידי שכבר יצא מאיסור תורה ולא משכחת עוד שיהי' נצטרך לדון בזה לענין ד"ת בין מידי דיש משכחת שיהי' עוד נ"מ בדבר הלז לדון בשום פעם לענין ד"ת וכמצינו בפמ"ג שכ' דבדם שבישלו ל"ש לומר סד"ר לקולא הואיל דעכ"פ בתחילת בישולו הוי ד"ת לשי' הבי"ע א"כ י"ל התם גבי עד כותים לא משכחת כלל שנהי' מוכרחים לדון עליו אי כשר מה"ת לעדות או לא ושפיר אמרי' דע"י פסולי דרבנן ל"ח נפיק אפומא דחד אבל בכתובות דכ"א נהי דקיום שטרות דרבנן אפ"ה לשי' כמ"פ היכא שטוען הבע"ד מזויף צריך קיום מה"ת עי' ש"ך חו"מ סי' מ"ו וברש"י גיטין ד"ב בד"ה יתקיים בחותמין ועיי"ש בספר ט"ג מיש בזה א"כ יש עוד משכחת שנהי' מוכרחים לבוא לקיום מה"ת ושפיר י"ל דחשוב בכלל נפיק אפומא דחד וממילא בנ"ד ממנ"פ אם יבוא בעלה לא יהי' לנו מה לדון ואם לא יבא לעולם תהי' מה"ת מותרת ושוב לא משכחת שנהי' נצטרך לדון עוד בדבר הלז לענין ד"ת שפיר לא מזיק לנו עדות ח"ד ובפרט שכבר הבאתי די"ל דבעדות אשה אף ח"ד מהני ע"כ הדבר פשוט דאם הי' ידעינן שהגיד בעצמו שמו דהי' מועיל בלי שום חשש ובפרט דכבר כתב המהר"ם שיף דהתם הכוונה כיון דחתם הישראל לבסוף חשוב כמעיד על הכותי שהוא חבר אבל גבי קיום אם דרק מדרבנן בעי קיום מ"מ חשוב נפיק אפומא דחד אבל הכא דע"י מכתב המו"צ הרי נתברר שגם מכתב הקאמאנדע הוא אמת א"כ נ"ד דמי שפיר לדברי תוס' גיטין הנ"ל וז"ב:

אך באמת בנ"ד הרי יש לחוש שלא ידעו שמו רק ע"י הפתקא ושוב יש לחוש לאחלופי או לשאלה הנה בגוף חשש שאלה רבו הדיעות דל"ח לשאלה עי' בש"ך חו"מ סי' ס"ה ואף להחוששים לשאלה עי' ברא"ש ב"מ ד"כ שנסתפק די"ל דכל חשש שאלה אינו רק דרבנן ולכאורה כבר העיר הנוב"י דאיך אפשר לומר דחשש שאלה אינו רק מדרבנן דא"כ מאי פריך הש"ס מהא דחמור בעידי אוכף הרי מה"ת ל"ח לשאלה והנלע"ד ליישב דנודע שיטת כמ"פ דאף למ"ד סימנים דרבנן מ"מ באיסור דרבנן מועיל סימן אמצעי ואף א"נ דגם בדרבנן ל"מ סימן אמצעי ורק בממון מועיל משום הפבד"ה אבל באיסור גם בדרבנן ל"מ סימן אמצעי א"כ ה"ה די"ל דאי בדרבנן יש לחוש לשאלה תלוי בזה דאי נימא דחשש שאלה הוי מה"ת שפיר י"ל דגם בדרבנן חוששין לשאלה. עכ"פ מדרבנן אבל א"נ דמה"ת ל"ח לשאלה הדבר פשוט דבדרבנן ל"ח לשאלה וכמ"ש בחידושי דאף א"נ דגם בדרבנן ל"מ סי' אמצעי מ"מ לשי' הרמב"ם ז"ל דסימן אמצעי מועיל מה"ת ורק חז"ל החמירו שלא יועיל סימן אמצעי שוב פשיטא דעכ"פ בדרבנן מהני סימן אמצעי ולפי"ז מיושב קושיות הנוב"י הנ"ל דבאמת פריך שם הש"ס ממתני' דאין מעידין אלא על פ"פ עם פדחת וחוטם אף שיש סימנים ותיקשי למ"ד סימנים ד"ת ומשני כליו דחוששין לשאלה ועל זה פריך הש"ס בשלמא אי אמרי' דחשש שאלה היא מה"ת א"כ י"ל דגם פ"פ בלי פדחת וחוטם ל"מ אף דלחד לישנא בבכורות דמ"ו מהני פ"פ לחוד מה"ת מ"מ כיון דחשש שאלה הוא מה"ת א"כ י"ל דגם בלא נשאר רק איסור דרבנן נמי חוששין לשאלה אבל אי נימא דחשש שאלה רק מדרבנן א"כ שוב יועיל הכרה בפ"פ עם סימני כליו בלי פדחת וחוטם הואיל דמה"ת מהני פ"פ לחוד ולענין דרבנן שוב יש סימני כליו וחשש שאלה ליכא הואיל דבדרבנן ל"ח לשאלה ומדחזינן דל"מ פ"פ וסימני כליו עכצ"ל דמה"ת חוששין לשאלה שוב קשה מחמור בעידי אוכף וע"ז משני הש"ס דאוכף הוי בכלל כלים דלא מושלי ולפ"ז י"ל דמאן דמשני כליו בחיורי וסומקי לא ניחא לי' לחלק מה"ת בין כלים דלא מושלי ושוב נשמע מעידי אוסף דל"ח לשאלה מה"ת ושוב הי' קשה שיועיל פ"פ עם סימני כליו דכיון דמה"ת ל"ח לשאלה שוב לגבי איסור דרבנן ל"ח לשאלה ושפיר משני כליו בחיורי וסומקי ומיושב שפיר קושיית הנוב"י דרק לפי הס"ד דגם פ"פ עם סימני כליו ל"מ מכח חשש שאלה ועכ"ח דסובר דחשש שאלה הוי ד"ת שפיר מקשה מחמור בעידי אוכף אבל לפי מה דמתרץ כליו בחיורי וסומקי שפיר י"ל דחשש שאלה לא הוי רק מדרבנן וי"ל דהשני תירוצים בהש"ס הנ"ל פליגי בזה אי חשש שאלה מה"ת או מדרבנן וז"ב ודו"ק. ועפ"ז יש ליישב שינוי הסוגיות מב"מ ליבמות דבב"מ פריך מהא דמצאו קשור בתר התירוץ דכליו בחיורי וסומקי וביבמות פריך קושיא זו מקודם ועי' בספרי ח"א סי' מ"ט. ולפ"ז א"ש דבאמת שי' הב"ש דלמ"ד סימנים דרבנן מצד הסברא חוששין לשאלה והמהר"ל מפראג סובר דמצד הסברא שמא איתרמי סימן שכיח טפי מחשש שאלה א"כ י"ל דלמ"ד סימן ד"ת אם אין לנו הכרח ממתני' לומר דנחוש לשאלה אז גם מדרבנן ל"ח לשאלה דלא גרע מסימן רק אם יש הכרח עכ"ח מוכרחים לומר דחשש שאלה שכיח ולמ"ד סימן דרבנן גם מצד הסברא י"ל דחוששין לשאלה עכ"פ מדרבנן כיון דסימן ל"ח גם מה"ת דחוששין שמא איתרמי א"כ נהי דחשש שאלה ל"ח חשש גמור כמו חשש איתרמי אבל עכ"פ מדרבנן יש לחוש וכסברא זו כ' מהרש"א נדה דל"ב דלר"מ כיון דחייש למיעוט מה"ת אז גם נגד רוב וחזקה חייש עכ"פ מדרבנן א"כ הכא בב"מ אכתי יש שקלי וטריא אי סימנים דרבנן עד לבסוף א"כ מעיקרא פריך למ"ד סימן ד"ת אמאי ל"מ סימני כליו ומשני דחוששין לשאלה ופריך הש"ס ממנ"פ אי חשש שאלה הוא מה"ת חמור בעידי אוכף היכא מחזירין וא"נ דחשש שאלה רק דרבנן שוב יועיל פ"פ עם סימני כליו הואיל דפ"פ לחוד מהני מה"ת ושוב בדרבנן ל"ח לשאלה ומשני דבאמת חשש שאלה מה"ת והא דחמור בעידי אוכף הטעם משום דאוכף לא מושלי אינשי ובתירוץ ב' סובר דחשש שאלה רק מדרבנן והא דל"מ פ"פ עם סימני כליו משום דמיירי בחיורי וסומקי אבל אי חשש שאלה הי' מה"ת אז גם בכלים דלא מושלי הי' חוששין עכ"פ מדרבנן ופריך הש"ס נהי דלא נשמע ממתני' להוכיח דחוששין לשאלה ושוב מצד הסברא למ"ד סימן ד"ת גם מדרבנן אין לחוש לשאלה אבל עכ"פ כיון דאכתי לא איפשט לנו אי סימן ד"ת א"כ עכ"פ למ"ד סימן דרבנן שוב מצד הסברא יש לחוש לשאלה עכ"פ מדרבנן א"כ נהי דלא קשה מחמור בעידי אוכף כיון דעכ"פ מה"ת ל"ח לשאלה עכ"פ תיקשי בהאי דמצאו קשור ניחוש לשאלה עכ"פ מדרבנן ומשני כיון דרק מדרבנן חוששין לשאלה שוב י"ל דבכיס וארנקי דהוי כלים, דלא מושלי גם מדרבנן ל"ח לשאלה אבל בסוגיא דיבמות דמסיק דס"ל לרבא סימנים ד"ת א"כ למ"ד סימן ד"ת גם מדרבנן ל"ח לשאלה מצד הסברא דלא גרע חשש שאלה מחשש איתרמי א"כ שפיר רק לס"ד דיש הכרח ממתני' דיש לחוש לשאלה ומהא דל"מ פ"פ עם סימני כליו נשמע עכ"ח דחשש שאלה הוא מה"ת ושפיר פריך מהא דמחזירין חמור בעידי אוכף נשמע דל"ח לשאלה מה"ת ושוב יועיל פ"פ עם סימני כליו ומשני דבכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה אף אי חשש שאלה הוא מה"ת ומש"ה פריך מהא דמצאו קשור רק קודם דמתרץ כליו בחיורי וסומקי דלבתר דמתרץ בחיורי וסומקי שוב אין הכרח ממתני' לומר דנחוש לשאלה ושוב למ"ד סימן ד"ת מצד הסברא אף מדרבנן ל"ח לשאלה ומיושב הכל בס"ד ודוק היטב:

עכ"פ נשמע דלמ"ד סימן דרבנן נהי די"ל כסברת הב"ש דמצד הסברא חוששין לשאלה אבל י"ל דרק מדרבנן חוששין לשאלה ולמ"ד סימן ד"ת ולפי התירוץ דחיורי וסומקי י"ל דגם מדרבנן ל"ח לשאלה עכ"פ לדינא אנו מחמירין דחוששין לשאלה ורק בכלים דלא מושלי עכ"פ גם לשי' הריטב"א והב"י דלמ"ד סימן דרבנן חוששין לשאלה גם בכלים דלא מושלי מ"מ הוא רק חשש דרבנן כמ"ש הנוב"י דאל"כ אכתי תיקשי מהא דחמור בעידי אוכף כנודע וראיתי בדבריך שכתבת ליישב קושיות נוב"י הלז ג"כ בדרך זה דעכ"ח חשש שאלה בכלים דלא מושלי הוא רק מדרבנן והסברא כיון דבכלים דלא מושלי רובא לא מושלי ורק מיעוטא מושלי ובצירוף חא"א אמרי' סמל"ח ולשיטת מהרש"א סמל"ח הוי רק מדרבנן וראי' לזה דאל"כ תיקשי קושית הב"ש בס"ק ס"ט על הב"י מהא דפריך הש"ס מהא דמחזירין גט בסימנים מהא דיבמות דאין מתירין אשה בסימני כלים ש"מ דגט ומיתה שוים ולשיטת הב"י דבמיתה אף בכלים דלא מושלי חוששין לשאלה תיקשי מאה"ע סי' קל"ב דפסק בש"ע בגט דבארנקי ל"ח לשאלה וכ' הב"ש דהתם בגט שהבעל עומד לפנינו ואינו אומר שהשאיל שפיר ל"ח לשאלה אבל במת שאינו לפנינו שפיר חוששין לשאלה אף בכלים דלא מושלי וסיים הב"ש אלא שהסוגיא עדיין אינו מיושב וכתב הנוב"י דכוונתו דלפי חילק זה אכתי קשה מה פריך הש"ס מגט אמיתה הרי יש לחלק בגט הואיל שהוא לפנינו ולא אמר שהשאיל שפיר ל"ח לשאלה אבל במת דאינו לפנינו שפיר חוששין לשאלה עכת"ק ולהנ"ל דכל סברת הב"י דכלים דלא מושלי רק מדרבנן חוששין לשאלה מכת סמל"ח א"כ י"ל דלפי האמת דמשני הש"ס דארנקי לא מושלי אינשי א"כ הוי החשש שאלה רק חשש מיעוט ורק דמכח סמל"ח חוששין לה מדרבנן א"כ י"ל דוקא במיתה דאם נתיר לסמוך אסימנים מוציאין האשה מחא"א שפיר י"ל סמל"ח אבל בגט כבר הבאתי מ"ש בשו"ת בית אפרים סי' י"א דבזה שמחזירין אכתי אינו מוציא את האשה מחא"א אף דעי"ז נבוא אח"כ להתירה לעלמא מ"מ בשעה שמחזירין אכתי אין אנו דנין דוקא לענין האשה רק דיש נ"מ גם להחזיר לו לצור עפ"י צלוחתו וכמ"ש בתוס' חולין רצ"ו ובספר תורת גיטין שהעיר בגיטין ד"ב דאכתי ל"ח דשב"ע עיי"ש וכיון דבגט לע"ע אין הדבר נוגע לחא"א שוב ל"ש סמל"ח ושפיר פסק הש"ע דבגט ל"ח לשאלה בארנקי הואיל דהוי כלים דלא מושלי הואיל דרוב לא מושלי אבל בס"ד דהש"ס דגם ארנקי הוי מכלים דמושלי ושוב הוי החשש שאלה חשש הראוי לחוש לה אף בלי צירוף החא"א ושפיר גם בגט נהי דלא שייך לדון מכח החא"א מ"מ בכלים דמושלי מצד הסברא חוששין לשאלה אף בלי חא"א ומיושב הכל בס"ד ונשמע דאף בכלים דלא מושלי רק מדרבנן חוששין לשאלה דאל"כ הדרא קושית הב"ש לדוכתא ודוק:

נחזור להנ"ל דלענין חשש שאלה על הפתקא י"ל דלא שכיח הואיל דעפ"י פקודת הממשלה שלא להשאיל שוב חשוב כלים דלא מושלי ועכ"פ מה"ת ל"ח לשאלה. ונהי דלפעמים מזדמן בעת שצריכין לנוס פתאום יוכל להיות שנעשה איזה חילוף בין הבגדים וא"כ בכה"ג י"ל דאף להסוברים דלמכירה ואחלופי ל"ח משום חמ"ק מ"מ הכא חוששין שנתחלף שלא בכוונה אך באמת נהי דיש לחוש לזה עכ"פ הוי רק בגדר מיעוט גרוע והכא אף שכבר נתברר שאירע חליפין כאלו אבל עכ"פ היכא דדנין על איש פרטי י"ל דל"ח למיעוט כזה ובפרט די"ל דאף אם אירע במקרה שנתחלפו הבגדים שלו בבגדים של איש אחר ועי"ז הי' לו פתקא של איש אחר מ"מ עכ"פ קודם מותו הי' מגלה לפני אנשים שנתחלף לו הפתקא והי' מגלה שמו האמיתי כדי שידעו להתיר את אשתו או כדי שלא יבואו להתיר אשת חבירו ואיסור א"א חשוב קו"ע כמ"ש בתוס' שבועות ד"ל דאם רואה שב"ד יתירו אשה שלא כדין עובר בלפ"ע אם אינו מגלה זאת ומוקמינן אותו בחז"כ דוודאי לא הי' רוצה שיהי' נכשל מי באיסור א"א על ידו ולחוש שמא נחלש פתאום ולא הי' לו דעת לגלות זאת דבר זה הוי וודאי מיעוטא דמיעוטא לחוש שמא נתחלף הפתקא ושמא נחלש פתאום שלא הי' לו דעת לגלות הדבר ולמיעוטא דמיעוטא ל"ח אף באיסור א"א וחוץ לזה באם עכ"פ הי' ירוע בבירור שלא הגיד שמו קודם מותו הי' לנו לפלפל אם ניחוש לזה אבל בנ"ד שאינו ידוע אם הגיד בעצמו שמו או לא א"כ טפי יש לנו למיתלי בחד צד להיתר או שלא נתחלף הפתקא או שלא נחלש פתאום ובוודאי הגיד שמו קודם מותו מלתלות בשתי צדדים לאיסור שנתחלפו הפתקאות וגם שלא הגיד שמו קודם מותו וכסברא זו מפורש בתוס' כתובות דע"ו גבי מומין עיי"ש וז"ב בסיד ובפרט די"ל דבנ"ד שבהכתב המו"צ נכתב שהיו עושה שכר א"כ שם מלאכתו בוודאי דלא נרשם על הפתקא א"כ עכ"ח דהנפטר בעצמו הגיד להם שמו קודם מיתתו דאל"כ מהיכן ידעו שם מלאכתו וא"כ עכ"ח שהגיד שמו בעצמו ושוב בנ"ד שכבר כתבתי דעדות הקאמאנדע בצירוף כתב של המו"צ מהני א"כ מזה גופא ידעינן שהמת הגיד שמו ושוב היכא דהגיד בעצמו ויש לנו שמו ושם כינוי ושם עירו מועיל לכ"ע וחשש שמא כיוונו לדאמבראווא שברוסיש פולין ליכא כיון דהודיע זאת לקאמאנדע לבאכניא עכ"ח דכיוונו לדאמבראווע שבגאליציע ואף דהכא אינו ידוע לנו כלל אם הי' עושה שכר מ"מ עכ"פ דבר זה מהני לענין שידעינן שהגיד שמו בעצמו ולענין חשש שינוי מכח זה דלא ידוע לנו אם הי' עושה שכר מ"מ הרי ג"כ אינו ידוע בבירור שלא הי' פושה שכר ויש לנו לתלות שבוודאי הי' עושה שכר בימי בחרותו וגם אולי הגיד המת שהי' עושה י"ש וטעו וכתבו עושה שכר ובפרט כיון דמצאו בו שומא ושערות ע"ג בלחי השמאלית:

והנה אם הי' העדים מצמצים המקום ממש היינו סמוך לתחלתו או לסופו א"כ לא מיבעיא למ"ד סימנים דרבנן דאז שומא חשיב עכ"פ כסימן אמצעי א"כ סימן אמצעי בצמצום מקום מועיל בוודאי ורק דיש לחוש למ"ד סימן ד"ת ואז הא דל"מ שומא בחר תירוצא משום דמצוי בב"ג ובזה חששו הפוסקים די"ל דל"מ אף בצמצום מקום ונודע מחלוקת הפוסקים אי בסימן גרוע מהני בצמצום מקום וע' בשו"ת אגודת אזוב מ"ש בזה אך אם הי' מעידים בצמצום מקום ממש הי' אפשר להקל מכח ס"ס שמא סימנים דרבנן ואז שומא חשוב עכ"פ כסימן אמצעי ומהני בצמצום מקום ושמא אף למ"ד סימן ד"ת הא דל"מ שומא משום דעשוי להשתנות ולטעם זה כ' הפוסקים דמהני בצמצום מקום ואף דהוי ס"ס נגד ח"א מ"מ נודע דבסד"ד ל"ש לדון מכח חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין אך בנ"ד דלא אמרו בצמצום מקום ממש רק בלחי השמאלית א"כ הוי כמו נקב בצד תיבה פלונית דלא מיקרי צמצום מקום אך באמת כבר כ' בשו"ת בית שלמה דעכ"פ באומרים שומא באבר פלוני נהי דל"ח סימן מובהק מ"מ נהי דמכח הסימן ליכא רק סימן גרוע אפ"ה מכח האבר פלוני חשוב עכ"פ כסימן אמצעי א"כ נהי דאנו חוששין שמא סימן דרבנן ושוב בעי סימן מובהק ושומא באבר פלוני ל"ח סימן מובהק בשלמא אי הי' פשיטא לן דסימנים ד"ת הי' מקום לומר דשומא באבר פלוני הוי כסימן אמצעי דמהני אבל לדידן דמספקא לן שמא סימן דרבנן ושומא מצד עצמו הרי ל"ח רק סימן גרוע ומצד האבר בלי צמצום מקום עכ"פ ל"ח רק סימן אמצעי ושוב למ"ד סימן דרבנן בעי דוקא סימן מובהק אך באמת בנ"ד באמת יש לנו עדות מספיק על שמו ושם כינוי ושם עירו ורק שכתבתי דיש לחוש שמא לא נודע שמו מפי עצמו רק ע"י הפתקא ועל הפתקא יש לחוש לשאלה או לאחלופי מ"מ לשי' מהר"ל מפראג למ"ד סימן דרבנן אין לחוש לשאלה א"כ ממנ"פ יש להתיר בנ"ד דלמ"ד סימן ד"ת שוב מועיל שומא באבר פלוני דחשוב כמו סימן אמצעי היינו לפי התירוץ בש"ס דהא דשומא ל"מ משום דעשוי להשתנות ולמ"ד סימן דרבנן שוב ל"ח לשאלה ולא לאחלופי אך לשי' הב"ש בס"ק ס"ט דאף למ"ד סימן דרבנן חוששין לשאלה ואזדא ממנ"פ הנ"ל אך באמת בנ"ד כבר הבאתי מדידעו שם מלאכתו ע"כ דידעו שמו מפי עצמו א"כ מכח זה לחוד יש להתיר ובפרט ע"י צירוף שומא בלחי השמאלית א"כ למ"ד סי' דרבנן שומא מצד עצמו חשוב סימן אמצעי ולמ"ד סימן ד"ת עכ"פ חשוב סימן אמצעי מכח האבר לשי' הבית שלמה הנ"ל א"כ לשיטת כמים בסי' אמצעי אם ניסת ל"ת א"כ בכה"ג דאין לנו לדון רק לענין לכתחילה פשיטא דמהני עדות הכתב של המו"צ וגם עדות הקאמאנדע שי"ל דחשיבי בכלל ערכאות ואף אי ל"ח בכלל ערכאות מ"מ לענין לכתחילה דנוגע רק לאיסור דרבנן יש צירוף שיטת המבי"ט דבאיסור דרבנן מהני אף עכו"ם שלא במסל"ת ומה גם שכבר נאבד זכרו זה כמה שנים יש כבר הוכחה שכבר מת ע"כ לענ"ד יש מקום להתיר אשה זו רק באופן זה שיסכים לזה רב גדול אחד אזי ג"א אצטרף להתיר והשי"ת יצילנו משגיאות:

באעה"ח ג' וישלח תרע"ח לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה